אוניברסיטת קולומביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוניברסיטת קולומביה
Cu-shield.png
מוטו: In lumine Tuo videbimus lumen ("בְּאוֹרְךָ, נִרְאֶה-אוֹר") (תהלים לו, י)
תאריך ההקמה: 1754
סוג: אוניברסיטה פרטית
הון עצמי: 5.2 מיליארד דולר
נשיא: לי בולינג'ר
סגל: 3,543
סטודנטים לתואר ראשון: 6,923
סטודנטים לתארים מתקדמים: 15,731
מיקום: ניו-יורק, ניו-יורק, ארצות הברית
כינוי קבוצת הספורט: "ליונס" (אריות) SmallLionLogo.jpg
www.columbia.edu

אוניברסיטת קולומביהאנגלית: Columbia University) היא אוניברסיטה פרטית בניו יורק. נוסדה בשנת 1754 בשם קינגס קולג' (King's College) והיא מוסד ההשכלה הגבוהה השישי שנוסד בארצות הברית.

האוניברסיטה, החברה בליגת הקיסוס, נחשבת לאחת האוניברסיטאות הטובות והבולטות בעולם. בשנים הראשונות לפעילותה למדו באוניברסיטה אלכסנדר המילטון וג'ון ג'יי, ממעצבי החוקה האמריקאית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניברסיטת קולומביה היא המוסד הוותיק ביותר להשכלה גבוהה במדינת ניו-יורק, והמוסד השישי בוותיקותו בארצות הברית (לפי ההקמה בפועל. החמישי לפי תאריך הרישיון להקמתו). האוניברסיטה הוקמה בשנת 1754 בשם קינגס קולג' לאחר קבלת רישיון מלכותי מג'ורג' השני מלך בריטניה, אולם בשנת 1784, לאחר המהפכה האמריקנית שונה שם המוסד לקולומביה קולג' ברוח הפטריוטית של אותם הזמנים. בשנת 1896 שונה השם לאוניברסיטת קולומביה בעיר ניו-יורק (Columbia University in the City of New York) על מנת להבדיל בין בית הספר לתואר ראשון (קולומביה קולג') ובין שאר האוניברסיטה. באותה תקופה כללה האוניברסיטה גם בית ספר להנדסה, ובתי ספר לתארים מתקדמים בהנדסה, מדעים, רפואה, משפטים, הוראה, מדע המדינה ופילוסופיה.

קינגס קולג': 1754-1776[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמואל ג'ונסון (1696-1772), הנשיא הראשון של קינגס קולג'

הדיונים בנוגע להקמה של קולג' בניו-יורק החלו בשנת 1701, אולם רק במחצית השנייה של המאה ה-18 הבשילו לכדי תוכנית ממשית. בראשית שנות החמישים של המאה ה-18, הגיבו אנשי הכמורה של כנסיית טריניטי בניו-יורק להקמת אוניברסיטת ייל בניו הייבן בשנת 1701, ולהקמת אוניברסיטת פרינסטון בניוארק שבניו ג'רזי ב-1746[1]. הרצון למוסד אקדמי נבע ממניעים דתיים וכלכלים: אנשי כנסיית טריניטי חששו מההתעוררות הדתית של הפלגים הפרוטסטנטים ומירידת מעמדה של ניו-יורק כמרכז תרבותי ואינטלקטואלי. חברי הכנסייה הקימו מוסד משלהם, קינגס קולג', ובחרו את ד"ר סמואל ג'ונסון כנשיא הראשון. הלימודים התחילו ב-17 ביולי 1754 עם ג'ונסון כמרצה היחיד. לאחר מספר חודשים, ב-31 באוקטובר 1754, העניק מלך אנגליה, ג'ורג השני, את הרישיון המלכותי שאישר רשמית את הקמת הקולג'. בשנת 1760 עבר הקולג' מבניין הכנסייה לבניין באזור פארק פלייס (כיום אזור בניין העירייה). בשנת 1767 היה הקולג' למוסד האקדמי הראשון באמריקה להעניק תואר דוקטור לרפואה (.M.D).

