מאדים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאדים  |
|
|---|---|
 |
|
| מאדים כפי שצולם מוויקינג 1 ב-22 בפברואר 1980 | |
| מידע כללי | |
| סוג עצם: | כוכב לכת |
| קטגוריה: | כוכב לכת ארצי |
| מיקום: | מערכת השמש הפנימית |
| תאריך גילוי: | מימי קדם |
| מאפיינים מסלוליים | |
| מרחק ממוצע מהשמש: | 227,936,637 ק"מ (1.523,662,31 AU) |
| אפהליון: | 249,228,730 ק"מ (1.665,991,16 AU) |
| פריהליון: | 206,644,545 ק"מ (1.381,333,46 AU) |
| אקסצנטריות: | 0.09341233 |
| זמן הקפה: | 686.971 ימים (1.8808 שנים) |
| מחזור סינודי: | 779.95 ימים |
| מהירות מסלולית: - ממוצעת: - מקסימלית: - מינימלית: |
24.077 ק"מ/שנייה 26.499 ק"מ/שנייה 21.972 ק"מ/שנייה |
| נטיית מסלול: | 1.85061° |
| מספר ירחים: | 2 |
| מאפיינים פיזיים | |
| רדיוס בקו המשווה: | 3,396.2 ק"מ |
| שטח הפנים: | 1.448×108 קמ"ר |
| מסה: | 6.4191×1023 ק"ג |
| צפיפות ממוצעת: | 3.94 גרם/סמ"ק |
| תאוצת הכובד בקו המשווה: | 3.71 מטר/שנייה2, 0.38 ג'י |
| זמן סיבוב עצמי: | 24.6229 שעות |
| מהירות סיבוב עצמי: | 0.241 ק"מ/שנייה (בקו המשווה) |
| נטיית ציר הסיבוב: | 25.19° |
| אלבדו: | 0.15 |
| מהירות מילוט: | 5.02 ק"מ/שנייה |
| טמפרטורת פני השטח: - מינימום: - ממוצע: - מקסימום: |
133 קלווין / 140.15- צלזיוס 210 קלווין / 63.15- צלזיוס 268 קלווין / 5.15- צלזיוס |
| מאפייני אטמוספירה | |
| לחץ אטמוספירי: | 0.7–0.9 קילו פסקל |
| פחמן דו-חמצני | 95.32% |
| חנקן | 2.7% |
| ארגון | 1.6% |
| חמצן | 0.13% |
| פחמן חד-חמצני | 0.07% |
| אדי מים | 0.03% |
| חנקן חמצני | 0.01% |
| נאון | 2.5 ppm |
| קריפטון | 300 ppb |
| קסנון | 80 ppb |
מאדים הוא כוכב הלכת הרביעי במערכת השמש. זהו כוכב הלכת החיצוני שמסלולו הוא הקרוב ביותר למסלול כדור הארץ ואחד מכוכבי הלכת הקטנים ביותר במערכת השמש. כמו כן הוא כוכב הלכת הארצי (כוכב הדומה בהרכבו לכדור הארץ) הרחוק ביותר מהשמש.
צבע פניו של מאדים אדום בשל ריבוי בתחמוצות ברזל בקרקעו, ומכאן שמו העברי. שמו בלעז הוא מארס (Mars), משום שהוא זוהה במיתולוגיה הרומית עם אל המלחמה בשם זה (המקביל לארס מהמיתולוגיה היוונית). שם זה ניתן לו בשל מראהו האדום בשמי הלילה, שהרי הצבע האדום מתקשר למלחמה. כן הקנה לו צבעו יוצא-הדופן את הכינוי "כוכב הלכת האדום".
למאדים שני ירחים קטנים, פובוס ודימוס, שניהם קטנים ובעלי צורה משונה. אלו כנראה אסטרואידים שנלכדו על ידי כוח המשיכה של מאדים.
סימולו מייצג את המגן והחנית של האל מרס: עיגול עם חץ קטן (יוניקוד: ♂).
