באיירן מינכן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
באיירן מינכן
Bayern Munchen.png
מידע כללי
כינוי די באיירן (הבווארים)
די רוטן (האדומים)
תאריך ייסוד 27 בפברואר 1900
אצטדיון אליאנץ ארנה, מינכן, גרמניה
(תכולה: 71,137)
נשיא Flag of Germany.svg קארל הופפנר
מאמן Flag of Spain.svg ז'וזפ גוארדיולה
ליגה בונדסליגה
תארים
מספר אליפויות 24
מספר גביעים 17
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

באיֶירְן מינכן (גרמנית: Bayern München) – מועדון כדורגל גרמני שנוסד בשנת 1900, מועדון הכדורגל המפואר והגדול ביותר בגרמניה ואחד מהידועים והמצליחים ביותר באירופה.

הקבוצה זכתה 24 פעמים באליפות גרמניה, 17 פעמים בגביע הגרמני, 5 פעמים בליגת האלופות, בגביע אירופה למחזיקות גביע, בגביע אופ"א, בסופר קאפ האירופי וכן פעמיים בגביע הביניבשתי ופעם אחת באליפות העולם לקבוצות.

באיירן היא אחת משלוש קבוצות באירופה שזכו בכל תואר אפשרי למועדון אירופי, יחד עם יובנטוס ועם אייאקס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה נוסדה בפברואר 1900 על ידי חברים מקבוצת ההתעמלות של מינכן. תחילה השתתפה הקבוצה בליגה האזורית של מחוז בוואריה. ב-1926 זכתה הקבוצה באליפות דרום גרמניה. באיירן זכתה באליפות דרום גרמניה פעם נוספת ב-1928 ובאליפות גרמניה בפעם הראשונה בתולדותיה בשנת 1932.

ב-1963 הוקמה ליגת הבונדסליגה, שנתיים לאחר הקמתה העפילה באיירן לבונדסליגה כשהיא מציגה בשורותיה שחקנים כדוגמת פרנץ בקנבאואר, ספ מאייר וגרד מילר. הקבוצה סיימה בעונתה הראשונה במקום השלישי וזכתה בגביע הגרמני. בעקבות הזכייה בגביע השתתפה באיירן בגביע המחזיקות והצליחה לזכות בתואר אחרי ניצחון על גלזגו ריינג'רס. ב-1967 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע ובעונת 1968/1969 הצליחה לזכות ב"דאבל" - אליפות וגביע באותה העונה.

ב-1970 מונה אודו לאטק לתפקיד, תחת הדרכתו זכתה הקבוצה ב-3 אליפויות, גביע אחד והישג השיא של המועדון - זכייה בגביע אירופה לאלופות ב-1974. בסגל הקבוצה הופיעו גם 6 שחקנים שזכו באותה שנה במונדיאל 1974 שנערך בגרמניה. לאחר הזכייה בתואר עזב אודו לאטק את התפקיד. הקבוצה זכתה גם בשני הגמרים הבאים והפכה בכך לקבוצה השלישית בהיסטוריה שזוכה בשלושה גביעי אירופה לאלופות. ב-1976 זכתה הקבוצה בפעם הראשונה בגביע הביניבשתי.

על אף שסבלה משינויים רבים וממשבר כלכלי, הקבוצה הצליחה לזכות בשנות ה-80 ב-7 אליפויות וב-3 גביעים. היא זכתה בחמש אליפויות תוך 6 שנים בין השנים 1984 עד 1990. אודו לאטק, שהוביל את הקבוצה להישגים בשנות ה-70, חזר לאמן את הקבוצה והוביל אותה בין השנים 1983 עד 1987.