הקמת המוסד לוותה במחלוקות מכיוון שהמוסד היה בבעלות מלאה של הכנסייה האנגליקנית ונציגי המלך כדוגמת הארכיבישוף מקנטרברי והמזכיר המלכותי לענייני קולוניות ומטעים שלטו בהנהלת המכללה. החששות מפני החדרת ההשפעה של הכנסייה אנגליקנית והכתר הבריטי על הנעשה באמריקה באמצעות ניהול הקולג' זכו לאישוש מהעושר הרב של הקולג' שעלה בהרבה על זה של שאר המוסדות להשכלה במושבות שבאותה תקופה‏[2].

למהפכה האמריקאית הייתה השפעה קטסטרופלית על קינגס קולג'. המלחמה גרמה להשעיית הלימודים מ-1776 לשמונה שנים. בזמן זה נבזזה הספרייה והבניין היחיד ששימש ללימודים הוחרם והפך לבית חולים צבאי ששימש גם את החיילים הבריטים וגם את החיילים האמריקאים. בנוסף, רבים מבוגרי הקולג', רובם נאמנים לכתר, ברחו לקנדה או לבריטניה, מה שהותיר את ניהולו העתידי וחוסנו הכלכלי של הקולג' בסימן שאלה.

אולם קינגס קולג', 1770

עד למהפכה האמריקאית היה קינגס קולג' מרכז לתומכי המלך, ועם זאת, כמה ממנהיגיה הבולטים של המהפכה היו בוגרי הקולג'. בוגרים אלו תרמו מאוחר יותר לשיקום המוסד. בין התלמידים וחברי מועצת הנאמנים של אותה תקופה בולטים ג'ון ג'יי, שהיה בין האחראים למשא ומתן על חוזה פריז שסיים את המלחמה עם בריטניה ולאחר מכן הפך לנשיא הראשון של בית המשפט העליון, ואלכסנדר המילטון, אחד מכותבי הפדרליסט ולאחר מכן שר האוצר הראשון. ראויים לציון גם גובנר מוריס שכתב את הטיוטה האחרונה של חוקת ארצות הברית ורוברט ליווינגסטון שהיה חבר בוועדה שניסחה את הכרזת העצמאות של ארצות הברית.


השנים המוקדמות: 1784-1857[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שדבקה בקולג' תדמית של נאמנות לכתר הבריטי הצליחו בוגריו, ובמיוחד המילטון וג'יי, בקריאתם לפתיחתו מחדש לאחר המלחמה. כאשר ג'ורג' קלינטון, מושל מדינת ניו יורק, נאלץ לשלוח את בנו ללימודים באוניברסיטת פרינסטון שבניו-ג'רזי, תמך גם הוא בפתיחה מחודשת של המוסד. בשנת 1784 נפתח הקולג' שוב, הפעם כקולומביה קולג'. השם החדש שיקף את התזזית הפטריוטית שהובילה את האומה האמריקאית לעבר עצמאות.

המושל קלינטון ומחוקקי מדינת ניו-יורק העניקו למוסד צ'רטר חדש ללא כל שיוך לכנסייה האנגליקנית. הפיקוח על הקולג' הוענק למועצה של עוצרים שייצגו את כל המחוזות במדינת ניו-יורק ולמושל ששירת כנשיא. המחוקקים רצו לייצר דגם למערכת חינוך ארצית שתהיה תחת בעלות ופיקוח המדינה.

כאשר המדינה התרשלה בהעברת כספים למוסד, החל ההסדר להעיק על שני הצדדים. הפיקוח על הקולג' התרחב לעשרים מתושבי העיר ניו-יורק, והמילטון, ג'יי וראש העיר ניו-יורק, ג'יימס דווין, החלו מהלך להענקת עצמאות לקולג'. בשנת 1787 אימצו המחוקקים צ'רטר חדש שעדיין תקף היום. סמכויות הפיקוח הוענקו לחבר נאמנים. ויליאם סמואל ג'ונסון, בנו של סמואל ג'ונסון, מונה כנשיא הקולג'.

בשנות ה-90 של המאה ה-18 חידש הקולג' את מעמדו. העיר ניו-יורק הפכה (לזמן קצר) לבירת מדינת ניו-יורק ולבירה הפדרלית. בשנת 1790 השתתף ג'ורג' וושינגטון בטקס הסיום של הקולג' וההתעניינות בחינוך משפטי גברה. אולם התחזקות המוסד לא המשיכה זמן רב. הקושי המרכזי היה כספי. הקולג' איבד את התמיכה הממשלתית כשהפך לעצמאי, וכאשר פוליטיקאים עוינים עלו לשלטון וקולג'ים חדשים החלו גם הם לבקש תמיכה כלכלית התחרות הפכה לקשה. היתרון של קולומביה היה נדל"ן במנהטן, אולם יתרון זה התגלה רק שנים מאוחר יותר.

