לוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוב
Flag of Libya.svg The emblem on the passport of Libya.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: "לוב, לוב, לוב"
מיקום לוב
יבשת אפריקה
שפה רשמית ערבית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
טריפולי
32°54′N 13°11′E / 32.900°N 13.183°E / 32.900; 13.183
משטר
ראש המדינה
נשיא הקונגרס הלאומי הכללי
ראש ממשלה

נורי אבוסהמין
עבדאללה ת'יני
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מאיטליה
24 בדצמבר 1951

- רפובליקה דיקטטורית ערבית: 1 בספטמבר 1969 - יום המהפכה:
17 בפברואר 2011

שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
1,759,540 קמ"ר 
17 בעולם
זניח
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
6,244,174 נפש 
107 בעולם
3.55 נפש לקמ"ר
224 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
73,600 מיליון $ 
84 בעולם
11,787 $
107 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.769 
64 בעולם
מטבע דינר לובי ‏ (LYD)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .ly
קידומת בינלאומית 218+

לוּבערבית: لِيبِيَا, לִיבִּיָא), היא מדינה בצפון אפריקה הגובלת בים התיכון, מצרים, סודאן, צ'אד, ניז'ר, אלג'יריה ותוניסיה. בירת לוב היא טריפולי.

עם שטח של כ-1,800,000 קמ"ר, לוב היא המדינה הרביעית בגודלה באפריקה וה-17 בגודלה בעולם. הבירה, טריפולי, משמשת כביתם של 1,700,000 אזרחים לובים מתוך 6.4 מיליון איש החיים בלוב כולה. שלושת החלקים המסורתיים של המדינה הם טריפוליטניה (בצפון המדינה), פאזאן (בדרום-מערב), וקירנאיקה (במזרח). בשנת 2009 לוב החזיקה בתמ"ג הרביעי הגבוה ביותר ביבשת אפריקה ומיקומה במדד הפיתוח האנושי היה הגבוה באפריקה. מדדי הפיתוח הגבוהים הושפעו בעיקר מעתודות הנפט הגדולות; ערב פרוץ מלחמת האזרחים בלוב ב-2011, היא הייתה המדינה ה-10 בעולם מבחינת עתודות הנפט המוכחות שלה. במהלך מלחמת האזרחים הקימו המורדים את מועצת המעבר הלאומית, (ערבית: المجلس الوطني الانتقالي) בהנהגת מוסטפא עבד אל-ג'ליל שהוכרה על ידי האומות המאוחדות[5]. מועצת המורדים כינתה את המדינה "לוב" או "הרפובליקה של לוב" (בערבית: الجمهورية الليبية‎) ובמשך מספר חודשים פעלה במקביל לממשל מועמר קדאפי, לפיו נקראה המדינה: הקהילייה הערבית הלובית העממית הסוציאליסטית הגדולה (בערבית: الجماهيريّة العربيّة الليبيّة الشعبيّة الإشتراكيّة العظمى, תעתיק מדויק: אַלְגַ'מַאהִירִיָּה אלְעַרַבִּיָּה אללִּיבִּיָה אלשַּעְבִּיָּה אלְאִשְׁתִרַאכִּיָּה אלְעֻטְ'מַא) (מוסדותיה היו בעיר סירת). ב-20 באוקטובר 2011, נלכד קדאפי על ידי קבוצת מורדים ונרצח במהלך לינץ' שביצעו בו וכך נותרה מועצת המעבר הלאומית הגוף השלטוני היחיד במדינה, עד להעברת סמכויותיה לפרלמנט באוגוסט 2012.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של לוב
מקדש זאוס בעיר היוונית העתיקה של קירנה

התיישבות התקיימה בלוב עוד בתקופה הנאוליתית, החל בערך משנת 8000 לפנה"ס. במאה ה-7 לפני הספירה השתלטו על האזור הפיניקים. טריפוליטניה וקירנאיקה נכבשו במאה ה-1 לפני הספירה על ידי הרומאים ובהמשך עברו לשליטת העולם הביזנטי.