אחרי מספר שנים ללא זכייה באליפות, מונה פרנץ בקנבאואר כמאמנה של הקבוצה במהלך עונת 1993/1994 והוביל אותה לאליפות לאחר 3 שנים בהן לא הצליחה לעשות זאת. בקנבאור מונה לאחר מכן כנשיא המועדון. מחליפיו לא הצליחו לספק את הסחורה ושמה של הקבוצה נקשר בשערוריות תקשורתיות, מה שהביא את התקשורת להדביק לקבוצה את הכינוי "פ.צ הוליווד". ב-1996 חזר בקנבאור לאמן את הקבוצה לאחר כשלונותיה והוביל אותה לזכייה בגביע אופ"א.

ב-1998 מונה המאמן הגרמני אוטמאר היצפלד כמאמן הקבוצה. היצפלד אימן את הקבוצה 6 שנים רצופות והפך כמאמן המצליח ביותר בתולדות המועדון עם זכייתו ב-4 אליפויות, זכייה בליגת האלופות ובגביע הביניבשתי וב-3 גביעים גרמניים. ב-1999 העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות והפסידה למנצ'סטר יונייטד לאחר מהפך שנחשב לאחד מהמהפכים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל.

לאחר כשלונה של הקבוצה ב-2004 מונה פליקס מגאת' כמאמנה החדש של הקבוצה. תחת הדרכתו של מגאת' זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ובשני גביעים. לאחר הכישלון בעונת 2006/2007 בה כשלה הקבוצה בנסיונה להעפיל לליגת האלופות, פוטר מגאת' מתפקידו ובמקומו החזירה הקבוצה את היצפלד. הקבוצה ביצעה רכש משמעותי שכלל בין היתר שחקנים כדוגמת פרנק ריברי ולוקה טוני. על אף שזכתה בטרבל (אליפות, גביע וגביע הליגה) כשלה הקבוצה לזכות בגביע אופ"א. במהלך העונה, סיכמה הקבוצה עם היצפלד את הפסקת עבודתו בתום העונה, ובמקומו נבחר יורגן קלינסמן שפוטר לקראת סיום העונה.

בעונת 2010/2009 ניצחה את אולימפיק ליון והעפילה לגמר ליגת האלופות נגד אינטר שנערך באצטדיון סנטיאגו ברנבאו מדריד ספרד. במשחק הגמר הפסידה לאינטר בתוצאה 0 - 2 מצמד של הארגנטינאי דייגו מיליטו. באפריל 2011 פוטר מאמן הקבוצה לואי ואן חאל.

בשנת 2011/2012 חזר יופ היינקס קדנציה שלישית בקבוצה. באותה עונה העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות אחרי ניצחון בדו-קרב פנדלים על חשבון ריאל מדריד. עוד קודם לכן הדיחה את אולימפיק מרסיי ואת בזל. בגמר שנערך באליאנץ ארנה הפסידה לצ'לסי 1-1 (4-3) לאחר דו-קרב פנדלים. באותה שנה באיירן סיימה את העונה במקום השני, 16 נקודות מתחת דורטמונד. הקבוצה הפסידה גם בגמר הגביע, שוב לדורטמונד. באותה עונה הצטיין מריו גומז ושכבש 41 שערים בכל המסגרות.

אחרי עונה זו, שבה הקבוצה סיימה במקום השני בכל המסגרות (ליגה, גביע, ליגת אלופות), הגיעה העונה שאחרי. בעונת 2012/13 הקבוצה זכתה בשלושת התארים וזכתה בטרבל, תוך כדי שהיא מציגה את הכדורגל הכי טוב באירופה. לפני תחילת העונה הקבוצה העבירה לשורותיה מספר שחקנים: חאבי מרטינז שעבר מבילבאו תמורת 40 מיליון יורו, מה שנחשב להעברה היקרה בתולדות הבונדסליגה, דנטה (4.7 מיליון יורו), שרדן שאקירי והחלוץ מריו מנדז'וקיץ'.