במחצית הראשונה של המאה ה-19 המשיך הקולג' להיאבק בקשיים. הפקולטה למשפטים לא זכתה להצלחה ובשנת 1807 בית הספר לרפואה, על מנת לעצור את דעיכתו, ניתק את קשריו עם קולומביה והתאחד עם הקולג' לרופאים ומנתחים. הקולג' ניסה לשקם את תדמיתו גם באמצעות בנייה של אגפים חדשים ועיצוב הבניין בסגנון אדריכלות יוון העתיקה, אולם ניסיונות אלו לא עצרו את השקיעה התדמיתית. בשנת 1854 נפגעה התדמית עוד יותר בשל תקרית גיבס, כאשר הקולג' לא קיבל לשורותיו פרופסור נודע לכימיה, אוליבר וולקוט גיבס, בשל השקפתו הדתית. התקרית הוכיחה לרבים כי המוסד לוקה בצרות אופקים. ביולי 1854 התפרסם מאמר בשם "הקשיים החדשים של קולומביה קולג'" בעיתון בבוסטון שטען כי בית הספר היה "טוב במקצועות קלאסיים" אולם "חלש במדעים" וש"מעטים מבוגריו מצטיינים"‏[3].

ההתרחבות והמעבר למרכז רוקפלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין בית הספר למשפטים שבשדרות מדיסון, המעוצב בסגנון נאו-גותי

בשנת 1849 הקולג' עבר מפארק פלייס לרחוב 49 ושדרת מדיסון, שם נשאר המוסד למשך חמישים שנה. המעבר נשא בחובו שינויים מרחיקי לכת. בטקס הסיום של אותה שנה הכריז נשיא האוניברסיטה, צ'ארלס קינג, על קולומביה כ"אוניברסיטה". במחצית השנייה של המאה ה-19 המוסד התפתח למבנה המזכיר אוניברסיטה מודרנית. בית הספר למשפטים נוסד בשנת 1858, ובית הספר למכרות (כיום בית הספר להנדסאים על שם עמותת פו) נוסד בשנת 1864. בשנת 1889 ברנארד קולג', בית הספר לתואר ראשון לנשים, החל בפעילות תחת הסכם שיתוף עם קולומביה. בשנת 1891 קולומביה קיבלה לשורותיה חזרה את הקולג' לרופאים ומנתחים, ובשנת 1893 את מכללת המורים טיצ'רס קולג'. בשנת 1875 הוענק תואר הדוקטור הראשון על ידי הפקולטה למדע המדינה, פילוסופיה ומדעים מדויקים‏[4].

מורנינגסייד הייטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתפתחויות בקמפוס מורנינגסיד הייטס עד לשנת 1915

בשנת 1896 חבר הנאמנים שוב שינה את שם המוסד, הפעם לאוניברסיטת קולומביה (כיום השם הרשמי של האוניברסיטה הוא "אוניברסיטת קולומביה בעיר ניו-יורק"). באותה תקופה נשיא האוניברסיטה, סת' לו, העביר את הקמפוס ממרכז רוקפלר למקומו הנוכחי: מורנינגסייד הייטס (Morningside Heights) שבמנהטן. באותה תקופה האזור היה כפרי ומרווח. לפני המעבר של קולומביה למורנינגסייד הייטס השטח היה חלק מבית המשוגעים בלומינגדייל (Bloomingdale Insane Asylum). אחד הבניינים של המוסד הרפואי עדיין עומד על תילו.

הבניין שנחשב לסמל ולמרכז של הקמפוס הוא בניין ספריית לו (Low Library). הבניין נבנה בשנת 1895, והוא עדיין נקרא "ספרייה" למרות שחדל מלשמש כספרייה בשנת 1934. כיום הבניין משמש כמשרד לנשיא האוניברסיטה וכארכיון. הבניין עוצב כך שיידמה לפנתאון ולפרתנון, וחלונותיו דומים לאלו שבמרחצאות דיוקלטיאנוס. כיפת הגרניט של הבניין היא הכיפה הגדולה ביותר בצפון אמריקה[5].

