יוון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הרפובליקה ההלנית | |||||
|
|||||
| מוטו לאומי: חופש או מוות | |||||
| המנון לאומי: המנון לחירות | |||||
 |
|||||
| יבשת | אירופה | ||||
| שפה רשמית | יוונית | ||||
| עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר) |
אתונה |
||||
| משטר | רפובליקה | ||||
| ראש המדינה - נשיא - ראש הממשלה |
נשיא קרולוס פפוליאס יורגוס פפנדראו |
||||
| הקמה - עצמאות - תאריך |
מלחמת העצמאות היוונית מהאימפריה העות'מאנית 25 במרץ 1821 |
||||
| שטח - אחוז שטח המים - דירוג עולמי |
131,940 קמ"ר 0.86% 95 בעולם |
||||
| אוכלוסייה (2005) - צפיפות - דירוג עולמי |
10,668,354 נפש 80.8 נפש לקמ"ר 75 בעולם |
||||
| תמ"ג (2005) - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי |
236,311 מיליון $ 22,151 $ 37 בעולם |
||||
| מטבע | אירו [1] (EUR) | ||||
| אזור זמן | UTC +2 | ||||
| סיומת אינטרנט | .gr | ||||
| קידומת בינלאומית | 30+ | ||||
- ערך זה עוסק במדינה מודרנית באירופה. אם התכוונתם לתרבות המתקדמת בעת העתיקה, ראו יוון העתיקה.
יוון (ביוונית: Ελλάδα) או הרפובליקה ההלנית (ביוונית: Ελληνική Δημοκρατία, תעתיק: הלניקי דימוקרטיה) היא מדינה בדרום-מזרח אירופה, השוכנת בקצה הדרומי של הבלקן לחוף הים התיכון. ביוון כ-3,000 איים, והיא גובלת בצפון עם בולגריה, אלבניה ומקדוניה, במזרח עם טורקיה והים האגאי, במערב עם הים היוני ובדרום עם הים התיכון. רבים רואים בהּ את ערש התרבות המערבית.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
 |
ערך מורחב – היסטוריה של יוון |
ההיסטוריה של יוון נמשכת אלפי שנים, ומתועדת מראשית האלף השני לפנה"ס. זו ההיסטוריה של התרבויות שצמחו וקמלו לחופי הים האגאי. ראשיתה בתרבות המינואית הכרתית; אחריה קמה התרבות המיקנית שצמחה בפלופונסוס - היא שאחראית להשמדת טרויה. לאחר קמילת התרבות המיקנית ירדה על יוון "תקופת חושך" תרבותית שנמשכה עד המאה ה-8 לפנה"ס, אז החלה התרבות היוונית להשתקם. התקופה הארכאית, החל מהמאה ה-7 לפנה"ס, הביאה עמה את ראשית צמיחת ערי המדינה היווניות - הפוליס, שהמפורסמות בהן היו אתונה, ספרטה, קורינתוס ותבאי. בתקופה הקלאסית, החל מהמאה ה-5 לפנה"ס, הגיעו רובן לשיא מבחינה תרבותית ומדינית, אך מלחמות בלתי פוסקות הביאו לירידתן. את התרבות הקלאסית ירשה התרבות ההלניסטית, שהתפשטה ברחבי המזרח העתיק, החל מהמאה ה-3 לפנה"ס, עם מסע כיבושיו של אלכסנדר מוקדון, ממקדוניה.
יורשיו, הדיאדוכים חילקו ביניהם את שטחי כיבושיו העצומים לכמה ממלכות, שהתקיימו זו לצד זו, נלחמו זו בזו, עד שנכבשו על ידי רומא, וחדלו להתקיים סופית בשנת 168 לפנה"ס. יוון הפכה לפרובינקיה רומית, אך התרבות היוונית נותרה דומיננטית באגן המזרחי של הים התיכון. כאשר חולקה האימפריה הרומית לשניים, במאה ה-4 לספירה, נותר החלק המזרחי שלה, המוכר כאימפריה הביזנטית טבוע באופי התרבות היוונית. האימפריה הביזנטית שרדה עד המאה ה-15, אז נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית.
העות'מאנים שלטו ביוון עד תחילת המאה ה-19. בשנת 1821 מרדו היוונים, ובשנת 1822 הכריזו על עצמאות. מלחמת העצמאות נמשכה עד שנת 1832 והסתיימה בניצחון היוונים. במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 התקיימה סדרת מלחמות בין היוונים לעות'מאנים. היוונים שאפו להגדיל את שטח מדינתם, על מנת לכלול את כל דוברי היוונית בתחומה. יוון הגיעה לגבולותיה הנוכחיים בשנת 1947, בתום מלחמת העולם השנייה. אחרי מלחמת העולם השנייה פרצה ביוון מלחמת אזרחים, שנמשכה עד 1949.
