הדפסה דיגיטלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הוצאה לאור עם הדפסה דיגיטלית בפורמט רחב
מדפסת לייזר של HP, משמשת להדפסה דיגיטלית

הדפסה דיגיטלית היא שיטה להדפסה ישירות מקובץ או תמונה דיגיטליים אל מגוון מדיות.‏[1] לרוב מודפסות העבודות ממחשבים, מצלמות דיגיטליות ומקורות דיגיטליים אחרים, באמצעות מדפסת לייזר או מדפסת הזרקת דיו, תוך שימוש בפורמט רחב.

עלות ההדפסה הדיגיטלית עבור כל דף היא גבוהה יחסית לשיטות הדפסה מסורתיות אחרות, אך עלות זו מתקזזת בזכות ההימנעות מעלויות כלל ההליכים הטכניים וכוח האדם הנדרשים בשיטות אלו. יתרונות נוספים של השיטה הם האפשרות להתאמה אישית של כל הדפסה, האפשרות לשנות בקלות כל משתנה שהוא בקובץ המקורי ולהדפיסו על דף חדש, האפשרות להדפיס מספר קטן יחסית של עותקים, ועוד.‏[2]

הדפסה דיגיטלית בפורמט רחב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהדפסה דיגיטלית בפורמט רחב מועברת הגרפיקה של הקובץ או התמונה באופן דיגיטלי מהמחשב ישירות על גבי החומר הרצוי (כגון נייר, ויניל או בד), ולרוב מצופה בלמינציה לחיזוק ועמידות התוצר. הדפסה זו משמשת בין השאר להדפסת פוסטרים, באנרים וציורי קיר למטרות שיווק ופרסום של חברות ומוצרים. הדפסות רחבות אלו עשויות להיות בגדלים מגוונים, החל מפוסטר שאורכו ורוחבו מספר עשרות סנטימטרים, ועד להתקנות המשתרעות מהרצפה ועד לתקרה.

בשיטת ההדפסה הדיגיטלית הקיימת, עלויות ההדפסה בפורמט רחב נמוכות יחסית; בעבר נדרשו חברות למימון גבוה כדי לפרסם באמצעות מתקני תצוגה, באנרים, מצגי פופ אפ, ציורי קיר ושלטי פרסום. ההדפסה על בסיס ויניל מאפשרת גם חסכוניות, עמידות ויעילות. עלות ההדפסה מתומחרת בהתאם לסוג וגודל החומר עליו מדפיסים. קיימים חומרים מגוונים המתאימים לשימוש בתנאי חוץ ובתנאי פנים. ניתן ליצור החל מכמות קטנה של הדפסות (הזמנה של הרצות קטנות דיגיטליות) ועד לכמה אלפי יחידות ("אופסט"); העלות ליחידה פוחתת ככל שהכמות גדלה (הדפסה בסיטונאות).

הדפסה בפורמט רחב היא תהליך שבו הגרפיקה עוברת מקבצי המחשב לתוך דפוסים מאסיבים. דפוסים אלה עוברים מיד למינציה כדי להפוך אותם לקשיחים ועמידים יותר. לאחר שעברו הליך למינציה וחיתוך לגדלים מדויקים, ניתן לתלות אותם בעזרת ציוד מכני על מתקני תצוגה כמו פופ אפ. המדפסות המתקדמות בתעשייה מדפיסות ברזולוציית DPI גבוהה, המבטיחה הדפסה חדה ונקייה.

הדפסה בפורמט רחב דורשת היכרות עם קבצים וקטוריים לעומת קובצי רשת, מונחים גרפיים, ופלטים נקיים של קבצים גרפיים; זאת במטרה לוודא שהקבצים מודפסים בדיוק כפי שהם מופיעים על מסך המחשב.

חומרים עליהם ניתן להדפיס בפורמט רחב:

  • קנבס אמנותי – בד קנבס המשמש לציורי שמן וציורי קיר. בגלל מרקם החומר, הדפוס מופיע בצבע עמוק וגימור מט המזכיר ציורי שמן. התמונות מופיעות ברזולוציה גבוהה, דבר המקנה לפלט איכות של צילום. ניתן להשתמש בקנבס אמנותי בפרסום חוץ ובפרסום פנים, כי החומר חזק, לא נקרע בקלות ועמיד למים.
  • טקסט מבריק – נייר הדומה לדפי מגזינים, בעל גימור חלק וברק בהיר, שההדפסה עליו יוצרת איכות של צילום בברק אחיד. מתאים בעיקר לשימוש בשטחי פנים, כגון פוסטרים ופליירים.
  • ויניל – חומר סינתטי עמיד, הניתן לציפוי ב–UV לתוספת ברק והגנה. ההדפסה עליו נראית במרקם גרגרי ולעתים מפוקסל, אך בהתבוננות מרחוק היא נראית דומה לאיכות צילום, לכן החומר משמש להדפסות גדולות הנראות ממרחק. ויניל עמיד למים, קמטים, קריעה, ובצירוף עם דיו ארכיוני הוא עשוי להיות עמיד למספר שנים.

