פיגועי 11 בספטמבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלמעלה למטה: מרכז הסחר העולמי בוער, חלקו ההרוס של הפנטגון, התנגשות טיסת 175 במגדלי התאומים, כבאי קורא לעזרה בגראונד זירו, חשיפת המנוע של טיסת יונייטד 93, טיסה 77 מתרסקת אל תוך הפנטגון.
מגדלי התאומים בוערים בעת המתקפה

פיגועי 11 בספטמבר (הידועים גם בשם 9/11, "Nine Eleven") הם סדרה של פיגועי התאבדות שהתרחשו בארצות הברית בבוקר יום שלישי, 11 בספטמבר 2001, במטרה לפגוע בערים ניו יורק ווושינגטון. תשעה עשר טרוריסטים שהשתייכו לארגון הטרור האסלאמיסטי אל-קאעידה חטפו ארבעה מטוסי נוסעים. בכוונה תחילה הטיסו החוטפים שניים מהמטוסים, טיסה 175 של יונייטד איירליינס וטיסה 11 של אמריקן איירליינס, לעבר מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי שבעיר ניו יורק. שני המגדלים קרסו בתוך שעתיים. כמו כן ריסקו החוטפים את טיסה 77 של אמריקן איירליינס אל תוך בניין הפנטגון בארלינגטון, וירג'יניה. כוונת הטרוריסטים הייתה לרסק את המטוס הרביעי, טיסה 93 של יונייטד איירליינס, אל תוך בניין הקפיטול[1] בוושינגטון, אך המטוס התרסק לבסוף בשדה פתוח ליד שנקסוויל, פנסילבניה, לאחר מאבק בין נוסעי המטוס לחוטפים. 2,998 אנשים נספו בהתקפות אלו. מספר זה כולל את נוסעי ארבעת המטוסים (227 האזרחים ו-19 הטרוריסטים), שמהם לא נותר איש.

זוהי המתקפה הגדולה ביותר על אדמת אמריקה, שלקחה את מקומה של המתקפה היפנית על נמל פרל הארבור שבהאוואי ב-7 לדצמבר 1941. בשני המקרים גררה ההתקפה מלחמה: פרל הארבור גרר את אמריקה למלחמת העולם השנייה וה-11 בספטמבר למלחמה העולמית בטרור האיסלאמי.

החשוד המיידי בפיגוע היה ארגון אל-קאעידה, ובשנת 2004 מנהיג הארגון, אוסמה בן לאדן, לקח אחריות על ביצוע הפיגועים, לאחר שלוש שנים של הכחשה‏[2]. בין הסיבות לפיגועים מנה בן לאדן את תמיכת ארצות הברית בישראל, נוכחות הצבא האמריקאי בערב הסעודית והסנקציות נגד עיראק. תגובת ארצות הברית לפיגועי 11 בספטמבר הייתה פתיחת המלחמה בטרור ופלישה לאפגניסטן במטרה לעקר את שלטון הטליבאן, פטרונו של אל-קאעידה. בעקבות הפיגועים השתנה היחס העולמי לטרור, ומדינות רבות חוקקו חוקים חדשים למלחמה בטרור, וכמו כן הרחיבו והגדילו את כוחות אכיפת החוק. לאחר שנים תחת מצוד, במאי 2011, אותר בן לאדן ונהרג.

הריסת מגדלי התאומים הובילה לפגיעה עמוקה בכלכלת מנהטן בד בבד עם השפעה משמעותית על השווקים העולמיים. ניקוי אזור מרכז הסחר העולמי מההרס הרב הושלם רק במאי 2002. גם הפנטגון שופץ תוך כשנה. באתרי הפיגועים בניו-יורק, בפנטגון ובפנסילבניה הוקמו אתרי זיכרון. בגראונד זירו מתוכנן לקום מרכז הסחר העולמי החדש, שגובהו יהיה 1,776 רגל (541 מטר), כשנת הכרזת העצמאות של ארצות הברית‏[3].

ההכנות והמניע לפיגועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ההכנות לפיגועי 11 בספטמבר
תרשים הפגיעה במגדלי התאומים, באנגלית.

על הרעיון לביצוע הפיגועים חשב ח'אלד שיח' מוחמד, שהציג אותו לבן לאדן בשנת 1996‏[4]. עת זו הייתה תקופה של שינוי לבן לאדן ולאל קאעידה, שחזרו לאפגניסטן ממקום מושבם בסודאן. שנתיים לאחר מכן החל בן לאדן להתמקד יותר בתקיפת ארצות הברית, לאחר פרסום ה"פתווה" (פסק הלכה) של 1998‏[5]. בסביבות סוף 1998 – תחילת 1999 בן לאדן אישר למוחמד להתקדם הלאה עם תוכניתו. שורה של פגישות נערכו בתחילת 1999, שכללו את מוחמד, בן לאדן וסגנו של בן לאדן מוחמד עטאף. בפגישות הללו דחה בן לאדן את הצעותיו של מוחמד למטרות, כמו בנייני בנקים בלוס אנג'לס, מכיוון ש"לא היה מספיק זמן להתכונן לפעולה כזו"‏[6]. בן לאדן היה הדמות המנהלת והתומך הכספי של תכנון הפיגועים, וכמו כן השתתף בבחירת הצוות‏[7]. בתחילה נבחרו לפעולה נאוואף אל-חזמי וחליד אל-מידהר, שניהם ג'יהאדיסטים מנוסים שלחמו בבוסניה. חזמי ומידהר הגיעו לארצות הברית בינואר 2000 ולקחו קורס טיסה בקליפורניה (בן לאדן הניח שגם תחת איומי נשק, אף טייס חטוף לא יבצע את הפעולות שהם ידרשו ממנו). הבעיה הייתה שרמת האנגלית של שניהם הייתה נמוכה, וגם בשיעורי הטיסה לא הצטיינו, ולכן בן לאדן החליט להשתמש בהם רק במקרה חירום‏[8].

בסוף 1999, קבוצת גברים הגיעה לאפגניסטן מהמבורג, גרמניה – וביניהם נכללו מוחמד עטא, מארוואן אל-שהני, זיאד ג'אראח, וראמזי בין אל-שיב. אלו נבחרו הודות להיותם משכילים, דוברי אנגלית, ובעברם חיו במדינות מערביות. אלו נקראו "תא המבורג"‏[9]. עוד מגויסים הצטרפו לתוכנית כמו חאני חנג'ור, שהיה בעל רישיון טיסה אזרחי. חנג'ור הגיע לסן דייגו, קליפורניה בדצמבר 2000, והצטרף לחזמי (שעליו בן לאדן ויתר בסופו של דבר)‏[10]. שניהם נסעו יחד לאריזונה, שם חנג'ור עבר קורס רענון טיסה. שאר חברי החוליה הגיעו לארצות הברית במהלך שנת 2000. חברי "תא המבורג" שהגיעו לארצות הברית עברו גם הם קורס טיסה, הפעם בדרום פלורידה. גרעין זה, שאליו הצטרפו מחבלים נוספים, רובם ממוצא סעודי ומצרי, היה אחראי למימוש התוכנית.

ביולי 2001, עטא נפגש עם בין אל-שיב בספרד, שם הם סיכמו פרטים אחרונים של הפיגוע ובחרו את המטרות הסופיות‏[11]. בין אל-שיב מסר לעטא כי בן לאדן מעוניין שהפיגועים יבצועו במהירות האפשרית‏[12]. סוכנויות המודיעין האמריקאיות, ידעו כבר בקיץ שאל-קאעידה מתכננת פעולה גדולה שקשורה במטוסים אי שם בעולם, ואף עלו על שמותיהם של החוטפים, אך לא הצליחו לעצור את התוכנית[דרוש מקור].

הפיגועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – חטיפות המטוסים בפיגועי 11 בספטמבר
מסלולי הטיסה של המטוסים החטופים

בבוקרו של ה-11 בספטמבר 2001, 19 חוטפים השתלטו על ארבע טיסות אזרחיות (שני מטוסים מדגם בואינג 757 ושניים מדגם בואינג 767) שהיו בדרכן לסן פרנסיסקו או לוס אנג'לס, לאחר שהמריאו מבוסטון, ניוארק או וושינגטון[13]. בכוונה נבחרו מטוסים גדולים שביצעו טיסה ארוכה, בשל כמות הדלק הגדולה שהייתה בהם‏[14].

ארבע הטיסות המעורבות בפיגועים הן:

  • טיסה 11 של אמריקן איירליינס: עזבה את נמל התעופה לוגאן בבוסטון בשעה 7:59 בדרכה ללוס אנג'לס, כשבמטוס נמצאים 76 נוסעים, 11 אנשי צוות, וחמישה חוטפים. החוטפים הטיסו את המטוס אל תוך המגדל הצפוני במרכז הסחר העולמי בשעה 8:46.
  • טיסה 175 של יונייטד איירליינס: עזבה גם היא את נמה"ת לוגאן, בשעה 8:14 והייתה בדרכה ללוס אנג'לס. גם לטיסה זו עלו חמישה חוטפים, עם 51 נוסעים ותשעה אנשי צוות. מטוס זה התרסק אל תוך המגדל הדרומי במרכז הסחר 17 דקות לאחר הפגיעה במגדל הצפוני, בשעה 9:02 בבוקר.
  • טיסה 77 של אמריקן איירליינס: המריאה מנמה"ת וושינגטון-דאלאס שבצפון וירג'יניה בשעה 8:20, במטרה לנחות בלוס אנג'לס. גם למטוס זה עלו חמישה חוטפים, עם שישה אנשי צוות ו-53 נוסעים. החוטפים ריסקו את מטוס זה אל תוך הפנטגון בשעה 9:37.
  • טיסה 93 של יונייטד איירליינס: המריאה מנמה"ת ניוארק בשעה 8:42 בדרכה לסן פרנסיסקו, כשעליה 33 נוסעים, שבעה אנשי צוות וארבעה חוטפים. כתוצאה ממאבק בין נוסעי המטוס לבין חוטפיו, מטוס זה התרסק בשדה ליד העיירה שנקסוויל שבפנסילבניה בשעה 10:03. מטוס זה יועד להתרסק אל תוך בניין הקפיטול[1].