בשנת 1967 תפס הצבא את השלטון בהפיכה צבאית, וייסד את "משטר הקולונלים". בשנת 1973 ביטל המשטר את המלוכה ביוון. ב-1974 מימנה החונטה הצבאית הפיכה כושלת בקפריסין, דבר שגרם להפלתה. ב-1975 הוקמה רפובליקה דמוקרטית. יוון הצטרפה לקהילייה האירופית (שהפכה בהמשך לאיחוד האירופי) בשנת 1981, ושינתה את המטבע שלה לאירו בשנת 2001.
[עריכה] פוליטיקה
חוקת 1975 מגדירה את יוון כ"רפובליקה נשיאותית פרלמנטרית" ומבטיחה לאזרחיה חירויות וזכויות אזרח שונות. החוקה קובעת כי ראש המדינה הוא נשיא, שנבחר על ידי הפרלמנט לקדנציה של 5 שנים ויכול להיבחר שוב ל-5 שנים נוספות. מועצת הרפובליקה (Council of the Republic) עוזרת לו בניהול המדינה.
ראש הממשלה והקבינט הם בעלי הכוח הפוליטי העיקרי ביוון, בעוד שלנשיא יש סמכות מוגבלת ברשות המבצעת ותפקידים סמליים.
הפרלמנט היווני (ביוונית: Vouli ton Ellinon) מורכב מבית אחד בעל 300 חברים אשר נבחרים אחת ל-4 שנים בבחירות כלליות. שיטת הבחירות היא יחסית, המעודדת יצירת מפלגות גדולות. אחוז החסימה עומד על 3% מהקולות הכשרים.
[עריכה] שלטון מקומי
|
|
ערך מורחב – מחוזות יוון |
יוון מורכבת מ-13 אזורים מינהלתים, הנקראים מחוזות, או פריפריות, שמחולקים חלוקה משנית ל-51 מחוזות משנה ("נומוס" ביחיד, "נומוי" ברבים):
בנוסף קיים מחוז אוטונומי, הר אתוס, שמהוה מדינת נזירים תחת ריבונות יוונית.
מחוזות המשנה מחולקים ל-147 נפות ("אפרכיות"), שמחולקות ל-1,033 רשויות מוניציפליות, 900 מתוכם רשויות עירוניות, ו-133 רשויות כפריות.
[עריכה] כלכלה
כלכלת יוון היא קפיטליסטית, עם סקטור ציבורי חזק, התורם כ-50% מהתל"ג. תיירות היא ענף חשוב מאוד בכלכלת המדינה, עם נתח גדול בתל"ג והכנסת מטבע חוץ. יוון היא בין הנהנות העיקריות מהכניסה לאיחוד האירופי והעזרה שהיא מקבלת ממנו מגיעה לכדי 2.6% מהתוצר הלאומי הגולמי. התל"ג גדל באופן רציף בשנים האחרונות.
בשנת 2001 הצטרפה יוון לגוש האירו ומאז ההליך החוקי הוא האירו (במקום הדרכמה שהייתה נהוגה עד אז).
[עריכה] גאוגרפיה
|
|
ערך מורחב – גאוגרפיה של יוון |
המדינה מורכבת מאיים רבים, חלק יבשתי גדול בדרום חצי האי בלקן וחצי האי פלופונסוס אשר מופרד על ידי תעלת קורינתוס מהיבשת. אורך החופים ביוון הוא 14,880 ק"מ ואורך הגבול היבשתי כ-1160 ק"מ.
כ-80% משטח המדינה הררי ויבש. רק 26% מהקרקע ניתנת לעיבוד חקלאי. ביוון המערבית יש הרבה ימות ואזורים לחים. פינדוס, רכס ההרים במרכז יוון מתנשא לגובה ממוצע של כ-2650 מטר והנקודה הגבוהה ביותר בו, היא הר אולימפוס: 2917 מטר מעל פני הים.
האקלים ביוון הוא ים תיכוני טיפוסי. בחורף יורד שלג בהרים גבוהים ולעתים אפילו באתונה.
[עריכה] צומח
הצמחייה ביוון הדרומית והמרכזית היא מן הטיפוס הים-תיכוני המזרחי, הדומה לזו של ארץ ישראל (מיהודה צפונה). ביוון הצפונית ועל המורדות הגבוהים של ההרים היא מתקרבת לטיפוס המרכז-אירופי. כיום עוסקים הרבה בייעור ההרים החשופים.
[עריכה] דמוגרפיה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
רוב היוונים (98%) הם נוצרים אורתודוקסים עם מיעוט מוסלמי קטן של 1.7%, אשר מתגורר בתראקיה. המוסלמים הם המיעוט היחיד שמוכר באופן רשמי. 0.3% מוגדרים כ"אחרים" וכוללים נוצרים מזרמים אחרים, יהודים, וחסרי דת.