תוכן עניינים |
[עריכה] מידע כללי
קוטרו של מאדים 6,721 ק"מ (כחצי מקוטר כדור הארץ) והוא משלים סיבוב אחד סביב צירו אחת ל-24 שעות ו-37 דקות. מאדים משלים הקפה אחת סביב השמש כל 686.98 יום במהירות ממוצעת של 24.13 ק"מ/שנייה. צפיפותו הממוצעת 3.95 גרם לסמ"ק. למאדים רק רבע מפני השטח של כדור הארץ ומסתו היא רק עשירית ממסתו של כדור הארץ. כוח המשיכה על פני מאדים הוא כ 38% מכוח המשיכה על פני כדור הארץ. פני המאדים מלאים במכתשים ומרבית הקרח בקטבים הוא קרח יבש הנוצר מקפיאת פחמן דו-חמצני. השינוי בגודלן ובצורתן של המדבריות על פני המאדים נעוץ ברוחות העזות המזיזות ענני חול גדולים ממקום למקום. ציר הסיבוב של מאדים נטוי בזווית של 25 מעלות ביחס למישור ההקפה שלו סביב השמש. האטמוספירה עליו דלילה מאוד וכמות המים בה נמוכה. במאדים נמצא גם ההר הגבוה ביותר במערכת השמש, הר הגעש אולימפוס מונס - גובהו 27 ק"מ. בנוסף על מאדים נמצא קניון ואליס מארינריס, אשר אורכו 4500 ק"מ ורוחבו 200 ק"מ.
בזמנים קדומים, כמות אדי המים באטמוספירה הייתה גדולה יותר, אלא שעקב מחסור באוקיינוסים וצורות חיים שיקלטו את אדי המים והחמצן, נקלטו אדי המים והחמצן בקרקע של מאדים, העשירה בברזל, הברזל התחמצן ומכאן צבעו האדום של כוכב הלכת.
[עריכה] אטמוספירה
האטמוספירה של מאדים דקה: לחץ האוויר בפני השטח הוא רק 10 מיליבאר, כ-1% בלבד מהלחץ הממוצע שעל-פני כדור הארץ. גובהה של האטמוספירה הוא כ-11 ק"מ. האטמוספירה של מאדים מורכבת מ-95% פחמן דו-חמצני, 3% חנקן, 1.6% ארגון ומעט חמצן ומים. ב-2003 נמצאו גם עדויות לנוכחות של מתאן באטמוספירה.
[עריכה] גז מתאן על המאדים
בשנים 2003 - 2004 מצאו שלוש קבוצות נפרדות של מדענים הוכחות לקיומו של גז מתאן באטמוספירה שעל פני המאדים. צוות מדענים בראשות מייקל מומה ממרכז גודארד לתעופת חלל של נאס"א, בדקו באמצעות ספקטרוגרפים ברזולוציה גבוהה, המוצבים במתקן טלסקופ האינפרא-אדום שבהוואי ובטלסקופ ג'מיני הדרומי שבצ'ילה, ומדדו ריכוזי מתאן של מעל 250 חלקים למיליארד, כמו כן נצפו שינויים בריכוז המתאן בין האזורים השונים שעל פני המאדים. קבוצה נוספת של מדענים ניתחה מדידות ספקטרליות שנאספו על ידי החללית מארס אקספרס אולם הם מצאו שהריכוז נפוץ בהרבה פחות, כשהטווח הוא בין אפס ל-35 חלקים למיליארד. והקבוצה השלישית של החוקרים בראשות ולדימיר קרסנופולסקי מדדו באמצעות הטלסקופ הקנדי-צרפתי בהוואי ממוצע פלנטרי של כ-10 חלקים למיליארד, כשבשל רזולוצית אות ומרחב נמוכות לא התאפשר להם לקבוע האם יש שינויים ברמת הריכוז באזורים השונים שעל פני המאדים.