במהלך האירועים ולאחריהם היה כיסוי תקשורתי מסיבי של ההתרסקויות, החל מהפגיעה הראשונה במרכז הסחר‏[15].

מהלך האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר 11 בספטמבר 2001 יצאה תוכניתם של המחבלים אל הפועל. ארבעה מטוסי נוסעים של טיסות פנימיות שהמריאו מנמלי תעופה בארצות הברית נחטפו, עם מאות נוסעים על סיפונם. החוטפים, מצרים וסעודים, דקרו את הדיילים באמצעות סכינים יפנים פשוטים והשתלטו על תאי הטייס, תוך שהם דוקרים את הטייסים, וכשהגאי המטוס היו בידי אחד החוטפים, שעבר הכשרה בטיס, הוא הפנה אותם אל עבר יעדים הידועים כסמלי הכוח של אמריקה: מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי בעיר ניו יורק, מבנה הפנטגון (משרד ההגנה) וגבעת הקפיטול בבירה וושינגטון.

בשעה 8:46 בבוקר, חמישה טרוריסטים ריסקו את טיסה 11 של אמריקן איירליינס אל תוך המגדל הצפוני של מרכז הסחר העולמי (WTC 1)‏[16], ובשעה 9:03 חמישה טרוריסטים נוספים ריסקו את טיסה 175 של יונייטד איירליינס אל תוך המגדל הדרומי (WTC 2)‏[17]. חמישה טרוריסטים ריסקו את טיסה 77 אל תוך הפנטגון 34 דקות לאחר מכן, בשעה 9:37‏[18].

הטיסה הרביעית שנחטפה, 93 של יונייטד איירליינס, התרסקה בשדה בפנסילבניה בשעה 10:03 לאחר שהנוסעים נלחמו בארבעת החוטפים. מטרתם של חוטפי המטוס הייתה כנראה לרסק את המטוס הרביעי אל תוך בניין הקפיטול או הבית הלבן[19]. מהקלטת השמע של תא הטייס של טיסה 93 אפשר לשמוע את ניסיונות ההשתלטות של הנוסעים ואנשי הצוות על המטוס החטוף, לאחר שנפוצה השמועה (דרך טלפונים סלולריים) על התרסקות שלושה מטוסים דומים שנחטפו באותו בוקר‏[20]. הנוסעים, שהבינו את גורלם הצפוי, ניסו לפתוח בכוח את דלת תא הטייס הנעולה, והמחבלים שהיו בפנים החליטו לרסק את המטוס מוקדם מהמתוכנן‏[21][22].

המגדל הדרומי, מיד לאחר פגיעת טיסה 175.

כמה נוסעים ואנשי צוות שהצליחו לערוך שיחות טלפון מהמטוס סיפקו מספר פרטים: שעל כל מטוס היו מספר חוטפים, ולא אחד, ושבתהליך ההשתלטות על המטוס החוטפים השתמשו בגז פלפל וגז מדמיע, ואף דקרו כמה אנשים‏[23]. לפי הדיווחים הללו, בין הנדקרים למוות היו הטייסים, הדיילים, ונוסע אחד או יותר‏[24]. שלושה עדים, דייל בטיסה 11, נוסע בטיסה 175 ועוד כמה נוסעים בטיסה 93 אמרו שלחוטפים היו פצצות, אך נוסע אחר העיד בשיחתו שהוא חשב שהפצצות מזויפות. ה-FBI לא מצא עקבות של פיצוצים באתרי ההתרסקות, והוועדה לחקר אירועי ה-11 בספטמבר קבעה שכנראה הפצצות היו מזויפות‏[25]. בשידור חוץ ששודר בטעות נשמע מפקד החוטפים, מוחמד עטא, מודיע לנוסעים כי יש בידיהם מספר מטוסים חטופים, תובע מהם לשמור על שקט, ומנסה להטעות אותם בהודיעו כי הם חוזרים לנמל התעופה.

שלושה בניינים בקומפלקס מרכז הסחר התמוטטו עקב כשלים מבניים. שני מגדלי התאומים, שאלפי טונות של דלק בוער התיכו את יסודות המתכת שלהם, קרסו בזה אחר זה. המגדל הדרומי נפל בשעה 9:59 לאחר שבערה בו שריפה במשך 56 דקות (טיסה 175 פגעה בו בשעה 9:03). המגדל הצפוני, אף על פי שהיה הראשון להיפגע בשעה 8:46, קרס בשעה 10:28 לאחר בעירה במשך 102 דקות‏[26]. ההערכות הראשוניות היו שהמגדלים לא יקרסו לגמרי, ולכן זרמו למקום כבאים וכוחות הצלה רבים, שעם קריסת הבניינים נמנו עם הנספים. קריסת המגדלים הותירה אחריה הרס רב באזור נרחב למדי ברחבי העיר ניו יורק ובמיוחד במרכז הסחר העולמי, שנהרס לחלוטין. בניין מרכז הסחר העולמי 3 (בו שכן מלון מריוט) נהרס כתוצאה מהתמוטטותם של מגדלי התאומים. בניין מרכז הסחר העולמי 7, מבנה בן 47 קומות, נפגע קשה מהריסות המגדלים, וקרס בשעה 17:21 לאחר ששריפות שפרצו בו החלישו את שלמות המבנה‏[27]. מבנה הפנטגון נפגע בחלקו, וחלק גדול מאגפו המערבי התמוטט כחצי שעה לאחר הפגיעה.

פגיעת טיסה 77 בבניין הפנטגון, כפי שהוקלטה במצלמת אבטחה.

בשעה 9:40, ה-FAA, רשות התעופה הפדרלית האמריקאית, קרקעה את כל כלי הטיס שבארצות הברית, סגרה את המרחב האווירי של ארצות הברית והורתה לכל כלי טיס שכבר נמצא באוויר לנחות מיידית מבלי להגיע ליעדו. כל הטיסות הבינלאומיות חזרו לנמל ממנו המריאו, או שפנו לנמלי תעופה בקנדה ובמקסיקו. בשלושת הימים שלאחר הפיגוע, שמי המדינה היו נקיים ממטוסים אזרחיים ורק מטוסי קרב חלפו בהם מידי פעם‏[28]. חוסר הידיעה בעקבות ההתקפות גרמה לבלבול וחרדה בקרב גופי התקשורת השונים. הרבה דיווחים כוזבים וסותרים, שניזונו בעיקר משמועות לא מבוססות שודרו באותו יום, והמרכזי שבהם היה על מכונית תופת שהתפוצצה בבניין מחלקת המדינה ("משרד החוץ" האמריקאי) בוושינגטון‏[29]. הבלבול אחז גם בפקחי הטיסה, כשמטוס נוסף – טיסה 1989 של דלתה איירליינס – לא הגיב בקשר, ונחשד שנחטף, עד שענה לקריאות אליו‏[30].

בראיון שנערך בשנת 2002 עם מתכנני הפיגועים, חליד שייח מוחמד ורמזי בין אל-שיב, אימתו השניים שמטרת המטוס הרביעי – טיסה 93 – הייתה להתרסק בבניין הקפיטול ולא בבית הלבן‏[31]. בעת תכנון הפיגועים, מוחמד עטא (שבסופו של דבר חטף והטיס את טיסה 11), טען שהבית הלבן יהיה מטרה קשה מדי. כמו כן אמר עטא שבתחילה הכוונה הייתה לרסק את המטוסים אל תוך אתרים גרעיניים, אך מתוך חשש ש"העניינים ייצאו משליטה" הוחלט לבסוף על מרכז הסחר והפנטגון‏[32].

מכניקת ההתרסקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אחד ממגדלי התאומים תוכנן לשרוד פגיעה ישירה של מטוס בואינג 707. עם זאת, יכולת החישוב בעת תכנון המגדלים (שנות ה-60) הייתה מוגבלת, וכנראה לא לקחה בחשבון פגיעה מכוונת במהירות גבוהה, עם מכלי דלק מלאים. בנוסף, המטוסים שהתרסקו לתוך המגדלים, מדגם בואינג 767, גדולים ב-20% מבואינג 707. מיד לאחר הפגיעה אכן נותרו המגדלים עומדים, והם קרסו כתוצאה מהתמוטטות פרוגרסיבית רק לאחר דקות ארוכות – הבניין הראשון, מרכז הסחר העולמי 1, קרס כ-102 דקות לאחר פגיעת המטוס, והשני, מרכז הסחר העולמי 2, כ-56 דקות לאחר הפגיעה בו. קריסת הבניין הראשון ארכה 11 שניות, וזו של השני 9 שניות‏[33].

ועדות שחקרו את הסיבה לקריסת הבניינים קבעו כי בעת פגיעת המטוסים בבניינים אירעו מספר תהליכים קריטיים: פגיעת המטוסים הסירה את הבידוד התרמי מעל קורות פלדה רבות, שברה עמודי תמיכה, גרמה לחלוקת עומס שונה מהמתוכנן בין עמודי התמיכה הנותרים, והביאה לתבערה גדולה לאחר שדלק רב מאוד נשפך מהמטוסים והתלקח. מערכות כיבוי האש בבניין לא היו מסוגלות להתמודד עם שריפה גדולה כל כך, והמתזים בחלק מהקומות שבהן בערה האש לא פעלו, משום שהתנגשות המטוסים שברה את הצינורות שהוליכו מי כיבוי לקומות הגבוהות. קורות הפלדה שאיבדו את הבידוד התרמי נחשפו לדלק הבוער והתחממו לטמפרטורות גבוהות מאוד, לפי ההערכות כ-700 מעלות צלזיוס או יותר. כאשר פלדה מתחממת כל כך, היא מאבדת כ-85% מהחוזק שלה. הפלדה אמנם לא הותכה כתוצאה מהחום הרב, אך נחלשה מדי ולא יכלה לעמוד במשקל הבניין. כתוצאה מכך, חלק הבניין שמעל מקום הפגיעה החל לקרוס מטה כשהוא מרסק בדרכו את כל הקומות שתחתיו – עד לקרקע‏[34].

