הקבוצה הסלפית להטפה ולחימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקבוצה הסלפית להטפה ולחימה
GSPC
الجماعة السلفية للدعوة والقتال
תקופת הפעילות 1998–2007 (כ־9 שנים)
אידאולוגיה הג'יהאד הסלפי עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים Hassan Hattab עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים

חסן חטאב (1998-2003) נאביל סהרוואי (2003-2004)

אבו-מוסאב אבדל וואדוד (2004-2007)
מדינה אלג'יריה עריכת הנתון בוויקינתונים
חלק מ אל-קאעידהאל-קאעידה אל-קאעידה (מאז 2003)
הקודם הקבוצה האסלאמית המזוינת
הבא אל-קאעידהאל-קאעידה אל-קאעידה במגרב האסלאמי
מתנגדים
קרבות מלחמת האזרחים האלג'יראית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקבוצה הסלפיסטית להטפה ולחימה (בערבית: الجماعة السلفية للدعوة والقتال) הידועה בראשי התיבות הצרפתיים GSPC(Groupe Salafiste pour la Prédication et le Combat),[1] הייתה פלג טרור אסלאמיסטי אלג'יראי במלחמת האזרחים באלג'יריה שנוסד בשנת 1998 על ידי חסן חטאב, מפקד אזורי לשעבר של הקבוצה האסלאמית המזוינת (GIA). לאחר הדחת חטאב מהארגון ב-2003, הארגון הבטיח רשמית תמיכה באל -קאעידה, ובינואר 2007 שינתה הקבוצה את שמה באופן רשמי ל"ארגון אל-קאעידה במגרב האיסלאמי " (AQIM).[2][3]

חסן חטאב היה מפקד אזורי של הקבוצה האסלאמית המזוינת (GIA). כאשר נפרד מה-GIA ב-1998 הוא הקים את הקבוצה הסלפית להטפה ולקרב (GSPC), כמחאה על הטבח של ה-GIA באזרחים. לאחר חנינה ב-1999, רבים מלוחמי ה-GIA לשעבר הניחו את נשקם, אך קומץ מועט מהם נותרו פעילים, וביניהם חברי ה-GSPC.[4] במרץ 2001 הוכרז ה-GSPC כארגון אסור בבריטניה על פי חוק הטרור 2000.

ההערכות של מספר חברי ה-GSPC משתנות מאוד, מכמה מאות ועד ל-4,000. בספטמבר 2003 דווח כי חטאב הודח מתפקידו כאמיר לאומי של ה-GSPC והוחלף על ידי נביל סהראוי (שייח' אבו איברהים מוסטפא), שגם הוא מפקד GIA לשעבר, בן 39, שלאחר מכן דווח כי הבטיח את נאמנותו של GSPC לאל. - קאעידה,[5] צעד שחטאב התנגד לו.[4][6] לאחר מותו של סהראוי ביוני 2004, הפך אבו מוסב עבד אל ואדוד למנהיג ה-GSPC.[7] כמו כן, דווח כי עבדאלמדג'יד דיצ'ו עמד בראש הקבוצה.[8]

פיצול או סניף נפרד של קבוצתו של חטאב, ה-Free Salafist Group‏ (GSL), בראשות אל פארה, נקשר לחטיפת 32 תיירים אירופאים באלג'יריה בתחילת 2003.[4] חלק מהמוניטין של אל פארה מיוחס גם לממשלת אלג'יריה, כמעסיקה אפשרית, ונטען כי בוצעו אירועי מפתח מסוימים, כגון חטיפות, וכי היה מסע הונאה ודיסאינפורמציה שמקורו בממשלת אלג'יריה ומונצחת על ידי התקשורת.[9][10]

עד מרץ 2005 דווח כי ה-GSPC "עשוי להיות מוכן לוותר על המאבק המזוין באלג'יריה ולקבל את יוזמת הפיוס של הממשלה".[11] במרץ 2005, מנהיג הקבוצה לשעבר, חסן חטאב, קרא לחבריה לקבל חנינה ממשלתית במסגרתה הוצעה להם חסינות מהעמדה לדין בתמורה להנחת נשקם.[12] עם זאת, בספטמבר 2006, מנהיג אל-קאעידה העליון , איימן אל-זוואהרי, הכריז על "איחוד מבורך" בין הקבוצות בהכרזה על צרפת כאויב. הם אמרו שהם יעבדו יחד נגד האינטרסים הצרפתיים והאמריקאים.[13]

קישורים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הפעילות של GSPC ומדינות יוזמת פאן-סאהל.