נוכחתו של גז המתאן באטמוספירה של המאדים מסקרנת מאוד היות שגז זה אינו יציב, מולקולת מתאן לא מתקיימת יותר מכמה מאות שנים, מה עוד שקרינה אולטרה סגולית בהיעדר שכבת אוזון על פני המאדים משמידה את הגז. אם הדבר נכון, הוא מצביע על כך שצריך להיות (או שהיה צריך להיות במאות השנים האחרונות) מקור לגז זה על כוכב הלכת. פעילות וולקנית, התנגשויות שביטים, וקיום חיים בצורת מיקרואורגניזמים כגון מתנוגנים עשויים להיות המקור לכך, אך אלו עדיין לא נמצאו.
[עריכה] מים על מאדים
הקוטב הצפוני של מאדים מכוסה במים קפואים. תגלית חדשה מראה כי בקוטב הצפוני יש לפחות אותה כמות מים כמו זו שהתגלתה בקוטב הדרומי והדבר מגביר את התקוות לאיתור עקבות של חיים מיקרוסקופיים בעבר.
מדענים מעריכים שהקרח נמצא ממש מתחת לפני השטח של כוכב הלכת. זאת משום שחלליות מחקר זיהו כמויות גדולות של מימן, והדרך היחידה בה יכולה להיות כמות כה גדולה של מימן היא במולקולות מים. מעריכים שכמות המים מגיעה עד 80-90% ממסת הסלע, ושהקרח מפוזר באופן אחיד בכל אזור הקוטב הצפוני. ככל הנראה, המים הקפואים נמצאים בעומק של לא יותר מ-30 סנטימטרים מתחת לפני הקרקע. כמות זו של מים מעלה את האפשרות שבעבר, במידה שמאדים היה חם יותר בעברו, ייתכן והתקיימו עליו חיים מיקרוסקופיים.
הממצאים פורסמו בכתב העת Science, ולצורך המחקר נעשה שימוש בתצלומים שצילמו החלליות מארס גלובל סרוויר ומארס אודיסי – שתיהן מקיפות עדיין את מאדים. מארס אודיסי גילתה לראשונה עדויות על מים בקוטב הדרומי של מאדים ב-2002. המדענים מצאו כשליש יותר מים באזור הקוטב הצפוני לעומת הכמות שהתגלתה עד כה בקוטב הדרומי.
המקפת לסקר מאדים מצאה ב-2008 בשולי ההרים קרחונים המכילים כמויות גדולות של קרח, טמונים מתחת לשכבת הקרקע. שכבת קרח זו דומה במאפייניה לשכבת הקרחונים העבה שנמצאה מתחת לכיסוי סלעי באזור אנטארקטיקה.
[עריכה] צפיה במאדים מכדור הארץ
משום שזמני ההקפה של מאדים וכדור הארץ סביב השמש מראים יחס הקרוב ל-2:1 ישנה מחזוריות בהופעותיו ומשך הזמן בו ניתן לצפות במאדים מכדור הארץ. זמן המחזור הסינודי של מאדים נמשך 780 יממות ארץ שהן 2.135 שנים (שנתיים וחודשיים). בזמן זה מרחקו המקסימלי של מאדים מכדור הארץ עשוי להגיע עד לפי 7 מן המינימלי (בעת ניגוד), בשל כך בהירותו הנראית משתנה מחיוורון של 1.8 עד לבהירות מרשימה של 2.9- כאשר כדור הארץ ומאדים בקרבה מרבית.
ב-27 באוגוסט 2003 מאדים הגיע למרחק הקטן ביותר מן הארץ ב-60,000 השנים הקרובות 55,758,006 ק"מ. רדיוסו של מאדים גדול פי 2 מזה של הירח ומרחקו המינימלי מכדור הארץ גדול ביותר מפי 100 מזה של הירח, משום כך מאדים לעולם לא יראה גדול כמו הירח לצופה מכדור הארץ. ב-29 בינואר 2010 מאדים יהיה שוב בניגוד, בזמן זה גם טלסקופים קטנים יאפשרו להבחין בתווי פנים על מאדים, במיוחד בכיפות הקרח שלו. טלסקופים גדולים יותר יאפשרו להבחין גם באזורים כגון ואליס מארינריס, והאולימפוס מונס.