בשנת 642 לספירה נכבשה לוב על ידי שושלת בית אומיה המוסלמית. בשנת 1551 היא נפלה לידיה של האימפריה העות'מאנית. בראשית המאה ה-19 התקיימה מלחמה בין ארצות הברית לבין חבל טריפוליטניה שבלוב. בעקבות המלחמה האיטלקית-עות'מאנית ב-1911-1912 עברה לוב לשלטון איטליה, וכ-150,000 איטלקים התיישבו במדינה. במהלך מלחמת העולם השנייה התקיימו בשטחה של לוב קרבות עזים, כחלק מהמערכה בצפון אפריקה בין כוחות איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית לבין בעלות הברית. בין הקרבות הבולטים ניתן למנות את מבצע מצפן, מבצע צלבן, המצור על טוברוק, קרב גזאלה וקרב ביר חכים. בינואר 1943 נאלצו כוחות הציר לסגת, לאחר שכוחות בריטיים כבשו את נמל טריפולי.

לוב הכריזה על עצמאותה ב-24 בדצמבר 1951 בתמיכת האו"ם, בעקבות תנאי של בעלות הברית להסכם שלום עם איטליה. לוב הוכרזה כממלכה חוקתית וסידי אידריס הוכרז כמלך לוב. ב-1959 נמצא נפט רב במדינה, והדבר הביא לשינוי במעמד הכלכלי והעניין הבינלאומי בה. ב-1 בספטמבר 1969, קבוצה קטנה של קציני צבא בהנהגתו של מועמר קדאפי ביצעה הפיכה נגד המלך אידריס, שהוגלה למצרים. המשטר החדש ביטל את המלוכה, והכריז על הקמתה של "הרפובליקה הערבית הסוציאליסטית הלובית". מאז הקים קדאפי שלטון רודנות.

ב-14 באפריל 1986 הפציצה ארצות הברית את ארמונו של קדאפי בטריפולי כתגובה לחסות שנתנה לוב לפעולות טרור נגד אזרחים אמריקאים. האו"ם הטיל סנקציות נגד לוב ב-1992 בעקבות הפיגוע במטוס בלוקרבי. הסנקציות הוסרו ב-2003, לאחר שלוב קיבלה אחריות על הפיגוע והסכימה לפצות את משפחות הנרצחים. ב-26 בפברואר 2004 הסירה ארצות הברית את החרם שהטילה על לוב במשך 23 שנים, על אף שהגבלות רבות עדיין נותרו במקומן, כמו סנקציות כלכליות ואיסור טיסות מארצות הברית ללוב.

ב-15 בפברואר 2011 החלו הפגנות ענק בלוב, ראשית בעיר בנגאזי ולאחר מכן בערים נוספות, בעקבות המהפכות במזרח התיכון, ובתגובה לאבטלה וחוסר הפיתוח במדינה וכן במטרה להדיח את מועמר קדאפי מתפקידו. עימותים נרחבים התפתחו בין המפגינים לתומכי קדאפי, מאות אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נהרגו. ההפגנות הובילו למלחמת אזרחים למעשה, שהביאה עימה פגיעה נרחבת באזרחים. החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם, מיום 17 במרץ 2011, התירה למדינות החברות לנקוט "בכל אמצעי דרוש" כדי להבטיח את שלום האזרחים בלוב. מועצת הביטחון פירטה רשימה של פעולות שכוללות הקפאת נכסים ואמברגו על מכירת נשק, אך גם התירה שימוש בכוח הזרוע, אם נחוץ‏[6]. ב-19 במרס, לאחר מתן אולטימטום יום קודם על ידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה, החלה התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב (2011). ב-20 באוקטובר 2011, לאחר כחודש של לחימה, כבשו המורדים את המעוז האחרון של קדאפי ועיר הולדתו סירת, לאחר שכבשו את העיירה באני וואליד ב-17 באוקטובר. קדאפי נהרג בעת ניסיון בריחה שלו מהעיר שבה הסתתר.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משטר קדאפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי ששלטונו של קדאפי נתפס בעולם המערבי כדיקטטורי ורצחני ואף הוטלו עליו לא פעם עיצומים, נהנתה לוב בתקופתו מחוסן יחסי בזירה הבינלאומית. חוסן זה היה מבוסס על שני יסודות: א. היותה של לוב ספקית נפט מרכזית לעולם המערבי ו-ב. שליטת לוב במעבר פליטים מאפריקה דרכה אל האי האיטלקי למפדוזה הסמוך לחופיה. עובדה זו הניחה איום קבוע לפתחה של אירופה בכלל ואיטליה בפרט, שאם רק היה קדאפי רוצה, היה יכול "להציף אותה בפליטים"‏[7].

