המדיום

המדיום
The Medium
מלחין	ג'אן קרלו מנוטי
ליברטיסט	ג'אן קרלו מנוטי
סוגה	אופרטה
מספר מערכות	2
זמן התרחשות העלילה	המאה העשרים
שפה	אנגלית

המדיום (באנגלית: The Medium) היא אופרה טרגית קצרה עם מוזיקה וליברית מאת ג'אן קרלו מנוטי^[1].

האופרה קצרה (היא נמשכת שעה)^[1], ובה שתי מערכות^[1].

האופרה נכתבה בהזמנת (בתמיכה ובמימון) של קרן אליס מ. דיטסון (Alice M. Ditson Fund)^[1] מאוניברסיטת קולומביה שבעיר ניו יורק, במדינת ניו יורק, שבארצות הברית.

הופעת הבכורה של האופרה הייתה באוניברסיטה ב-8 במאי 1946^[1].

ההופעה המסחרית הראשונה של האופרה הייתה בין 1 במאי ל-1 בנובמבר 1947^[2], בתיאטרון הקשר (Heckscher) הייתה הופעה כפולה^[3]^[2], בהופעה זו הוצגה גם האופרה "הטלפון", אף היא מאת מנוטי^[2].

בשנת 1951 ביים מנוטי, בעזרת יוצר הסרטים אלכסנדר חמיד, גרסה קולנועית של האופרה, בסגנון פילם נואר (סרט אפל), ובכיכובה של מארי פאוורס בתפקיד מאדאם פלורה ואנה מריה אלברגטי בתפקיד מוניקה^[4].

הפקת טלוויזיה בשידור חי בכיכובה של מארי פאוורס התקיימה ב־12 בדצמבר 1948 בסדרת הטלוויזיה "סטודיו ואן" (Studio One).

תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד	סוג קול	משתתפים בהופעה המסחרית הראשונה^[5] ב־18 בפברואר 1947 (מנצח: יאשה זייד (Jascha Zayde))	משתתפים בהופעה הראשונה בישראל^[6]
מוניקה	סופרנו	אוולין קלר (Evelyn Keller)	טל גנור
טובי	תפקיד שקט	ליאו קולמן (Leo Coleman)	חנן שוורצברג
מאדאם פלורה (באבא)	קונטרה אלט	מארי פאוורס (Marie Powers)	שי בלוך
גברת גובינו	סופרנו	בוורלי דיים (Beverly Dame)	טל ברגמן
מר גוביניו	בריטון	פרנק רוז'ייר (Frank Rogier)	עודד רייך
גברת נולאן	מצו-סופרן	וירג'יניה בילר (Virginia Beeler)	שקד סטרול
קול רוח הרפאים – מושר מחוץ לבמה על ידי גברת גובינו או על ידי מוניקה	סוֹפּרָנוֹ	בוורלי דיים (Beverly Dame)	טל גנור

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלון ביתה של המדיום^[1]

מוניקה, בתה של מאדאם פלורה, וטובי, נער משרת אילם משחקים בתחפושות. מאדאם פלורה, או "באבא" כפי שהם מכנים אותה, מגיעה שיכורה לביתה, היא צועקת עליהם ואלימה כלפיה על שלא הכינו את הבית לסיאנס של אותו לילה.

עד מהרה האורחים מגיעים, מר וגברת גוביניו (Gobineau), לקוחות קבועים - המגיעים מדי שבוע לסיאנס, והאלמנה גברת נולאן (Nolan) שמגיעה בפעם הראשונה. בתחילה גברת נולאן חוששת מהסיאנס ורוצה לעזוב את המקום, אולם בני הזוג גוביניו משכנעים אותה להישאר.

האורחים מתיישבים סביב שולחן הסיאנס. במרכז מאדאם פלורה היושבת בטראנס, ומשני צדדיה האורחים.

האלמנה נולאן חושבת שהיא מדברת עם ילדתה המתה, שנפטרה בגיל 16. הסיאנס מזויף, והיא מדברת עם מוניקה המסתתרת מאחורי המסך. כשמוניקה נעלמת, האלמנה נולאן מנסה ללכת אחריה, אולם בני הזוג גובניה מרסנים אותה. בני הזוג "יוצרים קשר" עם בנם התינוק, שנפטר בגיל שלוש, ולא למד לדבר, ולכן הוא רק צוחק. גם קול הצחוק נעשה על ידי מוניקה שמעבר למסך.

לפתע מרכישה מאדאם פלורה בזוג ידיים האוחזות בגרונה, והיא נבהלת, ודורשת מהאורחים לעזוב.

לאחר שהאורחים עוזבים, מאדאם פלורה קוראת למוניקה, ומספרת לה מה הרגישה, ומאשימה את טובי. על מנת להרגיע אותה שרה מוניק לפלורה את שיר הערש האפל "הברבור השחור". לפתע שומעת פלורה קול - היא מאשימה את טובי. מוניקה ממשיכה לשיר, ופלורה מתפללת את תפילת "אווה מריה".

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר ימים לאחר מכן^[1]

טובי מציג מופע בובות למוניקה. אהבתם ההדדית נעשית ברורה. כשמאדאם פלורה שבה הביתה היא מאשימה שוב את טובי, בטוחה שהוא יודע מה קרה באותו לילה.

האורחים מגיעים שוב, מצפים לסיאנס נוסף, מאדאם פלורה מסרבת, מנסה להחזיר להם את כספם, ומנסה לשכנע אותם שהסיאנס היה מזויף תוך שהיא מציגה את השיטות שבהן היא ומוניקה השתמשו.

האורחים לא מאמינים לה, ומסרבים לקחת את הכסף. הזוג גובניה מתעקשים שהם מזהים את צחוקו של בנם (והוא לא דומה לקולה של מוניקה), וכן שהם הרגישו את מגעו, ואילו האלמנה נולאן מתעקשת שהיא שמעה את ביתה, שאמרה לה לחפש משכית שהיא לא ידעה על קיומה, וגילתה אותה לאחר הסיאנס.

האורחים מתעקשים, שאולי פלורה חשבה שהיא מרמה אותם, אולם הסיאנס היה אמיתי.

לאחר שהאורחים הולכים, פלורה מגרשת את טובי מביתה, למרות זעקותיה של מוניקה.

פלורה משתכרת ומאבדת את ההכרה.

טובי חוזר אל הבית ומחפש את תוף המרים שלו, והרעש מעיר את פלורה, אשר קוראת "מי שם", ושטובי לא עונה לוקחת את אקדחה, יורה בו, והוא נופל מתבוסס בדם. כשהיא רואה את הגופה פלורה מאבדת את שפיותה, וצועקת "הרגתי רוח רפאים".