אלג'יריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה האלג'יראית הדמוקרטית העממית (בערבית: لجمهوريّة الجزائريّة الديمقراطيّة الشعبيّة, אָלְגָ'מְהוּרִיָּה (א)לְגָ'זַאִרִיָּה אָ(ל)דִּימֻקְרַאטִיָּה אָ(ל)שָּעְבִּיָּה; בקבילית: Tagduda tamegdayt taɣerfant n Dzayer) היא מדינה בצפון אפריקה אשר גובלת בצפון בים התיכון, בצפון-מזרח בתוניסיה, במזרח בלוב, בדרום-מזרח בניז'ר, בדרום-מערב במאלי ובמאוריטניה, ובמערב במרוקו. בירתה של אלג'יריה היא אלג'יר.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 3 כלכלה 4 פרובינציות 5 גאוגרפיה 6 דמוגרפיה 7 תרבות 8 יהדות אלג'יריה 9 ראו גם 10 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של אלג'יריה

האוכלוסייה הבֶרבֶרית המקורית הייתה תחת שלטון זר במשך 3000 השנים האחרונות. הפיניקים (סביב ה-1000 לפנה"ס) והרומאים (סביב 200 לפנה"ס) היו הכובשים העיקרים עד בוא הערבים במאה ה-8 לספירה. יחד עם זאת, כיוון הכיבוש לא היה חד צדדי. השושלת הפאטמית, שמקורה באלג'ירה השתלטה על מצרים בימי הביניים.

אלג'יריה שולבה באימפריה העות'מאנית על ידי חיר אד דין ואחיו ארוי, אשר הפך את החוף לבסיס של שודדי ים. פעילותם הגיעה לשיא בתחילת המאה ה-17 ועברה לאחר מכן לטריפולי בלוב. הצרפתים פלשו לאלג'יריה ב-5 ביולי 1830. ההתנגדות העיקשת של האוכלוסייה המקומית בראשותו של עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי האיטה את הכיבוש, והמדינה נכבשה רק בתחילת המאה ה-20, כאשר המעוז הטוארגי האחרון נפל לידיהם.

בינתיים, הפולשים הצרפתים הפכו את אלג'יריה לחלק אינטגרלי מארץ האם הצרפתית, סטטוס שאבד לה רק בזמן הרפובליקה הרביעית. עשרות אלפי מתיישבים מצרפת, איטליה ספרד ופורטוגל התנחלו באלג'יריה. מתיישבים ממוצא אירופאי, והיהודים, שקיבלו אזרחות צרפתית קיבלו יחס של אזרחים עם יצוג בפרלמנט, לעומת זאת, היחס לערבים,וברברים היה מפְלֶ‏ה והם היו נתונים למעשה למשטר דמוי אפרטהייד. בשנת 1954 חזית השיחרור הלאומית פתחה במלחמת גרילה כנגד הצרפתים. אחרי כמעט שמונה שנים של לוחמה בלתי פוסקת הם הצליחו לגרש את הצרפתים בשנת 1962. עם נסיגת הצבא, ברחו רוב המתנחלים חזרה לצרפת.

נשיאה הראשון של אלג'יריה אחמד בן-בלה הופל על ידי בן בריתו לשעבר שהיה בתפקיד שר ההגנה, חוארי בומדיאן בשנת 1965. המדינה נהנתה משלטון סוציאליסטי חד מפלגתי, יציב יחסית, במשך כ-25 שנים.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 התחוללה במדינה מלחמת האזרחים האלג'יראית, סכסוך עקוב מדם שהחל אחרי שהצבא מנע ממפלגה איסלמית לתפוס את השלטון אחרי שזכתה בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שנערכו במדינה. במהלך המלחמה נהרגו יותר מ-100,000 אנשים. רבים מהם במעשי טבח נוראים שביצעו הפונדמנטליסטים הפנאטים.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של אלג'יריה

ראש המדינה באלג'יריה הוא הנשיא, שנבחר לתקופת כהונה של כחמש שנים, והוא מוגבל לשתי קדנציות בלבד. באלג'יריה זכות הבחירה ניתנת בגיל 18. נשיא המדינה הוא גם ראש מועצת השרים ומועצת הביטחון. הנשיא ממנה ראש ממשלה. ראש הממשלה ממנה את מועצת השרים.

הפרלמנט האלג'יראי מורכב משני גופים, שהם, הבית התחתון "האסיפה הלאומית-עממית" (APN), שבו חברים כ-380 איש; והבית העליון "מועצת האומה", שבו חברים כ-144 איש. האסיפה הלאומית-עממית נחברת אחת לחמש שנים.

תחת חוקת 1976 (ששונתה ב-1979, ותוקנה ב-1988, 1989 ו-1996), אלג'יריה היא מדינה רב-מפלגתית. כל המפלגות חייבות לקבל אישור מהמשרד הממשלתי המתאים. כיום, באלג'יריה ישנן יותר מ-40 מפלגות פוליטיות חוקיות. על פי החוקה, שום איגוד פוליטי לא יכול לקום אם הוא "מבוסס על שוני דתי, בלשני, גזעי, מגדרי או אזורי".