מערכת הממשל של לוב בתקופת קדאפי הייתה יוצאת דופן. רשמית, קדאפי עצמו לא היה "נשיא" או "ראש הממשלה" של מדינתו, ובמקום זאת תיאר את עצמו כסוג של "מדריך" או "מנהיג" העוזר לעם הלובי בסוציאליזם - "מנהיג המהפכה מ-1 בספטמבר". לרבים הוא היה מוכר כ"קולונל קדאפי".

ללוב לא הייתה חוקה, וחוקי המדינה נבעו מחוקי האסלאם ו"הספר הירוק", המכיל את משנתו הפוליטית של קדאפי. הממשל היה קרוי "ג'מאהיריה", שינוי של המילה הערבית "ג'ומהוריה" (רפובליקה) המתורגמת בצורה רופפת כ"מדינת העם".

קדאפי הנהיג בלוב משטר המבוסס על פולחן אישיות בסימן הסיסמה "אלוהים, מועמר (קדאפי) ולוב - זה הכל". חיי אזרחי המדינה וחינוכם היו מוכוונים באמצעות שטיפת מוח לאמונה אישית לאו דווקא באידאולוגייה של קדאפי אלא בו-עצמו ובנאומיו. רוב האזרחים, בעקבות חינוך ארוך שנים, אכן גילו בעבר אמונה וביטחון בדמותו של המנהיג‏[8].

אחרי נפילת משטר קדאפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזכיר ההגנה של ארצות הברית ליאון פאנטה וראש ממשלת לוב עבד אל רחים אל כיב במסיבת עיתונאים בטריפולי, בדצמבר 2011.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מועצת המעבר הלאומית

אחרי נפילת משטרו של קדאפי ישנו שלטון זמני של מועצת המעבר הלאומית הפועלת לאיחוד השבטים וניסיון לפייס את השבטים שנותרו נאמנים לדרכו של מועמר קדאפי. ב-7 ביולי 2012 נערכו בלוב לראשונה בחירות דמוקרטיות לפרלמנט זמני שיחוקק לראשונה בהיסטוריה של לוב חוקה חדשה. בבחירות זכתה התנועה הליברלית בראשותו של מחמוד ג'יבריל וזכתה לרוב מוחץ‏[9]. באוגוסט 2012 מוחמד מגריף נבחר לנשיא לוב, בהצבעה שנערכה בפרלמנט.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קידוח הנפט Bouri DP4 של חברת ENI האיטלקית.

כלכלת לוב מבוססת בעיקרה על מספר תחומים: תעשייה, נפט וחקלאות. התעשייה בלוב נשענת בעיקר על תעשיות הטקסטיל, הביגוד והמזון. ישנה גם תעשייה מתפתחת של מפעלים פטרוכימיים.