את העונה פתחה הקבוצה עם 8 ניצחונות רצופים בליגה. הקבוצה זכתה באותה עונה באליפות הבונדסליגה שישה מחזורים לפני סיום העונה, וכך שברה את השיא של עצמה. הקבוצה זכתה באליפות בהפרש של 25 נקודות, מה שנחשב לשיא בונדסליגה חדש. באותה עונה גברה על בורוסיה דורטמונד בגמר הסופרקאפ הגרמני בתוצאה 2-1. כמו כן, זכתה הקבוצה בגביע הגרמני בניצחון 3-2 על שטוטגרט, לאחר שהדיחה ברבע הגמר את יריבתה דורטמונד ובחצי דרסה את וולפסבורג 6-1.

הקבוצה העפילה לגמר ליגת האלופות, לאחר שהדיחה את ארסנל בשמינית הגמר. ברבע הגמר הוגרלה באיירן כנגד יובנטוס והדיחה אותה אחרי ניצחונות 2-0 בשני המשחקים. בשלב חצי הגמר הדיחה את ברצלונה, לאחר שהביסה אותה 4-0 בבית, ו-3-0 בחוץ. במשחק הגמר נגד בורוסיה דורטמונד שהתקיים באצטדיון וומבלי ניצחה הקבוצה 1-2 משער דרמתי של אריאן רובן בדקה ה-89, וזכתה בליגת האלופות בפעם החמישית בתולדותיה.

בינואר באותה שנה, הודיעה הקבוצה על החתמתו של פפ גווארדיולה, מאמנה לשעבר של ברצלונה.

לקראת העונה החדשה, באיירן רכשה את השחקן המצטיין של יריבתה בורוסיה דורטמונד, מריו גצה, תמורת 37 מיליון יורו. בקיץ זה גם נרכשו טיאגו אלקנטרה שעבר מברצלונה תמורת 25 מיליון יורו, ויאן קירשהוף שהגיע ממיינץ. באותו הקיץ עזב כוכב הקבוצה מריו גומז לפיורטינה האיטלקית תמורת 20 מיליון יורו, לאחר ירידה במעמדו בקבוצה.

הקבוצה הפסידה בגמר הסופר-קאפ הגרמני, לאחר שהפסידה לבורוסיה דורטמונד בתוצאה 4-2. הקבוצה זכתה בסופר קאפ האירופי, לאחר שניצחה את צ'לסי בדו-קרב פנדלים, וכך נקמה על ההפסד הכואב הגמר ליגת האלופות. באיירן שברה באותה עונה את שיא רצף הניצחונות של קבוצה בליגת האלופות (10 ניצחונות רצופים, אותו החלה בעונה הקודמת). היא הוגרלה בבית בליגת האלופות ביחד עם מנצ'סטר סיטי, צאסק"א מוסקבה וויקטוריה פלזן הצ'כית. היא סיימה את הבית במקום הראשון עם 15 נקודות לאחר שניצחה את חמשת המשחקים הראשונים אך הפסידה במשחק האחרון לסיטי. בשמינית הגמר היא הוגרלה כנגד ארסנל כמו בשנה הקודמת לזו, וניצחה אותה 3-1 בסיכום שני המשחקים והעפילה לרבע הגמר. בתחילת העונה ניצחה את בורוסיה דורטמונד בחוץ בתוצאה 3-0. הקבוצה סיימה כ"אלופת החורף" בליגה, כאשר היא מובילה על באייר לברקוזן ב-7 נקודות. הקבוצה שברה את שיא מספר הנצחנות הרצופים בבונדסליגה לקבוצה (השיא הקודם היה 15), לאחר ניצחון 6-1 על וולפסבורג בחוץ. בעונה זאת התנהל משפט כלפי נשיא הקבוצה וכוכב הקבוצה בעבר, אולי הנס, בגלל העלמת מס בשווי 27.2 מיליון יורו. בית המשפט בגרמניה קבע שעונשו יהיה שלוש וחצי שנים בכלא. יום לאחר מכן בתאריך ה-14/3 הודיע הנס על פרישה מתפקיד נשיא באיירן מינכן.