בניין ספריית לו, הוקם בשנת 1900
ספריית לו בשנת 2005

ניקולס מורי באטלר, יורשו של סת' לו בתפקיד הנשיא, המשיך בפיתוח האוניברסיטה כמוסד נחשב למחקר, ויצר את מודל ה"מולטיברסיטה" שאותו אימצו אוניברסיטאות אחרות. הוא ריכז על הקמפוס של מורנינגסייד הייטס את קולומביה קולג', את בית הספר למשפטים, את הפקולטות לתארים מתקדמים, את בית הספר למכרות (כיום בית הספר להנדסה ומדע שימושי על שם עמותת פו), ואת בית הספר לרפואה. באטלר כיהן כנשיא האוניברסיטה למעלה מארבעה עשורים והפך לדמות ציבורית ידועה. בין היתר היה מועמד למשרת סגן נשיא ארצות הברית, וחתן פרס נובל. הוא "ייבא" את גישת העסקים של ניו-יורק לניהול האוניברסיטה והוביל לרפורמות פנימיות נרחבות, כגון: איחוד סמכויות אקדמיות תחת משרד אחד, מינוי ישיר של רשמים, דיקנים, רקטורים, ומזכירים, כמו גם יצירת ביורוקרטיה מקצועית לאוניברסיטה, צעד חסר תקדים לאוניברסיטאות באותה תקופה.

בשנת 1893 נוסדה הוצאת הספרים של אוניברסיטת קולומביה, על מנת "לקדם את לימודים בכלכלה, היסטוריה, ספרות, מדע ועוד, ולקדם ולעודד את הוצאתם לאור של עבודות מחקר בתחומים הללו". ספרי ההוצאה כוללים את אנציקלופדית קולומביה (1935) ואת ה The Columbia Lippincott Gazetteer of the World, (1952).

בשנת 1902 איש העיתונות ג'וזף פוליצר תרם סכום משמעותי לאוניברסיטה כדי לייסד את בית הספר לעיתונות. בית הספר נחנך בשנת 1912, והינו בית הספר לעיתונות היחיד בליגת הקיסוס. בית הספר אחראי לניהול פרס פוליצר ופרסי דופונט-קולומביה לעיתונות משודרת. בשנת 1948 מונה דווייט אייזנהאואר לנשיא האוניברסיטה. אייזנהאואר נשאר בתפקיד זה עד לבחירתו לנשיא ארצות הברית בשנת 1953, אולם את מרבית זמנו השקיע בתפקידו כראש המטות המשולבים של נאט"ו באירופה.

המחלקה לפיזיקה של קולומביה זכתה לזרקור בינלאומי כאשר בשנות ה-40 החוקרים ג'ון ר. דוננינג, איזידור רבי, אנריקו פרמי ופוליקרפ קוש התחילו בניסויים הגרעיניים במה שמאוחר יותר ייקרא פרויקט מנהטן.

בשנת 1946, לאחר מלחמת העולם השנייה, נוסד בית הספר ליחסים בינלאומיים. במקור נועד בית הספר לאמן את הדור הבא של דיפלומטים ומומחים ליחסים בינלאומיים, והוא העניק תוארי מאסטר ביחסים בינלאומיים. בשנת 1977, על מנת לקדם את ההשכלה של אנשי מנהל ציבורי, התחיל בית הספר להעניק תוארי מאסטר במנהל ציבורי. משנת 2001 מציע בית הספר גם מסלול עם התמחות במדעי הסביבה, ומ-2004 ניתן גם ללמוד לדוקטורט בפיתוח בר קיימא.

הפגנות הסטודנטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהומות 1968[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1967 נחשפו קשריה של האוניברסיטה עם מכון המחקר של הפנטגון, ה-IDA, דבר שעורר את הסטודנטים החברים בארגון "סטודנטים למען חברה דמוקרטית" (SDS) לפתוח בסדרת הפגנות נגד מלחמת וייטנאם בין אפריל 1967 ואפריל 1968. במהלך ההפגנות דרשו הסטודנטים מהנהלת האוניברסיטה לפרוש מהשותפות עם ה-IDA. בעקבות הפגנה ב-26 במרץ בתוך בניין ספריית לו, הענישה האוניברסיטה שישה סטודנטים, שכונו "שישיית IDA", מכיוון שעברו על כללי המוסד שאסרו על הפגנות בתוך בניינים בקמפוס.

