דוברמן פינצ'ר

דוברמן קצוץ זנב ואזניים "לפי תקן הגזע"

דוברמן הוא גזע במין כלב.

מבנה, אופי וטיפול

הדוברמן פינצ'ר נחשב לכלב בגודל בינוני. גובהו הממוצע של הזכר נע בין 66 ל-72 ס"מ, ומשקלו בין 34 ל- 45 ק"ג. גובהה הממוצע של הנקבה נע בין 61 ל-68 ס"מ, ומשקלה - בין 34 ל-45 ק"ג. עם זאת, למועדוני גידול (מועדונים שהחברים בהם מגדלים כלב ממין מסוים) שונים ישנם סטנדרטים שונים. הדוברמן פינצ'ר הוא בעל מבנה גוף ריבועי, צוואר ארוך, ראש צר ופרווה קצרה בצבעים שחור, חום וכחול (מעין צבע כסוף).

הדוברמן נחשב לכלב בעל אופי יציב מאוד ומהימן, נאמן מאוד לבעליו, נחוש, אמיץ, רגוע, רגיש וחד הבחנה. במקומות שונים בעולם נפוץ השימוש בדוברמן ככלב עבודה, במיוחד בשמירה על מבנים ועבור כוחות הביטחון. התייחסותו לזרים חשדנית, אך לרוב דוברמן לא יתקוף אם אינו מרגיש איום מצדו של הזר. הדוברמן רגיש מאוד באופיו ושוחר שלום ותמיד ימנע מעימותים מיותרים.

טיפול: הדוברמן צריך שטח מחיייה גדול, שכן הוא כלב אנרגטי מאוד ועליו לפרוק אנרגיה. הדוברמן זקוק להברשה מועטה של פעם בשבוע.

באירופה נהוג לעשות מבחני אופי ומבחני עבודה לכלבי דוברמן, על מנת לבדוק ולבחון את רמת יכולתו לביצוע משימות. בתקן הגזע ישנו דגש מיוחד על מרכיבי אופיו ככלב לוויה וככלב עבודה, ובנוסף התאמתו לגדול כחלק ממשפחה. בארצות הברית תקן הגזע מעט שונה, וישנם כלבים בצבעים בהירים, ובגוון כחול, צורתם שונה במקצת וחלקם אף גדולים יותר.

היסטוריה

הדוברמן פותח בגרמניה בשנת 1890 לערך, וקרוי על שמו של חלוץ פיתוח הגזע, פרידריק לואיס דוברמן. זהו הגזע היחיד שנקרא על שמו של אדם שהגה את רעיון פיתוחו. לואיס, שהתפרנס מגביית כספי מס, היה זקוק לבן לוויה צמוד שיהיה נאמן וישמור עליו מפני שודדים וסרבני תשלום.

לואיס ראה בדמיונו כלב בדמות הפינצ'ר הננסי, רק גדול ממנו פי כמה. בעל אופי של כלב לווי אידאלי, חד-תגובה, בעל יצר אגרסיבי כלפי זרים. כלב עבודה למטרות שהיו נחוצות למילוי תפקידים ספציפיים. לכן, בתחילת דרכו, היה הדוברמן פופולרי ביותר בקרב המשטרה והצבא.

ישנם חילוקי דעות לגבי אבות הגזע, אך מוסכמת העובדה ששני אבותיו הראשונים הם הרוטווילר, בעל יצר שמירה, והרועה גרמני מהטיפוס העתיק, בעל אינטליגנציה גבוהה. מאוחר יותר התווספו אליו הפינצ'ר גרמני, בעל תגובות חדות ומהירות, המנצ'סטר טרייר, בעל שיער קצר ורך והגרייהאונד, כלב מהיר ביותר.

בתחילת שנות השבעים היה גזע הדוברמן בשיא הפופולריות שלו ככלב עבודה. עם זאת, עקב האגרסיביות הרבה שבו, לא היה הגזע בעל מוניטין טוב במיוחד, ושמש לרוב ככלב שמירה. מאז ועד היום נעשו שינוים רבים בגזע, שמטרתם היתה הרבעת הכלבים הידידותיים יותר. בעקבות תהליכי ההרבעה הללו, כמעט שלא ניתן למצוא כיום כלבי דוברמן אגרסיביים כפי שהיו בתחילת דרכו של הגזע ומאוחר יותר.
בסופו של דבר, שינה הדוברמן חלק מתכונותיו הבסיסיות כך שכיום הוא מתאים יותר לשמש ככלב משפחה. יחד עם זאת, נשמר יצר ההתרעה של הכלב מפני זרים, והוא מתאים עדיין לשמש ככלב עבודה.

