פרשת ויחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב מברך את בני יוסף, ציור של רמברנדט (1656)

פרשת וַיְחִי היא פרשת השבוע השתים-עשרה והאחרונה בספר בראשית. היא מתחילה בפרק מ"ז פסוק כח ומסתיימת בסוף הספר, בפרק נ פסוק כ"ו. הפרשה בכללה עוסקת בימות חייו האחרונים של יעקב במצרים ובפטירתו של יעקב. בסיום הפרשה מסופר על פטירתו של יוסף.

בשבת פרשת ויחי מסיימים את קריאת התורה של ספר בראשית, ומברכים "חזק חזק ונתחזק". לרוב קוראים את הפרשה לאחר עשרה בטבת.

תוכן הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכת יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברכת יעקב

יעקב ומשפחתו חיים במצרים שבע עשרה שנה לאחר סיום פרשת יוסף ואחיו. כשמרגיש יעקב שבאה שעתו למות הוא קורא ליוסף ומשביע אותו שלא יקבור אותו במצרים אלא בארץ ישראל. אחר כך הוא מברך את בני יוסף, מנשה ואפרים, וקובע שהם יהיו שייכים לשבטי ישראל כמו ראובן ושמעון. אף על פי שמנשה נולד לפני אפרים, יעקב מברך את אפרים ביד ימינו, ומסביר זאת בכך שהוא יהיה גדול מאחיו.

אחר כך אוסף יעקב את כל בניו ומברך אותם. הוא מתייחס בביקורת לראובן שחטא במעשה בלהה וכן לשמעון ולוי שחטאו במעשה שכם (אחרי אונס דינה), ואחר כך מברך את יהודה, זבולון, יששכר, דן, גד, אשר, נפתלי, יוסף ובנימין (בסדר זה), ומאריך במיוחד בברכות יהודה ויוסף. הברכות עוסקות בתכונות המאפיינות את השבטים ובקורות אותם בעתיד, עם רמיזות לנחלות שיהיו להם בארץ ישראל. בתום הברכות מצווה יעקב את בניו לקבור אותו במערת המכפלה, ונפטר מן העולם בן מאה ארבעים ושבע שנים.

קבורת יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצרים חונטים את יעקב ומתאבלים עליו. יוסף מקבל אישור מיוחד מפרעה לצאת לארץ ישראל כדי לקבור את אביו, והאחים יוצאים במסע לארץ ישראל מלווים במשמר צבאי מצרי גדול. הם הולכים במסלול ארוך מסביב לים המלח ועורכים תחנת ביניים בעבר הירדן המזרחי. לבסוף הם קוברים את יעקב במערת המכפלה ושבים מצרימה.

פרשת ויחי מתחילה בספר תורה באמצע פסקה

סוף ימי יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

האחים חוששים שלאחר מות אביהם יתנקם בהם יוסף על מכירתו, ומספרים לו שיעקב ציווה עליו להתפייס עמם. יוסף מנחם אותם ואומר: "אתם חשבתם עלי רעה, אלוהים חשבה לטובה". יוסף מאריך ימים במצרים, ולפני מותו הוא מודיע לבני ישראל כי "פקוד יפקוד אלוהים אתכם, והעליתם את עצמותי מזה אתכם". יוסף מת בן מאה ועשר שנים, נחנט ומושם בארון שנשמר במצרים.

פרשה סתומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי נוסח המסורה, התורה מחולקת לפסקאות שנקראות פרשות פתוחות וסתומות. פרשת השבוע "ויחי" היא היחידה מבין פרשות השבוע שמתחילה באמצע פיסקה ללא כל רווח לפניה (ראו תמונה). מדרש רבה מתייחס לעניין ומספק כמה הסברים בדרך מדרשית, כגון שהדבר מורה על צער על מותו של יעקב המתוארת בפרשה, שהובילה לתחילת השיעבוד של בני ישראל במצרים.‏[1]

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפטרה היא בספר מלכים א פרק ב', פסוקים א-יב. היא עוסקת בימיו האחרונים של דוד המלך, ובהוראות שהותיר בצוואתו לשלמה בנו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסטים בויחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בראשית רבה, מהדורת וילנא, פרשה צו