שמונה ימים לאחר הפגנה זו נרצח מרטין לותר קינג. פעילי ה-SDS חברו יחדיו עם חברי "האגודה לסטודנטים ממוצא אפריקאי" (Student Afro Society) על מנת למחות נגד הניסיון להשתיק את הפעילים האנטי-IDA ונגד התוכנית של האוניברסיטה לבנות מרכז ספורט בשטח של פארק מורנינגסייד. הבנייה המתוכננת נתפסה על ידי המפגינים כמעשה אלימות נגד התושבים השחורים של הארלם השכנה. הפגנה זו, ב-23 באפריל 1968, תוכננה גם היא להתקיים בתוך בניין ספריית לו. לאחר שמאבטחי הקמפוס מנעו מהמפגינים להיכנס לבניין, המשיכו רובם לצעוד לתוך אזור הבנייה של מרכז הספורט שבפארק מורנינגסייד על מנת להפריע למאמצי הבנייה והתעמתו עם כוח המשטרה ששמר על אתר הבנייה.

בעקבות מעצר של מפגין בפארק מורנינגסייד, הוביל יו"ר ה-SDS, מארק רוד, את המפגינים חזרה לקמפוס של קולומביה, שם השתלטו הסטודנטים על בניין המילטון ששימש ללימודים ולמשרדי קולמביה קולג'. במהלך שלושת הימים שלאחר מכן השתלטו הסטודנטים על שלושה בנייני לימודים נוספים ועל בניין ספריית לו. המפגינים דרשו את הפסקת שיתוף הפעולה עם ה IDA, נסיגה מהתוכנית לבניית מרכז ספורט על השטח של פארק מורנינגסייד, וחנינה לכל המפגינים. ההפגנה באה לסיומה בבוקר 30 באפריל כשמשטרת ניו-יורק פרצה לקמפוס. כ-150 סטודנטים נפצעו ונזקקו לטיפול רפואי, ומעל ל-700 נעצרו על ידי המשטרה. מפגינים נוספים נעצרו בסבב הפגנות נוסף במאי.

בעקבות ההפגנות הסכימה האוניברסיטה לקבל שתיים מתוך שלוש דרישות המפגינים. האוניברסיטה הפסיקה את שיתוף הפעולה עם ה-IDA וחזרה בה מכוונתה לבנות את מרכז הספורט. בנוסף, הצבא וה-CIA חדלו מלגייס עובדים בקמפוס ותוכנית ה-ROTC (תוכנית עתודאים אמריקאית) של קולומביה בוטלה. ואולם, לא ניתנה חנינה כללית למפגינים ולפחות 30 סטודנטים הושעו מהלימודים‏[6].

מהומות 1983[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1983 התקיימה הפגנה נוספת ששוב כללה התבצרות בבניין המילטון ואף שביתת רעב. הפגנה זו נועדה לשכנע את חברי הנאמנים של קולומביה להפסיק מלהשקיע את כספי האוניברסיטה בחברות שתמכו — באופן ישיר או עקיף — בשלטון האפרטהייד בדרום אפריקה.

אדוארד סעיד ופרשת זריקת האבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדוארד סעיד, אמריקאי ממוצא פלסטיני, היה פרופסור לאנגלית וספרות השוואתית באוניברסיטה במשך שנים רבות ונחשב ממייסדיה של התורה הפוסט קולוניאלית. מספריו הידועים היה "אוריינטליזם". סעיד היה חבר במועצה הלאומית הפלסטינית ומתנגד חריף להסכמי אוסלו בהם ראה ויתור על זכות השיבה. בחודש יולי 2000, לאחר יציאת צה"ל מלבנון, נצפה וצולם סעיד כשהוא משליך אבנים מצידה הלבנוני של הגדר אל חיילי צה"ל בצידה הישראלי. הדבר עורר ביקורת מצד סטודנטים וחברי סגל בקולומביה, וקריאה לאוניברסיטה לנקוט נגדו בהליכים משמעתיים, אך הפרובוסט (רקטור) טען כי המעשה הוא בגדר חופש הביטוי של סעיד ‏[7].