[עריכה] מחקר רובוטי
[עריכה] תוכנית מארינר
במסגרת תוכנית מארינר האמריקאית שוגרו מספר זוגות של גשושיות מחקר אל עבר כוכבי הלכת הפנימיים במערכת השמש.
מארינר 3 שוגרה ב-5 בנובמבר 1964, אך שיגורה נכשל. מארינר 4 שוגרה ב-28 בנובמבר 1964, והגיעה למרחק מינימלי של 9,844 ק"מ ממאדים ב-14 ביולי 1965. החל ממרחק 16,900 ק"מ ועד שעברה את הכוכב והתרחקה ל-11,900 ק"מ, צילמה תמונות כל 48 שניות, אותן אכסנה על סרט הקלטה ושידרה מאוחר יותר אל כדור הארץ.
מארינר 6 שוגרה ב־24 בפברואר 1969, והגיעה אל מאדים ב־31 ביולי. מארינר 7 שוגרה ב־27 במרץ אותה שנה, והגיעה אל מאדים ב־5 באוגוסט. הן טסו לאורך קו המשווה והקוטב הדרומי של מאדים, וניתחו את האטמוספירה והקרקע של מאדים בעזרת ציוד חישה מרחוק. שתי הגשושיות צילמו 143 תמונות בעת התקרבן אל הכוכב, ו־55 תמונות תקריב. המרחק המינימלי ממאדים היה 3,550 ק"מ. בנוסף, צולם במשימה זו גם הירח פובוס.
[עריכה] תוכנית גשושי מארס
תוכנית גשושי מארס היא תוכנית סובייטית במסגרתה שוגרו מספר חלליות מחקר "מרס" לחקר מאדים בין השנים 1971 ל-1973.
מארס 2 שוגרה ב־19 במאי 1971, הגיעה למאדים לאחר כשישה חודשים, ונכנסה למסלול. ב־27 בנובמבר שחררה את רכב הנחיתה, אך הוא התרסק על הקרקע לאחר שרקטות הבלימה שלו לא פעלו. מארס 3 שוגרה ב־28 במאי אותה שנה, והגיעה ב־2 בדצמבר. רכב הנחיתה שלה נחת בהצלחה, אך הפסיק לפעול לאחר ששלח 20 שניות של צילום וידאו.
מארס 4 שוגרה ב־21 ביולי 1973, ומרס 5 שוגרה ארבעה ימים מאוחר יותר, ב־25 ביולי. מרס 4 לא הצליחה להיכנס למסלול סביב מאדים עקב תקלה במנוע הבלימה שלה. מארס 5 נכנסה למסלול בפברואר 1974, וצילמה 60 תמונות של פני המאדים לפני שכשלה.
מארס 6 שוגרה ב־5 באוגוסט 1973, וחלפה על פני מאדים במרץ 1974. היא שחררה רכב נחיתה, ששידר מידע אטמוספירי במשך 224 שניות, אך כשל לפני הגיעו אל הקרקע. מארס 7 שוגרה ב־9 באוגוסט אותה שנה. עקב תקלה, רכב הנחיתה שלה שוחרר ארבע שעות לפני הזמן, וכתוצאה מכך הוא החטיא את הכוכב ב־1,300 ק״מ.
[עריכה] ויקינג
תוכנית ויקינג האמריקאית כללה שתי משימות מחקר שהורכבו מלווין צילום ורכב נחיתה כל אחת.
ויקינג 1 שוגרה ב־20 באוגוסט 1975, הגיעה אל מאדים ב-19 ביוני 1976, ושיחררה את רכב הנחיתה ב-20 ביולי 1976. היא ביצעה גם סריקות של פני השטח וצילומים מגובה כמה מאות קילומטרים. באחת הסריקות צולמו באזור הנקרא סידוניה מבנים שנראו כמו שלוש פירמידות ומה שנראה כפנים אנושיים במרכזן (הפנים במאדים).
