סנגל

רפובליקת סנגל (בצרפתית: République du Sénégal) היא מדינה השוכנת במערב אפריקה, וגובלת עם האוקיינוס האטלנטי במערב, מאוריטניה בצפון, מאלי במזרח, גינאה וגיניאה ביסאו בדרום. גמביה נמצאת כמובלעת בסנגל ונכנסת כ-300 ק"מ לתוך הארץ.

סנגל קיבלה את עצמאותה מצרפת ב-1960, ולאורך שנות קיומה שרר בה משטר יציב, ובניגוד לרבות ממדינות אפריקה לא אירעו בה הפיכות צבאיות, סכסוכים אתניים או מלחמות אזרחים. כיום מהווה סנגל מודל של דמוקרטיה רב-מפלגתית באפריקה.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
- 1.1 עצמאות
- 1.2 הסכסוך בקסמאנס
2 פוליטיקה
3 כלכלה
4 גאוגרפיה
- 4.1 אקלים וצמחייה
5 דמוגרפיה
6 ראו גם
7 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של סנגל

האיסלם, הדת השולטת בסנגל, הגיעה לאזור לראשונה במאה ה-11. מתוך הממלכות המקומיות, אימפרית ג'ולוף במאה ה-14 הייתה החזקה ביותר. כוחות אירופאיים אחדים נאבקו על השליטה באזור מהמאה ה-15 והלאה, עד שנקבעה בעלות צרפת על אזור סנגל, שהפך לנקודת מסחר עבדים חשובה.

דקר הייתה לבירת המושבה הצרפתית של מערב אפריקה הצרפתית ב-1902. בינואר 1959 התמזגו סנגל וסודאן הצרפתית ליצירת "פדרצית מאלי", שקיבלה עצמאות ב-20 ביוני 1960, על-פי הסכם שנחתם עם צרפת באפריל 1960. בעקבות הקשיים הפוליטים הפנימיים התפרקה הפדרציה ב-20 באוגוסט 1960. סנגל וסודאן הצרפתית (ששינתה את שמה לרפובליקת מאלי) הכריזו על עצמאותן בנפרד.

[עריכה] עצמאות

לאופולד סנגור, אחד המנהיגים הבולטים באפריקה הפוסט-קולוניאלית, נבחר לנשיאה הראשון של סנגל בספטמבר 1960, ושלט במדינה במשותף עם ראש הממשלה מַמָדוּ דִייַה. בדצמבר 1962 ניסה דייה לערוך הפיכה, שנכשלה ללא שפיכות דמים. הוא נאסר ונחקקה חוקה חדשה שהעצימה מאוד את כוחו של הנשיא.

ב-1980 פרש סנגור מן החיים הפוליטיים מרצונו, והשלטון עבר באופן מסודר ליורשו עבדו דיוף. בעשורים הבאים ידעה המדינה לעתים מהומות רחוב, סכסוכי גבול וגם מרד של בדלנים בחבל הקסמאנס בדרום-מערב (ראו להלן). על אף כל זאת, נשמרה בה באופן יחסי היציבות השלטונית, והמחויבות לדמוקרטיה ולזכויות הפרט הלכה והעמיקה, בעידודו של דיוף.

סנגל חברה לגמביה ליצירת הקונפדרציה של סנגמביה ב-1982. האינטגרציה של שתי המדינות מעולם לא בוצעה והאיחוד התפרק ב-1989.

בבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 2000, אחרי כ-40 שנות שלטון של "המפלגה הסוציאליסטית של סנגל", הפסיד מנהיגה והנשיא המכהן אז עבדו דיוף (Abdou Diouf) לנשיא הנוכחי עבדוליי ואד (Abdoulaye Wade), מנהיג המפלגה הדמוקרטית הסנגלית, הדוגלת במדיניות ליברלית. ואד היה ראש האופוזיציה במשך 25 שנה והפסיד לדיוף בשלוש מערכות בחירות. תחילה נאלץ ואד להקים ממשלת קואליציה עם המפלגה הסוציאליסטית ששלטה באסיפה הלאומית. המהפך הפוליטי הושלם לאחר בחירות 2001 לאסיפה הלאומית, שבהן ניצחה בהפרש ניכר המפלגה הדמוקרטית.

[עריכה] הסכסוך בקסמאנס

באזור הקסאמנס (Casamance), הרצועה בדרום-מערב סנגל שבין גמביה לגינאה ביסאו, מתקיימת מאז 1982 לוחמה בלתי רציפה בין הממשלה לבין כוחות בדלניים. המורדים, בני הקבוצה האתנית ג'וֹלה, טוענים לקיפוח מצד הוולוף, שהם הקבוצה הדומיננטית במדינה. נוסף על ההבדלים האתניים, גם המורשת הקולוניאלית הבריטית והפורטוגלית הקיימת בקסאמנס מפרידה בין האזור לשאר המדינה.

