גמלוסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גמלוסט
ברס בלו
ארץ מוצא נורבגיה
אזור מוצא ויק
סוג חלב עזים

גמלוסטנורבגית: Gamalost) היא גבינה כחולה נורבגית מסורתית שפירוש שמה הוא 'גבינה ישנה'. הגמלוסט הייתה בעבר מרכיב עיקרי בתזונה הנורבגית. בדומה למאכלים נורבגים מסורתיים רבים, כמו לחם שטוח נורבגי ובשרים מלוחים יבשים, גם את הגמלוסט ניתן לאחסן במשך פרקי זמן ארוכים ללא קירור.

ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור‏[1] יוצרה הגבינה בתקופת הקיץ על ידי רועות עיזים שהיו מנצלות את שאריות החלב לגיבון. את הגבינה הן היו מכינות בזמן שהן שהו בהרים, בקיץ, ומורידות אותה לכפריהן כשחזרו עם העיזים לקראת החורף, וכך היא הייתה מתיישנת.

ישנן שתי שיטות עיקריות לייצור הגמלוסט, התלויות באזור הייצור שלה. בשיטה הראשונה לוקחים חלב רזה שהחמיץ במשך יומיים בטמפרטורת החדר, מחממים אותו ל-63 מעלות ומשאירים אותו כך במשך חצי שעה. לאחר מכן מכניסים את הגבן לשק בד וסוחטים אותו. לאחר הסחיטה מוציאים אותו מהשק, מפוררים ומעבירים את הגבן לשקים אחרים, קטנים יותר, אותם מניחים בתבניות. בסופו של התהליך מרתיחים את הגבינה במשך שלוש וחצי שעות, במי גבן. לאחר לילה מוציאים את הגבינה מהתבניות, מניחים אותה במקום חמים ודוקרים אותה על ידי מחטים שמכילות נבגים של עובש כחול ומעבירים להבחלה. במהלך ההבחלה הופכים אותה מדי יום כדי לפזר את השומנים בצורה אחידה ובנוסף משפשפים אותה בעובשים מגבינות ישנות יותר, כדי לקבל את ציפוי העובש האופייני. התהליך כולו לוקח בערך כחודש. ההבדל בין השיטה הראשונה לשנייה הוא בשלבי החימום והזריעה בנבגים.

מרקם וטעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוצר הסופי הוא גבינה בצבע חום צהוב עם 'ורידים כחולים' הפזורים בה בצורה לא סדירה. לגבינה יש טעם וארומה עשירים ובולטים כמו הקממבר והרוקפור. המרקם שלה הוא לח, גס וגרגירי. הגבינה רזה יחסית, כחצי אחוז עד אחוז אחד של שומן ועם תכולת חלבון גבוהה - קרוב ל-50 אחוז. מכל 25 ליטר חלב מתקבל 1 ק"ג של גבינה.

פסטיבל גמלוסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

"פסטיבל גמלוסט" הוא אירוע חד שנתי בנערך בויק, עיירת מחוז של סונג, נורבגיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גמלוסט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שגיא קופר ורן בוק, גמלוסט: הגבינה שירדה מההרים, באתר ynet‏, 8 בפברואר 2010