ויקינג 2 שוגרה ב־9 בספטמבר 1975, הגיעה אל מאדים ב-7 באוגוסט 1976, ושיחררה את רכב הנחיתה ב-3 בספטמבר 1976.
[עריכה] מרס אובזרבר
מרס אובזרבר הייתה חללית מחקר אמריקאית ששוגרה ב־25 בספטמבר 1992. החללית הייתה אמורה להיכנס למסלול סביב מאדים, אך הקשר עמה אבד זמן קצר לפני מועד ההגעה המתוכנן.
[עריכה] מרס 96
חללית מחקר רוסית מרס 96 שוגרה ב-16 בנובמבר 1996, אך שיגורה נכשל והיא נפלה חזרה אל כדור הארץ. מרבית המשימות הרוסיות לחקר המאדים נכשלו בדרך זו או אחרת.
[עריכה] מרס גלובל סורבייר
לוויין צילום וחישה מרחוק בשם מרס גלובל סורבייר שוגר בנובמבר 1996 והגיע אל המאדים בסוף 1997, מאז סיפק מידע מדעי רב. הקשר עם הלוויין אבד ב־2 בנובמבר 2006.
[עריכה] פאת'פיינדר
פאת'פיינדר היה נחתת ורכב מחקר קטן (באורך כ-50 ס"מ) שהיא נשאה, שנחתה על מאדים ב-4 ביולי 1997. בנחתת היו מכשירים למדידת האטמוספירה של מאדים, ורכב המחקר נשא מכשירים לבדיקת ההרכב הכימי של סלעים. הקשר עם החללית אבד לאחר מספר חודשי פעולה על קרקע המאדים, הרבה יותר מ־30 הימים שתוכננו מלכתחילה.
[עריכה] נחתת הקוטב של מאדים
נחתת הקוטב של מאדים (Mars Polar Lander) שוגרה ב-3 בינואר 1999, אך עקבותיה אבדו ב-3 בדצמבר 1999. ככל הנראה הנחתת התרסקה בעת הנחיתה.
[עריכה] מארס אקספרס
מארס אקספרס היה לוויין המחקר האירופי אשר שוגר ב-2 ביוני 2003, ונכנס למסלול סביב מאדים ב-25 בדצמבר 2003. חללית זו נשאה איתה את הנחתת הבריטית ביגל 2, שנקראה על שם ספינתו של צ'ארלס דרווין, "ביגל". הנחתת אבדה כאשר חדרה לאטמוספירת מאדים.
[עריכה] רכבי המחקר ספיריט ואופורטיוניטי
ב־3 בינואר 2004 נחת במכתש גוסב במאדים רכב השטח הרובוטי ספיריט, וב־25 בינואר 2004 נחת רכב תאום שלו, אופורטיוניטי, במישור מרידיאני שמצידו השני של הכוכב. שני הרכבים מצוידים בכלי לשיוף סלעים ובמגוון מכשירי מדידה, לרבות מצלמת זום חזקה וספקטרומטר מדגם מוסבאואר לגילוי ההרכב הכימי של הסלעים והאדמה.
ב־2 במרץ 2004 הודיעה נאס"א במסיבת עיתונאים כי אופורטיונטי גילה עדויות חד משמעיות לקיומם של מים בעבר על פני כוכב הלכת. פירוש הדבר, שהטמפרטורות ולחץ האוויר היו גבוהים בהרבה מאשר אלו השוררים כיום במאדים, ולפיכך היו יכולים להיווצר עליו חיים. אין עדויות לקיום חיים, ומכשירי החללית גם לא יכולים לגלות אם היו חיים בעבר. לפיכך יש מבין המדענים השותפים בפרויקט כאלו הדורשים שיגור חללית למאדים שתחפור ותביא דוגמאות סלעים לכדור הארץ.