על אף הסכם שלום שנחתם ב-2004 עם חלק מארגוני המורדים,[1] נמשכות התקריות האלימות בחבל.[2]

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של סנגל

סנגל היא בין המדינות המעטות באפריקה שמעולם לא אירעה בה מלחמת אזרחים או הפיכה צבאית, והיא עברה באופן חלק ממשטר ריכוזי למשטר דמוקרטי רב-מפלגתי.[3]

המשטר בסנגל הוא נשיאותי למחצה. בראש הרשות המבצעת בסנגל עומד נשיא שנבחר בבחירות ישירות, וממנה ראש ממשלה, שממנה את חברי הקבינט. הממשלה נושאת באחריות כלפי הפרלמנט ואפשר להדיחה בהצבעת אי-אמון. מאז תיקון שהוכנס לחוק שנת 2000, הנשיא נבחר לתקופה של חמש שנים, ומוגבל לשתי כהונות. הנשיא ממנה גם את מושלי המחוזות.

הרשות המחוקקת היא האסיפה הלאומית, שמורכבת מבית אחד בן 150 חברים. המחוקקים נבחרים בשיטת בחירות מעורבת - גם במחוזות בחירה (שכל אחד מהם שולח מספר נציגים) וגם ברשימה ארצית.

בפברואר 2007 נבחר ואד בסיבוב אחד וברוב של 56% לכהונה שנייה. (כהונתו הקודמת נמשכה שבע שנים, כיוון שהחוק שקיצר את כהונת הנשיא נחקק במהלכה). ביוני 2007 ניצחה גם המפלגה הדמוקרטית בבחירות לאסיפה הלאומית, אך על הניצחון העיבה החרמת הבחירות מצד מפלגות האופוזיציה העיקריות, שהנשיא לא קיבל את דרישתן לשינוי בנהלי הבחירות. בעקבות ההחרמה היה שיעור ההצבעה נמוך (38 אחוזים לעומת כ-68 אחוזים בבחירות 2001) והגוש הפרלמנטרי "קואליציית SOPI" שבמרכזו המפלגה הדמוקרטית זכתה ל-131 מתוך 150 מושבים. לקראת הוועידה האיסלאמית שהתקיימה בחודש מרץ 2008 ביצע ואד מספר מהלכים פולטיים חדים אשר יועדו לחזק את בנו, כרים ואד, כמועמד מוביל לאחר סיום כהונתו של האב. צעדים אלו, בנוסף למשבר כלכלי עקב עליית המחירים בכלל ועליית מחירי האורז בפרט ותהליך העיור המואץ, גורמים לאי שקט פוליטי. כמו כן, השמועות על פרישתו של ואד, האב, לאחר הוועידה האיסלאמית, קיצוץ קרוב למחצית משרי הפרלמנט וצעדים נגד רוכלי הרחוב השאירו את ואד מבודד בזירה הפוליטית ובמעמד הרחוב. מתנגדיו הפוליטים של ואד הצליחו לחשוף את בנו, כרים ואד לעין התקשורת ע"י זימונו לחקירה בנוגע לכספים שיועדו לועידה האיסלאמית ובכך גם לקעקע את מינוי הרשמי לראש המועצה המחוקקת (תפקיד המשמש גם כמ"מ הנשיא). עקב כך, כרים מתאמץ להוריד את הפרופיל הציבורי. כמו כן, השמועות על פרישתו של ואד נפוצו ואף הוזמו בעת שואד מנסה למקם עצמו כמתווך סכסוכים עולמי (הסכם בין צ'אד לסודאן שהושג במהלך הועידה בתיווכו, שינוי החוקה ע"מ להעמיד לדין על פשעים נגד האנושות, מעורבות בחטיפת תיירים בקולומביה ועוד)

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת סנגל

מטען דגה שנפרק מסירות בנמל מ'בור. הדייג הוא ענף חשוב בסנגל

סנגל היא מדינה חקלאית ענייה, ללא אוצרות טבע משמעותיים, ושיעור אבטלה גבוה המוערך ב-48%.

החקלאות מעסיקה כ-77% מן העובדים אך תורמת רק 18.3% מן התוצר. היא תלוייה מאוד בכמות הגשמים ורק בצפון המדינה ובדרומה קיימת השקייה סדירה (נהר סנגל ונהר קאזאמנס). הגידולים העיקריים הם בוטנים, כותנה, תירס דוחן, ירקות ומשק חי. כן מפותח ענף הדייג.

ענפי התעשייה העיקריים הם עיבוד מזון (בפרט עיבוד דגים), כריית פוספטים וייצור דשנים כימיים, זיקוק נפט (מנפט גולמי מיובא) וכן בניית ספינות ותיקונן. לאחרונה נפתחו מספר מכרות זהב במזרח המדינה (אזור סאבאדולה) ומכרה זרקוניום לאורך החוף הצפוני. מוצרי הייבוא העיקריים הם מזון ומשקאות, טובין ודלק.

