דונלד בירד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דונלד בירדאנגלית: Donald Byrd ‏; 9 בדצמבר 1932 - 4 בפברואר 2013) נגן חצוצרה ומלחין חשוב בעולם הג'אז אשר החל את דרכו במוזיקת הארד בופ ועבר בשנות ה- 70 לפיוז'ן.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירד נולד בדטרויט אשר במישיגן והחל לנגן בחצוצרה כבר בגיל צעיר. הוא הופיע מעט עם ליונל המפטון לפני שסיים את בית הספר התיכון. הוא ניגן תקופת מה בחיל האוויר האמריקני, ולאחר מכן עבר ללימודים מקצועיים של המוזיקה, ואף זכה לתארים.

בעודו לומד בבית הספר למוזיקה של מנהטן, הוא החליף את קליפורד בראון בלהקת שליחי הג'אז של ארט בלייקי והוראס סילבר. בתקופתו בהרכב הספיק לנגן עם מוזיקאים מוכרים ומוכשרים ובכך עלה שמו לתודעה. לאחר שעזב את ההרכב ב-1956 המשיך לנגן הארד בופ ועבד עם מוזיקאים מהשורה הראשונה, כגון ג'ון קולטריין, ת'לוניוס מונק, סוני רולינס, והרבי האנקוק. ביוני 1964 היה מהאחרונים שניגנו עם אריק דולפי, חודשיים בלבד לפני מותו הטרגי מהלם אינסולין. בין השנים 1958-1961 הנהיג ביחד עם פפר אדמס, נגן הבריטון סקסופון, הרכב מוערך ומצליח שהקליט אלבומים רבים. ההקלטות הללו נחשבות בין ההקלטות הטובות ביותר שעשה בירד.

בשנות השבעים נטש את סוגת ההארד בופ והחל להתעסק בפיוז'ן. סגנונות דוגמת פאנק, מוזיקת נשמה ורית'ם אנד בלוז החלו להופיע יותר ויותר באלבומיו. בשנת 1972 אסף רשימה ארוכה ומרשימה של מוזיקאים, כולל האחים מיזל והקליט את האלבום "Black byrd", האלבום הצליח מסחרית בצורה יוצאת מן הכלל והוא בין האלבומים הנמכרים ביותר של בלו נוט.

באמצע שנות השבעים פנה בירד ללימודי משפטים ועבד כעורך דין בעיקר בתחום של זכויות אדם וזכויות השחורים. לאחר מכן המשיך, לצד הנגינה, גם במחקר אקדמי ובהוראת משפטים. משנות התשעים כיהן בירד כפרופסור למשפטים.

ב-1993 ניגן בירד באחד הקטעים בפרויקט הג'אזסמיט, פיוז'ן בין ג'אז להיפ הופ.

כמחנך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירד לימד מוזיקה לאורך השנים בחמש אוניברסיטות, כולל אוניברסיטת ניו יורק. בשנות השבעים הוא אסף את תלמידיו הטובים ביותר ואלו החלו לנגן כבלקבירד, ואף זכו להצלחה. דונלד בירד חי עד מותו בטינק שבניו ג'רזי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יאיר שפיגל, The SideMan - בלוג ג'אז, סקירת כל ההקלטות של דונלד בירד עם פפר אדמס (1958-1961)