חשמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קרדינל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חשמן (בלועזית: קרדינל) היא הדרגה הגבוהה ביותר מתחת לאפיפיור במדרג האדמיניסטרטיבי[1] של הכנסייה הקתולית. מקור השם בלטינית: cardo, כלומר "ציר", כינוי הבא לסמן את היותו של הקרדינל נקודת משען מרכזית במדרג הכנסייתי. חשמן הוא כומר או בישוף או ארכיבישוף שמונה על ידי האפיפיור כחבר בחבר הקרדינלים (בלטינית: collegium cardinalium). מינוי כקרדינל הוא מינוי לכל החיים.

הקרדינל רישלייה

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד ימי הביניים ניתן התואר קרדינל לכמרים בעמדות חשובות במדרג הכנסייה, כמרים שכיהנו בראש הכנסיות הגדולות ביותר. מעמדם כפי שהוא היום נקבע במהלך ימי הביניים והתחזק משנקבע כי הקרדינלים ייבחרו את האפיפיור.

בתקופת ימי הביניים היו האפיפורים ממנים את הקרדינלים, על מנת לחזק את כוחם, היו ממנים במקרים רבים קרובי משפחה לתפקיד זה או אנשים מהיישוב ממנו באו וסביבתו. באופן רגיל היו 53 קרדינלים לפי החלוקה הבאה:

  • 18 קרדינלים מונו מתוך הדיאקונים
  • 28 קרדינלים מונו מתוך הכמרים
  • 7 קרדינלים מונו מתוך הבישופים

עד שנבחר האפיפיור ניקולאס השני בשנת 1059 היו הכמרים והעם ברומא בוחרים את האפיפיור. בשל התערבות המשפחות העשירות ברומא וקיסרי האימפריה הרומית הקדושה בתהליך הבחירה, הציע הנזיר הילדבראנד, לימים האפיפיור גריגוריוס השביעי, שרק חשמנים יוכלו לבחור את האפיפיור. ההצעה התקבלה ומאז נקבע כי החשמנים יסתגרו בישיבה סגורה (הקונקלווה) על מנת לבחור את האפיפיור. הכובע האדום של החשמנים (גאלרו), ניתן להם כאות כבוד בימי האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי (1243-1254)‏[2].

בתחילת התקופה המודרנית היו חשמנים בין השרים הראשיים של מלכי צרפת ואנגליה. הקרדינל וולזי היה יועצו של הנרי השמיני ובצרפת היו אלה הקרדינל רישלייה והקרדינל מזראן. אנשים אלה היו חשמנים לא בשל תפקידיהם הדתיים אלא משום שתואר זה אפשר למלכיהם לשלם להם מתוך הכנסות הכנסייה. הוותיקן הסכים לוותר על אובדן חלק מהכנסותיו על מנת להגן על יתר הרכוש וההכנסות.

המינוי לקרדינל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים בנצרות
נצרות
P christ2.png
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האל האבישורוח הקודש

בעבר היה יכול כל גבר קתולי להתמנות כחשמן. לדוגמה, רג'ינלד פול הארכיבישוף מקנטרברי, שהיה הקתולי האחרון בתפקיד זה (מאז תואר זה שמור לאנגליקנים בלבד), היה במשך 18 שנה חשמן לפני שהתמנה לכומר. כיום כלל 351 במשפט הקנוני הקתולי מחייב שחשמן יהיה לפחות כומר.

כומר שאינו בישוף המתמנה לחשמן עובר קודם סמיכה אפוסטולית - טקס מינוי לבישוף שהוא סוג מיוחד של סמיכת־כפיים (אחד משבעת הסקרמנטים בכנסייה הקתולית) המבוצע על ידי שלושה בישופים, אם כי כבר קרו מקרים שכמרים בקשו להימנע מטקס הסמיכה והאפיפיור נעתר להם. בפועל ממונים כיום לתפקיד זה בישופים בלבד.