דוברמן עם אזניים טבעיות

דוברמן עם זנב טבעי

קיצוץ זנבות ואוזניים

הדוברמן נמנה עם גזעים נוספים אשר את אוזניהם וזנבותיהם נהגו בני האדם לקצץ, מאז היווצרו. בשנת 1987, אסרה ועידה אירופאית להגנת חיות מחמד על קיצוץ האוזניים והזנב מסיבות הומניטאריות, וכיום ברוב מדינות העולם (כולל ישראל) נאסרו ניתוחים קוסמטיים בכלבים. עם היכנסו של חוק איסור קיצוץ אוזניים וזנבות, ירדה הפופולריות של כלבים מגזע דוברמן, משום שקיצוץ האיברים משנה כליל את חזותו החיצונית של הכלב.
יש המתנגדים להוצאת הקיצוץ אל מחוץ לחוק. הסיבות העיקריות:

• נטען כי הדוברמן "אמור להיות" קצוץ זנב ואזניים, ששופטים בתחרויות תקן הגזע עלולים לטעות בשופטם דוברמן שאינו קצוץ אוזניים. בנוסף, טוענים הללו כי הופעתם של דוברמנים בעלי איברים קצוצים מרשימה ואלגנטית יותר מאלה אשר איבריהם לא קוצצו. באף אחד מהללו אין התייחסות לטיעון של צער בעלי חיים.
  
• לגבי קיצוץ האזניים, ישנם שני טיעונים המתיימרים להיות רפואיים: קיצוץ לשם מניעת דלקות וחשש מקריעת האזניים בעת "עבודה" (ציד, מלחמה וכו'). כן הועלתה הטענה כי חדירתו של גוף זר לתוך האוזן תהפוך לדלקת במקרה של אוזניים שמוטות, בזמן שכלב בעל אוזניים קצוצות ינער את ראשו ויסלק את הגוף הזר מן האוזן.

הטיעון הראשון רלוונטי בעיקר עבור דוברמנים המנוצלים למטרות לא חוקיות, כגון קרבות כלבים, ועבור תקופה בה לא היתה טכנולוגיה רפואית מפותחת. לטיעון השני אין אסמכתא של ממש. ובכל מקרה, ישנם גזעים רבים אחרים בעלי אזניים שמוטות (אולי הפופולרי בהם הוא הגולדן רטריבר) אשר נושא קיצוץ אזניהם לא עלה מעולם.

• בעניין קיצוץ הזנב: יש הטוענים כי בגזעים גדולים (דני ענק, דוברמן ועוד) קורה לעיתים שבעת כשכוש הזנב, נפצע האיבר מעוצמת המכה. במקרי קיצון, כגון פציעות חוזרות ונשנות הגורמות לפגיעה חמורה במיוחד, מתעורר הצורך לכרות את זנב הכלב. מנגד, יש הטוענים כי כלב לא מסוגל לגרום לעצמו נזק חמור כל כך. הסיבה האמיתית, לטענתם של אלה, כמו גם בעניין האזניים, היא הרצון בכלב שייראה מפחיד ומאיים יותר.

מועדון הדוברמנים בישראל

הדוברמנים הראשונים הגיעו לישראל בשנות הארבעים. מועדון הדוברמנים, נוסד בשנת 1972 על ידי מר שלמה ליבר.
החל מסוף שנות השבעים כהן כיו"ר המועדון מר אבי מהרש"ק, אשר קידם מאוד את הגידול הרצוי והנכון על פי תקן הגזע הגרמני, כמו בשאר המדינות החברות בפדרציה הבינלאומית לכלבנות. כיום, רמת הכלבים המוצגים בארץ גבוהה מאד לפי תקנים אלה. חלקם, המוצגים ברחבי העולם, זכו להישגים הגבוהים ביותר שניתן להגיע בתערוכות כלבים – "כוכב" תערוכת הדוברמנים העולמית.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דוברמן פינצ'ר

• המועדון הישראלי לדוברמן