ב-25 במרץ 2014, זכתה באיירן באליפות ה-24 בתולדותיה, כשזכתה באליפות המהירה ביותר בבונדסליגה אי פעם אחרי 27 משחקים. כאשר נותרו עוד שבעה משחקים עד לתום העונה. ב-17 במאי 2014, זכתה באיירן בגביע הגרמני לאחר שניצחה בגמר 2-0 את יריבתה בורוסיה דורטמונד, וזכתה בדאבל שני ברציפות.

לקראת העונה החדשה, הצטרפו לקבוצה 3 שחקנים: רוברט לבנדובסקי וסבסטיאן רודה, אשר הגיעו בהעברה חופשית, וחואן ברנט שהגיע מוולנסיה עבור 10 מיליון יורו. את הקבוצה עזבו באותה שנה השחקנים טוני קרוס וואן-בויטן ומריו מנדזוקיץ'.

"המועדון היהודי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחילת דרכה, בראשית המאה העשרים כונתה באיירן על ידי הגרמנים בשם "המועדון היהודי". שניים מבין 17 האבות המייסדים שלה ב-1900, היו יהודים: יוזף פולאק והפסל בנו אלקן, אשר אחד מהפסלים המוכרים ביותר שלו, פסל המנורה, מוצב כיום בגן הוורדים בירושלים, מול משכן הכנסת, וקרוי מנורת הכנסת[1].

גם בהמשך דרכה של הקבוצה, רבים ממנהליה ומאמניה היו יהודים, כמו ריכרד קון, שניהל ואימן אותה בשנות השלושים, אוטו אלבר ביר, שניהל את מחלקת הנוער שלה עד הדחתו מהתפקיד עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (הוא ומשפחתו נרצחו ב-1941 בגטו קובנה שבליטא), ועוד.

עם זאת, מי שהיה הבסיס והצידוק לכינויה של באיירן בשם "המועדון היהודי", היה קורט לנדאואר. לנדאואר היה שחקן המועדון מ-1901, וכיהן כנשיא הקבוצה במשך שנתיים (1913 - 1914) לפני מלחמת העולם הראשונה, ארבע עשרה שנים (1919 - 1933) בין המלחמות, ועוד ארבע שנים לאחר מלחמת העולם השנייה (1947 - 1951) ובסך הכל עשרים שנה. הוא היה הרוח החיה של הקבוצה במרבית המחצית הראשונה של המאה העשרים וזה שהוביל אותה בין השאר גם לזכייה הראשונה באליפות גרמניה, ב-1932. לאחר עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה נכלא לנדאואר היהודי, במחנה דכאו, הסמוך למינכן, אבל ניצל לאחר שהוברח לשווייץ ואף הספיק כאמור לחזור ולכהן כנשיא הקבוצה במשך ארבע שנים לאחר המלחמה. באוקטובר 2013, 52 שנים לאחר מותו מינתה באיירן את לנדאואר לנשיא הכבוד שלה, האדם השני בלבד בתולדותיה, שזכה לתואר זה. באיירן גם תרמה לקבוצה היהודית של מינכן, מכבי מינכן, מגרש כדורגל, הקרוי כיום על שמו של לנדאואר‏[2].

אצטדיון הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליאנץ ארנה, אצטדיון הקבוצה

עד שנת 2006 שיחקה באיירן באצטדיון האולימפי במינכן. המועדון עבר לאצטדיון חדש בעונת 2005/2006 בשם אליאנץ ארנה, הנקרא על שם חברת הביטוח אשר נותנת חסות למועדון. האצטדיון מכיל 71,137 מקומות ישיבה ונחלק בין שתי הקבוצות הגדולות של מינכן, באיירן ומינכן 1860. אחד האלמנטים החדשים ביותר באצטדיון הוא התאורה החיצונית שלו, שתשתנה בהתאם לקבוצה הביתית המשחקת בו: כאשר תהיה זו באיירן מינכן התאורה תהיה אדומה, וכאשר תהיה זו היריבה העירונית, מינכן 1860 התאורה תהיה כחולה.

סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-3 בספטמבר 2014
מס' עמדה שם
1 Flag of Germany.svg שוער מנואל נוייר
3 Flag of Spain.svg קשר צ'אבי אלונסו
4 Flag of Brazil.svg בלם דאנטה
5 Flag of Morocco.svg בלם מהדי בנעטיה
6 Flag of Spain.svg קשר טיאגו אלקנטרה
7 Flag of France.svg קשר פרנק ריברי
8 Flag of Spain.svg קשר חאבי מרטינס
9 Flag of Poland.svg חלוץ רוברט לבנדובסקי
10 Flag of the Netherlands.svg קשר אריאן רובן
11 Civil Ensign of Switzerland.svg קשר שרדאן שאקירי
13 Flag of Brazil.svg מגן ראפיניה
14 Flag of Peru.svg חלוץ קלאודיו פיסארו
16 Flag of Germany.svg קשר ג'אנלוקה גאודינו
17 Flag of Germany.svg בלם ג'רום בואטנג
מס' עמדה שם
18 Flag of Spain.svg קשר חואן ברנאט
19 Flag of Germany.svg קשר מריו גצה
20 Flag of Germany.svg קשר סבסטיאן רודה
21 Flag of Germany.svg מגן פיליפ לאם (קפטן)
22 Flag of Germany.svg שוער טום שטארקה
23 Flag of Spain.svg שוער פפה ריינה
24 Flag of Germany.svg קשר זינאן קורט
25 Flag of Germany.svg קשר תומאס מולר
27 Flag of Austria.svg מגן דויד אלאבה
28 Flag of Germany.svg בלם הולגר באדשטובר
30 Flag of Germany.svg קשר מיטשל ווייסר
31 Flag of Germany.svg קשר בסטיאן שוויינשטייגר (קפטן משנה)
34 Flag of Denmark.svg קשר פייר הויביירג
36 Flag of Germany.svg חלוץ פטריק וויראוץ'

שחקנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מעריבnrg וכן "מקור ראשון", "דיוקן", 28 במרץ 2014, עמ' 38
  2. ^ "באיירן האחרת: הקשר היהודי במינכן", nrgמעריב, 14 ביוני 2011


Flag of Germany.svg הבונדסליגה, עונת 2014/2015

אאוגסבורגאיינטרכט פרנקפורטבאייר לברקוזןבאיירן מינכןבורוסיה דורטמונדבורוסיה מנשנגלדבךהופנהיים
המבורגהנובר 96הרטה ברליןוולפסבורגורדר ברמןמיינץ 05פ.צ. קלןפאדרבורן 07פרייבורגשאלקה 04שטוטגרט

ליגת האלופות 2014/15
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Spain.svg ריאל מדריד Flag of Portugal.svg בנפיקה ליסבון Flag of England.svg ארסנל Flag of Germany.svg באיירן מינכן Flag of Spain.svg ברצלונה Flag of England.svg צ'לסי Flag of Portugal.svg פורטו
Flag of Italy.svg יובנטוס Civil Ensign of Switzerland.svg פ.צ. בזל Flag of Russia.svg זניט סנקט פטרבורג Flag of Germany.svg בורוסיה דורטמונד Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי Flag of France.svg פריז סן-ז'רמן Flag of Germany.svg שאלקה 04 Flag of Ukraine.svg שחטאר דונצק
Flag of Greece.svg אולימפיאקוס Flag of England.svg ליברפול Flag of Germany.svg באייר לברקוזן Flag of Turkey.svg גלאטסראיי Flag of Russia.svg צסק"א מוסקבה Flag of the Netherlands.svg אייאקס אמסטרדם Flag of Portugal.svg ספורטינג ליסבון Flag of Spain.svg אתלטיק בילבאו
Flag of Sweden.svg מאלמה Flag of Bulgaria.svg לודוגורץ ראזגרד Flag of France.svg מונאקו Flag of Belgium (civil).svg אנדרלכט Flag of Italy.svg רומא Flag of Cyprus.svg אפואל ניקוסיה Flag of Slovenia.svg מאריבור Flag of Belarus.svg באטה בוריסוב