הנרייטה הרץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנרייטה הרץ, כפי שצוירה בידי אנטון גראף בשנת 1778

הנרייטה הרץגרמנית: Henriette Herz, נולדה כהנרייטה דה-למוס; 5 בספטמבר 1764 - 22 באוקטובר 1847), סופרת יהודייה-גרמנייה ובעלת סלון ספרותי מוביל בתקופת הסער והפרץ. אשתו של הרופא והסופר מרקוס הרץ וחברתה הקרובה של דורותיאה מנדלסון, בתו של משה מנדלסון.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרץ נולדה למשפחת רופאים מוכרת בברלין, מאנוסי פורטוגל ונתחנכה במגוון שפות. בגיל 12 אירסוה לרופא המבוגר ממנה מרקוס הרץ וכעבור כשנתיים נישאה לו.

הישגיה של הרץ בתחום הספרות הם בעלי חשיבות פחותה, ואילו הישגה הבולט בתולדות הספרות הוא בניהול אחד מן הסלונים הספרותיים החשובים ביותר, בשנים 1780-1803. סלון זה היה פורץ דרך. בתחילה נהג בעלה לארח אורחים רמי מעלה מתחומי הפוליטיקה והתרבות, בעוד הנרייטה מסבה בחדר סמוך עם נשותיהם. חוג נשים זה הקים רשת חברתית "לטיפוח החברות" ועסק בעיקר ביצירות הסער והפרץ של יוהאן וולפגנג פון גתה. זו הייתה ראשיתו של "פולחן גתה" בספרות הגרמנית. משני חוגים אלה - של הגברים ושל הנשים - התפתח אחד הסלונים החברתיים המובילים בברלין, שבו הסבו פוליטיקאים, מדענים, אמנים, אנשי רוח ופילוסופים בסביבה חופשית ופתוחה, בלתי תלויה במעמד, שכמוה לא עמדה לרשותם במקום אחר. בין אורחי הסלון היו האחים אלכסנדר ווילהלם פון הומבולדט, ז'אן פול, רחל ורנהגן (אז עדיין רחל לוין, בעצמה בעלת סלון ספרותי מוביל). פרידריך שלגל פגש בסלון את דורותיאה פייט, שהייתה אחר כך לאשתו. זרמים ספרותיים שונים ורעיונות מכל חוגי החברה נפגשו כאן בצורה מפרה וברוח הנאורות. הקשרים החברתיים שנרקמו בין מלומדים גרמנים וצרפתים, בין אמנים ומדענים, תרמו להתפתחותה התרבותית של ברלין ושל פרוסיה.

עם מות בעלה בשנת 1803, נאלצה הרץ לצמצם את פעילותה ולהתחבר למעגלים ספרותיים וחברתיים אחרים, למשל זה של רחל ורנהגן. החל בשנת 1813 הקדישה עצמה לחינוך של ילדים עניים, אך תהילתה כבעלת הסלון הספרותי דבקה בה. בשנת 1817 המירה דתה לנצרות פרוטסטנטית, כיהודים משכילים רבים אחרים באותה התקופה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]