פיגועי 11 בספטמבר

מלמעלה למטה: מרכז הסחר העולמי בוער, חלקו ההרוס של הפנטגון, התנגשות טיסת 175 במגדלי התאומים, כבאי קורא לעזרה בגראונד זירו, חשיפת המנוע של טיסת יונייטד 93, טיסה 77 מתרסקת אל תוך הפנטגון.

מגדלי התאומים בוערים בעת המתקפה

מבט מקרוב בהריסות התאומים

מבט מקרוב בהריסות הפנטגון

פיגועי 11 בספטמבר הם מתקפת הטרור הגדולה בהיסטוריה, שהתבצעה בבוקר 11 בספטמבר 2001 בארצות הברית. תשעה עשר טרוריסטים מארגון אל-קאעידה, חטפו ארבעה מטוסי נוסעים גדולים (של חברות התעופה יונייטד ואמריקן איירליינס). שניים מהם רוסקו אל תוך מגדלי התאומים במרכז הסחר העולמי בניו יורק ומוטטו אותם. מטוס נוסף רוסק לתוך הפנטגון, מרכז מחלקת ההגנה האמריקנית, בסמוך לוושינגטון, והחריב אחד מאגפיו. מטוס רביעי שיועד להתרסק על הבית הלבן או על בניין הקונגרס של ארצות הברית, התרסק באזור חקלאי בפנסילבניה, לאחר שנוסעיו נאבקו בחוטפיהם. בהתקפות הטרור נרצחו 2,998 בני אדם, גופות רבים מהם לא זוהו עד היום.

הפיגועים הכו בהלם את ארצות הברית ואת העולם כולו, שעמד מול קטסטרופה בה נראה היה כי סרט קולנוע אפוקליפטי הופך למציאות קיימת. ההשלכות המדיניות, החברתיות, הכלכליות והתרבותיות של הפיגועים היו מרחיקות לכת. הם פקחו את עיני העולם להכרה בסכנת הטרור האסלאמי, והביאו למפנה במדיניות ארצות הברית במזרח התיכון, למלחמת אפגניסטן ובעקיפין גם למלחמת עיראק ב-2003.

ההכנות והמניע לפיגועים

ערך מורחב – ההכנות לפיגועי 11 בספטמבר

אוסאמה בן לאדן נחשב לאחראי והיוזם העיקרי של הפיגועים

מוסלמים קנאים ברחבי העולם, התנגדו למעורבות ארצות הברית בערב הסעודית ובמדינות ערביות נוספות, לתמיכתה בישראל, וכמו גם לפלישת התרבות המערבית לעולם המוסלמי. כתוצאה מכך הופנה זעם רב כנגד ארצות הברית והמערב במשך מספר עשורים בקרב קהילות מוסלמיות, דבר שהיה כר פורה לגיוס תומכים במעשי טרור ואלימות נגד מטרות אמריקאיות ומערביות, בנוסף למטרות הישראליות. אחד מאותם קנאים היה אוסאמה בן לאדן, טרוריסט סעודי ממוצא תימני (שנעזר בעבר בכספי ה-CIA במלחמה מול ברית המועצות באפגניסטן). בן לאדן הקים בשנות השמונים את ארגון אל-קאעידה ("הבסיס" בערבית), שהיה ארגון-גג לתנועות הג'יהאד העולמי והכשיר מחבלים לפעולות טרור באזורי המאבק האסלאמי ברחבי העולם, ובסיסו היה באפגניסטן של משטר הטליבאן.

בשנות התשעים החלו פיגועי הטרור הגדולים של הארגון, וב-1993 אף נעשה הניסיון הראשון לפוצץ את מגדלי התאומים באמצעות מכונית תופת. ב-1999 אל-קאעידה הייתה מעורבת בפיגועים גדולים בשגרירויות ארצות הברית באפריקה ובפיגוע נגד המשחתת האמריקנית USS Cole בתימן בשנת 2000. פיגועים גדולים שתוכננו לפתיחת המילניום סוכלו. חאליד שייח' מוחמד, טרוריסט עצמאי שהגה את רעיון מתקפת מטוסי הקמיקזה, חבר אל בן לאדן, וצעדיהם לקראת מימוש הרעיון החלו כבר ב-1998.

השניים איתרו חבורת צעירים ערבים שרכשו השכלה בגרמניה ("תא המבורג") ושלחו אותם ללימודי טיסה בארצות הברית (הם הניחו שגם תחת איומי נשק, אף טייס חטוף לא יבצע את הפעולות שהם ידרשו ממנו). גרעין זה, שאליו הצטרפו מחבלים נוספים, רובם ממוצא סעודי ומצרי, היה אחראי למימוש התוכנית.

סוכנויות המודיעין האמריקאיות, ידעו כבר בקיץ שאל-קאעידה מתכננת פעולה גדולה שקשורה במטוסים אי שם בעולם, ואף עלו על שמותיהם של החוטפים, אך לא הצליחו לעצור את התוכנית.