חלקם היחסי של ענפי הכלכלה השונים בתוצר הלאומי הגולמי:

  • תעשיות הנפט - אזורה המדברי של לוב עתיר בעתודות נפט והיא ממוקמת בין חמש המדינות בעלות עתודות הנפט הגדולות בעולם. תעשיות הנפט מעסיקות בין 3-5 אחוזים מכוח העבודה במשק הלובי, אולם בחלק היחסי הקטן הזה, מפצה התוצר הלאומי הגולמי, שתעשיות הנפט בלוב מהוות כ-30% ממנו.
  • חקלאות - מיקומה הגאוגרפי של לוב, במרכז מדבר סהרה, מעיב על החקלאות ומקשה על הגידולים החקלאים באזור, לכן הוקם בלוב "הנהר המלאכותי העצום", מערכת השואבת מים פוסיליים בלב המדבר ומובילה אותם בצינורות אל אזורי החוף המיושבים. למרות זאת, עדיין נאלצת לוב לייבא מזון. החקלאות מהווה כ-5% מהתוצר הלאומי הגולמי של לוב, ומעסיקה כ-20% מכוח העבודה במשק הלובי.
  • תעשייה - מעסיקה כ-30% מכוח העבודה במשק ומהווה כ-20% מהתוצר הלאומי הגולמי.

הגוף הכלכלי המרכזי בלוב הוא הבנק המרכזי של לוב, המרכז ומווסת את מרבית הפעילות הכלכלית במדינה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת לוב
תמונת לווין של לוב

לוב, המשתרעת על פני שטח של כ-1,759,000 קמ"ר, היא המדינה ה-17 בגודלה בעולם על פי שטח. לוב שוכנת בין מצרים במזרח ובין תוניסיה ואלג'יריה במערב. בדרום מזרח היא גובלת בסודאן, בדרום בצ'אד ובדרום-מערב - בניז'ר. קו החוף של לוב עם הים התיכון נמתח על פני 1,770 ק"מ, ולוב היא אפוא המדינה האפריקנית בעלת קו החוף הארוך ביותר עם הים התיכון. החלק של הים התיכון שמצפון ללוב ושמדרום לכרתים נקרא לעתים הים הלובי. האקלים ברובו יבש ומדברי. עם זאת החלקים הצפוניים נהנים מאקלים ים תיכוני.

באביב ובסתיו נושבות בלוב רוחות חזקות עם אבק המגיעות ממדבר סהרה הנקראות "שירוקו" ובלוב מכונות קיבלי (בערבית: قبلي) הנמשכות בין יום לארבעה ימים. בלוב פזורים נאות מדבר, שהחשובים שבהם הם ע'דאמס (غدامس‎) וכופרה (الكفرة).

הוא משתייך בין קווי הרוחב הבינוניים 55-30 מעלות צפון 

צבא וביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צבא לוב

הכוחות המזוינים של לוב כוללים את צבא היבשה, חיל אויר, חיל ים ומיליציה עממית (מילואים) הכוללת את יחידת משמרות המהפכה. ערב ההתקוממות בלוב (2011) מנו כוחות אלה כ-119,000 איש. בנוסף, מפעיל צבא לוב את "הלגיון האיסלמי הפאן-אפריקאי", יחידת עילית למטרות הגנה על השלטון שמורכב בעיקרו משכירי חרב ממדינות כצ'אד, ניז'ר ומאלי[10].

ללוב, בניגוד לרוב המדינות האחרות, אין שר הגנה או שר ביטחון והרמטכ"ל כפוף ישירות למנהיג, מועמר קדאפי. תקציב הביטחון של לוב עמד ב-2005 על 3.9% מן התמ"ג (לשם השוואה תקציב הביטחון של ישראל באותה שנה עמד על 7.3% מהתמ"ג שלה)‏[11].

בעוד שעד להתפרקות ברית המועצות נתמך צבא לוב על ידי ברית המועצות והיה צבא משוכלל ומתקדם טכנולוגית (צבא היבשה הוערך כעשירי בכוחו בעולם‏[12]), הרי שמאז שנות ה-90 נמצא הצבא בהתדרדרות מתמשכת הנובעת מהתיישנות הציוד, מקושי בתחזוקת הכלים בהיעדר מומחים זרים, מתקלות בשרשרת האספקה שהתגלו במיוחד בעת הלחימה בצ'אד ומחוסר במערך הדרכה מודרני. עקב התקרבות קדאפי למערב בראשית שנות ה-2000, הוסרו מספר מגבלות שאיפשרו לקדאפי לרענן את הציוד ולהכניס ייעוץ מומחים.