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת אלג'יריה

דלק מאובנים הוא הבסיס של כלכלת המדינה. ענף זה תורם כ-60% מהתקציב, 30% מהתל"ג ויותר מ-95% מהיצוא. באלג'יריה ישנן עתודות ענקיות של גז טבעי (חמישית בעולם) והיא השנייה בעולם ביצואו. היא נמצאת במקום ה-14 מבחינת עתודות נפט.

לאלג'יריה חוב חיצוני גדול. הכלכלה הצליחה לצמוח באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, חלקית בגלל הרפורמות, שנתמכו על ידי הבנק העולמי ומועדון פאריס, שסייע בפריסת החוב. אלג'יריה נהנתה מעליות במחירי הנפט ומדיניות פיסקלית נוקשה. התוצאה הייתה גידול ביצוא והורדת החוב החיצוני. הממשלה מנסה לפתח ענפים חדשים, על מנת לא להיות תלויה בענפי הנפט והגז.

[עריכה] פרובינציות

ערך מורחב – פרובינציות של אלג'יריה

אלג'יריה מחולקת ל-48 "וויליעה" (פרובינציות)

אדרר עין דלפה עין טמוצ'נט אלגר ענאבה באטנה בחאר בג'יעה ביסקרה בלידה בורג' בואו ארריג' באואירה באומרדס חלף קונסטנטין ג'לפה

אל בעיד אל אואד אל טארף גארדיה גואלמה אליזי ג'יג'ל חנצ'לה לגהוסט מוסקר מדאה מילה מוסטאגאנם מ'סילה נעמה אורן

אורגלה אום אל בואח רליזאנה סעידה סטיף סידי בל אבס סקיקדה סוק אהרס טאמאנגאסט טבסה טיארט טינדוף טיפאזה טיסמילט טיזי אוזו טלמקן

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של אלג'יריה

החופים הרריים למדי ויש מעט נמלים טובים. באזור דרומית לחוף, הידוע כ"טל" יש קרקע פוריה. דרומית לטל נמצאים הרי האטלס ומדבר סהרה. אלג'יר, אורן וקונסטנטין הן הערים הראשיות.

האקלים צחיח וחם. האקלים לחופי הים הוא ים תיכוני אופייני. סופות חול נפוצות מאוד, בעיקר בקיץ.

ממוצע החום בקיץ הוא כ-32 מעלות ובמדבר ממוצע החום הוא כ-45 מעלות. בחורף הטמפרטורה יורדת לממוצע של כ-25 מעלות ביום, כאשר בלילה נעשה לעתים קריר אף יותר. כמות המשקעים הממוצעת היא 200 מ"מ.

המשאבים טבעיים הם נפט, גז, ברזל, פוספטים, אבץ, עופרת, כרום ואורניום.

את אלג'יריה נהוג לחלק לחמישה חלקים:

1. אזור הטל הפורה הוא ליבה של אלג'יריה ומכיל את רוב הערים והאוכלוסייה. הוא מורכב מגבעות ומישורים באזור מישור החוף, ומרצועה של הרי האטלס של הטל שמופרדים על ידי עמקים קטנים. הטל משתרע מהגבול עם מרוקו עד להרים הגדולים של קבליה ומישור בג'יה במזרח. גבולו המזרחי של האזור הוא נהר הסומם. באזור זה נמצא האזור החקלאי המרכזי במרחק של 100 ק"מ מעיר הבירה אלג'יר, באזור שהיה פעם ביצות ויובש על ידי הצרפתים.
2. המישורים הגבוהים - משתרעים על פני 600 ק"מ מזרחית לגבול עם מרוקו, ומתנשאים לגובה של כ-1,100 עד 1,300 מטר במערב, ונופלים באופן חד ל-400 מטר במזרח, בין אזור הטל להרי האטלס של הסהרה. מדובר באזור יבש שלעתים מחשיבים אותו לחלק מהסהרה. המישורים מכוסים באדמות סחף כתוצאה משחיקת הרי הטל של האטלס, והם נשברים על ידי גאיות.
3. הרי האטלס של הסהרה – הרים אלה יותר גבוהים ומתמשכים מהרי הטל של האטלס, ומורכבים משלושה רכסי הרים: הרי הקסור ליד הגבול עם מרוקו, הרי האמור והרי אולד נאיל דרומית לעיר הבירה אלג'יר. באזור זה כמות משקעים גדולה יותר מאשר במישורים הגבוהים, והמים יורדים במדרונות הדרומיים למדבר, כאשר הם ממלאים בדרכם בארות רבות והם מקור לנווי המדבר המרכזיים ביסקרה, לחות ובכר.
4. דרום מזרח אלג'יריה שונה באופן מהותי מהנוף המונוטוני של מערב אלג'יריה, ובכך שתוויו הגאוגרפיים אינם מקבילים למישור החוף. בדרומו ישנם מצוקם גבוהים של הרי האורי שיוצרים מחסום כמעט בלתי עביר שבמשך ההיסטוריה שימש הגנה ליושבי המקום, במיוחד בתקופה הרומית. בצפון החוף יש את הרי קבליה הקטנים שמופרדים מהרי קבליה הגדולים על ידי נהר הסומם. החוף מורכב משרשרות הרים, ומופרד באזורים מישורים עליהם בנויות ערי הנמל של אלג'יריה: בג'יה, סקיקדה ואנאבה.
5. החלק האלג'יראי של הסהרה נמשך מהרי האטלס של הסהרה עד לגבולות עם ניז'ר ועם מאלי, לאורך 1,500 ק"מ. האזור עמוס בדיונות שנקראות ארג, שתופסות כרבע משטחו. הדיונה המזרחית הגדולה מורכבת מדיונות בגובה של שניים עד חמישה מטרים, במרחק של ארבעים מטר זו מזו. שאר האזור המדברי מכוסה בסלעים גדולים שנקראים חומוד, וכמעט כל האזור הדרום מזרחי בנוי מרמות צחיחות בגובה של 2,000 שמוקפות בוואדיות של נהרות שזרמו שם בעבר. האזור הדרומי כמעט נטול אנשים מלבד שבטי הטורג ולאחרונה עובדי חברות הנפט, ובאזור בצפוני ישנן כמה נאות מדבר שמספקות אוכלוסייה של שבטים נודדים. באזור הדיונות, בין הדיונה המזרחית הגדולה למערבית נמצא אזור המזאב שברובו אבן סיד ובו התיישבו אוכלוסייה ברברית.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של אלג'יריה