האנטישמיות העזה של מבצעי הפיגועים, אף שהייתה מקור המוטיבציה הראשי שלהם^{[דרוש מקור]}, גם איימה על הצלחת מבצעם. בן לאדן כמעט שהתפתה להקדים את המבצע עוד בטרם הושלמו ההכנות לו, כדי שיהווה תגובה על ביקור אריאל שרון בהר הבית^{[דרוש מקור]}, ומנהיג הטליבאן, מארחו של בן לאדן, דרש שהפיגוע יהיה כנגד היהודים ולא כנגד האמריקנים^{[דרוש מקור]}.

חטיפות המטוסים וריסוקם

ערך מורחב – חטיפות המטוסים בפיגועי 11 בספטמבר

תרשים של מסלולי המטוסים

קטע וידאו ממצלמת אבטחה המראה את הפגיעה בפנטגון

בבוקר 11 בספטמבר 2001 יצאה תוכניתם של המחבלים אל הפועל. ארבעה מטוסי נוסעים של טיסות פנימיות שהמריאו מנמלי תעופה בארצות הברית נחטפו, עם עשרות נוסעים על סיפונם. החוטפים, מצרים וסעודים, דקרו את הדיילים באמצעות סכינים יפניות פשוטות והשתלטו על תאי הטייס, תוך שהם דוקרים את הטייסים, וכשהגאי המטוס היו בידי אחד החוטפים, שעבר הכשרה בטיס, הוא הפנה אותם אל עבר יעדים הידועים כסמלי הכוח של אמריקה: מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי בעיר ניו יורק, מבנה הפנטגון (משרד ההגנה) וגבעת הקפיטול בבירה וושינגטון.

מספר נוסעים שהיו על המטוסים החטופים הצליחו לבצע שיחות טלפון ולספק פרטים על החטיפה. נמסר כי בכל מטוס היו בין שלושה לארבעה חוטפים, וכי הם ריססו חומר כלשהו שהקשה על הנשימה ודחקו את הנוסעים לאחורי המטוס. בחלק מהטיסות דווח כי החוטפים טענו שיש ברשותם פצצה, וכי מלבד הטייסים נדקרו גם דיילים ונוסעים. בשידור חוץ ששודר בטעות נשמע מפקד החוטפים, מוחמד עטא, מודיע לנוסעים כי יש בידיהם מספר מטוסים חטופים, תובע מהם לשמור על שקט, ומנסה להטעות אותם בהודיעו כי הם חוזרים לנמל התעופה.

שלושה מהמטוסים התרסקו החל מהשעה 8:46 בבוקר ביעדים שנקבעו להם. המטוס הראשון, טיסה 11 של אמריקן איירליינס, פגע במגדל הצפוני של מגדלי התאומים. זמן קצר לאחר מכן, בשעה 09:03, פגע מטוס נוסף, טיסה 175 של יונייטד איירליינס, במגדל הדרומי. כחצי שעה מאוחר יותר, בשעה 09:37, התרסק מטוס שלישי, טיסה 77 של אמריקן איירליינס, לתוך בניין הפנטגון. המטוס הרביעי והאחרון שנחטף באותו יום, טיסה 93 של חברת יונייטד, שהיה אמור להתרסק על הבית הלבן או על בניין הקונגרס שבגבעת הקפיטול, התרסק בשעה 10:03 בשדה נטוש ליד העיר פיטסבורג בפנסילבניה. נוסעיו התקוממו לאחר שנודע להם על סדרת הפיגועים במגדלי התאומים מקרוביהם בשיחות שנערכו בטלפון סלולרי. הנוסעים, שהבינו את גורלם הצפוי, ניסו לפתוח בכוח את דלת תא הטייס הנעולה, והמחבלים שהיו בפנים החליטו לרסק את המטוס מוקדם מהמתוכנן.

שני מגדלי התאומים, שאלפי טונות של דלק בוער התיכו את יסודות המתכת שלהם, קרסו בזה אחר זה. המגדל הדרומי קרס ראשון בסביבות השעה 09:59 לאחר שבער קרוב לשעה. המגדל הצפוני קרס בשעה 10:28 לאחר שבער למעלה משעה וחצי. ההערכות הראשוניות היו שהמגדלים לא יקרסו לגמרי, ולכן זרמו למקום כבאים וכוחות הצלה רבים, שעם קריסת הבניינים נמנו עם הנספים. קריסת המגדלים הותירה אחריה הרס רב באזור נרחב למדי ברחבי העיר ניו יורק ובמיוחד במרכז הסחר העולמי, שנהרס לחלוטין. בניין מרכז הסחר העולמי 3 (בו שכן מלון מריוט) נהרס כתוצאה מהתמוטטותם של מגדלי התאומים. בניין מרכז הסחר העולמי 7, מבנה בן 47 קומות, נפגע קשה מהריסות המגדלים, וקרס בשעה 17:20 לאחר ששריפות שפרצו בו החלישו את שלמות המבנה. מבנה הפנטגון נפגע בחלקו, וחלק גדול מאגפו המערבי התמוטט כחצי שעה לאחר הפגיעה.