מניין הקורבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולות הטרור הללו גבו את חייהם של 2,977 קורבנות ועוד 19 טרוריסטים‏[35]. בכלל הקורבנות נמנים 246 מארבעת המטוסים (לא היה אף ניצול אחד), 2,606 בעיר ניו-יורק - במגדלים וסביבם, ועוד 125 בפנטגון‏[36]. בין ההרוגים נמנים 55 אנשי צבא שנהרגו בפנטגון, כל שאר ההרוגים היו אזרחים‏[37]. יותר מ-90 מדינות בעולם איבדו אזרחים בהתקפה על מרכז הסחר העולמי‏[38].

יותר מ-90% מהעובדים והמבקרים שמתו במגדלים שהו בעת הפגיעה מעל נקודת הפגיעה של המטוס במגדל‏[39]. במגדל הצפוני, 1,355 אנשים נלכדו בנקודת הפגיעה או מעליה, ומצאו את מותם בשאיפת עשן, או שקפצו או נפלו מהמגדל על מנת לברוח מהלהבות והעשן, או שנמחצו בקריסה הסופית של המגדל. בעת פגיעת טיסה 11 במגדל קרסו שלושת גרמי המדרגות, כך שבריחה מהמגדל הייתה בלתי אפשרית. מתוך כלל האנשים ששהו במגדל מתחת לנקודת הפגיעה של המטוס, נהרגו 107 אנשים‏[39].

במגדל הדרומי, גרם מדרגות אחד לא נפגע כתוצאה מפגיעת המטוס (טיסה 175), ודרכו ניצלו חייהם של 14 אנשים ששהו בקומות בהן פגע המטוס ישירות (כולל חייו של אדם אחד שראה את המטוס מגיע לעברו)‏[40] ושל עוד ארבעה שהיו בקומות מעל פגיעת המטוס. מוקדנים בשירות שיחות החירום 911 שקיבלו שיחות מאנשים שהיו לכודים במגדל לא היו מעודכנים במצב עקב קצב האירועים המהיר וכתוצאה מכך עדיין הורו למתקשרים שלא לנסות לרדת מהמגדל עצמאית‏[41]. במגדל הדרומי נהרגו 630 אנשים, כמעט מחצית מכמות ההרוגים במגדל הצפוני‏[39]. הסיבה לכך היא שהמגדל הצפוני נפגע 17 דקות לפני המגדל הדרומי. עם הפגיעה במגדל הצפוני, החלו גם אנשי המגדל הדרומי להתפנות, ובכך הצילו את חייהם‏[42].

שרידים ממרכז הסחר העולמי.

לפחות 200 אנשים נפלו או קפצו אל מותם מהמגדלים הבוערים (כפי שמוצג בתצלום "האדם הנופל"), ופגעו בקרקע או בגג מבנים סמוכים מאות מטרים מתחתם‏[43]. היו מהלכודים מעל לנקודת הפגיעה של המטוס שעלו לגג המגדלים, בתקווה לפינוי מוסק, אך דלת הגישה לגג הייתה נעולה. בכל מקרה, העשן הסמיך והחום הכבד מנעו ממסוקים להתקרב לאזור‏[44]. בנוסף, 411 עובדי שירותי החירום נהרגו כשניסו להציל אנשים לכודים ולהילחם בשריפות שהשתוללו באזור. מכבי האש של ניו יורק איבדו 340 כבאים, קצין דת אחד ושני פרמדיקים‏[45]. משטרת ניו יורק איבדה 23 שוטרים‏[46] ומשטרת התנועה של ניו יורק איבדה 37 שוטרים‏[47]. שמונה מגישי עזרה ראשונה, חובשים ופרמדקים נהרגו אף הם. 658 מההרוגים עבדו בחברת "קאנטור פיצג'רלד", בנק השקעות ששכן בקומות 101-105 של המגדל הצפוני, הרבה יותר מכל חברה אחרת. המכון הלאומי לתקנים ולטכנולוגיה האמריקאי מעריך שבעת פגיעת המטוסים שהו במרכז הסחר העולמי כ-17,400 אנשים. רובם המוחלט של האנשים שהיו בקומות מתחת לאזור פגיעת המטוס פונו בבטחה מהמגדלים‏[48].

שבועות מספר לאחר הפיגוע, מניין ההרוגים הוערך בכיותר מ-6,000, יותר מכפול מהמספר שאושר לבסוף‏[49]. רק 1,600 מהקורבנות זוהו בוודאות. הכוחות הרפואיים אספו בסביבות 10,000 חלקי עצם ורקמות לא מזוהים מאתר הפיגוע. חלקי עצמות המשיכו להתגלות עד לשנת 2006‏[50]. בשנת 2010, צוות של אנתרופולוגים וארכיאולוגים חיפשו אחר שרידים אנושיים או חפצים אישיים בפארק פרש קילז, המזבלה העירונית אליה נלקחו הריסות הבניינים. הודות למאמץ זה נמצאו עוד 72 חלקי גופות‏[51]. תהליך זיהוי באמצעות DNA נמשך גם היום בניסיון לזהות עוד הרוגים. נכון לשנת 2011, 1,631 קורבנות זוהו‏[52], בעוד ש-1,122 (41%) קורבנות עדיין לא זוהו‏[53]. חלקי גופותיהם צפויים להיטמן במתחם הזיכרון וההנצחה לרגלי המגדלים החדשים העתידים להיבנות במקום‏.

פעולות החילוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאתיים יחידות של מחלקת כיבוי האש של העיר ניו יורק (כמחצית הכוח של המחלקה) התפרסו במהירות באזור המגדלים זמן קצר לאחר תחילת המתקפה. לכוח נוספו גם מספר חובשים וכבאים שהגיעו למקום אף על פי שלא היו בתפקיד באותו יום. משטרת העיר ניו יורק ומחלקת המשטרה של רשות הנמל, התפרסו גם הם במערך חירום מיוחד. מרגע הגעתם למקום, שלושת הגופים הללו לא תיאמו ביניהם את פעולותיהם, והתרכזו בביצוע פעולות הצלה אקראיות. לאחר שמצב המגדלים הלך והחמיר, ניתנה הוראה לקציני משטרת ניו יורק להוציא את כוחותיהם מהבניינים במהירות, ומרבית השוטרים הספיקו לצאת מהמגדלים בבטחה טרם קריסתם. עמדות פיקוד נפרדות ותקשורת רדיו משובשת גרמה לכך שהודעת הפינוי לא הועברה לקציני מחלקת כיבוי האש. רק לאחר קריסת המגדל הראשון הועברה הודעת הפינוי גם לכוחות הכבאים, אולם עקב כשלים טכניים וציוד תקשורת מקולקל, רבים לא קיבלו את ההודעה. מסיבה זו מספר הכבאים שנהרגו בפיגועים הוא הגבוה ביותר מבין כל הקורבנות של גופי שירותי החירום השונים שפעלו באותו יום. מוקדני החירום (9-1-1) קיבלו מידע חשוב מהמתקשרים אך רובו הגדול לא עבר לידיעתם של המפקדים בשטח.

מספר שעות לאחר המתקפה, החל ארגון ראשון של מבצע חילוץ והצלה מתואם. לאחר עבודה מאומצת שנמשכה חודשים רבים, פונו כל הריסות מרכז הסחר העולמי בסוף חודש מאי 2002.

המפגעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-קאעידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – אל-קאעידה
פיגועים נוספים באחריות הארגון: הפיגוע במגדלי התאומים (1993), פיגועי 11 במרץ במדריד, הפיגועים בלונדון (2005)

שורשיו של ארגון הטרור אל-קאעידה נעוצים בשנת 1979, עם פלישת ברית המועצות לאפגניסטן. לארץ זו הגיע אוסמה בן לאדן כדי לעזור בהקמת גדודי המוג'אהדין הערביים שיילחמו בסובייטים‏[54]. תחת השפעתו של איימן א-זוואהירי נעשה בן לאדן יותר ויותר קיצוני. בשנת 1996 פרסם בן לאדן את ה"פתווה" הראשון שלו (פסק הלכה מוסלמי) שבו קרא לכל לכוחות צבא ארצות הברית לעזוב את ערב הסעודית‏[55].

בן לאדן פרסם את ה"פתווה" השנייה שלו בשנת 1998, ובו טען כנגד מדיניות החוץ של ארצות הברית, בנושאים כגון היחס למדינת ישראל והנוכחות המתמשכת של הכוחות האמריקאיים בערב הסעודית לאחר מלחמת המפרץ. בן לאדן ציטט מכתבי האסלאם במטרה לעודד מוסלמים לתקוף אמריקאים, עד שהבעיות שהזכיר ייפתרו. לפי בן לאדן, פוסקי הלכה מוסלמים, "לאורך כל שנות ההיסטוריה המוסלמית הסכימו פה אחד שהג'יהאד היא חובתו של היחיד, אם האויב פוגע במדינות האסלאם"‏[56].

אוסאמה בן לאדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – אוסאמה בן לאדן, מבצע חנית נפטון
בן לאדן בשנת 1997

בן לאדן הוא זה שהגה וארגן את הפיגועים, ובתחילה הכחיש כל קשר אך בסופו של דבר הודה במעורבתו‏[57]. חמישה ימים לאחר הפיגועים, ב-16 בספטמבר 2001, שידר ערוץ החדשות אל ג'זירה הצהרה מפי בן לאדן, שבה נאמר "אני מדגיש שלא אני ביצעתי את הפעולה הזו, שנראית שבוצעה על ידי יחידים בודדים, ממניעיהם האישיים"‏[58]. בנובמבר 2001 מצאו כוחות ארצות הברית קלטת וידאו, בתוך בית הרוס בעיר ג'לאלאבאד שבאפגניסטן. בקלטת נראה בן לאדן מדבר עם חאלד אל-ח'רבי, בכיר נוסף באל-קאעידה, ומהקלטת מובן בבירור שבן לאדן ידע מראש על הפיגועים‏[59]. בדצמבר 2001 פרסם בן לאדן הצהרה נוספת, בה נאמר "יש להלל טרור כנגד אמריקה משום שזו תגובה לאי הצדק של אמריקה, שמנסה להפסיק את תמיכת אמריקה בישראל, שהורגת את אנשינו". עדיין לא הייתה בהצהרה זו לקיחת אחריות על הפיגועים‏[60].

