אמצעי לאחסון נתונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אמצעי לאחסון נתונים הוא אמצעי פיזי המשמש לאחסון נתונים לשם שימוש עתידי בהם. ברישום הנתונים אפשר להשתמש בכל צורה של אנרגיה. אמצעי האחסון יכול לאגור נתונים, תהליכים הקשורים בעיבוד הנתונים או שניהם יחד. הכינוי המקובל בעברית לאמצעי אחסון ניידים הוא מדיה (וברבים: מדיות).‏[1]

אמצעי לאחסון נתונים עשוי להיות החל מקיר מערה של האדם הקדמון ועד זיכרון הבזק מודרני.

מדיות קודמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט מנוקב של מחשב וסדר צילום

עד למאה ה-20 השתמש האדם בשתי דרכים עיקריות לאחסון נתונים: חריתה וכתיבה.

בחריתה ניתן להשתמש בכל מצע שהוא רך דיו כדי לאפשר את החקיקה בו, וקשה דיו כדי לא להתפרק כתוצאה מהתהליך. בעבר השתמשו באבנים וסלעים מסוגים שונים, בלוחות אבן שנחצבו למטרה זו, ובחרסים שהוכנו כמצע. כיום משתמשים בחריטה לאחסון נתונים בעיקר עבור כיתוב על גבי מצבות.

המדיות ששימשו כמצע לכתיבה היו מגוונות אף הן. בתחילה השתמשו במצעים מוכנים כעלים, גזעים וקירות טבעיים. עם התגברות הצורך במצע נייד החל האדם לייצר מצעים במיוחד למטרה זו. בעת העתיקה היו נפוצים הפפירוס והקלף (עור בהמה שעבר עיבוד) כמצעים לכתיבה. מאוחר יותר נכנס לשימוש הנייר, שהוא חומר המבוסס על תאית עץ. נייר הוא המצע העיקרי לכתיבה בימינו.

גלילי הגרמופון והתקליטים הם עוד שלב בהתפתחות המדיות. אלו הן מדיות אנלוגיות להקלטה והשמעה של מוזיקה. הן מסתובבות בפעולתן ועליהן חרוט חריץ שעומקו מציין את האות המוקלט או המושמע. סרט צילום משמש משלהי המאה ה-19 לאחסון מידע ויזואלי, אך בשלהי המאה ה-20 הוא הוחלף במידה רבה בצילום דיגיטלי. מיקרופילם שימש לאחסון חסכוני במקום של מידע מודפס.

מדיה מוקדמת, בעלת מאפיינים דיגיטליים, שאינה בהכרח למכשירים אלקטרוניים היא הסרט המנוקב. הסרט המנוקב העשוי לרוב מנייר או מחומר פלסטי, ובו ניקוב המכיל אינפורמציה הניתנת לפענוח על ידי מכשירים אוטומטיים ומחשבים. סרט מנוקב יכול להכיל הוראות לביצוע פעולות החוזרות על עצמן עבור מכונות אוטומטיות כגון מכונות אריגה, ומכשירי נגינה אוטומטיים.

מדיה דיגיטלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקליטון בגודל "½3, שהכיל עד 1.44MB, ולידו דיסק און קי המכיל 16GB (יחס של פי 11,378~)

השימוש העיקרי במושג "אמצעי לאחסון נתונים" מתייחס למדיה דיגיטלית, כזו המאפשרת עיבוד הנתונים באמצעות מחשב. בין האמצעים לאחסון נתונים יש כאלה המהווים חלק בלתי נפרד ממארז המחשב (דיסק קשיח הוא העיקרי בקטגוריה זו), ואחרים הניתנים להעברה בקלות רבה ממחשב למחשב.

יש אמצעים שניתן לכתוב עליהם פעמים רבות (דיסקט, למשל) ואחרים שניתן לכתוב עליהם רק פעם אחת, אך לקוראם פעמים רבות (CD-R למשל).

אפשר לחלק את המדיות הדיגיטליות לפי הטכנולוגיה בה הן עובדות:

מאפיין של כל סוגי המדיה הוא היותם אמצעי "לא נדיף", כלומר הם אינם מצריכים חשמל באופן מתמיד על מנת שהנתונים שעליהם לא יימחק. עם זאת עלול להיגרם לנתונים שעליהם נזק אם ניתוק החשמל מתבצע בזמן כתיבה עליהם. להבדיל "מזיכרון נדיף", המצריך הפעלת אמצעים חשמליים עליו באופן מתמיד על מנת שהנתונים שבו לא יימחק, הזיכרון הפנימי של המחשב הוא אמצעי נדיף - ברגע שנכבה את המחשב תוכנו נמחק, ולכן נחוץ אמצעי לאחסון נתונים כדי לשמר את תוצאות העיבוד שנעשה בזיכרון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במקור, בלטינית ובעקבותיה באנגלית, צורת היחיד היא medium (מדיום) וצורת הרבים – media (מדיה).