בצקת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רגל עם "בצקת גומתית"

בצקת (בלועזית: Edema, Oedema) היא הצטברות כמות גדולה מהנורמה של נוזלים בחלל הבין-תאי או בחללים הסרוטיים כמו חלל כיס הלב, חלל האדר (בין קרומי הריאה) והצפק בבטן.

נוזל הבצקת נקרא דית (Transudate) והוא מתאפיין בתכולת חלבון נמוכה (מעט החלבון שיש בו הוא בעיקר אלבומינים, שהם חלבונים קטנים מאוד) ובחוסר נטייה לקרישה. כל אלו בניגוד לתפליט שבדלקת.

במצב נורמלי, דם עובר בנימים, כאשר לאורכם יש שיווי משקל בין הלחצים: בתחילה יש לחץ הידרוסטטי (נוזלי) גדול הגורם ליציאת הדם (ועמו החמצן) אל הרקמות. ככל שנוזל הדם יוצא, כך גדל הלחץ האונקוטי (תת סוג של לחץ אוסמוטי הפועל עקב קשירת נתרן אל חלבוני הדם הגדולים ובעיקר אלבומין), שהוא הלחץ אשר מפעילים החלבונים שבדם, משום שריכוזם גדל (כמותם נשארת זהה, אבל נפח הנוזל בו הם נמצאים יורד). הלחץ האונקוטי הגבוה גורם למשיכת הנוזל חזרה אל כלי הדם. במקביל יש את מערכת הלימפה, שמנקזת את עודפי הנוזל מהרקמה. כלומר, בצקת יכולה להופיע אם נפגע בלחץ ההידרוסטטי, בלחץ האונקוטי, בניקוז הלימפטי, או באיזון של נפח הדם.

פיזיולוגיה של המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחץ הידרוסטטי גבוה מדי יכול להיגרם באופן מקומי בגלל בעיה בהחזר הורידי, למשל בפקקת (סתימת של וריד או עורק). לחץ הידרוסטטי גבוה יופיע באופן סיסטמי בגלל כשל בחלקו הימני של הלב (אשר יגרום לבצקות ברגליים) או כשל בחלקו השמאלי של הלב (אשר יגרום לבצקת ריאות). זאת משום שהלב לא מצליח "למשוך" את הדם בחזרה אליו.

לחץ אונקוטי נמוך (שלא מצליח "לשאוב" את הדם מהרקמה חזרה לנימים) יכול להיגרם עקב חוסר באלבומין. מחסור כזה יכול להיגרם בגלל אובדן שלהם (למשל בשתן, במחלה הנקראת Nephrotic syndrome (תסמונת כריתת כליה)) או בגלל ייצור מועט או לקוי שלהם (למשל במחלות כבד שונות, או בתת-תזונה).

פגיעה בניקוז הלימפטי תגרום בדרך כלל לבצקות מקומיות. פגיעה כזו יכולה להיגרם בגלל חסימה של צינורות הלימפה עקב דלקת, בגלל מחלות טפיליות שונות שגורמות לחסימה לימפטית, או בגלל הוצאת קשרי לימפה (למשל בניתוחים להוצאת גושים סרטניים, בעיקר בסרטן השד) ובטיפולי קרינה.

רמות המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבצקת כמה רמות להלן טבלה המסבירה את כל רמות הבצקת:

רמות הבצקת[1]
רמה הסבר
נעדרת העדר נפיחות ובצקת בכל הגוף
רמה + מתון: ברגליים או בברכיים בלבד
רמה ++ בינוני: שתי כפות הרגליים,
רגליים תחתונות,
ידיים וכפות ידיים
רמה +++ חמור: מפושט
בצקת דו-צדדית,
עם כפות הרגליים,
רגליים ידיים ופנים

גורמים עיקריים לבצקת‏[2][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חסימה של הניקוז מהוריד ו/או הניקוז הלימפתי - במצב זה הלחץ ההידרוסטטי לפני החסימה עולה, גורם ליציאת נוזל מכלי הדם למדור הבין-תאי, וכך - לבצקת מקומית באזור החסום שהוא בדרך כלל אחד הגפיים. מצב זה מתרחש ברוב המקרים לאחר ניתוח כלשהו בגף, כגון כריתת קישריות הלימפה בבית השחי שגורמת לבצקת בזרוע באותו צד המכונה לימפאדמה, Lymphedema
  • אי-ספיקה בלב - הלב אינו מצליח להוציא את כמות הדם שמגיעה אליו ממערכת הוורידים ומהריאות. כך מצטבר דם במערכת הוורידים והריאות, עולה הלחץ ההידרוסטטי בכלי הדם, ומתהווה בצקת ריאות עם בצקת מפושטת.
  • תסמונת נפרוטית - ליקוי בכליות הנגרם מסיבות שונות המאופיין בהפרשה מוגברת של חלבון בשתן. במצב זה יש ירידה בלחץ האונקוטי שגורמת לבצקת מפושטת.
  • אי-ספיקה בכבד - צמקת הכבד (Cirrhosis) - הכבד מייצר את החלבון העיקרי שאחראי לשמירה על הלחץ האונקוטי בכלי הדם, חלבון זה נקרא אלבומין. אם חלה אי-ספיקה בכבד יורדת כמות האלבומין ומכאן ירידה בלחץ האונקוטי ובצקת.
  • תרופות - עלולות לגרום לבצקת, לדוגמה: סטרואידים שמורידים את הפרשת הנתרן מהכליה ועל ידי כך מורידים את הפרשת המים בשתן, תרופות נוגדות דלקת, תרופות לטיפול ביתר-לחץ-דם.
  • בצקת אידיופתית - כלומר ללא סיבה ברורה. תופעה המתרחשת בעיקר בקרב נשים הלוקות בבצקת לסירוגין, כפי הנראה בשל עלייה בחדירות כלי הדם לנוזלים.