הפעילות המלחמתית העיקרית של צבא לוב התקיימה מול שכנתה מדרום, צ'אד. עוד לפני שתפס קדאפי את השלטון פלשה לוב ב-1968 לשטח צ'אד מתוך מגמה למנוע את התפשטות מלחמת האזרחים במדינה אל שטחי לוב ולהשיג שליטה על "הרצועה הכחולה", שטח עשיר במתכות ובראשן אורניום סמוך לגבול. במהלך שנות שלטונו של קדאפי פלש צבא לוב לצ'אד ארבע פעמים: בשנים 1978, 1979, 19801981 וב"מלחמת הטויוטה" בשנים 1983 - 1987. התערבות צבא לוב הוגבלה לסיוע אש בארטילריה ובמתן "מטריה אווירית" לכוחות הקרקעיים של בעלות בריתה בצ'אד‏[13].

כחלק מן האידאולוגיה של קדאפי, לפיה יש לאחד את המוסלמים-האפריקאים לכדי ישות מדינית אחת, החל כבר מ-1972 ליצור את הלגיון האיסלאמי הפאן-אפריקאי. הלגיון מורכב משכירי חרב, אזרחי מדינות חבל הסאהל כצ'אז, ניז'ר, מאלי, הרפובליקה המרכז אפריקאית וסודאן, הזוכים לאימון ולמשכורות גבוהות. מחנות האימונים של הלגיון שימשו לאימון והדרכה של קבוצות רבות בעולם הערבי ובאפריקה בהם אנשי אש"ף, אנשיו של הרודן הליברי צ'ארלס טיילור, אנשי קבוצת המורדים "החזית המהפכנית המאוחדת" (Revolutionary United Front - RUF) של פודאי סאנקו מסיירה לאונה וכן כוחות צבאיים מלבנון, סוריה ואוגנדה.

עיקר המוטיבציה של קדאפי לפתח את חיל הים שלו בשנות ה-70 נבעה מרצונו להבטיח את תביעתו לשליטה לובית בכל שטח מפרץ סידרה ולאכוף את "קו המוות", שהגדיר את גבול המפרץ כגבול המים הטריטוריאליים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית לוב מונה כ-6.5 מיליון תושבים. האוכלוסייה דלילה, ומתרכזת ברובה הגדול בערי החוף. שיעור האוכלוסייה העירונית עומד על 78% (הערכה מ-2008) - הגבוה ביותר בצפון אפריקה.

בלוב רוב מוחלט של 97% מוסלמים סונים. עוד לפני איחודה ועצמאותה של לוב ב-1951 היו רוב תושביה של לוב ממוצא ערבי ובָּרבֶּרי. השבטים הברברים נטמעו בחברה הערבית במשך השנים ועם עצמאותה של לוב ואיחוד כל מחוזות לוב יחד, אוחדו השבטים הברברים עם מחוזות אלו באופן טבעי. לאחר עליית מועמר קדאפי לשלטון, התחזקו השבטים בעיקר מאזור מוצאו.

היהודים בלוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – יהדות לוב, ציונות בלוב

עדויות היסטוריות להתיישבות היהודית בלוב קיימות כבר החל מהמאה ה-3 לפנה"ס. תלמי הראשון ששלט במצרים שלח לאזור לוחמים יהודים שיגנו על הגבול של ממלכתו. יוסף בן מתתיהו בן המאה הראשונה לספירה מצטט בחיבורו "נגד אפיון" מקורות לפיהם המלך תלמי העביר אל לוב יהודים לשמירה על קירנה[14].

במאה ה-16 נכבשה לוב לסירוגין על ידי ספרד, טורקיה ואחרות. לפי אחד מסיפורי העם, בשנת 1510 הוליך מלך ספרד את יהודי לוב לשבי לנאפולי שבאיטליה "ותִשאר העיר שוממה"‏[15]. לפי תיאור אחר, שמונה מאות משפחות מטריפולי התפזרו והרחיקו נדודים. הספרדים הקימו בטריפולי אינקוויזיציה שגרמה להתפרקות הקהילה היהודית בעיר. באותה תקופה מצא רבי שמעון לביא, שהיה בדרכו מספרד לארץ ישראל, יישוב יהודי בטריפולי, החסר במנהגים יהודיים. הוא החליט להישאר בקהילה והחל בלימוד התורה ומצוות ההלכה ליהודים, ויהודי לוב מייחסים לו את תקומתם הדתית.