זמן מועט לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 2004, פרסם בן לאדן קלטת וידאו נוספת ובה הצהיר על מעורבתו של אל-קאעידה בתכנון והוצאה לפועל של הפיגועים, וגם הודה במעורבתו האישית. בקלטת אמר שההתקפות על ארצות הברית נעשו מכיוון ש"אנחנו חופשיים... ואנו רוצים לשמור על חירותה של האומה שלנו. בשעה שאתם פוגעים בביטחון שלנו, אנו נפגע בשלכם"‏[61]. בן לאדן אמר עוד שהוא זה שהורה לתומכיו לתקוף את מרכז הסחר העולמי. למרות זאת, ארצות הברית מעולם לא קשרה רשמית את בן לאדן לפיגועי 11 בספטמבר, אך הוא היה ב"רשימת המבוקשים ביותר" של ה-FBI בעקבות ההתקפות על שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה[62]. לאחר מצוד של כמעט עשור, כוחות אמריקאים הרגו את בן לאדן באבוטאבאד, פקיסטן, בראשון למאי 2011‏[63].

מניעיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצהרתו של בן לאדן על "מלחמה קדושה" כנגד ארצות הברית, ו"פתווה" שפרסם בשנת 1998 בה הוא קורא לרצח אזרחים אמריקאים מלמדות על כוונותיו של האיש. בכמה פרסומים ועל גבי מספר במות שונות פירטו אנשי אל-קאעידה שלושה גורמים לפעולותיהם העוינות כנגד מדינות מערביות: נוכחות כוחות אמריקנים בערב הסעודית, תמיכתה של ארצות הברית בישראל, והסנקציות כנגד עיראק.

הסנקציות כנגד עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1990, לאחר פלישת עיראק לכווית, מועצת הביטחון של האו"ם אימצה את החלטה 661 שהטילה סנקציות כלכליות על עיראק, שכללו אמברגו סחר מלא‏[64]. לאחר סיום מלחמת המפרץ ויציאת כוחות עיראק מכווית, הוסיפו הסנקציות להימשך תחת החלטה חדשה, החלטה 687, שמטרתה הייתה למנוע מעיראק יכולת לייצר נשק להשמדה המונית[65]. בין השנים שבהן פעלו הסנקציות, 1991-2003, הן הובילו להיפר-אינפלציה, עוני בכל רחבי המדינה ואף לתת-תזונה בקרב האזרחים.

בפתווה שפורסמה בשנת 1998 כתב אל-קאעידה שהסנקציות הן סיבה להרג אמריקנים: "למרות ההרס הגדול שבא על העם העיראקי על ידי האחווה הצלבנית-ציונית, ולמרות מספר ההרוגים הרב, שעבר את המיליון... למרות כל זאת, האמריקנים שוב מנסים לטבוח בנוראות, כמו שאינם מרוצים מהחרם העצום שהוטל לאחר המלחמה, או מריסוק המדינה, או מההרס... על בסיס זה, ובהתאם להוראתו של אללה, אנו מגישים את הפתווה (פסק הלכה) הזה לכל המוסלמים: הרג אמריקנים ובעלי בריתם – הן אזרחים והן אנשי צבא – הוא חובה המוטלת על כל מוסלמי..."‏[66]

נוכחות כוחות צבא ארצות הברית בערב הסעודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום מלחמת המפרץ בשנת 1991, השאירה ארצות הברית כוח של כ-5,000 חיילים בבסיסים בערב הסעודית‏[67]. מטרתו של הכוח הייתה מבצע "שמירה דרומית" – שמירת כל דרום עיראק (כחצי מהמדינה) על אזור אסור לטיסה על מנת לקעקע את יכולותיה הכלכליות של המדינה. כמו כן נבלמה יכולת ייצוא הנפט (וההכנסות מכך) של עיראק דרך המפרץ הפרסי על ידי הצי החמישי של ארצות הברית שהוצב בבחריין.

מאחר שבערב הסעודית נמצאים האתרים הקדושים ביותר לאסלאם – מכה ומדינה – נוכחות החיילים האמריקאים פגעה במוסלמים רבים, והייתה לאחד מהגורמים שהוצהרו על ידי אל קאעידה למתקפת ה-11 בספטמבר. הפצצת שגרירות ארצות הברית ב-1998 נעשתה ב-7 באוגוסט, שמונה שנים בדיוק לאחר כניסת כוחות אמריקה לערב הסעודית. בן לאדן פרש פשוטו כמשמעו את ציווי הנביא מוחמד "שלא יהיו כופרים נוכחים בערביה"‏[68]. בשנת 1996 פרסם בן לאדן "פתווה" (פסק הלכה) ובו קרא לכוחות ארצות הברית לצאת מסעודיה. שנתיים לאחר מכן כתב, "יותר משבע שנים שארצות הברית כובשת את אדמות האסלאם ואת הקדוש מכל המקומות, חצי האי ערב, ובוזזת את העשירים, מכתיבה את חוקיה, משפילה את התושבים, ועושה טרור לשכנים. דרך בסיסיה בחצי האי ערב נלחמת היא בעמים המוסלמים השכנים". עוד אמר בן לאדן שהאמריקאים היו "קרובים מדי למכה" ושקרבה זו היא בגדר פרובוקציה כנגד העולם המוסלמי‏[69].

תמיכת ארצות הברית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בנובמבר 2002 פרסם בן לאדן "מכתב לאמריקה" ובו כתב: "גדילתה של ישראל היא פשע חמור ביותר, ואתם מנהיגי הפושעים הללו. ברור שאין שום צורך להסביר או להוכיח את מידת התמיכה של ארצות הברית בישראל. הקמת מדינת ישראל זה פשע שחייב להימחק. כל אחד ואחד שידיו עסקו ותרמו לפשע זה חייב לשלם את מחירו, ולשלם הרבה"‏[70]. במספר הזדמנויות נוספות חזר בן לאדן על הקשר בין ה-11 בספטמבר לבין הקשר בין ארצות הברית וישראל.

תגובות לפיגועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגובות המיידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמונה שעות לאחר שהמטוס התרסק בבניין הפנטגון, כינס שר ההגנה דונלד ראמספלד מסיבת עיתונאים במקום ובה הכריז: "הפנטגון מתפקד"

בשעה 8:32 בבוקר ההתקפות נודע לפקידי הרשות התעופה הפדרלית שטיסה 11 נחטפה, והם הודיעו על כך לפיקוד הגנת האוויר והחלל של צפון אמריקה (NORAD). הפיקוד בתגובה הוציא שני מטוסי איגל F-15 מבסיס במסצ'וסטס בשעה 8:53. עקב בלבול וקוצר בתקשורת בין עובדי רשות התעופה, לפיקוד נודע על חטיפת טיסה 11 באיחור של 9 דקות, ולא ידע בכלל על שלוש הטיסות החטופות האחרות אלא כשהתרסקו‏[71]. עוד מטוסי קרב עלו לאוויר במטרה להגן על שטחה האווירי של ארצות הברית, אך זה קרה רק בשעה 9:30, לאחר ששני בנייני התאומים כבר נפגעו. בשעה 10:20 יצאה הוראה מסגן נשיא ארצות הברית דיק צ'ייני לירות בכל כלי טיס מסחרי שיזוהה כחטוף‏[72].

לראשונה בתולדות ארצות הברית, הופעל נוהל SACANTA, שסגר מיידית את כל שטחה האווירי של ארצות הברית והפך את כל שמי המדינה לאזור אסור לטיסה לכל כלי הטיסה האזרחיים. עקב זאת נתקעו עשרות אלפי נוסעים בכל רחבי העולם‏[73]. כמו כן סגרה רשות התעופה הפדרלית את שמי המדינה לכניסת מטוסים ממדינות אחרות. כחמש מאות מטוסים חזרו על עקבותיהם אל השדה ממנו המריאו או שנחתו במדינה שכנה.

הנפת הדגל בגראונד זירו על ידי כבאי ניו יורק, בתמונה שהפכה לאחת מסמלי הפיגוע

במהלך האירועים יצאה לפועל תוכנית "המשכיות הממשל" של הממשל הפדרלי האמריקאי, במהלכו פונו מנהיגי המדינה ומשרדי הממשל השונים לאתרים קבועים מראש במטרה לשמור על ביטחונם‏[73].

מיד לאחר הפיגועים נסגרו בניינים, בוטלו אירועים ונפגעו חלקים חשובים רבים מהחיים הציבוריים בארצות הברית, הן כדי להתמודד עם המתקפה (במקומות הקרובים לאתרי הפיגועים), הן מתוך הזדהות, והן מתוך חשש לפגיעות נוספות באתרים שונים‏[74]. בניו יורק, בורסת ניו יורק לא נפתחה מה-11 ועד ה-17 בספטמבר, משום שרחוב וול סטריט היה שקוע בהריסות. הדרכים המובילות לעיר (כבישים, מעבורות וגשרים) היו סגורים לפחות 24 שעות לאחר הפיגועים. פעילות הרכבת התחתית הופסקה עקב חדירת ההריסות לחלק מהקווים וחסימתם.

כל בנייני הממשל הפדרלי בוושינגטון, כולל הבית הלבן, נסגרו. בכל רחבי המדינה כמיליון עובדי מדינה נשלחו הביתה. האתרים הבאים נסגרו או פונו מחשש לפיגועים נוספים: בית המשפט העליון, מטה האומות המאוחדות בניו יורק, רוב גורדי השחקים בניו יורק ובשיקגו, מגדלים שונים בלונדון וביניהם מגדל הבורסה, בניין האמפייר סטייט. אתרים תיירותיים כגון פסל החירות, מחט החלל בסיאטל ודיסנילנד נסגרו. מרכזי קניות ותיאטראות נסגרו, כל ההפקות שנעשו בהוליווד הושהו, ליגות ספורט לאומיות בוטלו ואירועים טלוויזיוניים רבים בוטלו גם הם. בישראל פונו כל השגרירויות והקונסוליות.