הסרט Columbia Unbecoming[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 הפיקו מספר סטודנטים, בשיתוף עם "פרויקט דויד למנהיגות יהודית" (The David Project Center for Jewish Leadership), סרט דוקומנטרי בשם Columbia Unbecoming (קולומביה הלא הולמת). הסרט הציג את עדויותיהם של סטודנטים שטענו כי הסגל במחלקה ללימודי המזרח התיכון אינם מלמדים את הסכסוכים באזור בצורה אובייקטיבית ובמקום זאת תומכים כמעט תמיד בצדדים האנטי-ישראלים. מעבר לכך, מרצים מסוימים במחלקה מפחידים סטודנטים בעלי דעות פרו-ישראליות ומונעים מהם מלהביע את דעתם בשיעורים הרלוונטיים. הסרט גרר ביקורת כנגד האוניברסיטה בעיתונות הניו-יורקית, ולאחר מכן ועדת בדיקה של האוניברסיטה ושינוי הכללים של תלונות נגד מרצים על רקע של הפחדות‏[8].

הפגנות קבוצת FAiR[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנת 2006 התאחדו סטודנטים באוניברסיטה תחת הסיסמה FAiR (משחק מילים על המילה "הוגן" וקיצור של Financial Aid Reform). הסטודנטים דרשו שהאוניברסיטה תשנה את מדיניות העזרה הכלכלית לסטודנטים ממשפחות מעוטות אמצעים, לפי הדוגמה של האוניברסיטאות הרווארד, ייל, ופרינסטון. אוניברסיטאות אלו קבעו שלסטודנטים לתואר ראשון ממשפחות מעוטות אמצעים יינתנו מלגות במקום הלוואות. שנה לאחר מכן הכריזה קולומביה על שינוי מדיניות העזרה הכלכלית ועל הענקת מלגות במקום הלוואות לסטודנטים שמשפחותיהם מרווחיות פחות מ-$50,000 לשנה‏[9]. למרות זאת, חברי קבוצת FAiR טענו שעל האוניברסיטה לשפר את מדיניות העזרה עוד יותר‏[10].

ביקורו של מחמוד אחמדינז'אד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בספטמבר 2007 אוניברסיטת קולומביה הזמינה את נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד לנאום בקמפוס.

בנאומו המקדים, נשיא האוניברסיטה לי בולינג'ר כינה את אחמדינז'אד "דיקטטור קטנוני ואכזרי". במהלך הנאום, אחמדינז'אד ביקר את יחסה של ישראל לפלסטינים וקרא לחקור את השואה מ"זווית שונה".

קמפוס ומבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריית בטלר (יוני 2003)

הלימודים באוניברסיטה מתרכזים בקמפוס שבמורנינגסייד הייטס (Morningside Heights), שכונה במנהטן הגובלת בהארלם. הקמפוס נבנה על פי חזונו של סת' לו (Seth Low), נשיא האוניברסיטה בשלהי המאה ה-19, שרצה שכל הפקולטות ירוכזו במקום אחד. הקמפוס תוכנן על ידי האדריכלים מקים, מייד וויט (McKim, Mead, and White), והוא נחשב אחד מהעיצובים הטובים ביותר שלהם.

הקמפוס העיקרי של קולומביה משתרע על פני יותר משישה בלוקים, או 132,000 מ"ר. בבעלות האוניברסיטה למעלה מ-7,000 דירות במורנינגסייד הייטס, המשמשות פרופסורים, סטודנטים ואנשי סגל. בתי ספר הקשורים לרפואה ובריאות ממוקמים במרכז הרפואי של האוניברסיטה, כחמישים בלוקים צפונית לקמפוס.

""College Walk" הנו מדרחוב המחבר בין רחוב ברודוויי ושדרת אמסטרדם, ומשמש ככיכר הקמפוס

בבעלות קולומביה גם בייקר פיילד (Baker Field), כ-105,218 מ"ר של מתקני ספורט, מסלולי ריצה, מגרשי טניס, ופעילויות חתירה, הממוקם בקצה הצפוני של האי מנהטן. ישנו גם קמפוס שלישי בגדה המערבית של נהר הדסון: מצפה כדור הארץ למונט-דוהרטי (Lamont-Doherty Earth Observatory) הממוקם בפאליסאדס, ניו-יורק.

