מקסימיליאן של

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקסימיליאן של
Maximilian Schell
לידה 8 בדצמבר 1930
וינה, אוסטריה
פטירה 1 בפברואר 2014 (בגיל 83)
אינסברוק, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות המרכזי בווינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שווייץ, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1953–2014 (כ־61 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
בן או בת זוג
  • Natalya Andrejchenko (19852005)
  • Iva Mihanović עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אוסקר
שני פרסי גלובוס הזהב
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מקסימיליאן של בסרט משפטי נירנברג

מקסימיליאן שלאנגלית: Maximilian Schell; 8 בדצמבר 19301 בפברואר 2014) היה שחקן קולנוע אוסטרי-שווייצרי, זוכה פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר לשנת 1961 על תפקידו כהנס רולפה בסרט "משפטי נירנברג".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בווינה, בירת אוסטריה, וגדל בציריך, שווייץ. אחותו הייתה שחקנית הקולנוע מריה של.

של החל להופיע בקולנוע ובטלוויזיה דוברת הגרמנית החל משנת 1952. הוא התפרסם כשחקן במחזות של שייקספיר. את הופעת הבכורה הקולנועית הראשונה שלו בסרט אמריקני עשה בדרמה המלחמתית של אדוארד דמיטריק, "כפירי אריות" (1958), שעסק במלחמת העולם השנייה. נושא זה הופיע גם בסרטו הבא, "משפטי נירנברג" (1961), עליו קיבל את פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. ב-1964 הופיע בתפקיד ראשי בסרט טופקאפי למולה של מלינה מרקורי.

בהמשך חזר לסרטים העוסקים בנאצים שוב ושוב. הוא קיבל שתי מועמדויות נוספות לפרס האוסקר, עבור סרטים ששניהם עסקו בנאצים: "האיש בתא הזכוכית" (אנ') (1975, כשחקן ראשי), בה גילם יהודי ניצול מחנה השמדה, המתגלה למעשה כנאצי אכזרי על ידי סוכן ישראלי המביא אותו למשפט בישראל, ובסרטו של פרד זינמן "ג'וליה", שקיבל 11 מועמדויות לפרס האוסקר.

בין סרטיו האחרים נמנים "הרומן הקטלני", שביים סידני לומט, "תרגיל בחמש אצבעות" (1962), "בחזרה מן האפר" (1965), "מזרחית ליאווה" (1968), "תיק אודסה" (1974), לצד ג'ון וויט, "גשר אחד רחוק מדי", "החור השחור" (1979), לצד אנטוני פרקינס, "הדגול" (1981), עיבוד קולנועי לרומן של חיים פוטוק, "לשקר באמריקה" (1997), לצד קווין בייקון ו"פגיעה קטלנית" (1998), עם רוברט דובאל ומורגן פרימן, שהיה לשובר קופות.

בשנת 1972 שיחק בסרט האפיפיורית יוהנה.

במקביל ניהל קריירת משחק בסרטי טלוויזיה, בהם זכה לגלם שורה של דמויות ידועות: ד'ארטרניאן ב"שלושת המוסקטרים" (1960), אוטו פרנק, אביה של אנה פרנק ב"יומנה של אנה פרנק" (1980), פנטום האופרה ב"פנטום האופרה" (1983), פיוטר הגדול במיני סדרה "פיוטר הגדול" (1986), פרידריך השני מלך פרוסיה ב"קתרין הקטנה" (1991), ולדימיר לנין ב"סטלין" (1992), עליו קיבל מועמדות לפרס אמי כשחקן המשנה הטוב ביותר, פרעה מלך מצרים ב"אברהם" (1994) ואת אלברט איינשטיין ב"Giganten: Albert Einstein" משנת 2006.

בעשור האחרון לחייו הרבה להופיע בהפקות דוברות גרמנית, לצד סרטיו האמריקאים. כך הופיע ב-20 פרקים בסדרת טלוויזיה גרמנית בין השנים 2003–2005. בניגוד לשחקנים אחרים, של לא האט מקצב עבודתו בשל גילו המבוגר (75+). למשל, במהלך שנת 2006 הופיע בארבעה סרטים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקסימיליאן של בוויקישיתוף