האפיפיורית יוהנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תיאור מימי הביניים של האפיפיורית יוהנה.
האפיפיורית יוהנה כאנטיכריסט (בדמות "זונת בבל"), רוכבת על "החיה" האפוקליפטית בעלת שבעת הראשים. קלף טארוט, תעמולה פרוטסטנטית אנטי-אפיפיורית

לפי מסורת מימי הביניים, האפיפיורית יוהנהאנגלית: Pope Joan; בצרפתית: Papesse Jeanne) הייתה אישה שהתחזתה לגבר, התקדמה בשלבי הכמורה ואף הצליחה להגיע לתפקיד הרם של האפיפיור, בו היא כיהנה בין השנים 853 - 855.

היסטוריונים חלוקים בשאלת אמיתותה של האפיפיורית יוהנה. חלק נכבד מהחוקרים טוענים שמדובר, לכל היותר, בסאטירה שנועדה להלעיג את מוסד האפיפיורות, ושבשל אלמנטים מקוריים שנשזרו אל תוך הסיפור הפכה האגדה לסבירה ולמקובלת. לעומתם, סבורים אחרים שהאפיפיורית יוהנה באמת התקיימה, אך מפני שהכנסייה הקתולית הכריזה עליה מלחמה, הפך זכרה לאגדה.

האגדה העסיקה לא רק היסטוריונים ותאולוגים, אלא גם סופרים ובמאי קולנוע. ב-1996 יצא לאור הספר האפיפיורית יוהנה ובעקבותיו, בשנת 2009, סרט הקולנוע באותו שם המבוסס עליו. עיבוד נוסף לאגדה יצא בשנת 1972.

האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורה של האפיפיורית מתחיל עם התחפשותה לגבר והתחזותה לג'והן אנגליקוס (John Anglicus), איש כמורה אנגלי, שעבר לאתונה, ושם החל מתפרסם שמו כאדם משכיל וברוך-כשרונות, בייחוד בתחומי המדעים. לאחר זמן מה, עברה יוהנה - עדיין מחופשת לגבר - לרומא, שם זכתה לעדנה, והגיעה לתפקיד רם הדרג של חשמן כנסייה. בשנת 853 הלך לעולמו האפיפיור ליאו הרביעי, ויוהנה נבחרה פה אחד להיות ממשיכתו; נציגתו של ישו עלי אדמות. במשך שנתיים היא שימשה בתפקיד האפיפיור, כשבמהלך כהונתה היא התעברה ונכנסה להריון. במהלך תהלוכה מכנסיית פטרוס הקדוש לקתדרלה האפיפיורית, יוהנה עצרה בצד הדרך, ולתדהמת כולם היא ילדה ילד, אך תוך כדי הלידה היא מתה, ונקברה במקום.

גרסאות אחרות, ופחות נפוצות של הסיפור, מתארות בצורה שונה את סופה של האפיפיורית: גרסה אחת, למשל, מספרת כי כשאנשי רומא התוודעו לזהותה האמיתית של יוהנה, הם קשרו אותה לסוס, שאותו הדהירו ברחבי רומא, בעודם רוגמים את האישה באבנים. גרסה אחרת מספרת שלאחר הלידה נשלחה יוהנה למנזר מרוחק, כדי שתתפלל ואולי תוושע, והילד גדל והפך להיות לבישוף של אוסטיה.

ב-1601 הכריז האפיפיור קלמנס השמיני כי האגדה אודות האפיפיורית יוהנה אינה נכונה, ופסלה המפורסם בקתדרלת סיינה (Siena) נותץ.

המצאה או מציאות?[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורה של האפיפיורית יוהנה מוכר בעיקר מכתביו של ההיסטוריון בן המאה ה-13 מרטין וון טראפאו (Martin Von Trappau), שבהם הוא מוסר את הגרסה הנפוצה של תולדות יוהנה. עם זאת, גרסאות של הסיפור מופיעות כבר במקורות קדומים יותר, כשהגרסה המצוטטת ביותר מופיעה בספר "ספר האפיפיורים" (לטינית: Liber Pontificalis) מאת הספרן האפיפיורי אנסטסיוס (Anastasius; הלך לעולמו ב-886), שהיה בן דורה של האפיפיורית יוהנה. אולם, רק בעותק אחד של הספר שנמצא בוותיקן מוזכרת האפיפיורית, ולא רק זאת אלא גם שהפסקה שמתארת אותה מופיעה בתחתית הדף, מחוץ לכל רצף וסדר, ואף בכתב יד אחר מזה של שאר הספר, שברור שהוא לאחר זמנו של וון טראפאו. במילים אחרות, ה"עדות" הזו לקיומה של האפיפיורית היא זיוף, והיא מאוחרת בהרבה מזמנה של יוהנה.

המושב "Sedes Stercoraria" ששימש לכאורה לבדיקת מין האפיפיור

היסטוריונים בני זמננו מסכימים שאין מקור אמין שמתאר את האפיפיורית מלפני המאה ה-13, ושלא מתקבל על הדעת שסיפור סנסציוני כמו סיפורה של יוהנה יעלם מפני השטח, מבלי שישאיר עדויות ממשיות אחריו. מעבר לכך, קיים תיעוד אמין ורחב של האפיפיורות במחצית המאה התשיעית; תיעוד שלא מזכיר, ולו במילה, את דבר קיומה של יוהנה. המסקנה היא אחת ולא נמנעת, שיוהנה לא התקיימה, אלא משל הייתה.

אולם, יש לזכור שיוהנה, כך נטען, פעלה במאה התשיעית. מאה זו משתייכת לימי הביניים המוקדמים, והיא הייתה רחוקה במידה שווה הן מתפארת רומי והן מיופיה המתחדש של תקופת הרנסאנס: המערכת הפיאודלית עדיין לא נוסדה; הדרכים היו מקולקלות, ורק מיעוט באירופה ידע קרוא וכתוב. הכנסייה הקתולית ידעה שסיפורה של האפיפיורית הוא חבית אבק שריפה, שעלולה להסב נזק רב לקריה הקדושה, ולכן יכול להיות שהיא בחרה להעלימו מדברי הימים. עם זאת, עדויות למבצע מורכב שכזה לא קיימות.

במאה ה-14 נפוצה הטענה שבבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו ישנם שני כיסאות שיש עתיקים, שבמרכזם יש חור, ושהם משמשים לוידוא מין האפיפיור ולמניעת פארסה נוספת, כפי שאירעה כשיוהנה נבחרה לאפיפיור. נטען שהאפיפיור היה צריך לשבת בעירום חלקי על מושב זה, כשקבוצה של קרדינלים הציצה מבעד לחור כדי לאמת את מינו של האפיפיור. לאחר שהובהר שהאפיפיור הוא אכן גבר, הכריזו הקרדינלים "Testiculos habet et bene pendentes" - "יש לו אשכים, והם מתנדנדים כראוי". כיסאות אלו אכן קיימים, ואחד מהם מוצג לראווה במוזיאון הוותיקן[1], אך תפקידם של החורים שנוי במחלוקת. ככל הנראה שימשו החורים כדי לוודא שהאפיפיור לא עבר סירוס, דבר המנוגד למסורת הנוצרית. על כל פנים, שני כיסאות אלו קדמו לאפיפיורית יוהנה, ולכן אין קשר ביניהם לבין הצורך לאמת את מין האפיפיור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוצג גם במוזיאון הלובר