במאה ה-18 החלה להתגבש ישות יהודית לובית נפרדת, שלא הייתה קשורה ליהדות תוניסיה. היהודים היו נאמנים לשלטונות, נהנו ממידה של אוטונומיה קהילתית וסובלנות. האוכלוסייה שגשגה ונוספו קהילות יהודיות חדשות בעקבות הגירה יהודית מאיטליה ומתוניסיה.

ב-1835 נכבשה לוב מחדש על ידי האימפריה העות'מאנית, תחת שלטון הפחות. שליטה זו שיפרה את מצב היהודים, אף שהם עדיין סבלו מהתנכלויות מצד המקומיים. בתקופה זו חיו היהודים בתנאים טובים יחסית, מצב שנשתמר גם לאחר כיבוש המדינה על ידי צבא איטליה בשנת 1911.

בשנת 1938, עם חקיקת חוקי הגזע באיטליה, החלו פגיעות ביהדות לוב. בזמן מלחמת העולם השנייה נערכו פרעות כנגד היהודים. בשנת 1942 החליטו האיטלקים כי יהודי קירינאה יוגלו למחנה ג'אדו (בערבית: جادو) בדרום הרי ג'בל. עוד הוחלט כי הגברים בגיל העבודה יגויסו לעבודת כפייה. לפי אומדן יד ושם [2] נספו בשואה 712 יהודים מתוך אוכלוסייה של 30,000 יהודים.

בשנת 1943 שוחררה לוב מהכיבוש האיטלקי-גרמני. בשנות השלטון הבריטי, משנת 1943 עד 1952, ולאחר מכן בשנות העצמאות של לוב, סבלו היהודים מפרעות ופגיעה ברכושם. לאחר הקמת מדינת ישראל עלתה רוב קהילת לוב לארץ, אך חלק נכבד ממנה היגר לאיטליה. בשנת 1969, לאחר עלייתו של הקולונל מועמר קדאפי לשלטון, עזבו אחרוני יהודי לוב את המדינה. בשנים האחרונות טען קדאפי כי הוא תומך בחזרתם של יהודי לוב למדינה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Simons, Geoff (2004). Libya and the West: From Independence to Lockerbie, I.B. Tauris. ISBN 1-8606-4988-2
  • Wright, John (1989). Libya, Chad and the Central Sahara, C. Hurst & Co. ISBN 1-85065-050-0

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  5. ^ [1], ynet, 17.9.11
  6. ^ BBC News - Libya UN Resolution 1973: Text analysed
  7. ^ ראו בהקשר הפסקה: ג'קי חוגי, ניצחונו של המשוגע מטריפולי,
    רון בן ישילהתיש את קדאפי, באתר ynet‏, 20 במרץ 2011,
    יוחאי סלע, מועמר קדאפי - פסיכופט בחסות מדינות המערב
  8. ^ רון בן ישיהכי קרוב לקדאפי: מסע בארץ שבה שולט הכאוס, באתר ynet‏, 11 במרץ 2011
  9. ^ לוב: מסתמנת תבוסה לאחים המוסלמים, באתר nrg, יולי 2012
  10. ^ לפי מסמך של מחלקת המדינה האמריקאית ודו"ח מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים
  11. ^ השוואת תקציב ביטחון בין מדינות העולם, "ספר העובדות" של ה-CIA
  12. ^ צבא היבשה של לוב באתר Global Security
  13. ^ סקירה מדינית עבור הקונגרס של ארצות הברית מאפריל 2002
  14. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, ספר 2 פרק 4, או בגרסה האינטרנטית של ספרו
  15. ^ ראו מ. הכהן, הגיד מרדכי