שלושה ימים אחר כך, ב־5 במרץ 2004, הודיעה נאס"א במסיבת עיתונאים נוספת כי גם ספיריט, הרכב התאום של אופורטיוניטי, הפועל במכתש גוסב, מרחק חצי מאדים, בצידו השני של קו המשווה, מצא עדויות למים, אף כי גם אם היו שם מים בעבר, כמותם הייתה קטנה מזו שהיו באזור שבו פועל אופורטיוניטי.
שני רכבי החלל, שהיו מיועדים לפעול חודשים ספורים, פועלים כמעט ללא תקלות עד היום (מרץ 2008) וממשיכים לשגר נתונים לכדור הארץ.
[עריכה] מקפת לסקר מאדים
מקפת לסקר מאדים (Mars Reconnaissance Orbiter) היא חללית מחקר של נאס"א ששוגרה באוגוסט 2005 על מנת לחקור את פני המאדים. לחללית ארבע משימות עיקריות:
- זיהוי סימנים למים. זאת הן באמצעות זיהוי מינרלים המעידים על הימצאות מים בעבר, והן באמצעות רדאר שיזהה קיום מים תת-קרקעיים בהווה. מטרה זו אמורה לסייע בפתרון השאלה אם מאדים קיים אי פעם חיים.
- איפיון אקלים מאדים. זאת על ידי חקירת תנועת האבק ואדי המים באטמוספירת מאדים, והשפעתם על האקלים לאורך עונות השנה.
- איפיון הגאולוגיה של מאדים. זאת על ידי מצלמות בעלות יכולת הפרדה גבוהה, שיצלמו מבנים גאולוגיים על פני המאדים, שיאפשרו לחוקרים לזהות את התהליכים שעיצבו את פני מאדים.
- הכנה לקראת מחקר מאויש. מצלמות החללית מאפשרות לצלם סלעים בגודל עד מטר אחד. זה יאפשר למתכנני משימה מאוישת הן לדעת מה המקומות המעניינים ביותר מבחינה מדעית לנחות בהם, והן מה הם המקומות הבטוחים ביותר.
MRO נכנסה למסלול סביב מאדים ב־10 במרץ 2006 ומאז משדרת צילומי מאדים אל כדור הארץ.
בצילומים שהגיעו נמצאו עדויות להתפרצויות וולקניות, שיטפונות אדירים ופני שטח מצולקים מפגיעות מטאוריטים אולם התגלית החדשה החשובה היא גילוי שכבות משקע המעידות על מחזוריות אקלימית על הכוכב הנובעת מהטיית ציר הכוכב.
[עריכה] פיניקס
הגשושית פיניקס שוגרה ב-4 באוגוסט 2007 ונחתה בשלום על פני הקרקע בסביבת הקוטב הצפוני של מאדים ב-25 במאי 2008. מטרתה העיקרית של המשימה היא חקירת הקרח במאדים והתנאים בהם הוא מפשיר.
במהלך חודש אוגוסט 2008 בדיקות מעבדה שנערכו על סיפונה הוכיחו סופית כי קיימים מים בדגימת עפר מהמאדים [1]. בחודש ספטמבר נתגלה סידן פחמתי, תוצר של אינטראקציה בין מינרלים לנוזלים [2]. הפניקס תיעדה גם מערבולות על מאדים [3] וצילמה שלג יורד על פני כוכב הלכת האדום [4] [5].
[עריכה] מחקר מאויש
עד כה טרם נשלחו אסטרונאוטים אל מאדים, אך הן סוכנות החלל האמריקאית והן גופים אחרים כבר חוקרים במרץ את האפשרות לבצע משימה מאוישת למאדים.