ניתן להוסיף חומרי דבק בגב כל אחד מהחומרים האחרים, ליצירת מדבקות, המאפשרות התקנה קלה יותר של הדף המודפס על סוגי משטחים רבים. הדבר שימושי למשל בשלטי חלונות ראווה, שלטים על משאיות ומכוניות, תצוגות בתערוכות, טפטים ועוד.

דיו לדפוס דיגיטלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיו המשמש להדפסה דיגיטלית מורכב משני חומרי יסוד, ממס וצבען (פיגמנט). איכות ההדפסה בדיו זה נקבעת בהתאם להרכב הממס והצבען.

הדפוס הדיגיטלי מתבצע באמצעות ראשי הדפסה המותקנים במדפסות הדיגיטליות, דרכם מוזרק הדיו למצע ההדפסה. ישנם ראשי הדפסה הפועלים בטכנולוגיות שונות, שהמשותף להן הוא נחירי הזרקת הדיו המצויים בראש ההדפסה. ראשי ההדפסה קטנים במיוחד וגודלם מיקרונים בודדים (1:1,000,000 למטר); דרישה זו קובעת את תכונותיו הפיזיקליות (צמיגות, מתח פנים וכו') של הדיו.

סוגי דיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדפוס הדיגיטלי בפורמט רחב, קיימים סוגי דיו שונים, וזאת בהתאם למדפסת המותקנת ולאפליקציית ההדפסה. ההבדלים בין סוגי הדיו נעוצים בסביבת החומר בו מצוי הצבע.

  • דיו מבוסס מים - דיו בו הממס העיקרי הוא מים. הצבענים בדיו זה עתידים להיות מסיסים במים (dye), או שאינם מומסים במים (pigment). צבענים שאינם מומסים מבטיחים עמידות גבוהה יותר לאור ולתנאי מזג אוויר (מתאימים לשילוט חוצות). דיו מבוסס צבענים המומסים במים יוצר תמיסה יציבה, אך הוא עמיד פחות (מתאימים להדפסות המוצגות במקומות סגורים).
  • דיו מבוסס ממסים אורגניים (solvent) - בעת ההדפסה מתאדה הממס ומאפשר ייבוש מהיר על מצע ההדפסה. דיו זה מאפשר איכות הדפסות טובה על מגוון רחב של מצעים, הוא עמיד לאור שמש ולתנאי מזג אוויר קשים, והוא זול לייצור. המרכיב העיקרי בו מזיק לסביבה ויוצר אדים רעילים, ועל כן הוא מצריך סביבת עבודה ייעודית ומאווררת. החקיקה בשנים האחרונות לטובת איכות הסביבה הביאה להפחתה בשימוש בדיו זה, על אף שינויים גדולים שנוצרו בהרכב הממסים שבו. חברות הדיו מציעות כיום דיו המבוסס על ממסים ידידותיים לסביבה, כגון "דיו אקולוגי" (eco solvent ink) המכונה לעתים "דיו סולבנטי רך" (mild solvent ink).
  • דיו UV - דיו המבוסס על כימיקלים, בדומה ליתר סוגי הדיו הדיגיטלי; עם חשיפת הכימיקלים לאור ה-UV, מתקשה הדיו מיידית ויוצר שכבת צבע עמידה במיוחד על גבי המצע. על כן ניתן להשתמש בו גם על משטחים נוקשים, בין היתר זכוכית, עץ, מתכת ואריחי קרמיקה. הדפסה זו מהירה, אין צורך להמתין לייבוש המים או התאדות הממס. הכימיקלים במצבם הנוזלי רעילים, אך דיו זה נחשב לידידותי לסביבה, משום שכל מרכיביו הופכים מנוזל למוצק, מבלי לפלוט אדים לאוויר.

קיימים מספר סוגי דיו בהם נעשה שימוש מועט:

  • דיו מבוסס שמן - דיו מפולימר המקשר בין לכה וצבענים. יישומיו של דיו זה מוגבלים ומעטים משתמשים בו בדפוס הדיגיטלי (התעשייתי) רחב הפורמט.
  • דיו לטקס - דיו חדש המתבסס ברובו על מים בשילוב חלקיקי צבענים המצויים בתוך קפסולת פולימר (לטקס). הדיו ידידותי לסביבה ועמיד בתנאי מזג אוויר משתנים, הוא אינו מוגבל להדפסות פנים והוא נטול ריח. משמש בהדפסות טקסטיל, שימושים תעשייתיים, דקורציות, עיצוב פנים ועוד. דיו לטקס תואם מספר קטן של טכנולוגיות דפוס, אך במקביל נעשים פיתוחים להתאמתו לטכנולוגיות חדישות ולדגמים חדשים של ראשי הדפסה.

מספר חברות ברחבי העולם מייצרות דיו לדפוס הדיגיטלי בפורמט רחב, בהן Toyo Ink,‏ 3M,‏ Nazdar,‏ Fujifilm Sericol, ובישראל Bordeaux Digital PrintInk.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ David Whitbread, The Design Manual, page 312
  2. ^ William E. Kasdorf, The Columbia guide to digital publishing, page 320