כ-90% מהאלג'יראים גרים בחלק הצפוני ליד חוף הים. כמיליון וחצי בדואים גרים באזור המדברי. האוכלוסייה היא תערובת של ברברים וערבים. רוב האוכלוסייה היא מוסלמית.

השפה הרשמית היא ערבית. באלג'יריה, כמו ביתר ארצות ערב, קיימת דיגלוסיה, כך שהניב המקומי המשמש בחיי היומיום שונה במידה רבה מהשפה הערבית הספרותית המשמשת בכתיבה ובאמצעי התקשורת. לפי הערכת מדריך השפות "אתנולוג" [1], כשני שלישים מאוכלוסיית אלג'יריה מדברים את הניב הערבי המקומי כשפת אם. לפי אותה הערכה, 14% מהאוכלוסייה מדברים שפות בֶּרבֶּריות שונות. חלק מהשפות הבֶּרבֶּריות מוכרות כשפות רשמיות במחוזות מסוימים של אלג'יריה. שפות אלה נכתבות באלפבית מיוחד להן. כמו כן, נעשה שימוש נרחב בצרפתית, אף שאין לה מעמד רשמי.

[עריכה] תרבות

ערך מורחב – תרבות אלג'יריה

ראי היא צורה מקומית של מוזיקת הפופ והיא נהנת מפופולריות רבה במדינה. היא זוכה להצלחה מסוימת גם מחוץ למדינה, בעיקר בצרפת, היכן שיש פזורה אלג'יראית גדולה. המוזיקה המסורתית יותר כוללת את צ'אבי ואנדולזית - המוזיקה ה"קלאסית" של אלג'יריה. מקורה ממסורות מוריות מספרד.

[עריכה] יהדות אלג'יריה

ערך מורחב – יהדות אלג'יריה

יהדות אלג'יריה היא אחת מהקהילות היהודיות במגרב. היהודים הראשונים הגיעו לאלג'יריה בימי האימפריה הרומית. כאשר ניסו המוסלמים לפלוש לאלג'יריה במאה ה-7, בלמו אותם כוחות ברברים-יהודים שבראשם עמדה המלכה אל-קהינה. בשנת 1492 הגיעו לאלג'יריה פליטים יהודים מגירוש ספרד, ובמאה ה-17 וה-18 הגיעו אליה בניהם של אנוסים מאיטליה. בשנת 1830 מנו יהודי אלג'יריה כ-30,000 נפש. בשנת 1870 קיבלו עליהם יהודי אלג'יריה אזרחות צרפתית. בזמן מלחמת העולם השנייה בוטלו כל זכויותיהם ואזרחותם הצרפתית נשללה מהם. משטר וישי רדף את כל 117,000 יהודי אלג'יריה. בזמן מלחמת של אלג'יריה על עצמאותה (מלחמת אלג'יריה) סבלו היהודים מאוד ועם סיומה עזבו אותה כ-130,000 יהודים, רובם לישראל וצרפת. כיום (2005), לפי הערכה, יש בין 100 ל-200 יהודים בכל אלג'יריה.

אלג'יריה איננה מקיימת יחסים דיפלומטים עם ישראל.

[עריכה] ראו גם

• הרשות הציבורית של אלג'יריה לשידורי רדיו וטלוויזיה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלג'יריה

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל המזרח התיכון
	פורטל אסלאם

• האתר הנשיאותי הרשמי (בצרפתית ובערבית)
• מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
• אלג'יריה, באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)