לפיגועי 11 בספטמבר היה השפעה מיידית על כל אזרחי המדינה. אזרחים התאחדו סביב המשפט "אנו עומדים מאוחדים", "United We Stand", בתקווה לשמור על נחישות הרוח האמריקנית בפני המתקפה הזו‏[75]. תושבים רבים הביעו את תודתם לאנשי כוחות הביטחון בכך שחבשו כובע של מכבי האש – FDNY – או של המשטרה – NYPD‏[76]. אנשי הצלה ומשטרה עזבו את מקום מגוריהם והגיעו לניו יורק במטרה לעזור להוציא את הגופות והשרידים שנשארו באתר הפיגוע. מתוך אותה רוח סולידריות, בשבועות שלאחר הפיגוע עלו מספר תרומות הדם במדינה באופן משמעותי‏[77].

תגובת הממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא בוש בנאום לאומה שבו הכריז "מלחמה כנגד הטרור", 20 בספטמבר 2001.

לאחר הפיגועים עלו אחוזי התמיכה בנשיא בוש ל-90%‏[78]. ב-20 בספטמבר 2001 בוש נשא נאום לאומה במהלך ישיבה משותפת של שני בתי הקונגרס, בה הכריז על מלחמת חורמה בטרור העולמי, והציב בפני שלטון הטליבאן באפגניסטן אולטימטום בדרישה להסגיר את אוסאמה בן לאדן ואת כל אנשי אל-קאעידה שהיו אחראים לפיגועים. כמו כן בלט בתפקידו ראש העיר ניו יורק רודי ג'וליאני, שעל הדרך בה טיפל וניהל את העיר במהלך האירועים קיבל שבחים רבים, הן בניו יורק והן ברחבי המדינה. ג'וליאני אף נבחר ל"איש השנה" של מגזין TIME[79]. קרנות סיוע רבות קמו מיד כדי לעזור לקורבנות הפיגועים, כשהמטרה העיקרית הייתה להעניק סיוע כלכלי לניצולי הפיגועים ולמשפחות הקורבנות. קרנות ועמותות הסיוע טיפלו ביותר מ-2,833 משפחות של קורבנות.

הצהרתו של הנשיא בוש ב-11 בספטמבר 2001, בשעה 20:30.

בשינוי המבני-היררכי הגדול ביותר שנעשה בממשל בפדרלי בעשרות השנים האחרונות, העביר הקונגרס את חוק ביטחון המולדת בשנת 2002, שיצר את המשרד לביטחון המולדת. הקונגרס העביר גם את חוק הפטריוט, במטרה לעזור לזהות ולעצור פעולות טרור ופשעים אחרים‏[80]. קבוצות זכויות אדם וליברליזם גינו את החוק בטענה שהוא מרשה לכוחות החוק והביטחון לפלוש לפרטיותם של האזרחים. עוד טענו שהחוק מסיר כל השגחה ופיקוח חוקי מעל כוחות הביטחון וסוכנויות הביון‏[81]. במטרה לשפר את יעילות הלחימה העתידית בפעולות טרור הורחבו משמעותית סמכויות הסוכנות לביטחון לאומי. הסוכנות ביצעה האזנה נרחבת וחסרת הבחנה לסוגי התקשרויות אזרחיות רבות (טלפוניות, דיגטליות וכו'). מבקרי החוק טענו שהוא נותן לסוכנות את היכולת "לצותת לכל שיחת טלפון ולקרוא כל אימייל בין תושבי ארצות הברית לעולם כולו מבלי לתת סיבה ראויה ספציפית"‏[82].

תגובות צבאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 14:40 ב-11 בספטמבר 2001, מזכיר ההגנה דונלד ראמספלד הורה לעובדיו לבדוק האם יש ראיות למעורבות עיראקית בתכנון ובביצוע הפיגועים: "אני רוצה לדעת אם המידע מספיק כדי לפגוע ב-S.H (סדאם חוסיין) עכשיו ולא רק ב-U.B.L (אוסמה בן לאדן)"‏[83]. מועצת נאט"ו הכריזה שתקיפת ארצות הברית שהתרחשה באותו הבוקר משמעותה תקיפה על כל מדינות נאט"ו, ועל כן התגובה תהא בהתאם. הצהרה זו גרמה להחלת סעיף 5 באמנת נאט"ו בפעם הראשונה מאז שנכתב במלחמה הקרה, כשהעולם המערבי נערך מפני תקיפה של ברית המועצות‏[84]. ממשל בוש הכריז על מלחמה בטרור, כשהמטרות המוצהרות היו הבאת בן לאדן ואל קאעידה לדין ולמניעת צמיחת רשתות טרור אחרות. מטרות אלו הושגו על ידי פעולות כלכליות וצבאיות שביצע העולם המערבי בהנהגת ארצות הברית כנגד מדינות שבתחומן פעלו טרוריסטים, ועל ידי הגברת המודיעין החוקר הגלובלי ושיתוף המידע בין שלל מוסדות הביון העולמיים.

ב-14 בספטמבר 2001, הועברה "החלטה משותפת" (החלטה שהסכימו עליה שני בתי הקונגרס, בית הנבחרים והסנאט) על ידי הקונגרס האמריקאי, שעניינה היה גיבוי נשיא ארצות הברית במלחמתו כנגד הטרוריסטים וקריאה לשימוש בכוח צבאי כנגד מדינות שגידלו טרוריסטים‏[85].

ב-7 באוקטובר 2001 החלה מלחמת אפגניסטן עם הפצצת מחנות טליבאן ואל קאעידה על ידי כוחות אמריקאיים ובריטיים, שלאחר מכן פלשו לאפגניסטן עם כוחות קרקעיים רגליים וכוחות מיוחדים. הסכסוך בין כוחות הטליבאן לבין כוחות הקואליציה המערבית – כוח הסיוע הביטחוני הבינלאומי - נמשך עד ימינו.

תגובות ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדימיר פוטין ואשתו בטקס זיכרון לקורבנות הפיגוע, כחודש לאחר הפיגוע, בארצות הברית.

הפיגועים גונו בתקשורת העולמית וממשלות בכל רחבי העולם הוקיעו את ההתקפות הללו. תמיכה, סיוע וסולידריות הוצעו לארצות הברית משלל מדינות‏[86]. שרי החוץ של האיחוד האירופי נפגשו לאסיפת חירום ביום שלמחרת המתקפה ודנו בהוצאת הודעת גינוי משותפת. רבים ממנהיגי האיחוד הביעו הזדהות עם ארצות הברית. קאנצלר גרמניה, גרהרד שרדר, תיאר את הפיגועים כהכרזת מלחמה על העולם המתורבת. ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, התחייב כי ארצו תעמוד לצד ארצות הברית במלחמת בטרור, והעיתון הצרפתי "לה מונד" יצא לאור ביום שלאחר הפיגועים כשבעמודו הראשון מופיעה הכותרת "כולנו אמריקאים". נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, אמר כי הוא תומך בתגובה חריפה כנגד המעשים הברבריים. גינויים בולטים דומים נשמעו ממדינות רבות אחרות דוגמת ניו זילנד, קובה, סין, מקסיקו והודו.

ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, הפציר בעולם להילחם בטרור, והכריז על יום אבל לאומי כאות הזדהות עם ארצות הברית‏[87]. כנסת ישראל קיימה ישיבה מיוחדת ב-16 בספטמבר לאות הזדהות עם העם האמריקני. בהצהרת סיכום הישיבה, שאושרה על ידי כל המפלגות מלבד המפלגות הערביות, נכתב כך:

Cquote2.svg

‎1. כנסת ישראל מרכינה ראשה בעצב ומשתתפת בצערה העמוק של האומה האמריקנית, אשר שכלה בימים האחרונים רבים מאזרחיה בפיגועי טרור שפלים של בני בליעל חסרי כל צלם אנוש.

‎2. הכנסת רואה בפיגועי תופת נוראיים אלה, אשר נעשו מתוך כוונה שטנית ומתוך מגמה להרוג אזרחים חפים מפשע, המחשה נוספת לשותפות הגורל בין העם בישראל לבין העם בארצות הברית.

‎3. הכנסת מציינת, כי פעולות הטרור אשר כוונו כנגד העולם החופשי בארצות הברית חושפות את כמיהתם ושורשי דרכם של "בני החושך" הפונדמנטליסטים ורשתות טרור אסלאמי קנאי באשר הם, במאבקם האכזרי נגד חירותו של האדם וערכיו.

‎4. הכנסת מגנה ומוקיעה את חגיגות השמחה של תומכי הטרור, אשר לא יכלו להתאפק ובשעה שמעבר לים ספרו את גופותיהם של אזרחים תמימים, בחרו האחרונים לרקוד על דמם של המתים.

‎5. הכנסת רואה בטרור את האיום האסטרטגי הראשוני לשלום העולם ומחזקת את ידי הממשל וידי נשיא ארצות הברית בהחלטתם לצאת למאבק נחוש למיגור הטרור - מתכנניו, מטיפיו, מעודדיו ונותני החסות לו - כל נשאיו. אנחנו כולנו חיילים במערכה נגד הטרור העולמי, ושום בן תרבות לא רשאי להכריז על סרבנותו לשרת במערכה הכבדה הזאת.

‎6. בימים אלה מזדהה עם ישראל עם העם האמריקני, ומירושלים נשלחת התפילה רוויית האמונה: גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי.

Cquote3.svg
תמלול הישיבה באתר הכנסת. לקראת סוף העמוד אפשר לראות את ההצעה לסיכום הדיון שאושרה, וכן את המפלגות שאישרו אותה.