סנגל משמשת כתחנת מעבר בסחר עם שכנותיה החסרות מוצא לים, מה שמהווה מקור הכנסה נוסף.

המטבע בסנגל הוא הפרנק-CFA, המטבע המשותף ל-14 מדינות במערב ובמרכז אפריקה, ברובן מושבות צרפתיות לשעבר. ערכו של במטבע קבוע לעומת האירו בשער של 655.957 פרנקים לאירו אחד. פיחות יזום של 50% בערך הפרנק-CFA נעשה ב-1994 במסגרת תוכנית כלכלית שאפתנית, שגם הפחיתה את מעורבות הממשלה בקביעת המחירים במשק ואת הסובסידיות למוצרי יסוד. בעשר השנים שלאחר מכן נרשמה צמיחה שנתית של 5% במשק.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של סנגל

מפת סנגל

סנגל שוכנת במערב אפריקה, לחופי האוקיינוס האטלנטי. הנקודה המערבית ביותר באפריקה, חצי האי כף ורדה, שוכנת בתחומיה, ובה ממוקמת הבירה דקאר. המדינה גובלת במאוריטניה לאורך נהר סנגל בצפון, במאלי במזרח, בגינאה בדרום-מזרח ובגינאה ביסאו בדרום מערב. בפנים המדינה שוכנת כמובלעת-למחצה המדינה הקטנה גמביה. שטחה הכולל של המדינה 196,190 קמ"ר - מעט פחות משטח בריטניה.

פני הארץ מישוריים ברובם. מישורי החול של הסאהל המאפיינים את צפון המדינה מתחלפים במורדות גבעות בדרום-מזרח. הנקודה הגבוהה ביותר, שגובהה 581 מטר, שוכנת בדרום מזרח סנגל, במורדותיה של רמת פוטה ג'אלון, שרוב שטחה בגינאה.

שפכי הנהרות הגדולים בסנגל מהווים מפרצים טבעיים ששימשו בעבר לעגינת ספינות ומשמשים כיום כנמלי סירות הדיג. נהרות אלו יוצרים לגונות של מים מליחים שמשטר המים בהם מושפע בעיקר מגאות ושפל. לגונות אלו מהוות אקוסיסטמה מגוונת המושכת אליה מינים רבים וצפרים רבים.

[עריכה] אקלים וצמחייה

אקלימה של סנגל והצמחייה הטבעית בה מגוונים. בדרום-מערב, באזור הקסמאנס שמדרום לגמביה, שורר אקלים טרופי. כמויות המשקעים יכולות להגיע עד 1500 מ"מ בממוצע שנתי. ככל שמצפינים יורדות כמויות המשקעים. בדקאר ששוכנת לחוף האוקיינוס, במרכז המדינה מבחינת קו הרוחב, כמות המשקעים השנתית היא כ-600 מ"מ. צפון המדינה משתייך לרצועת הסאהל, אזור מדברי-למחצה השוכן מדרום למדבר סהרה.

רוב שטחה של המדינה מכוסה בסוואנה. בדרום-מערב גדל יער גשם טרופי, ובצפון שוכן אזור מדברי למחצה מכוסה חול.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של סנגל

ילדים חוגגים את מארדי גרא על רקע המסגד החדש בדקר, בירת סנגל

אוכלוסיית סנגל מונה כ-11 מיליון תושבים, מהם כ-70% חיים באזורים הכפריים.

כמעט כל התושבים הם ממוצא אפריקאי, וכמו מרבית מדינות מערב אפריקה, האוכלוסייה מורכבת מקבוצות אתניות שונות המדברות בשפות שונות. הקבוצה הגדולה ביותר היא הוולוף, שמונה כ-43% מהאוכלוסייה. אחריה בגודלן באות הקבוצות האתניות פוּלה (24%) סֶרֶר (14.7%) ג'וֹלה, מנדינקה, סונינקה וקבוצות אחרות. כאחוז אחד מן האוכלוסייה הם ממוצא אירופי, בעיקר צרפתי, וכן יש מיעוטים קטנים של וייטנאמים, מהתקופה הקולוניאלית, לבנונים אשר מהווים את עיקר מעמד הקמעונאים בדקאר , מאוריטנים ויוצאי כף ורדה.

השפה הרשמית היא צרפתית, לצדה מוכרות עוד 11 שפות מקומיות בעלות מעמד רשמי, וקיימות בסך הכול 36 שפות מדוברות במדינה[4]. רוב התושבים משתמשים בשפות ילידיות, ושפת הוולוף היא השפה העיקרית לצרכי תקשורת בין דוברי שפות שונות. הערבית משמשת לצרכי דת וחינוך בבתי הספר הקוראניים.

אסלאם היא הדת העיקרית בסנגל. מאמיניה מונים לפי הערכות שונות 92% עד 94% מן האוכלוסייה, ושאר הסנגלים הם נוצרים (בעיקר קתולים) או אנימיסטים. מרבית המוסלמים במדינה משתייכים למסדרים סוּפיים שונים.