וויאג'ר 2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

וויאג'ר 2 ("Voyager 2" באנגלית) היא גשושית מחקר שנשלחה ב־20 באוגוסט 1977, במקור תוכננה כ"מארינר 12" בתוכנית מארינר. היא זהה ברובה לחללית השנייה מתוכנית וויאג'ר, וויאג'ר 1 (ידועה גם כ"מארינר 11"). עם זאת, וויאג'ר 2 השתמשה במסלול שונה בזמן מפגשה עם שבתאי, בהמנעה ממפגש קרוב עם טיטאן על מנת להשתמש במקלעת כבידתית ולהגיע לאורנוס ולנפטון. החללית הפכה להיות הגשושית האנושית הראשונה (ונכון לעכשיו, היחידה) שעברה בסביבתם הקרובה של שני כוכבי הלכת הללו, והחללית הראשונה שביקרה בכל ארבעת כוכבי הלכת הגדולים - צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון, בשל סידור גאומטרי נדיר של כוכבי הלכת שמתרחש אחת ל־175 שנה [1].

בדומה לוויאג'ר 1 (ובצורה דומה, לפיוניר 10 ו־11) וויאג'ר 2 נשאה עמה תקליט זהב המכיל קטעי צלילים המתארים את המין האנושי ואת כדור הארץ בקצרה, למקרה שאת החללית יפגוש מין חוצארצי תבוני, ועליו חרוטים הוראות (בבינארית) לשימוש בתקליט. מכיוון שיחלפו כ־80,000 שנה לפני שתגיע וויאג'ר 2 למערכת כוכב אחרת, התקליט הוא יותר בגדר מחווה סמלית של המין האנושי מאשר נסיון רציני לתקשורת.

[עריכה] שיגור וטיסה

תקליט הזהב

וויאג'ר שוגרה ב־20 באוגוסט 1977 מקייפ קנוורל, פלורידה, על גבי טיל טיטאן IIIE מסוג קנטאור.

כאשר צוותי השיגור שעל הקרקע היו עסוקים בבעיית שיגור בוויאג'ר 1, הם שכחו לשלוח רצף הפעלה חשוב לוויאג'ר 2. הדבר גרם לגשושית לכבות את אנטנת-האלומה-הצרה הראשית שלו. צוותי הקרקע הצליחו לחדש את הקשר עם החללית דרך אנטנת-האלומה-הרחבה, ולהפעיל את האנטנה הראשונה מחדש.

[עריכה] מעברים פלנטריים

המעבר הקרוב ביותר של החללית בקרבת צדק התרחש ב־9 ביולי 1979.
המעבר הקרוב ביותר בקרבת שבתאי התרחש ב־25 באוגוסט 1981. בזמן שהייתה "מאחורי" שבתאי (יחסית לכדור הארץ), החללית סרקה את האטמוספירה העליונה של שבתאי בעזרת ראדאר, על מנת למדוד מאפיינים של חום וצפיפות.
המעבר הקרוב ביותר של החללית בקרבת אורנוס התרחש ב־24 בינואר 1986. החללית גילתה עשרה ירחים חדשים וחקרה את האטמוספירה הייחודית של כוכב הלכת (בשל הטיית הציר של אורנוס, בסך 97.77 מעלות) ואת מערכת הטבעות שלו.
המעבר הקרוב ביותר בקרבת נפטון התרחש ב־25 באוגוסט 1989. מכיוון שהיה זה כוכב הלכת האחרון אותו הייתה יכולה החללית לבקר, הוחלט לבצע מעוף קרוב לטריטון, בלי להתחשב בהשפעת המעבר על מסלול החללית, באופן דומה למפגשה של וויאג'ר 1 עם שבתאי וירחו טיטאן. הגשושית גילתה, בין השאר, את הכתם האפל הגדול על פניו של נפטון, שנעלם מאז לפי תצפיות של טלסקופ החלל האבל.

נכון ל־11 בינואר 2005, החללית הייתה במרחק של 75.4 יחידות אסטרונומיות מהשמש והיא מתרחקת ממערכת השמש במהירות של כ־3.3 יחידות אסטרונומיות לשנה (כ־15.6 ק"מ לשנייה). החללית ממשיכה לשדר מידע על סביבותיה (כעת כבר מחוץ למסלולו של פלוטו) בעזרת מערך רשת החלל העמוק (DSN), וצפויה להמשיך לשדר עד בערך שנת 2020 - בה מוערך כי יאזל לחללית כל חומר המספק אנרגיה, היא תפסיק הפעלת כל המכשירים הנמצאים על גביה, ותמשיך לשוטט בחלל לנצח.