לעתים קרובות תוכניות לבנייתם של מבנים חדשים בקמפוס נתקלות בהתנגדות ובהפגנות. לעתים קרובות התלונות אינן מתרכזות בשינויים למבנה הקמפוס המקורי של מקים, מייד וויט, אלא מתוספות לתלונות אחרות נגד הנהלת האוניברסיטה. כיום מתכננת האוניברסיטה לבנות קמפוס נוסף במנהטנויל (Manhattanville), אזור הממוקם בין הרחובות 125 ו-132, מערבית לרחוב ברודוויי. תושבי מערב הארלם מתנגדים לתוכנית ההתרחבות כדי למנוע, בין היתר, עליית מחירים באזור שיובילו לפינויים מהשכונה‏[11].

מערך הספריות של קולומביה כולל 8.7 מיליון כרכים‏[12]. ספרייה ראויה לציון היא ספריית האומנות והאדריכלות על שם איברי (Avery) שהיא ספריית האדריכלות הגדולה ביותר בארצות הברית‏[13]. בספריה למעלה מ-400,000 כרכים שרובם אינם להשאלה וניתן לקרוא אותם בספרייה בלבד.

פסל "האם המזינה"

פסל האם המזינה (Alma Mater)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם מתייחס לפסל של האלה מינרווה שממוקם על המדרגות המובילות לספרייה על שם לו. הפסל הוצב בשנת 1904, והשמועה מספרת כי לאוניברסיטה שלוש גרסאות גיבוי של הפסל למקרה של נזק כתוצאה ממהומות או התקפות טרור. האמן דניאל צ'סטר פרנץ' יצר גם את פסלו של ג'ון הרווארד שממוקם באוניברסיטת הרווארד וכן את פסלו של אברהם לינקולן באנדרטת לינקולן. מספרים על האמן כי אהב להחביא דמויות ינשופים בעבודותיו. בפסל האם המזינה אכן ישנו ינשוף המתחבא בין גלימותיה של האלה. אמונה תפלה בקמפוס מספרת כי הסטודנט הראשון בכל שכבה שיגלה את הינשוף יסיים את לימודיו בהצטיינות ויישא את נאום הפרידה בטקס הסיום. בימים בהם הלימודים בקולומביה קולג' היו לגברים בלבד, האמונה גרסה כי זה שימצא את הינשוף יזכה לשאת נערה מבארנארד קולג'.

ספריית באטלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לספרייה הראשית שלושה חלקים עיקריים: המדפים, חדרי הקריאה, ובית הקפה. בזמן בחינות הספרייה מלאה עד אפס מקום. לספרייה כשני מיליון מתוך 8.6 מיליון מהכרכים שבבעלות האוניברסיטה, רובם ספרים במדעי הרוח. בניגוד לספריות אחרות בקמפוס, ספריית באטלר פתוחה 24 שעות ביממה ומשמשת כמרכז ללימודים בלילה. בספריה גם אוסף ספרים וכתבי יד נדירים.

המדרגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המדרגות", או "מדרגות לו", הם אזור מפגש פופולרי לתלמידי קולומביה. הביטוי "המדרגות" משמש לתאר סדרה של מדרגות גרניט גדולות המחברות את הצד הצפוני והדרומי של הקמפוס. ביום נעים המדרגות מלאות בסטודנטים שמשוחחים, קוראים ומשתזפים. לעתים משמשות המדרגות אתר צילומים לסרטים או במה לקונצרטים. קבוצת התיאטרון השיקספירי כתר המלך מעלה כל שנה מחזה המתרחש, בין היתר, על המדרגות.

שעון השמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעון השמש לפני שכדור הגרניט הוסר

במרכז הקמפוס ישנו משטח מוגבה עשוי אבן שלעתים נושאים מעליו נאומים. במקור היה זה כן לשעון שמש גדול העשוי מכדור גרניט. הכדור, שהיה ממוקם שם בערך בין השנים 1914 ו 1946 הוסר מכיוון שהופיעו בו סדקים. למשך 55 שנים שיערו כי הכדור נהרס עד שמצאו אותו במפתיע בשדה במישיגן. כיום מעריכים כי לא ניתן להחזיר את הכדור למצבו המקורי‏[14].

אחד המוסדות הייחודים של האוניברסיטה הוא "בית הספר ללימודים כללים" (School of General Studies) המיועד לתלמידים הרוצים לחזור ללמוד לאחר הפסקה ממושכת, כגון שירות צבאי.

