טוארג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טוארג
250px
טוארג מהרי הוגר שבאלג'יריה יושב על החול
אוכלוסייה
1,200,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
מערב אפריקה:
שפות
שפות טוארג, האוסה, ערבית, צרפתית
דת
האסלאם מעורב באמונות מסורתיות
קבוצות אתניות קשורות
ברברים
קובץ:Tuareg map he.svg
אזורים שבהם חיה אוכלוסייה גדולה של בני הטוארג
קובץ:Tuareg 1907.jpg
טוארג בתצוגה הקולוניאלית במרסיי, 1907
קובץ:Tuareg - In Rissani Morocco ca. 2008.JPG
תלבושת טוארג אופיינית, בעיירה ריסני שבדרום מרוקו

הטוארג הם שבטי רועים נודדים המתגוררים בעיקר במדבר סהרה שבצפון אפריקה[1][2]. בני שבטי הטוארג מכנים עצמם "קל טאמאשק" או "קל טאמג'אק" - דוברי שפת הטאמאשק, אימוהח', אימאזאח'ן או אימאשאג'ן (האנשים החופשיים).‏[3] השם טוארג ניתן להם על ידי מגלה ארצות והיסטוריונים מימי ליאו אפריקאנוס.

כיום הטוארג נפוצים בעיקר במערב אפריקה. יש להם כתב עתיק אשר שימש אותם במשך מאות שנים אשר נקרא טיפינאר.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם "טוארג" ומשמעותו נידונו רבות. ככל הנראה המילה Twārəg היא כינוי הרבים של Tārgi, שמשמעותה בעבר הייתה "תושב טארגה" - אזור המיוחס לאזור פאזן שבלוב.‏[4] בני הטוארג לובשים בעיקר גלימות כחולות ולכן מכונים גם האנשים הכחולים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטוארג הם צאצאי הברברים שחיו באזור של לוב של ימינו. הרודוטוס הזכיר בכתביו עם עתיק באזור זה שנקרא "גרמנטים". עדויות ארכאולוגיות לכך נמצאו בחורבות גרמה. עם זה התרחב אחר כך דרומה אל הסאהל.

במשך אלפיים שנה הפעילו הטוארג את מסחר השיירות באמצעות גמלים במדינות שמדרום לסהרה. הם קישרו בין הערים הגדולות של דרום הסהרה לחוף הדרומי של הים התיכון באמצעות חמישה נתיבי סחר מדבריים‏[2].

הטוארג אימצו את תרבות הנוודות מרועי גמלים ערביים והסתמכו על גמלים כמקור תנועה, מזון ומשאבים. שבויים שנלקחו במהלך פשיטות או מלחמות היו הופכים לעבדים שהיוו את כוח העבודה העיקרי.

טרום הפלישה הצרפתית לאפריקה היו שבטי הטוארג מאורגנים במספר קונפדרציות אשר כל אחת מהן כללה כתריסר שבטים. לכל קונפדרציה היה מנהיג מסורתי שנקרא "אמנוקל" שעמד בראש מועצת ראשי השבטים. שמות הקונפדרציות: "קל אחגר", "קל אג'ר", "קל אייר", "אדראר אנ פוגאס", "איוולמדן" ו"קל גרס".

בסוף המאה ה-19 התנגדו הקונפדרציות לפלישה הצרפתית למולדתם במרכז הסהרה כחלק מהפרויקט הקולוניאליסטי הצרפתי. החרבות רחבות הלהב של הטוארג לא הצליחו להתמודד עם הנשק הטכנולוגי של הצרפתים ולאחר מספר מקרי טבח משני הצדדים,‏[5], הוכנעו הטוארג ואולצו לחתום על אמנה במאלי ב-1905 ובניז'ר ב-1917. בדרום אלג'יריה נתקלו הצרפתים בהתנגדות הגדולה ביותר מקונפדרציית האחגר. האמנוקל, מוסה אק אמאסטאן, נלחם מספר רב של קרבות בהגנה על האזור. לבסוף, הצרפתים הצליחו להשתלט על אדמות הטוארג והקונפדרציות השבטיות פורקו ואורגנו מחדש תחת השלטון הצרפתי.

עצמאותן של המדינות האפריקאיות בשנות השישים של המאה ה-20 הביאו לחלוקה מלאכותית של שטחי הטוארג למדינות המודרניות ניז'ר, מאלי, אלג'יריה, לוב ובורקינה פאסו.

ריבוד תרבותי מסורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת הטוארג היא היררכית ומחולקת לפי אצולה ואריסות. כל שבט (טוואשט) בנוי ממספר חמולות ומונהג על ידי הצ'יפים המאחדים אותם הנקראים "אמגאר". סדרה של שבטים יכולים להתאגד תחת אמנוקאל וליצור קונפדרציית "קל".

אצולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת המרעה יוחדה והוגבלה בהתאם למעמד החברתי. האצולה הגבוהה הייתה של לוחמים אריסטוקרטיים אשר ניהלו את הגנת השבטים, את ההתקפות ואת המסחר ארוך הטווח. תחתיהם היו מעמדות הביניים בעלי משלחי היד והמלאכות.

שטחי הטוארג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני הטוארג מכסים שטח גדול הכולל את רוב מרכז ומערב המדבר סהרה וחלקו המרכז של צפון הסאהל. בני הטוארג אינם רואים את הסהרה כמדבר אחד אלא כמדבריות רבים ולכן הוא נקרא על ידם "טינארוון" (המדברים).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טוארג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Q&A: Tuareg unrest. BBC. אוחזר ב־2008-01-04.
  2. ^ 2.0 2.1 Who are the Tuareg?. Smithsonian Institution. אוחזר ב־2007-11-03.
  3. ^ ראו Rodd 1926.
  4. ^ see Alojali et al. 2003: 656, s.v. "Targa").
  5. ^ Charles de Foucauld - Sera béatifié à l'automne 2005. אוחזר ב־2007-11-03.