מאדים הוא כוכב הלכת שגורם התעניינות על כדור הארץ, יותר מכל כוכב לכת אחר במערכת השמש. אחת הסיבות: האפשרות להאריץ אותו, כלומר להפוך אותו לכוכב לכת שישררו בו תנאים שיאפשרו לבני־אדם להגיע אליו ברבות הימים ולהשתכן בו. עד שנת 2035 מתכוונת נאס"א לשלוח אליו חללית מאוישת, באם ימצא לכך התקציב. עלות מבצע מסוג זה מוערכת בעד 300 מיליארדי דולרים, וההערכה היא כי יידרש לכך שיתוף פעולה בינלאומי. ב־14 בינואר 2004, לאחר אסון מעבורת החלל קולומביה, הכריז נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו' בוש על תוכנית החלל הבאה של ארצות הברית, לשליחת אדם אל הירח, ולאחר מכן אל מאדים. הכוונה היא לפתח טכנולוגיה להקמת בסיס קבע על הירח, על מנת להשתמש בה במשימה אל מאדים. על פי התוכנית, משלחת מאוישת תנחת על הירח עד 2020 לכל המאוחר. טרם נקבע תאריך יעד למשלחת למאדים.
משימה כזו מציבה מספר אתגרים, הנובעים ברובם מאורך המשימה, הצפוי להיות כשנתיים. זאת עקב אופי מסלולי כדור הארץ ומאדים סביב השמש, הגורם לכך ששני הכוכבים קרובים ביותר זה לזה פעם ב-26 חודשים, מה שיוצר הזדמנויות שיגור סביב מועד זה. האתגרים הם:
- אספקת מים ומזון. חושבים שניתן יהיה לגדל מזון בחללית או על פני המאדים. מדידות שנעשו לאחרונה מראות כי ככל הנראה קיימת כמות נכבדה של מים קפואים בעומק קטן מתחת לפני השטח של מאדים.
- אספקת חמצן. משערים שניתן יהיה להפיק אותו על ידי פירוק מים למימן וחמצן.
- דלק לטיסה חזרה. לא ניתן יהיה לשאת את הדלק עם הרכב המשוגר עקב הכמות הגדולה הנדרשת, אך נראה שניתן יהיה, כאמור, לזקק מימן על פני המאדים שישמש דלק. לחלופין, מציעה כיום נאס"א להשתמש בדלק חמצן/מתאן, כאשר המתאן יזוקק מתוך האטמוספירה המאדימית.
- קרינה קוסמית. הן במהלך הטיסה, שצפויה לארוך חצי שנה, והן על פני המאדים, שחסר שדה מגנטי כמו זה של כדור הארץ, צפויים האסטרונאוטים להיות חשופים לקרינה קוסמית מסרטנת. נבחנים מספר פתרונות לנושא, כמו שדה מגנטי מלאכותי, או קירות מחומרים עשירים במימן, הידוע ביכולת שלו לספוג קרינה קוסמית.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ספיריט ואופורטיוניטי על המאדים, באתר נאס"א
- פיניקס על המאדים, באתר נאס"א
- מקבץ כתבות על מאדים, באתר הידען
- פיניקס על המאדים, עדכון באתר "ראשית מדע"
- מפה אינטראקטיבית של פני מאדים בחסות גוגל
- צמ"ד אונליין - מאגר מדע: מערכת השמש - מאדים סרטון עם הסברים.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ רועי צזנה, עכשיו זה סופי – יש מים על המאדים, אתר הידען, 4 באוגוסט 2008
- ^ סוכנויות הידיעות, הנחתת "פניקס" זיהתה שלג על המאדים, באתר ynet, 2 באוקטובר 2008
- ^ אבי בליזובסקי, פיניקס צילמה והרגישה מערבולות על מאדים, אתר הידען, 18 בספטמבר 2008
- ^ Let it snow -- on Mars: NASA, AFP
- ^ אבי בליזובסקי, פיניקס צילמה שלג יורד במאדים וגילתה רמזים למים שהיו בקרקע בעבר, אתר הידען, 2 באוקטובר 2008
| מערכת השמש | ||
|---|---|---|
|