לאוניברסיטה יש הסכמי שיתוף עם בית הספר לתואר ראשון לנשים ברנארד קולג' (Barnard College), מכללת המורים טיצ'רס קולג' (Teachers College), המדרשה לתאולוגיה יהודית (Jewish Theological Seminary), המדרשה לתאולוגיה נוצרית (Union Theological Seminary) ובית הספר ג'וליארד ללימודי מוזיקה. על פי הסכמי שיתוף הפעולה, מקבלים בוגרי ברנארד קולג' וטיצ'רס קולג' תארים מאוניברסיטת קולומביה

פקולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קולומביה קולג' (Columbia College), לשעבר קינגס קולג', הוקם בשנת 1754[15]. עד שנת 1983 התיר הקולג' רק לגברים ללמוד בבית הספר.
  • בית הספר לרפואה (College of Physicians and Surgeons), הוקם בשנת 1767.
  • בית הספר למשפטים (School of Law),הוקם בשנת 1858.
  • בית הספר להנדסה ע"ש קרן פוּ‏ (The Fu Foundation School of Engineering and Applied Science), לשעבר בית הספר למכרות, הוקם בשנת 1864.
  • הפקולטה למדעים ואומנויות (Graduate School of Arts and Sciences), הוקם בשנת 1880.
תלתל, פסל של קלמנט מדמור

.

  • ברנארד קולג' (Barnard College), הוקם בשנת 1889.
  • בית הספר לסיעוד (School of Nursing),הוקם בשנת 1892.
  • המכללה למורים (Teachers College), הוקם בשנת 1893.
  • בית הספר לאדריכלות, תכנון ושימור (School of Architecture, Planning and Preservation), הוקם בשנת 1896.
  • בית הספר לעבודה סוציאלית (School of Social Work),הוקם בשנת 1898.
  • בית הספר לעסקים (Graduate School of Business), הוקם בשנת 1916.
  • בית הספר לרפואת שיניים (School of Dental and Oral Surgery), הוקם בשנת 1917.
  • בית הספר לבריאות ציבורית ע"ש מילמן (Mailman School of Public Health), הוקם בשנת 1921.
  • בית הספר לעיתונאות (School of Journalism),הוקם בשנת 1912.
  • בית הספר ליחסים בינלאומיים (School of International and Public Affairs), הוקם בשנת 1946.
  • בית הספר ללימודים כללים (School of General Studies), הוקם בשנת 1947.
  • בית הספר לאומנות (School of the Arts), הוקם בשנת 1948.
  • בית הספר ללימודי המשך (School of Continuing Education), הוקם בשנת 2002.

בוגרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר המילטון שלמד בקינגס קולג' אך לא השלים את לימודיו

בין בוגרי קולומביה שלושה נשיאי ארצות הברית, שישה שופטי בית המשפט העליון, ו-37 זוכי פרס נובל.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ King's College 1754-1776: An Interactive History
  2. ^ Farewell, Aristocracy: The World Turned Upside Down
  3. ^ Stand Columbia
  4. ^ McCaughey, Robert (2003): Stand, Columbia: A History of Columbia University, Columbia University Press, ISBN 0231130082. Appendix E, Leading American University Producers of PhDs, 1861–1900
  5. ^ Low Memorial Library
  6. ^ Columbia University 1968
  7. ^ NY Times
  8. ^ See Columbia Unbecoming - A David Project documentary, n.d. (copyright 2006), accessed July 28, 2006; video clip featured in website section called "Our Films". Cf. "Key Points about the Columbia Unbecoming video" and Columbia University President Lee C. Bollinger, "Statement on the David Project Film", press release, October 27, 2004, accessed August 6, 2006.
  9. ^ Columbia News
  10. ^ Columbia Daily Spectator
  11. ^ Evolution of Morningside
  12. ^ Columbia University FACTS 2005: Libraries
  13. ^ לפי המכון המלכותי לאדריכלות בריטית (R.I.B.A.)
  14. ^ Columbia Daily Spectator
  15. ^ Planning and Institutional Research

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ליגת הקיסוס

אוניברסיטת הרווארדאוניברסיטת יילאוניברסיטת פרינסטוןאוניברסיטת קולומביהאוניברסיטת פנסילבניהאוניברסיטת קורנלקולג' דרטמותאוניברסיטת בראון