התגובות בעולם הערבי לעומת זאת, היו מעורבות. מרבית המדינות גינו את המתקפה ובהן מצרים, ירדן, לוב, סוריה, איראן ופקיסטן. נשיא עיראק, סדאם חוסיין, אמר זמן קצר לאחר המתקפה כי "הקאובויים האמריקאים קוצרים את פירות פשעיהם נגד האנושות" אולם מאוחר יותר הביע את תנחומיו לעם האמריקאי‏[88]. הרשות הפלסטינית גינתה את המתקפה אולם זמן קצר לאחר מכן כשלושת אלפים פלסטינים יצאו לרחובות העיר שכם, ופצחו בחגיגות כשהם צועקים "אללה אכבר" ומחלקים ממתקים. חגיגות נראו גם במספר מחנות פליטים פלסטינים בלבנון. תמונות הפלסטינים החוגגים שודרו בכלי תקשורת בכל רחבי העולם ועוררו סערה. שר ההסברה הפלסטיני, יאסר עבד רבו, הוציא הודעה בה טען כי החגיגות הן של מיעוט שאינו מייצג את רגשותיהם האמיתיים של העם הפלסטיני. רבים מאזרחי סעודיה הזדהו עם מטרותיו של בן לאדן, בעוד ממשלתם גינתה ברשמיות את הפיגועים‏[89]. בשלל מדינות, כמו בארצות הברית פנימה, עלה לאחר הפיגועים המתח בין תושבים מוסלמים ללא-מוסלמים‏[90].

החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מספר 1368 גינתה את הפיגועים, והביעה מוכנות לפעול בכל הצעדים המתבקשים כדי להגיב ולהילחם בכל צורה שהיא של טרור‏[91]. מספר מדינות העבירו חוקי אנטי-טרור והקפיאו חשבונות בנק חשודים בקשר עם אל קאעידה‏[92]. מפלס החשד והחרדה עלה - בכל רחבי העולם עלה מספר העצורים בחשד למעורבות בתכנון או ביצוע פעולות טרור‏[93].

עשרות אלפים ניסו לברוח מאפגניסטן מחשש לתגובה האמריקאית הצפויה לבוא. פקיסטן השכנה, שבה כבר שהו פליטים אפגנים רבים עקב סכסוכים מדיניים קודמים, סגרה את גבולה עם אפגניסטן ימים מספר לאחר הפיגועים. כחודש לאחר הפיגועים, הובילה ארצות הברית קואליציה של כוחות צבאיים בינלאומיים למבצע "חירות מתמשכת" (הידוע יותר כמלחמת אפגניסטן), במטרה להפיל את שלטון הטליבאן במדינה, שנתן לארגון אל קאעידה כר נוח ופורה לפעילותו. זו הייתה יריית הפתיחה של המלחמה העולמית בטרור. אף אל פי שהשלטונות הפקיסטניים נמנעו מלעמוד לצד ארצות הברית באופן רשמי במלחמתה כנגד הטליבאן, הם הרשו לכוחות הקואליציה להשתכן בבסיסיהם הצבאיים, ואף עצרו ומסרו לידי ארצות הברית יותר מ-600 פעילי אל קאעידה פקיסטניים‏[94].

בעקבות כך הקימה ארצות הברית את מתקן המעצר בגואנטנמו, שבו הוחזקו עצירים שהוגדרו כ"חמושים עוינים בלתי-חוקיים". לגיטימיות המעצר עוררה סימני שאלה רבים בקרב האיחוד האירופי וארגוני זכויות אדם שונים‏[95].

תחילת המלחמה העולמית בטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המלחמה העולמית בטרור

בנאום בפני שני בתי הקונגרס ב-20 בספטמבר 2001 הכריז הנשיא בוש על מלחמת חורמה בטרור העולמי, והציב בפני שלטון הטליבאן באפגניסטן אולטימטום בדרישה להסגיר את אוסאמה בן לאדן ואת כל אנשי אל-קאעידה שהיו אחראים לפיגועים. ב-2 באוקטובר, הפעילה ברית נאט"ו את סעיף 5 באמנה שלה, והצהירה כי ההתקפות כנגד ארצות הברית דינן כהתקפות על כל המדינות החברות בברית‏[96]. חמישה ימים לאחר מכן, לאחר שממשלת אפגניסטן לא נענתה לאולטימטום של ארצות הברית, פלשה קואליציה של מדינות בהנהגת ארצות הברית למדינה, הפילה את שלטון הטליבאן, ודחקה את אנשיו לאזורים נידחים בהרים. מאז ועד שנת 2011 נמשך מצוד רב שנים אחר בן לאדן, והוא חוסל בפעולה צבאית בפקיסטן ב-1 במאי 2011.

מלבד אפגניסטן, ארצות הברית האשימה גם את עיראק ובראשה סאדם חוסיין במעורבות בפיגועים ובהחזקת נשק להשמדה המונית. אף על פי שברבות השנים הטענות הללו התבררו כבלתי מבוססות, יש הטוענים [דרוש מקור] כי הלך הרוח הציבורי בארצות הברית ובמדינות רבות בעולם בשנים שלאחר הפיגועים, אפשר את פתיחת מלחמת עיראק ללא התנגדות משמעותית שעלולה הייתה להיווצר בנסיבות רגילות.

מלבד ביצוע פעולות צבאיות, ארצות הברית, במשותף עם מדינות נוספות, הטילה סנקציות כלכליות וצבאיות נגד מדינות שנטען כי הן נותנות מחסה לטרוריסטים. שיתוף הפעולה בין ארגוני הביון השונים בעולם גבר בשנים שלאחר המתקפה, ומדינות רבות בעולם התייצבו לצד ארצות הברית והבטיחו לסייע לה במאבקה. מספר מדינות, מלבד ארצות הברית, הגבירו את מוכנותן הצבאית בשנים שלאחר הפיגועים. דוגמאות למדינות כאלה הן הפיליפינים ואינדונזיה שנאבקות בתחומן כנגד טרור אסלאמי.

אירועי 11 בספטמבר שינו לחלוטין את התפיסה של הטרור האסלאמי בעיני מדינות העולם ורשויות הביטחון שלהן, והן הגבירו את המלחמה בהתארגנויות הטרור המקומיות וכן את אמצעי האבטחה (במיוחד בשדות התעופה), וכן הגבלות נרחבות יותר על כניסת אזרחים זרים לארצות הברית, במיוחד מאזור מערב אסיה והמזרח התיכון. דרישת הממשל למלחמה בטרור נתנה גיבוי לאמצעים שפגעו בזכויות האדם שעד אז לא היו מקובלים בארצות הברית הדמוקרטית. ב-25 בנובמבר 2002 נכנס לתוקפו חוק שעבר בקונגרס, ואושר על ידי בוש, להקמת המחלקה לביטחון המולדת. הקמת המחלקה הביאה לרה-ארגון הגדול ביותר שעבר הממשל הפדרלי של ארצות הברית מאז הקמת מחלקת ההגנה. הקונגרס העביר גם את חוק הפטריוט שהגביר את סמכויותיהן של רשויות החוק לחדור לרשומות הפרטיות של האזרחים, בטענה שהחוק יאפשר לאתר ולהעמיד לדין טרוריסטים ופושעים אחרים. מספר ארגוני זכויות אזרח במדינה מתחו ביקורת על החוק בטענה שהוא מאפשר חדירה קשה לפרטיותם של האזרחים ומבטל למעשה את פיקוח הרשות השופטת על המעשה.

נשיא ארצות הברית ברק אובמה מדווח על מותו של בן־לאדן

ב-1 במאי 2011, במהלך מבצע חנית נפטון שנערך בפקיסטן, חוסל אוסמה בן לאדן, מנהיג ארגון אל-קאעידה והאחראי לתכנון פיגועי 11 בספטמבר. החיסול נחשב כנקמה על הפיגועים שתכנן ויזם; וכן כהשגת אחד היעדים המרכזיים של ארצות הברית במלחמה באפגניסטן, וכעשיית הצדק במלחמה העולמית בטרור.

השפעות הפיגועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – השפעת פיגועי 11 בספטמבר

השלכות על תעשיית התעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת השאלות שעלו בימים שלאחר הפיגועים נגעה לטיב האבטחה בנמלי התעופה בעולם. השאלה שעמדה בבסיס הדיון הייתה, כיצד הצליחו כל 19 החוטפים לעבור את כל נקודות הביקורת השונות בנמלים, לעלות על המטוסים ולהשתלט עליהם בקלות רבה כל כך. בשנים שלאחר הפיגועים ובעקבות הפקת לקחים, הועלתה משמעותית רמת האבטחה בנמלי תעופה ובטיסות רבות בארצות הברית וברחבי העולם.

כבר יומיים לאחר הפיגועים, הוציאה רשות התעופה הפדרלית האמריקאית (Federal Aviation Administration) הוראה שהטילה איסור גורף על הכנסת כל סוגי הסכינים למיניהם לתוך המטוסים. ההוראה ניתנה לאחר שהתברר שהמחבלים הורשו לעלות למטוסים אף על פי שהם נשאו על גופם סכינים יפניות שכן לא היה איסור על הדבר באותה עת. המחבלים ניצלו עובדה זו והשתמשו בסכינים ככלי נשק בעת החטיפה.

נושא נוסף שנבחן הוא כיצד הצליחו המחבלים להתפרץ לתוך תא הטייס באין מפריע. אחת המסקנות שהתקבלו הביאה לחיזוק דלתות תא הטייס עד כדי כך שבמטוסים רבים הפכו הדלתות למשוריינות וחסינות ירי. במטוסים רבים הותקנו גם מצלמות טלוויזיה במעגל סגור על מנת שהטייסים יוכלו לצפות במתרחש בתא הנוסעים. חלק מהטייסים (בעלי רישיון מתאים) קיבלו אפשרות לשאת אקדח בזמן הטיסה לצורך הגנה עצמית, ומספר הולך וגדל של מאבטחי טיסה החלו להיות מוצבים ביותר ויותר טיסות.

בחודשים שלאחר הפיגוע, הגיעו מאות אנשי תעופה, נציגים של חברות תעופה גדולות ומומחים לתעופה מכל רחבי העולם לישראל, לחזות וללמוד על נוהלי האבטחה של חברות תעופה ישראליות ובראשן חברת אל על.