גורמים רשמיים באלג'יריה ורשויות ממדינות שכנות העלו השערות שייתכן שה-GSPC היה פעיל מחוץ לאלג'יריה. פעילויות אלו עשויות להתייחס למעורבות ארוכת השנים לכאורה של ה-GSPC בהברחות, דמי חסות והלבנת הון בין גבולות מאוריטניה, מאלי, ניז'ר, לוב וצ'אד, ככל הנראה על מנת ליצור תשתית כלכלית לקבוצה.[4] עם זאת, נראה כי ההתפתחויות האחרונות מצביעות על כך שתת-קבוצה שלהם חיפשה מקלט באזורי הטוארג בצפון מאלי וניז'ר בעקבות פעולות של כוחות ממשלת אלג'יריה בצפון ובדרום המדינה מאז 2003. השירותים החשאיים הצרפתיים מדווחים כי הקבוצה קיבלה מימון ממדינת קטר.[14]

כמה משקיפים, כולל ג'רמי קינן, הביעו ספקות בנוגע ליכולתה של ה-GSPC לבצע תקיפות בקנה מידה גדול, כמו זו שיוחסה לו בצפון מזרח מאוריטניה במהלך התרגיל הצבאי " פלינטלוק 2005 ".[15] הם חושדים שהמעורבות של מחלקת המודיעין והביטחון של אלג'יריה הינה מאמץ על מנת לשפר את מעמדה הבינלאומי של אלג'יריה כשותפה אמינה במלחמה בטרור, ולפתות את ארצות הברית לאזור.[9]

ההאשמות על קשרים של GSPC לאל-קאעידה היו לפני פיגועי 11 בספטמבר. כחסידים של הג'יהאדיזם הסלפי, חברי ה-GSPC נחשבים כשותפים להשקפתו האידאולוגית הכללית של אל-קאעידה. לאחר הפקדתו של חסן חטאב, מנהיגים שונים של הקבוצה נשבעו אמונים לאל-קאעידה. כמה משקיפים טענו כי הקשר של ה-GSPC לאל-קאעידה היה אופורטוניסטי בלבד, לא מבצעי. טענות על פעילות GSPC באיטליה נדונו על ידי מקורות אחרים, שאמרו כי אין ראיות למעורבות כלשהי בפעילות טרור נגד מטרות אמריקאיות, אירופאיות או ישראליות: "בעוד שה-GSPC ... הקים רשתות תמיכה באירופה ובמקומות אחרים, אלה הוגבלו לתפקידים נלווים (לוגיסטיקה, גיוס כספים, תעמולה), לא פעולות טרור או אלימות אחרת מחוץ לאלג'יריה".[4] חקירות בצרפת ובבריטניה הגיעו למסקנה כי מהגרים אלג'יריים צעירים האוהדים את ה-GSPC או אל-קאעידה לקחו את השם ללא כל קשר אמיתי לאף אחת מהקבוצות.

טענות דומות בדבר קשרים בין ה-GSPC לאבו מוסאב אל-זרקאווי בעיראק[16] התבססו על מכתבים לכאורה לזרקאווי של מנהיג ה-GSPC, אבו מוסאב עבד אל-וואדוד.[17] בראיון בספטמבר 2005 בירך וואדוד על מעשיו של זרקאווי בעיראק.[7] כמו הטענות הפומביות הקודמות של ה-GSPC בדבר נאמנות לאל-קאעידה, הן נחשבות למאמצי לגיטימציה אופורטוניסטיים של מנהיגי ה-GSPC בשל היעדר ייצוג בתחום הפוליטי של אלג'יריה.[4]

ב-2005, לאחר שנים של היעדרות, גילתה ארצות הברית עניין צבאי מחודש באזור[18][19] באמצעות מעורבות בתרגיל "Flintlock 2005", שכלל כוחות מיוחדים של ארצות הברית הכשרה חיילים מאלג'יריה, סנגל, מאוריטניה, מאלי, וצ'אד. ארצות הברית טענה שאזור הסאהל הפך למגרש אימונים למתגייסים איסלאמיסטים.[20] עם זאת, שתי העדויות החשובות ביותר המוכיחות פעילות טרור הן חטיפת התיירים ב-2003 וההתקפה על בסיס הצבא המאוריטני בדיוק עם תחילתה של "פלינטלוק" - הועלו לאחר מכן בסימן שאלה.[15][21]

משקיפים אמרו שלממשלות האזור יש הרבה מה להרוויח משיוך[22] תנועות חמושות מקומיות ופעולות הברחה ותיקות עם אל-קאעידה ו"המלחמה בטרור" העולמית.[15] ביוני 2005, בעוד תרגיל "פלינטלוק" עדיין בעיצומו, ביקשה מאוריטניה "ממדינות מערביות המעוניינות להילחם בגל הטרור בסאהל האפריקאי לספק לה ציוד צבאי מתקדם".[23]