הריבוי הטבעי ביוון, נכון ל-2007 הוא 0.163%. תוחלת החיים נכון ל-2007 היא 79.38 שנה. (76.85 לגברים ו-82.06 לנשים).
[עריכה] תרבות
יוון היא ערש התרבות המערבית. כאן צמחו הפילוסופים הגדולים, המחזאים, המדענים והאומנות. יצירות כמו האיליאדה ואדיפוס, וכתביהם של אפלטון, אריסטו וסוקרטס עדיין נלמדים כיום בכל העולם, ומהווים את הבסיס לחשיבה המערבית.
מרבית האוכלוסייה ביוון הם יוונים אורתודוקסים, והדבר בולט גם בחיי היום יום. פסטיבלים דתיים נחגגים ברוב פאר והדר, וגם ניתן למצוא כנסיות בכל מקום ונרות זיכרון היכן שאנשים נהרגו בתאונות.
היוונים הם עם חם, שאוהב לחגוג עם מוזיקה, ריקודים ואוכל. המוזיקה היוונית הייחודית הצמיחה כוכבים רבים, בהם גליקריה, דלראס, אריס סאן, ננה מושקורי, ונגליס ודמיס רוסוס. המטבח היווני מושפע מהמטבח הטורקי ומהטבע. יש להם מאכלי ים רבים, סופלקי, טזיקי, סלט יווני, יוגורט, גבינת פטה והרבה שמן זית. וכמובן, אוזו. בעבר נהגו היוונים לשבור צלחות בשמחות, אולם כיום מנהג זה הוחלף בזריקת עלי כותרת.
[עריכה] השפה
|
|
ערך מורחב – יוונית |
יוונית היא לשון הודו אירפית המדוברת בחלק הדרומי של חצי האי הבלקאני, ובאיים סביבו השפה מדוברת בפי עשרה מיליון איש. שפה זאת מבוססת על היוונית העתיקה שהייתה נפוצה במדינות הים התיכון. הכתב היווני הוא פיתוח של הכתב הכנעני הקדום.
[עריכה] אדריכלות
האדריכלות של יוון העתיקה היא הבסיס לרוב ההתפתחות האדריכלית באירופה מאז. היוונים המציאו את הגג הדו שיפועי, ושכללו את שיטת הבנייה על עמודים בדלים (בודדים). שלושת סגנונות העמודים הנפוצים ביותר הם: הסגנון הדורי (ללא בסיס), הסגנון היוני עם כותרת מסולסלת, והסגנון הקורינתי עם כותרת בצורת עלים. דוגמאות לאדריכלות ביוון העתיקה יש רבות אך המבנה הבולט ביותר הוא האקרופוליס האתונאי העובר כעת תהליכים נרחבים של שחזור ושיפוץ.
[עריכה] ספורט
בעיר אולימפיה שביוון נערכו המשחקים האולימפיים העתיקים. כמו כן, ביוון התקיימו המשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים בשנת 1896 ופעם נוספת בשנת 2004. מועדוני הספורט המובילים במדינה הם פנאתינייקוס ואולימפיאקוס.
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- פוליס
- פילוסופיה יוונית (סוקרטס, אפלטון, אריסטו, אפיקורס, דיוגנס)
- ספרות יוונית (הומרוס, הסיודוס, אייסכילוס, סופוקלס, אוריפידס, אריסטופאנס, סאפפו)
- מיתולוגיה יוונית
- אולימפיק איירליינס, חברת התעופה הלאומית של יוון.
[עריכה] הערות שוליים
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מידע פוליטי-חברתי מקיף על יוון, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- יוון - טיולים, מידע, פולקלור, אתרים לביקור וקישורים מומלצים
- יחסי ישראל-יוון בשנים 1967-1961 באתר גנזך המדינה
| מחוזות יוון | |||
|---|---|---|---|
|
| מדינות אירופה | |||
|---|---|---|---|
|
| מדינות האיחוד האירופי | ||
|---|---|---|
| מדינות מייסדות | איטליה · בלגיה · גרמניה[1] · הולנד · לוקסמבורג · צרפת |  |
| מדינות נוספות | אוסטריה · אירלנד · אסטוניה · בולגריה · דנמרק · הונגריה · הממלכה המאוחדת · יוון · לטביה · ליטא · מלטה · סלובניה · סלובקיה · ספרד · פולין · פורטוגל · פינלנד · צ'כיה · קפריסין · רומניה · שבדיה | |
| מועמדות להצטרפות | טורקיה · מקדוניה · קרואטיה | |
| [1] המדינה המייסדת הייתה גרמניה המערבית. גרמניה המזרחית צורפה בעקבות איחוד המדינות בשנת 1990. | ||
| מדינות הבלקן | |||
|---|---|---|---|
|
| מדינות ואזורים לחופי הים התיכון | |||
|---|---|---|---|
|