נוהלי בידוק הנוסעים בנקודות הביקורת השונות בנמלים עברו גם הם מספר שינויים משמעותיים. ביום הפיגועים, חלק מהמחבלים הפעילו את גלאי המתכות, אולם הם הורשו לעלות לטיסה לאחר שבדיקה עם גלאי מתכות ידני לא העלתה דבר חריג. בנמלי תעופה רבים בעולם כיום, הנוסעים עוברים חיפוש יסודי הכולל טפיחה על הגוף נוסף למעבר עם גלאי מתכות. ארצות הברית אף הקימה גוף ממשלתי מיוחד בשם רשות ביטחון התחבורה (Transportation Security Administration) שהוכפף למחלקה לביטחון המולדת. תחום אחריותו של הגוף החדש כולל אבטחה תקינה ומסודרת של כל סוגי התחבורה במדינה, ובפרט האבטחה בנמלי התעופה.

מאז 11 בספטמבר, לא בוצעו (או לפחות לא יצאו אל הפועל בהצלחה) עוד פיגועי ריסוק מטוס, אך החשש מהם ממשיך להכתיב נהלי הגנה גם על הקרקע עד היום. לדוגמה: אחד מפעולות האבטחה הרבות שננקטו לקראת אולימפיאדת לונדון (2012) הייתה הצבת סוללות טילי נ"מ ברחבי העיר, על מנת שבמקרה של ניסיון לפיגוע כזה יוכלו ליירט את המטוס.

השלכות כלכליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירידה במדד הדאו ג'ונס בעקבות הפיגועים.

הפיגועים זעזעו את המערכת הכלכלית בארצות הברית והשפיעו אף על שוקי העולם‏[97]. הבורסה לניירות ערך בניו יורק לא נפתחה באותו בוקר ונשארה סגורה עד ה-17 בספטמבר. עם פתיחתה, נפל מדד הדאו ג'ונס ב-684 נקודות, או 7.1%, וקבע שיא של ירידה שלילית ביום אחד‏[98]. עד לסוף השבוע ירד הדאו ב14.3%, שהייתה בזמנו הירידה הגדולה ביותר בשבוע אחד בהיסטוריה. בתרגום לדולרים, מניות ארצות הברית הפסידו ערך של 1.4 טריליון דולר בשבוע אחד‏[99]. הדולר האמריקאי איבד אחוז גדול מערכו ביחס למטבעות בולטים אחרים דוגמת האירו, הלירה שטרלינג והין היפני. גם בבורסות בעולם נרשמה צניחה חדה במדדים בעקבות הפיגועים.

בניו יורק, 430,000 חודשי עבודה ומשכורות בסך של 2.8 מיליארד דולר אבדו בשלושת החודשים שלאחר הפיגועים – משרדים נסגרו, יוזמות הוקפאו, והצמיחה האטה. ענפי הייצוא היו הנפגעים החמורים ביותר‏[100]. התוצר המקומי הגולמי של העיר איבד 27.3 מיליארד דולר מערכו בשלושת החודשים האחרונים של 2001 ובמשך כל 2002. 18,000 עסקים קטנים במנהטן תחתית נהרסו או עברו מקום, בעיקר אלו שהיו קרובים למרכז הסחר העולמי. כתוצאה מכך, מקומות עבודה בעיר אבדו. 2,960,000 מטר רבוע של אזורי משרדים ועסקים במנהטן תחתית נפגעו או נהרסו‏[101].

הגרעון והחוב הלאומי של ארצות הברית בעקבות הפיגועים (שימו לב להבדל בין 2001 ל-2002).

השלטון הפדרלי העביר לעיריית ניו יורק 11.2 מיליארד דולר לסיוע מיידי כבר בספטמבר 2001, ובתחילת 2002 הועברו לעיר עוד 10.5 מיליארד דולר בשביל פיתוח כלכלי ובנייה מחדש של האתרים שנהרסו‏[102]. כ-400,000 איש איבדו את מקום עבודתם בעיר ניו יורק כתוצאה מהפיגועים, ואף ענף התיירות נפגע קשות. פגיעה משמעותית נרשמה גם בענף הביטוח עקב הפיצויים העצומים שחברות הביטוח נאלצו לשלם, שהגיעו לעשרות מיליארדי דולרים. בעקבות הפיגועים האמירו מחירי הביטוח ברחבי העולם‏[103]. ענף התעופה שחווה קשיים כלכליים לפני המתקפה נפגע עוד יותר לאחר שחברות התעופה נאלצו לשלם פיצויים למשפחות הקורבנות שהיו על המטוסים, ולהחזיר לנוסעים, שלא יכלו לטוס עקב סגירת המרחב האווירי של ארצות הברית, את כספם‏[104].

הפיגועים גם הובילו בעקיפין למלחמותיה של ארצות הברית באפגניסטן ובעיראק[105], ולעוד הוצאות נוספות הקשורות לביטחון הפנים. כל הוצאות הביטחון מסתכמות בלפחות חמישה טריליון דולר‏[106].

השלכות בריאותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעלה מ-2,500 חומרים רעילים התפזרו באוויר בעקבות קריסת מגדלי מרכז הסחר העולמי. בחמשת החודשים שלאחר מכן המשיכו ענני האבק שנוצרו לזהם את האוויר באזור הקריסה. הנפגעים העיקריים מכך היו עובדי החילוץ וההצלה ואזרחים שגרו או עבדו בסמוך לאזור האסון.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר ביום המתקפה, הבטיח ראש העיר של ניו יורק, רודולף ג'וליאני, לבנות את המגדלים מחדש באומרו "קו הרקיע (של העיר) יחזור להיות שלם שוב". איגוד מנהטן התחתונה ("Lower Manhattan Development Corporation – LMDC") הוקם בהוראת ג'וליאני ומושל מדינת ניו יורק, ג'ורג' פאטקי, והוטלה עליו המשימה לתכנן את בנייתו המחודשת של מרכז הסחר העולמי. עם השנים ספג האיגוד ביקורת על כך שביצע מעט מאוד על אף התקציב הגדול שקיבל. ביולי 2004 התקיים טקס הנחת אבן הפינה של פרויקט מרכז הסחר העולמי החדש. הקמתו של בניין המשרדים הראשון בפרויקט הסתיימה בשנת 2006. הבניין החדש החליף את בניין מס' 7 של מרכז הסחר העולמי שכמו רבים אחרים התמוטט ביום המתקפה. בניין מס' 1 של מרכז הסחר העולמי נמצא בבנייה נכון ל-2009. על פי התוכנית הוא יהיה המגדל הראשי, ועם סיום בנייתו (על פי התכנון בשנת 2011) הוא צפוי להיות אחד המגדלים הגבוהים ביותר באמריקה הצפונית כשהוא מתנשא לגובה של 1776 רגל (541.3 מטר), כשנת הכרזת העצמאות של ארצות הברית. שלושה מגדלים נוספים היו צפויים להיבנות באתר בין השנים 2007 ו-2012 אולם בעקבות המשבר הכלכלי העולמי שפרץ בסוף שנות ה-2000, תהליך הבנייה התעכב ועשוי להגיע לסיומו רק בשנת 2036[דרוש מקור].

האגף בפנטגון שהתמוטט ביום המתקפה, נבנה ואוכלס מחדש בתוך כשנה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי אלומות אור מנציחות את המקום בו עמדו מגדלי התאומים ביום השנה השלישי לפיגועים
מרכז הסחר העולמי החדש הממוקם על חורבות מגדלי התאומים

אחת ההנצחות הראשונות לפיגועים הגיעה בדמותם של 88 זרקורים שהותקנו במקום בו עמדו מגדלי התאומים ויצרו שתי אלומות אור אנכיות שהופנו לשמיים. ההנצחה קיבלה את השם "מחוות האורות" והתקיימה לראשונה בין 11 במרץ 2002 ל-14 באפריל של אותה שנה. החל משנת 2003 מתקיימת הנצחה זו בכל יום השנה לפיגועים.

בספטמבר 2011 נחנכה באתר בו עמדו המגדלים אנדרטה לאומית לפיגועים, בעיצובו של האדריכל הישראלי-אמריקאי מיכאל ארד. בעתיד ייפתח באתר גם מוזיאון.

אנדרטת הזיכרון לפיגוע בפנטגון נחנכה ביום השנה השביעי לפיגועים, ב-11 בספטמבר 2008. האנדרטה כוללת פארק ובו 184 ספסלים (כמספר הקורבנות) שמופנים לעבר בניין הפנטגון.

אנדרטת הזיכרון הלאומית לטיסה 93 מתוכננת להיפתח סמוך לעיירה שנקסוויל שבפנסילבניה, מקום התרסקות המטוס, ביום השנה העשירי לפיגועים. נכון ל-2009 קיימת אנדרטת זיכרון זמנית שממוקמת כ-500 מטר ממקום ההתרסקות. האנדרטה כוללת גדר באורך 40 רגל (כ-12 מטר) שהמבקרים באתר יכולים לשים עליה חפצים שונים דוגמת דגלים ופרחים. באתר מוצבים גם ספסלים שעליהם חקוקים שמותיהם של הנוסעים ואנשי הצוות שנהרגו בהתרסקות.

אנדרטאות זיכרון רבות אחרות נבנו במקומות שונים ברחבי ארצות הברית. כמו כן מספר מלגות וקרנות צדקה על שמם של ההרוגים בפיגועים הוקמו על ידי משפחות ההרוגים ועל ידי ארגונים ואישים פרטיים.

אנדרטאות ושאר אתרי הנצחה הוקמו גם במדינות אחרות, כגון האנדרטה לזכר קרבנות אסון מגדלי התאומים שבעמק הארזים בישראל.

בפתח תקווה הוקמה אנדרטה בשם "שער התקווה" ובה שני מגדלים קורסים ועליהם מצוירת קשת כסימן לתקווה.

האלבום Thin Air של המוזיקאי הבריטי פיטר האמיל נסוב סביב קריסת מגדלי התאומים, כמו גם קריסת השפע והאדנות אותם ייצגו.