ציר זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 23 בנובמבר 2002: מארב על קבוצת חיילים אלג'יראים. תשעה מתו ושנים עשר נפצעו.
  • פברואר 2003: 32 תיירים אירופאים נחטפים. אחד מת ממכת חום, שבעה עשר בני ערובה חולצו על ידי כוחות אלג'יריה ב-13 במאי 2003, והשאר שוחררו באוגוסט 2003.[24]
  • 12 בפברואר 2004: סמוך לטיגרמט, מחוז טאוג'ה, אלג'יריה - קיצוניים מוסלמיים ארבו לסיירת משטרה, הרגו שבעה שוטרים ופצעו שלושה נוספים. התוקפים חטפו גם כלי נשק ושלושה כלי רכב.[25]
  • 7 באפריל 2005: בטבלט, מחוז בלידה, תוקפים חמושים יורים על חמישה כלי רכב לעבר מחסום כביש מזויף, נהרגו 13 אזרחים, פצעו אחד אחר ושרפו חמישה כלי רכב.[26]
  • 15 באוקטובר 2006: בסידי מדג'אהד, עין דפלה, תוקפים והורגים שמונה מאבטחים פרטיים באמצעים לא ידועים.[27]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Steinberg, Guido; Isabelle Werenfels (בנובמבר 2007). "Between the 'Near' and the 'Far' Enemy: Al-Qaeda in the Islamic Maghreb". Mediterranean Politics. 12 (3): 407–13. doi:10.1080/13629390701622473. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ "THE GSPC Newest Franchise in Al-Qa'ida's Global Jihad". Combating Terrorism Center. 2 באפריל 2007. אורכב מ-המקור ב-14 באוגוסט 2014. נבדק ב-30 בינואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "Brand al-Qaeda". Sydney Morning Herald. 28 בינואר 2007. אורכב מ-המקור ב-17 בדצמבר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 "Islamism, Violence and Reform in Algeria: Turning the Page (Islamism in North Africa III)]". International Crisis Group Report. 30 ביולי 2004. אורכב מ-המקור ב-27 במאי 2015. נבדק ב-27 במאי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Algerian group backs al-Qaeda, BBC News, 23 October 2003
  6. ^ Interview with the Former Leader of the Salafist Group for Call and Combat (אורכב 29.09.2007 בארכיון Wayback Machine), Ash-Sharq al-Awsat, 17 October 2005
  7. ^ 1 2 Interview with Abu Musab Abdel Wadoud, commander of the GSPC (אורכב 21.12.2005 בארכיון Wayback Machine), 26 September 2005 (globalterroralert.com website) (pdf)
  8. ^ "Salafist Group for Preaching and Combat (GSPC)", Terrorist Organizations, World Statesman. Retrieved 8 September 2007.
  9. ^ 1 2 El Para, the Maghreb's Bin Laden – who staged the tourist kidnappings? by Salima Mellah and Jean-Baptiste Rivoire, Le Monde Diplomatique, February 2005
  10. ^ Keenan, Jeremy (26 בספטמבר 2006). "The Collapse of the Second Front". Foreign Policy in Focus. נבדק ב-17 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Georges Rassi, "End of Insurgency", al-Mustaqbal, as reported in MidEast Mirror, 24 March 2005. Quoted in Islamist Terrorism in the Sahel: Fact or Fiction? (אורכב 26.09.2012 בארכיון Wayback Machine)
  12. ^ Top Algerian Islamist slams Qaeda group, urges peace, Reuters, 30 March 2006 (אורכב 17.02.2007 בארכיון Wayback Machine)
  13. ^ "Al-Qaida joins Algerians against France", AP, 14 September 2006
  14. ^ Deep Read: Malian tinderbox – A dangerous puzzle. 9 July 2012.
  15. ^ 1 2 3 US targets Sahara 'terrorist haven', BBC News, 8 August 2005
  16. ^ "'The Al-Qaeda Organization in the Islamic Maghreb': The Evolving Terrorist Presence in North Africa", Inquiry and Analysis, Middle East Media Research Institute, 7 March 2007. Retrieved 8 September 2007.
  17. ^ Algerian terror group seeks Zarqawi's help, UPI 2 May 2006
  18. ^ General Sees Expanding Strategic Role for U.S. European Command In Africa by Charles Cobb Jr., American Enterprise Institute, 16 April 2004 (אורכב 26.09.2007 בארכיון Wayback Machine)
  19. ^ Africa Command Not European Command, Says Official by Charles Cobb Jr., American Enterprise Institute, 4 May 2004 (אורכב 26.09.2007 בארכיון Wayback Machine)
  20. ^ DoD Press Release about the "Flintlock 2005" military exercise, 17 June 2005 (אורכב 14.07.2005 בארכיון Wayback Machine)
  21. ^ L'attaque contre la garnison de Lemgheity toujours à la une, Panapress, Jeune Afrique, 16 June 2005
  22. ^ Un Marocain arrêté en Mauritanie pour terrorisme, La Libération (Casablanca), 8 June 2006
  23. ^ Mauritanian authorities transform Lemgheity post into military base(הקישור אינו פעיל, May 2018), Al-Akhbar website in Arabic 1410 gmt 22 Jun 5, BBC Monitoring Service.
  24. ^ "BBC NEWS – Africa – Sahara hostages freed". 18 באוגוסט 2003. נבדק ב-21 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ "View Incident". אורכב מ-המקור ב-2 באפריל 2012. נבדק ב-30 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "View Incident". אורכב מ-המקור ב-2 באפריל 2012. נבדק ב-30 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "View Incident". אורכב מ-המקור ב-2 באפריל 2012. נבדק ב-30 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הקבוצה_הסלפית_להטפה_ולחימה&oldid=38592909"