הידרותרפיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הידרותרפיה או הידרופתיה (מקור המילה בשפה היוונית: הידרו = מים, תרפיה = טיפול) היא שיטת טיפול בפיזיותרפיה הנעזרת במים. נסיונות לפתח הידרותרפיה פסיכותרפיסטית לא צלחו.

עקרונות כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שיקום הידרותרפי

השיטה המיושמת בבריכת שחייה טיפולית או שיקומית בעלת תכונות תכנוניות מסוימות (כמו גובה אחיד, מערכת חימום, מידות ייעודיות וכולי) [דרוש מקור]. השיטה מנצלת את התכונות הפיזיות של המים (חום המים, תחושת נעימות מרגיעה ומשחררת, לחץ הידרוסטאטי והפחתת משקל המטופל). הידרותרפיה משמשת כאמצעי לטיפול בפתולוגיות שונות דוגמת: כאבי מפרקים, פריצת דיסק, בעיות ניווניות בשלד ובמערכת השרירים, מחלת פרקינסון, הפרעות קשב ועוד. מטרתו של הטיפול היא עצירת ההידרדרות הפיזיולוגית, הפחתת כאב, וביסוס מערכת השרירים שתתמוך ותסייע בעתיד לשלד בעבודתו.

למים יש תכונות מרכזיות שתורת ההידרותרפיה מנצלת לתועלתה. הגוף מאבד 2/3 ממשקלו עם הכניסה למים; כך קל יותר להשכיבו במנח אופקי ולטפל בכאב ללא לחץ על עמוד השדרה, ויתר המפרקים שמסביבו.

הלחץ ההידרוסטטי משפיע על המטופל בשמירה על היציבות שלו במים; כלומר, המטופל בשיטת ההידרותרפיה אינו מאפשר לגוף ליפול או לאבד את שיווי המשקל. הלחץ ההידרוסטטי עולה ככל שמעמיקים; זוהי אחת הדרכים להעלות את העומס על בית החזה. לפיכך, צלילה ותרגילים מתחת למים ישפרו את המערך הנשימתי, ואת היכולת להתנגד לגורמי מחלות למיניהן [דרוש מקור]. ברמה התפקודית הלחץ ההידרוסטטי מסייע במניעת התהוות של בצקות, בסילוק פסולת ונוזלים מצטברים, והארכת שרירי הנשימה.

המים החמים בהם מתבצע הטיפול מרפים את השרירים המכווצים מסביב למקום הכואב, ומביאים להקלה מיידית, שתלך ותתארך עם הזמן. הם מדכאים את מערכת העצבים הסימפטטית, שאחראית על קצב הלב, ופועלים במקביל ללחץ ההידרוסטטי, בהעלאה של לחץ הדם.

שלבים בטיפול הידרותרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההידרותרפיה נותנת מענה שיקומי, כשהגוף כואב, גם בגלל הטראומה, וגם בגלל התקצרות שרירית נלווית, המים הם מרחב טוב למגע מרפא. שימוש בזרם המים, בזרם נגדי, במערבולת מלאכותית ובעיסוק גופני במים, הם אמצעים לשחרור ושיפור תנועה. בהמשך ההידרותרפיה מיושמת בצורה פיזית במטופל, ומשתמשת בכח המים למתיחות שרירים משחררות עומס, כמו גם שימון והפעלת מפרקים, תהליך אשר מטרתו שיפור יכולת התנועה, וחיזוק מערכת שיווי המשקל והיציבה, שהיא הראשונה להיפגע, במשבר פיזיולוגי מהסוגים הנ"ל.

טכניקות טיפוליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליוויק, באד ראגאז, ואטסו, הידרותרפיה קונבנציונלית, Hydro Stretching, טיפול מניפולטיבי במים, הארכת עמוד שדרה מתחת למים, Fitness, Rebirthing Teaching.

אוכלוסיות היעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית המטופלים כוללות ילדי חינוך מיוחד (לדוגמה - פיגור, אוטיזם, ADHD), אנשים עם בעיות נוירולוגיות (פרקינסון, אירוע מוחי, ניווני שרירים לסוגיהם), אנשים עם בעיות אורתופדיות (שברים, קיצורי שרירים) ואנשים הסובלים מכאבים כרוניים מפושטים כמו פיברומיאלגיה ומחלות פרקים.

הידרותרפיה וכאבי גב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשמתבגרים, מתרבים השינויים הניוונים בעמוד השדרה, שינויים אלו גוררים אחריהם פתולוגיות שונות בטונוס השריר ומשפיעות על תפקודו התקין של הגוף כמכלול שלם. מקצועות המאופיינים בלחץ נפשי רב ובישיבה מרובה מול מסך מחשב במשרד או בתפקידי נהיגה יוצרים עמוס רב על מערכת השרירים התומכת בשלד ומעודדים שחיקה ופציעה של השלד ומערכת הסחוסים. הטיפול ההידרותרפי, מנסה לתת מענה לבעיות השלד והשרירים להפחית לחצים מאזורים בעלי רגישות עיצבית, להפעיל מחדש מפרקים מנוונים ולהחזירם לתפקוד.