בצקת הממוקמת באיבר מסוים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעת בצקת בעין

בצקת יכולה להתמקם באברים ספציפיים, יש אברים מסוימים אשר יכולים לפתח בצקת במיוחד בגלל מבנה הרקמתי שלהם.

דוגמאות לבצקת ממקוממת איבר:

  • בצקת מוחית הצטברות לנוזל בין תאי במוח. זה יכול להתרחש במצבים של רעילות או של אי נורמליות בחילוף חומרים, ועוד תנאים כגון זאבת מערכתית או חמצן מופחת בגובה רב. זה גורם לנמנום או איבוד ההכרה.
  • בצקת ריאות מתרחשת כאשר הלחץ בכלי דם בריאה הוא גבוהה במיוחד בגלל חסימה ליציאת דם דרך ורידי הריאה. זה בדרך כלל עקב כישלון של החדר השמאלי של הלב. זה יכול להתרחש גם במחלת גבהים או במקרה של שאיפה של חומרים רעילים. בצקת ריאות מייצרת קוצר נשימה. תפליט פלאורלי עלול להתרחש כאשר נוזל מצטבר גם בחלל פלאורלי.

בצקת גם ניתן למצוא בקרנית של העין עם גלאוקומה, דלקת הלחמית חמורה או דלקת קרנית או אחרי הניתוח. זה עלול לייצר הילות צבעוניות סביב אורות בוהקים. בצקת סביב העיניים נקראת בצקת periorbital או נפיחות בעין.

  • בצקת בעור : הפועה נפוצה של בצקת עור בעקבות עקיצות יתושים, עקיצות עכביש, עקיצת דבורה ומגע של העור עם צמחים מסוימים, כגון אוג ארסי או אלון רעל מערבי,‏[3] האחרון שבם מכונה דלקת עור ממגע. עוד צורה לבצקת עור היא בצקת רירית, אשר נגרמת על ידי הצטברות מוגברת של רקמת החיבור. בבצקת רירית (ומגוון רחב של מצבים נדירים אחרים) הבצקת נגרמת על ידי נטייה מוגברת של הרקמה להחזיק מים בתוך מרחב החוץ תאי שלה, זה בגלל עלייה במולקולות עשירות בפחמימות הידרופיליות שהופקדה במטריצת הרקמה. בצקת נוצרת בקלות רבה יותר במצבים התלויים בהזדקנות, (ישיבה בכיסאות בבית או במטוסים) והדבר אינו מובן היטב נכון להיום.
  • בצקת לימפתית בעקבות ההסרה לא תקינה של נוזל ביניים, נגרמת על ידי כשל של מערכת הלימפה. הדבר עשוי לקרות עקב חסימה למשל, לחץ מסרטן או בלוטות לימפה מוגדלות, הרס של כלי הלימפה על ידי הקרנות, או חדירה ללימפה על ידי זיהום. זה בדרך כלל עקב כישלון של פעולת השאיבה של שרירים בשל חוסר תנועה, המופיע בעיקר במצבים כמו טרשת נפוצה. היה מי שהציע שהבצקת שמתרחשת אצל אנשים מסוימים בעקבות שימוש בתרופות המעכבות תהליכים חיוניים, כמו איבופרופן או אספירין.
  • בצקת עוברית מופיעה בעוברים בהם שני תאים או יותר החלו לפתח תכונות בצקתיות.

טיפול במחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא תמיד אפשר לטפל בבצקת. כמובן שאם ידועה הסיבה להופעת הבצקת יש לנסות ולטפל בה. לכן במקרים אלו יש לטפל בעיקר בבצקת עצמה ולהקל על סבלו של החולה. הטיפול הוא לרוב כרוני ויהיו תקופות של החמרה או הטבה במצב. הטיפול מבוסס על מתן משתנים כגון פוסיד לצד איתור הגורם הראשוני לבצקת וטיפול בו.

טיפולים נוספים כוללים הגבלה בצריכת נתרן על ידי הימנעות מהוספת מלח לאוכל והימנעות מאכילת מוצרים עשירים בנתרן, שכן עודף נתרן מביא לאגירת מים שיעברו בתחילה לתוך כלי הדם ומשם החוצה לתוך הרקמות והתוצאה הסופית תהיה התפתחות הבצקת.

ניתן גם לטפל בבצקת על ידי תנוחות מסוימות אשר מעוררות ייבוש של איברים מסוימים מהנוזלים הבצקתיים. למשל, כאשר הבצקת ממוקמת רק בגפיים התחתונות ניתן להפחית את חומרתה על ידי שכיבה עם רגליים מורמות למשך כמה שעות במשך היום. בנוסף, אפשר להשתמש בגרביים אלסטיות גבוהות המפחיתות את הבצקת.

לסיכום, פרט למצב של בצקת ריאות, שהוא כאמור מצב חירום הדורש טיפול מיידי, שאר המקרים הם בדרך כלל קלים יותר, כרוניים וניתנים לטיפול, אם כי לעתים אינם ניתנים לריפוי.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות מדע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nutrition in Emergencies > Measuring oedema. Erin Boyd, reviewed by Diane Holland, Nutrition in Emergencies Unit, UNICEF. Retrieved Nov 2012
  2. ^ ד"ר רוני ברוך (2007) "בצקת", האנציקלופדיה הישראלית לרפואה, הוצאת ידיעות ספרים
  3. ^ C.Michael Hogan (2008) "Western poison-oak: Toxicodendron diversilobum", GlobalTwitcher, ed. Nicklas Strömberg

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.