תאוריות קשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תאוריית הקשר על פיגועי 11 בספטמבר

כמעט כל אירוע מסדר גודל דומה מייצר תאוריות שונות של קונספירציה ולכאורה הסתרת האמת בידי השלטון. אירועי 11 בספטמבר לא היו יוצאי דופן. האירועים נחקרו היטב על ידי רשויות השלטון האמריקני והוכח שאנשי אל-קאעידה עמדו מאחורי תכנון הפיגועים וביצועם. למרות עובדה זו, הופצו תאוריות קשר רבות בנוגע לאחראים כביכול לפיגועים. בתאוריות אלו יש מרכיבים אנטישמיים ואנטי אמריקניים, והן זוכות לאהדה ולפופולריות רבה בארצות שעוינות את המערב. עם זאת, גם בארצות הברית עצמה עולות שאלות לגבי מה שאירע באסון. כיום, 51% מתושבי ניו יורק מאמינים שהתרחיש שציירה ממשלת ארצות הברית בנושא הוא שגוי או מפוברק במידה מסוימת. לפי סקרי ערוץ החדשות CNN, למעלה מ-36% מהצופים מאמינים שקיים סוג מסוים של טיוח ממשלתי בנושא‏[107].

תאוריית קשר לגבי אירועי 11 בספטמבר מוצגת בסרט הדוקומנטרי "9/11 ההבדל הקטן", המעלה שאלות לגבי ההסברים המקובלים לאירועי 11 בספטמבר ומעלה אפשרות שהממשל האמריקאי הוא האחראי לפיגועים. הסרט מציג ראיות לכאורה לכך ששום מטוס מסוג בואינג לא התנגש בבניין הפנטגון, ושלא ייתכן שהתנגשות המטוסים בלבד היא שריסקה את מגדלי התאומים. תאוריות אלו גרמו לכך שב-16 במאי 2006 שחררה ארצות הברית לתקשורת את קלטת הווידאו של מצלמת אבטחה של תחנת דלק הסמוכה לבניין הפנטגון, על פי צו בית משפט. בקלטת ניתן לראות הבזק לבן המייצג את המטוס מעט לפני הפיצוץ, אך יש הטוענים [דרוש מקור] שהוא נראה יותר כמו טיל שיוט‏[108].

תאוריית קשר אחרת, הנפוצה מאוד בעולם המוסלמי, היא שמאחורי הפיגוע עמדו היהודים וישראל. ב-11 בספטמבר נעדרו מעבודתם במגדלי התאומים יהודים דתיים רבים משום התארכות תפילת שחרית באמירת "סליחות". לפי תאוריה זו, קיבלו היהודים התראה מוקדמת על הצפוי להתרחש. בעיתון המצרי "אל-אהראם" התפרסמו טענות רבות למעורבותו של המוסד בפיגועים: היעדר יהודים שנפגעו בהם, לטענת העיתון, מכירה כללית של מניות שבוצעה בידי יהודים יומיים קודם, ההשערה שרק ארגון כמו המוסד, מרושת היטב בארצות הברית ויכול היה לחדור כך את הביטחון האמריקני ועוד‏[109]. טענות דומות, כולל מניין משוער של היהודים שנעדרו מעבודתם באותו יום וכן מידע על ישראלים שנעצרו בארצות הברית בעקבות הפיגוע, הושמעו בידי מקורות ערביים רבים, חלקם רשמיים. בניגוד לתאוריית הקשר, בין ההרוגים היו 5 אזרחי ישראל, וכ-270 עד 400 יהודים.

מדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Multimedia-icon.svg נאום בוש לאומה ב-11 בספטמבר 2001 בעקבות הפיגועים
לעזרה בהפעלת הקובץ

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ים דווייר, קווין פלין, 102 דקות - הסיפור שטרם סופר על מגדלי התאומים, הוצאת עברית, תירגמה מאנגלית: אינגה מיכאלי.
  • גרג מנינג, באהבה, גרג ולורן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Inside 9/11 : Zero Hour, National Geographic Channel documentary, 2005
  2. ^ "בן לאדן לוקח אחריות על ה9/11", CBS News.
  3. ^ דף הפרויקט של הבניין החדש, באתר הבינוי המרכזי של מנהטן תחתית
  4. ^ כאן
  5. ^ דו"ח וועדת 9/11, פרק 5.
  6. ^ Wright (2006), p. 308. וגם ראה כתבה זו
  7. ^ {Bergen (2006), p. 283.
  8. ^ Wright (2006), pp. 309–315. McDermott (2005), pp. 191–2.
  9. ^ כאן
  10. ^ כאן
  11. ^ קובץ PDF
  12. ^ כתבה בספרדית.
  13. ^ דו"ח וועדת 9/11, עמודים 4-14.
  14. ^ מתוך דו"ח וועדת 9/11 באינטרנט.
  15. ^ לדוגמה: הדיווח של רשת CNN (זהירות - תמונות קשות לצפייה).
  16. ^ חקירת מסלול טיסה 11, קובץ pdf.
  17. ^ חקירת מסלול טיסה 175, קובץ pdf.
  18. ^ חקירת מסלול טיסה 77, קובץ pdf.
  19. ^ מסקנות וועדת 9/11.
  20. ^ כתבה של הוושינגטון פוסט.
  21. ^ תמלול מלא של ההקלטה, באתר פוקס ניוז.
  22. ^ הסיפור המלא של טיסה 93.
  23. ^ מבחר כתבות: אחת על הנוסע טוד בימר, אחת של ה-cnn, אחת על גבורתם של הנוסעים, עוד אחת של הלוס אנג'לס טיימס, וכתבה של הcnn שמאשרת את השימוש בסכינים.
  24. ^ תוכניתו של לארי קינג וכן עיין בדו"ח ועדת 9/11, עמודים 4-14.
  25. ^ דו"ח ועדת 9/11, עמודים 4-14.
  26. ^ כאן.
  27. ^ World Trade Center Building Performance Study, Ch. 5 WTC 7 – section 5.5.4
  28. ^ כאן.
  29. ^ כאן.
  30. ^ כאן.
  31. ^ Fouda and Fielding (2004), pp. 158–9.
  32. ^ כאן.
  33. ^ National Institute of Standards and Technology (NIST) Federal Building and Fire Safety Investigation of the World Trade Center Disaster – Answers to Frequently Asked Questions (August 30, 2006)‎, באתר NIST
  34. ^ מומחים: מגדלי התאומים קרסו בגלל החום שהמיס את קורות הפלדה, אתר "הידען"; ענת ג'ורג'י ומירי ריילי, פלדה, ברזל, מגדלי תאומים..., הארץ, 14 בספטמבר 2001
  35. ^ כאן.
  36. ^ שתי כתבות, פה ופה.
  37. ^ פה.
  38. ^ פה.
  39. ^ 39.0 39.1 39.2 Sunder (2005), p. 48.
  40. ^ פה.
  41. ^ כאן, עמ' 294.
  42. ^ Sunder (2005), p. 46.
  43. ^ פה
  44. ^ פה
  45. ^ פה
  46. ^ פה
  47. ^ פה
  48. ^ פה. נתונים כללים אפשר למצוא פה
  49. ^ פה
  50. ^ פה
  51. ^ פה
  52. ^ דוגמה יפה
  53. ^ פה
  54. ^ כתבה של הBBC על שורשי אל קאעידה
  55. ^ הנוסח המלא, באנגלית.
  56. ^ הפתווה השנייה, הנוסח המלא.
  57. ^ נאומו המלא
  58. ^ כתבה בפוקס ניוז.
  59. ^ כתבה בCNN
  60. ^ ההצהרה המלאה
  61. ^ הכתבה המלאה
  62. ^ כתבה על כך אפשר למצוא כאן. כמו כן ראו האתר הרשמי של FBI
  63. ^ מקור ראשון ומקור שני. במקור השני ניתן לצפות בנאומו של נשיא ארצות הברית אובמה בעקבות מות בן לאדן.
  64. ^ החלטה 661
  65. ^ החלטה 687
  66. ^ פתוות 1998
  67. ^ כתבה על יציאת כוחות אלה
  68. ^ Bergen, Peter L. (2001). Holy War Inc.. Simon & Schuster. p. 3.
  69. ^ כתבה כאן
  70. ^ מכתב לאמריקה.
  71. ^ The 911 Commission Report. 911 Commission. pp. 20–42
  72. ^ כאן וכאן
  73. ^ 73.0 73.1 כאן
  74. ^ כאן
  75. ^ Stein, Howard F. (2003). "Days of Awe: September 11, 2001 and its Cultural Psychodynamics". Journal for the Psychoanalysis of Culture and Society (Columbus, OH: Ohio State University Press)
  76. ^ כאן
  77. ^ PBS NewsHour
  78. ^ כאן
  79. ^ פה
  80. ^ כאן
  81. ^ מקור 1, מקור 2 ומקור 3
  82. ^ כאן
  83. ^ כאן
  84. ^ הצהרה של נאטו כאן. הסבר על סעיף חמש כאן
  85. ^ ההחלטה
  86. ^ כתבה בניו יורקר
  87. ^ המדינה הנוספת היחידה שעשתה זאת מלבד ישראל וארצות הברית הייתה אירלנד
  88. ^ כאן
  89. ^ כתבה
  90. ^ לדוגמה, כתבה בבריטניה
  91. ^ כאן
  92. ^ כאן וגם כאן.
  93. ^ גם פה וגם פה
  94. ^ על יחסה של פקיסטן: פה ופה
  95. ^ שלל כתבות בנושא: פה פה ופה
  96. ^ NATO Update: Invocation of Article 5 confirmed, באתר נאט"ו, 2 באוקטובר 2001
  97. ^ המחקר המלא: כאן
  98. ^ כאן
  99. ^ Bob, Fernandez (September 22, 2001). "U.S. Markets Decline Again". KRTBN Knight Ridder Tribune Business News (The Philadelphia Inquirer).
  100. ^ Dolfman, Michael L.; Wasser, Solidelle F. (2004). "9/11 and the New York City Economy". Monthly Labor Review 127.
  101. ^ כאן
  102. ^ עמוד 5 כאן
  103. ^ רע"א 4105/10
  104. ^ כאן
  105. ^ פה
  106. ^ פה
  107. ^ Lev Grossman,‏ Why the 9/11 Conspiracy Theories Won't Go Away, באתר טיים מגזין, 3 בספטמבר 2006
  108. ^ סוכנויות הידיעות, תיעוד מצולם: כך נראתה ההתרסקות בפנטגון, באתר ynet‏, 17 במאי 2006
  109. ^ Prominent Arabs blame 9-11 on Jews, באתר WorldNetDaily,‏ 10 בינואר 2002