גנרטור תרמואלקטרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גנרטור תרמואלקטרי הוא מחולל חשמל, המשמש, בין השאר, משימות חלל ארוכות שנים. עקרון הפעולה שלו מבוסס על העובדה, שיסוד רדיואקטיבי, כמו פלוטוניום, הוא יסוד לא יציב, אשר דועך ובסופו של תהליך הדעיכה, הוא הופך לאיזוטופ יציב של עופרת. תהליך הדעיכה הזה מייצר גם חום רב.

במחולל התרמואלקטרי החום מנוצל לייצור חשמל. בארצות הברית, המחוללים הללו הם, בדרך כלל, מטיפוס SNAP והם שומשו במשימות פיוניר 10, פיוניר 11, וויאג'ר 1, וויאג'ר 2, גלילאו ועוד. בחללית פיוניר 10, המחולל החזיק 31 שנים ובווייאג'ר 1 ו-2, המחולל פועל כבר כמעט 35 שנים.

המחולל בנוי ממכל עמיד המכיל בתוכו את החומר הרדיואקטיבי. מצמדין חומניים ממוקמים בקירות המכל והם מחוברים למקרן חום. החום המיוצר על ידי דעיכת החומר הרדיואקטיבי זורם דרך המצמדים החומניים אל מקרני החום ויוצר, תוך כדי כך, חשמל.

החומר הרדיואקטיבי הוא לרוב פלוטוניום-238 מכיוון שהוא דורש את מינימום עמידות חומר המכל ויש לו את תוחלת החיים הגדולה ביותר. יש לו זמן מחצית החיים של 87 שנים, כך, שהוא מספיק טוב עבור משימות מחקר של מערכת השמש. כמו כן,גם המצמדים החומניים מאבדים מאמינותם והם מקצרים את זמן החיים של גנרטור כזה.