סלוניקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סלוניקי Θεσσαλονίκη
המגדל הלבן - סמל העיר
מדינה / טריטוריה	יוון
מחוז	מרכז מקדוניה
שטח	17.80 קמ"ר
אוכלוסייה ‑ בעיר ‑ במטרופולין	363,987‏ (נכון ל-2001) 1,057,825‏ (נכון ל-2001)
קואורדינטות	40°37′00″N 22°57′00″E
http://www.thessalonikicity.gr
(הצגת סלוניקי במפת יוון מוגדלת) אתונה הרקליון פטרס פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הים האגאי הים היוני הים התיכון סלוניקי (הצגת סלוניקי במפת יוון רגילה) אתונה הרקליון פטרס פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הים האגאי הים היוני הים התיכון סלוניקי

סלוניקי (יוונית: Θεσσαλονίκη, אנגלית: Thessaloniki) היא העיר השנייה בגודלה ביוון ואחת מערי הנמל החשובות בה. היא ממוקמת במחוז מרכז מקדוניה ונקראת באופן לא רשמי "בירת מקדוניה". העיר מונה 363,987 תושבים נכון לשנת 2001, ומהווה מרכז תעשייתי ומסחרי, וכלכלתה מתבססת בעיקר על הנמל, תעשיות נפט, פלדה, טקסטיל וכן תעשיות חקלאיות.

המבנים מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית הוכרו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית.

האיחוד האירופי בחר בסלוניקי להיות "בירת התרבות האירופית" לשנת 1997.

[עריכה] הסטוריה

סלוניקי נוסדה בשנת 316 לפנה"ס על ידי קסאנדרוס מלך מוקדון, שקבע בה את בירת הממלכה. בתחום העיר החדשה סלוניקי נכללה העיר תרמה שהוקמה בסוף המאה ה-7 לפנה"ס. סלוניקי נקראה על שם תסלוניקה, אשתו של קסאנדרוס, אחותו של אלכסנדר הגדול. תסלוניקה קיבלה את שמה מאביה, פיליפוס השני, שחזר מניצחון על תסליה, לכן קרא לה בשם המורכב מהמילה תסליה והמילה "ניקה" (ניצחון). במהרה היתה סלוניקי לנמל החשוב ביותר במוקדון.

בשנת 168 לפנה"ס, לאחר נצחון הרפובליקה הרומית במלחמה המוקדונית השלישית פירקה רומא את ממלכת מוקדון לארבע יחידות מדיניות נפרדות שהיו מדינות גרורות של רומא. סלוניקי היתה לבירת אחת מהן. ב-146 לפנה"ס לאחר המלחמה המוקדונית הרביעית , הפכה רומא את מקדוניה לפרובינקיה שסלוניקי היתה בירתה. באותו זמן החלו הרומאים בסלילת ויה אגנטיה, הדרך הרומית הראשית מרומא למזרח. הדרך, שעברה בסלוניקי, הפכה אותה לצומת תחבורה ומסחר חשובה.

עדות ראשונה על קהילה יהודית בסלוניקי מופיעה בברית החדשה ^[1]: שם מסופר על ביקורו של פאולוס המיוחס לעשור הששי של המאה הראשונה.

באותה תקופה נוצרה קהילה נוצרית בסלוניקי. השליח פאולוס אף כתב שתי איגרות אל הסלוניקאים. מאותה תקופה התקיימה קהילה נוצרית בעיר.

בתחילת המאה הרביעית קבע הקיסר גלריוס את סלוניקי כמקום מושבו העיקרי ובנה בה מתחם קיסרי. בשנת 390 הורה הקיסר תאודוסיוס הגדול על טבח בתושבי העיר (לפי דיווח של בן התקופה נטבחו 7000 בני אדם) כעונש על רצח המפקד הרומי של העיר.

האחים הקדושים קירילוס ומתודיוס שלהם מיוחסת יצירת האלפבית הקירילי נולדו בסלוניקי בסוף המאה התשיעית.

בעקבות מסע הצלב הרביעי, בשנים 1204 עד 1224 , היתה סלוניקי לבירת ממלכת סלוניקי הלטינית. הממלכה היתה גם פרובינציה כנסייתית קתולית וכנסיית האגיה סופיה קיבלה מעמד של קתדרלה, מעמד שנשאר לה גם לאחר חזרת העיר לנצרות האורתודוקסית.

בעקבות גירוש הלטינים החלה תקופת אי יציבות ארוכה שבה עברה סלוניקי מיד ליד. תקופה זו הסתיימה ב-1430 עם כיבוש העיר על ידי הסולטן העות'מאני מוראד השני . העיר נשארה בשלטון עות'מאני קרוב ל-500 שנה, עד 1912. זו היתה תקופת שגשוג, שגשוג לו תרמו רבות פליטים יהודים שהגיעו מכל רחבי אירופה הנוצרית ובעיקר היהודים שהגיעו מספרד אחרי 1492.

בתחילת המאה ה-20 היתה סלוניקי אחד ממרכזי הטורקים הצעירים ובשנים 1907 – 1908 אף ישב בה המטה הראשי של התנועה. שבין חבריו היה גם אטאטורק, מנהיגה לעתיד של טורקיה, שהיה יליד העיר.

