הומונימיות

		יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

הומונימיות. בבלשנות, מילה הומונימית היא מילה אחת מקבוצה של מילים החולקות איות והגיה דומים אך יש להם משמעות שונה. המילה 'הומונימיה' מקורה בחיבור של התחילית היוונית 'הומו' (ὁμο) שמשמעותה היא דומה, אותו הדבר. עם המילה היוונית ώνυμος שמשמעותה 'שם'.

הומונימיות היא אחת האפשרויות לקיומה של מילה דו משמעית. הדו משמעות היא הומונימיות כאשר אין הדוברים מרגישים כל זיקה בין שני המובנים של השם, ולפנינו שתי מילים המזדהות- לכאורה באופן מקרי- בצורתן הפונטי. זאת לעומת מילים פוליסמיות אשר דוברי השפה מרגישים זיקה בין המובנים של שם אחד.

דוגמאות למילים הומונימיות: 'אשפה' = ערמת פסולת/ 'אשפה' = נרתיק לחיצים. 'אב' = הורה/ 'אב' = החודש החמישי.

דוגמאות למילים פוליסמיות: המילה 'שפה' = 'כל אחד משני החלקים הבשרניים של פתח הפה' משמשת גם בהוראת 'דיבור', כי השפתיים הן אחד מכלי הדיבור וגם בהוראת 'גדה' (שפת הים) כי שתי הגדות לנהר כמו שתי השפתיים לפה.

הומונימים עשויים להיות שונים בכתיב, ואז הם נקראים הומופונים 'ראש' ו'רוש' ('ענבי רוש' דברים לב, לב) הם הומופונים בעברית המקראית; 'כרה' 'קרע' 'קרא' 'קרה' ו כרע' הם הומופונים בפי רבים.

הבחנה בין פוליסמיות להומונימיות

על אף שאין הבחנה אובייקטיבית בין הומונימויות לפוליסמיות, אפשר להחליט על הומונימיות כאשר מסיבות פורמליות ברור שלפנינו מילים שונות זו מזו. למשל במקרים האלה:

1. הכתיב של שתי המילים שונה, כגון 'סכר'/ 'שכר'.
2. המילים הן חלקי דיבור שונים, כגון 'אולם' = אבל, מילת חיבור/ 'אולם' =טרקלין, שם עצם.
3. המין הדקדוקי שונה, כגון 'רגל' = איבר ההליכה, מין נקבה/ 'רגל' = חג, מין זכר.
4. המילים נבדלות בנטייתן, כגון 'יד' רבים 'ידיים' = כל אחד משני הגפיים העליונים של האדם/ 'יד' רבים 'ידות' = בית האחיזה של כלי (בלשון חכמים).

הסיבות להיווצרות מילים הומונימוית

אפשר למנות מספר סיבות להיווצרות מילים הומונימיות:

1. דו משמעות פונטית (הנקראת גם דו משמעות אטימולוגית) נוצרת כאשר שתי מילים מתלכדות לתבנית פונטית אחת מחמת מעתקי הגאים. כך לדוגמה 'חפר'= כרה ו'חפר' =התבייש מדגימות דו משמעות פונטית. הדבר מתגלה על ידי השוואה לערבית, שבה שני הפעלים נבדלים לא רק במובנם על גם בהגאיהם. הדו משמעות נוצרה כאשר בעברית אבד ההבדל בין שתי הפונמות ح ו خ.
2. דו משמעות פונטית נוצרת גם על ידי שאילת מילה מלשון זרה. לדוגמה: לשלוש המילים המקראיות 'בר'= טהור; 'בר' = תבואה; 'בר' = בן. נוספו בלשון חכמים 'בר'= חוץ מן הארמית; ובלשון ימינו 'בר' = מזנון מן האנגלית.
3. דו משמעות מורפולגית נוצרת על ידי גזירת שתי מורפמות זהות משני שורשים שונים בשני משקלים שונים. לדוגמה: 'מורה' = מלמד הוא בינוני הפעיל מן השורש י.ר.ה / 'מורה' =מורד (כמו בפסוק 'בן סורר ומורה') הוא בינוני קל של השורש מ.ר.ה הקרוב לשורש מ.ר.ד
4. דו משמעות סמנטית נוצרת כאשר שני מובנים של מילה פוליסמית מתרחקים במידה כזאת ששוב אין דוברי השפה מקשרים בין שני המובנים. כך לדוגמה רבים אינם מקשרים בין המילה עדשה - 'צמח מאכל מן הקטניות' לבין עדשה – 'עדשה אופטית, לוחית של זכוכית שפנייה קמורים או קעורים'. ואמנם העדשה האופטית נקראת כך, בהשפעת הלעז, מפני שצורתה מזכירה את זרע הצמח הזה. (באנגלית לדוגמה lens כמונח של אופטיקה ו lentil כשם הצמח).

מניעה של היווצרות הדו משמעות ההומונימית

למעשה הדו משמעות אינה גורם מפריע להבנה אלא במקרים נדירים, בעיקר בטקסטים עתיקים כמו המקרא, בטקסטים הכתובים בלשון ספרותית ופיוטית או בטקסטים מקוטעים ותלושים מהקשרם (כגון כתובות ארכאולוגיות או דפים עתיקים וקרועים) אולם בדרך כלל התפתחות הלשון מונעת בדרכים שונות את הריבוי של מילים דו משמעיות העשויות לערפל את ההבנה. א. גזירת שורשים הומונימיים במשקלים ובבניינים שונים. כך לדוגמה בשלשת השרשים הומונימיים ב.ר.א: מן ב.ר.א שפירושו יצירה נוצרו 12 לקסמות; מן ב.ר.א שעניינו כריתת עצים נוצרו 5 ומן ב.ר.א שמשמעו בריאות (לעומת חולי) נוצרו 16 לקסמות. בכל 33 הלקסמות הגזורות אין זוג מילים הומונימי אחד. ב. זניחת אחד ההומונימים. כך לדוגמה בשורש ח.פ.ר שהוזכר לעיל. 'חפר' שפירושו 'התבייש' אינו בלשון חז"ל ובלשון ימינו כנראה בגלל כניסתה של 'חפר' – 'כרה'.