החשמנים מונו בעבר בטקס רב רושם שבו נהגו ללבוש גלימה שאורכה שבעה מטרים ובמהלכו השתחוו אפיים ארצה לפני האפיפיור להראות כי הם סרים למרותו. משרתים הקרויים "מסדרי הגלימה" דאגו לסדר את הגלימה בעת שהקרדינל השתחווה. האפיפיור פיוס השנים עשר קיצר את אורך הגלימה לשלושה וחצי מטרים, והאפיפיור פאולוס השישי ביטל את הגלימה ואת ההשתחוות כליל.

תפקידי החשמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידיו של החשמן הם להשתתף בישיבות חבר החשמנים, לייעץ לאפיפיור במקרה ויתבקש על ידיו לעשות כן, ולהשתתף כחלק מחבר החשמנים בניהול הכנסייה ובבחירת אפיפיור חדש לאחר מותו או התפטרותו של האפיפיור הקיים.

לרוב החשמנים יש תפקידים נוספים כראשי דיוקסיה או, משום שבדרך כלל יש להם כישורים אדמיניסטרטיביים או פוליטיים, בניהול חצר הוותיקן (הקוריה). למעשה שליש מהקרדינלים הם "חשמני חצר" הממלאים תפקידים שונים בניהול הכנסייה, בין היתר כמנהלים וכחברים בקונגרגציות (ה"מיניסטריונים" של הוותיקן). "ראש הממשלה" של הוותיקן הנושא בתואר "מזכיר המדינה" הוא קרדינל.

מדי פעם מכנס האפיפיור את החשמנים לישיבה בענייני הכנסייה. ישיבת חבר החשמנים קרויה קונסיסטוריה (בלטינית Consistorium). הנאום אותו נושא האפיפיור בישיבה זו קרוי "נאום קונסיסטוריאלי", ומקובל שהאפיפיור מבשר על החלטה חשובה בנאום כזה.

מספר החשמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפיפיור סיקסטוס החמישי קבע בשנת 1586 שמספר החשמנים יהיה 70, אבל האפיפיור יוחנן העשרים ושלושה ביטל תקנה זו ב-1958 וכיום אין הגבלה למספר החשמנים. תואר החשמן הוא לכל החיים, אך לפי החלטות מועצת הוותיקן השנייה מצפים מקרדינל שעבר את גיל 75 להתפטר. אם לא עשה כן ועבר את גיל שמונים הוא אינו יכול להשתתף בהצבעות או בבחירת האפיפיור החדש. על פי החוקה שפרסם פאולוס השישי ב-1975, מוגבל מספר החשמנים היכולים להשתתף בבחירת אפיפיור חדש ל-120.

האפיפיורים נהגו מדי פעם למנות קבוצה גדולה של חשמנים. האפיפיור ליאו העשירי מינה 31 חשמנים ב-1517. האפיפיור פיוס השנים עשר מינה בדצמבר 1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה, שנים־עשר חשמנים כשהסיבה לכך הייתה רצונו ליצור רוב של קרדינלים שאינם ממוצא איטלקי בחבר הקרדינלים. האפיפיור פאולוס השישי אף הגדיל רוב זה ל־67 קרדינלים לא איטלקיים מתוך 103 (אם כי דאג להקיף עצמו בקרדינלים איטלקיים). מספר החשמנים הגיע לשיא של 194 ב-21 באוקטובר 2003 כשבעת ישיבת הקונציסטוריום מינה יוחנן פאולוס השני בבת־אחת 31 חשמנים. במותו של יוחנן פאולוס השני היו בחבר החשמנים 183 חשמנים, אך רק 117 מהם היו מתחת לגיל 80 ורק הם השתתפו בבחירת בנדיקטוס השישה עשר.

בגדי הקרדינל

בגדי החשמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסייה הקתולית מקובל שלכל דרגה בהיררכיה יש צבע משלה (הצבע השולט בבגדי האפיפיור למשל הוא לבן). הצבע השולט בבגדי החשמן הוא גוון מיוחד של אדום־שני המסמל את נכונותו של החשמן למות למען אמונתו (גרסה אחרת, הצבע האדום הוא צבע מלכות). בעת הפולחן הדתי לובש החשמן מעיל בצבע אדום שמעליו גלימת תחרה לבנה שמעליה גלימה אדומה. על ראשו הוא חובש כיפה בצבע אדום או כובע אדום. הלבוש הרשמי שלא בזמן הפולחן הדתי הוא מעיל שחור ששוליו אדומים וחגור באבנט אדום. הקרדינל עונד טבעת שלפי המסורת נוהגים הקתולים המאמינים לנשקה בעת שהקרדינל מברכם.

מסדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי כלל 350 מהמשפט הקנוני משנת 1983 מחולק חבר החשמנים לשלושה מסדרים.

  • המסדר האפיסקופלי – חבריו מכונים בישופים קרדינליים (episcopi cardinales).
  • המסדר הפרסביטריאלי – חבריו מכונים כמרים קרדינליים (presbyteri cardinales). הקבוצה בעלת מספר החברים הרב ביותר.
  • המסדר הדיאקוני – חבריו מכונים דיאקונים קרדינליים (diaconi cardinales).

ששה מהבישופים הקרדינליים משמשים אבות רוחניים לכנסיות בסביבות רומא והם שבוחרים את נשיא חבר החשמנים, הדיקן, אם כי מינוי זה חייב לקבל את אישורו של האפיפיור. הדיקן וסגנו חייבים להתגורר ברומא.

האפיפיור יכול לאשר מינוי של פטריארך מהכנסיות הקתוליות המזרחיות כחבר בחבר החשמנים. בהיבחרו מקבל הפטריארך תואר של בישוף קרדינלי, אך בלי הזכות לבחור דיקן או להיבחר ככזה.

האפיפיור מקצה לכל הכמרים החשמנים והדיאקונים הקרדינלים אחריות על אחת כנסיות ברומא. כל הכמרים החשמנים וכמעט כל הדיאקונים הקרדינלים הם בעצם בישופים.

חשמנים סודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לחשמנים ששמם מפורסם יכול האפיפיור למנות חשמנים "אין פקטורה" ("in pectore") בלטינית, דהיינו "בחזֶה". חשמן שמונה כך ידוע רק לאפיפיור. אפילו החשמן שמונה בצורה זו אינו מודע להעלאתו בדרגה. מינוי קרדינלים בצורה זו נועד להגן עליהם או על קהילתם מפני צעדי עונשין שהיו עלולים להינקט לו עובדה זו הייתה גלויה.

אם התנאים משתנים כך שלא נשקפת יותר סכנה לחשמן הסודי, יכול האפיפיור להכריז בפומבי על מינויו של החשמן שדרגתו נקבעת על פי המועד המקורי שבו מינה אותו האפיפיור. אם האפיפיור מת בטרם הספיק לחשוף את זהותו של החשמן הסודי מתבטל המינוי. זה היה המצב במקרה של יוחנן פאולוס השני שמינה חשמן "אין פקטורה" בזמן כהונתו ששמו נותר עלום גם לאחר מותו ב-2 באפריל 2005. צפוי היה כי צוואתו של האפיפיור תחשוף את זהותו של החשמן הסודי, אך דבר זה לא קרה.

שלט האצולה של הקרדינל מרפי

זכויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גם אם החשמן לא היה בישוף בעת שהתמנה, הוא זכאי לזכויות הטקסיות של בישוף.
  • לחשמנים שמורה הזכות להוסיף את הכובע המיוחד המכונה "גאלרו" שלו שלושים ציציות כסמל העתיק של תפקיד החשמן מעל לשלט האצולה שלהם.
  • לחשמן שמור תואר כבוד מיוחד (באנגלית Your Eminence). כמו כן הופך התואר חשמן חלק בלתי נפרד משמם. כך למשל תוארו באנגלית של החשמן מק'קריק, הארכיבישוף של ושינגטון, הוא: "His Eminence, Theodore Cardinal McCarrick"

חשמנים בתרבות העממית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בהיררכיה הדתית, בישוף היא הדרגה הגבוהה ביותר, ואף האפיפיור הוא הבישוף של רומא
  2. ^ ז'אק לה גוף, ימי הבינים בשיאם, דביר, 1993, עמ' 192