השלטון העות'מאני בסלוניקי הסתיים בסוף 1912 עם הכיבוש היווני במהלך מלחמת הבלקן הראשונה.

במלחמת העולם השניה נכבשה סלוניקי על ידי הגרמנים, ששלחו להשמדה את רוב יהודי העיר, כ-50,000 במספר.

[עריכה] אתרים בעיר

בין האתרים החשובים בעיר:

המגדל הלבן
קשת גלריוס והרוטונדה- אתר מורשת עולמית
כנסיית האגיוס דמטריוס - אתר מורשת עולמית
כנסיית האגיה סופיה - אתר מורשת עולמית
החמאם הטורקי – ביי חמאם
המוזיאון הארכיאולוגי
המוזיאון היהודי

[עריכה] כלכלה

סלוניקי היא עיר הנמל הראשית ביוון ומרכז מסחרי ותעשייתי. בעיר מייצרים בעיקר: שמן, פלדה, מוצרים פטרו-כימיים, טקסטיל, מכונות, קמח, מלט, תרופות ומשקאות אלכוהולים. בנוסף, העיר משמשת כמרכז הובלה ראשי לכל דרום-מזרח אירופה. אחוז ניכר מן העובדים בעיר מועסקים בעסקים קטנים ובינוניים ובמגזר השירותים. ב-2002, שיעור האבטלה בעיר היה 10%.

[עריכה] היהודים בסלוניקי

רחוב ברובע היהודי לשעבר בסלוניקי

המבנים מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית בסלוניקי
אתר מורשת עולמית
כנסיית האגיוס דמטריוס
מדינה	יוון
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1988, לפי קריטריונים 1, 2, 4

ערך מורחב – יהדות סלוניקי

בסלוניקי, שנקראה בפי היהודים שׂאלוניקי או שׂלוניקא, התקיימה במשך מאות שנים קהילה יהודית גדולה. לאחר גירוש ספרד הגיעו אל סלוניקי עשרות אלפי יהודים, שהשתקעו בה והפכו אותה למרכז היהודי ספרדי המפואר והגדול ביותר. בימי שבת העיר שבתה כמעט כולה, כולל הנמל, בשל הרוב היהודי. משקלה הסגולי הפך אותה בסוף המאה ה-18 לאחת הערים עם הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם. שפת הלאדינו שהביאו עמם יהודי ספרד פרחה בעיר זו מבחינה שירית ותרבותית. יהודי העיר פיתחו את העיר מבחינת מסחר, תעשייה, בנקאות וכדומה. בין המאות ה-16 וה-18 הייתה העיר למרכז של תורה ותרבות יהודית. במאה ה-19 וה-20 פיתחו היהודים את התעשייה והבנקאות במקום. חברת כל ישראל חברים פתחה בה בתי ספר והופיעו עיתונים יהודיים בלדינו ובצרפתית. נוסדו אגודות להפצת העברית וספרותה והחלו ניצנים של אגודות ציוניות.

בזמן מלחמת העולם הראשונה רבים מהיהודים עזבו את העיר הן בשל השריפה הגדולה של שנת 1917 אשר שרפה חלקים רבים מן העיר והותירה יהודים רבים חסרי קורת גג, והן בשל הגירת פליטים יווניים רבים מאנטוליה בעקבות הכיבוש הטורקי. בקרב הפליטים הללו גדלה תנועה אנטישמית פשיסטית, שחבריה פרעו ביהודים בשנות ה־30 הראשונות ובנוסף נחתו גזרות על תושבי סלוניקי היהודים. באותם ימים עלו כעשרת אלפים יהודים לארץ ישראל.

באפריל 1941 נכבשה סלוניקי על ידי גרמניה הנאצית ושישים וחמישה אלף היהודים שבה עברו השפלות והתעללויות, דירות של יהודים הופקעו, בית החולים היהודי הופקע לשימוש הצבא הגרמני, עיתונים יהודיים נסגרו ומנגד הופיעו עיתונים אנטישמיים. ספרים יהודיים הוחרמו ונשלחו לפרנקפורט, שם הקימו הנאצים ספרייה לחקר היהדות. בית העלמין היהודי העתיק חולל. במשך השנה הבאה לא הותקפו היהודים, למעט מקרים אחדים. בדצמבר הוקם היודנרט ובראשו הרב צבי קורץ השנוי במחלוקת. בפברואר החלו המשלוחים היהודיים לאושוויץ. בנוסף נשלחו יהודים בעלי אזרחות ספרדית או פורטוגזית, וגם יהודים "מיוחסים" (לגרמנים) למחנה ברגן-בלזן. עדויות מספרות שיהודי יוון סבלו באושוויץ, יותר מהאחרים, מכיוון ששפתם הייתה שונה, תרבותם שונה ותנאי האקלים שונים.

מהקהילה הגדולה המפוארת והמבוססת כמעט שלא נותר שריד. 96% מיהודי קהילת סלוניקי, כחמישים אלף קרבנות, נספו בשואת העם היהודי. הקהילה כיום הינה קהילה קטנה ומזדקנת. עיריית סלוניקי קבעה את יום ה-27 בינואר כיום זיכרון לשואת יהודי הקהילה. בנוסף, בכיכר מרכזית בעיר הוצבה אנדרטה לזכר 50,000 הקרבנות.