מדינות אפריקה

אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בורונדי · בורקינה פאסו · בוטסואנה · בנין · גבון · גאנה · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · דרום סודאן · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים 1 · מרוקו · הרפובליקה המרכז אפריקאית · ניז'ר · ניגריה · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סווזילנד · סומליה · סיישל · סיירה לאונה · סנגל · צ'אד · קומורו · הרפובליקה של קונגו · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה


חבלי ארץ "לא מוכרים": אזוואד · פונטלנד · סומלילנד · סהרה המערבית


שטחים תלויים: הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי · סנט הלנה · האיים הקנריים · סאוטה · מלייה · מדיירה · מיוט · ראוניון · סוקוטרה


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה.
אפריקה
מדינות ואזורים לחופי הים התיכון

איטליה · אלבניה · אלג'יריה · בוסניה והרצגובינה · טורקיה · יוון · ישראל · לבנון · לוב · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מצרים · מרוקו · סוריה · סלובניה · ספרד · צרפת · קפריסין · קרואטיה · תוניסיה


טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת: אקרוטירי ודקליה · גיברלטר


טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית · הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
MediterraneanSeaFromIsrael.jpg
חברות הליגה הערבית

איחוד האמירויות הערביותאיי קומורואלג'יריהבחרייןג'יבוטיהרשות הפלסטיניתירדןכוויתלבנוןלובמאוריטניהמצריםמרוקוסודאןסומליהסוריה (מושעית) • עומאןעיראקערב הסעודיתקטארתוניסיהתימן

ארגון הוועידה האסלאמית

מדינות חברות: אפגניסטן | אלג'יריה | צ'אד | מצרים | גינאה | אינדונזיה | איראן | ירדן | כווית | לבנון | לוב | מלזיה | מאלי | מאוריטניה | מרוקו | ניז'ר | פקיסטן | תימן | ערב הסעודית | סנגל | פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) | סודאן | סומליה | תוניסיה | טורקיה | בחריין | עומאן | קטאר | איחוד האמירויות הערביות | סיירה לאונה | בנגלדש | גבון | גמביה | גינאה ביסאו | אוגנדה | בורקינה פאסו | קמרון | קומורו | עיראק | המלדיביים | ג'יבוטי | בנין | ברוניי | ניגריה | אזרבייג'ן | אלבניה | קירגיזסטן | טג'יקיסטן | טורקמניסטן | מוזמביק | קזחסטן | אוזבקיסטן | סורינאם | טוגו | גיאנה | חוף השנהב

מדינה מושעית: סוריה

מדינות משקיפות: בוסניה והרצגובינה | הרפובליקה המרכז-אפריקאית | צפון קפריסין | תאילנד | רוסיה

ארגונים בינלאומיים משקיפים: הליגה הערבית | האו"ם | המדינות הבלתי-מזדהות | ארגון אחדות אפריקה
Flag of OIC.svg
אופ"ק - ארגון המדינות המייצאות נפט

אלג'יריהאיחוד האמירויות הערביותאנגולהאיראןונצואלהכוויתלובניגריהעיראקערב הסעודיתקטאר

מדינות האיחוד האפריקאי
אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בוטסואנה · בורונדי · בורקינה פאסו · בנין · גאנה · גבון · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · הרפובליקה המרכז אפריקאית · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · הרפובליקה של קונגו · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים · ניגריה · ניז'ר · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סהרה המערבית · סומליה · סיישל · סיירה לאונה · סנגל · צ'אד · קומורו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה אפריקה
צפון אפריקה

סודאן · מצרים · לוב · תוניסיה · אלג'יריה · מרוקו · סהרה המערבית · מאוריטניה

מדינות קשורות: אתיופיה 1 · אריתריאה 1


הערות: 1נחשבת רק לעתים כחלק מצפון אפריקה. 2 במשמעות המצומצמת משמש המושג "צפון אפריקה" רק את מדינות המגרב.
צפון אפריקה