המתקפה עוררה מבוכה בקרב גופי התקשורת השונים, שבמהלך היום העבירו דיווחים כוזבים וסותרים שניזונו בעיקר משמועות לא מבוססות. גם בקרב פקחי הטיסה שרר בלבול כבד. מרחבה האווירי של ארצות הברית נסגר לתנועת מטוסים, כאשר טיסות שכבר היו באוויר קיבלו הוראה לחזור בחזרה על עקבותיהן או הופנו לנחיתה בקנדה או מקסיקו. בשלושת הימים שלאחר הפיגוע, שמי המדינה היו נקיים ממטוסים אזרחיים ורק מטוסי קרב חלפו בהם מידי פעם.

מכניקת ההתרסקות

כל אחד ממגדלי התאומים תוכנן לשרוד פגיעה ישירה של מטוס בואינג 707. עם זאת, יכולת החישוב בעת תכנון המגדלים (שנות ה-60) הייתה מוגבלת, וכנראה לא לקחה בחשבון פגיעה מכוונת במהירות גבוהה, עם מכלי דלק מלאים. בנוסף, המטוסים שהתרסקו לתוך המגדלים, מדגם בואינג 767, גדולים ב-20% מבואינג 707. מיד לאחר הפגיעה אכן נותרו המגדלים עומדים, והם קרסו רק לאחר דקות ארוכות – הבניין הראשון מרכז הסחר העולמי 1 קרס כ-102 דקות לאחר פגיעת המטוס, והשני, מרכז הסחר העולמי 2, כ-56 דקות לאחר הפגיעה בו. קריסת הבניין הראשון ארכה 11 שניות, וזו של השני 9 שניות.

ועדות שחקרו את הסיבה לקריסת הבניינים קבעו כי בעת פגיעת המטוסים בבניינים אירעו מספר תהליכים קריטיים: פגיעת המטוסים הסירה את הבידוד התרמי מעל קורות פלדה רבות, שברה עמודי תמיכה, גרמה לחלוקת עומס שונה מהמתוכנן בין עמודי התמיכה הנותרים, והביאה לתבערה גדולה לאחר שדלק רב מאוד נשפך מהמטוסים והתלקח. מערכות כיבוי האש בבניין לא היו מסוגלות להתמודד עם שריפה גדולה כל כך, והמתזים בחלק מהקומות שבהן בערה האש לא פעלו, משום שהתנגשות המטוסים שברה את הצינורות שהוליכו מי כיבוי לקומות הגבוהות. קורות הפלדה שאיבדו את הבידוד התרמי נחשפו לדלק הבוער והתחממו לטמפרטורות גבוהות מאוד, לפי ההערכות כ-700 מעלות צלזיוס או יותר. כאשר פלדה מתחממת כל כך, היא מאבדת כ-85% מהחוזק שלה. הפלדה אמנם לא נמסה כתוצאה מהחום הרב, אך נחלשה מדי ולא יכלה לעמוד במשקל הבניין. כתוצאה מכך, חלק הבניין שמעל מקום הפגיעה החל לקרוס מטה כשהוא מרסק בדרכו את כל הקומות שתחתיו – עד לקרקע.

פעולות החילוץ

מאתיים יחידות של מחלקת כיבוי האש של העיר ניו יורק (כמחצית הכוח של המחלקה) התפרסו במהירות באזור המגדלים זמן קצר לאחר תחילת המתקפה. לכוח נוספו גם מספר חובשים וכבאים שהגיעו למקום אף על פי שלא היו בתפקיד באותו יום. משטרת העיר ניו יורק ומחלקת המשטרה של רשות הנמל, התפרסו גם הם במערך חירום מיוחד. מרגע הגעתם למקום, שלושת הגופים הללו לא תיאמו ביניהם את פעולותיהם, והתרכזו בביצוע פעולות הצלה אקראיות. לאחר שמצב המגדלים הלך והחמיר, ניתנה הוראה לקציני משטרת ניו יורק להוציא את כוחותיהם מהבניינים במהירות, ומרבית השוטרים הספיקו לצאת מהמגדלים בבטחה טרם קריסתם. עמדות פיקוד נפרדות ותקשורת רדיו משובשת גרמה לכך שהודעת הפינוי לא הועברה לקציני מחלקת כיבוי האש. רק לאחר קריסת המגדל הראשון הועברה הודעת הפינוי גם לכוחות הכבאים, אולם עקב כשלים טכניים וציוד תקשורת מקולקל, רבים לא קיבלו את ההודעה. מסיבה זו מספר הכבאים שנהרגו בפיגועים הוא הגבוה ביותר מבין כל הקורבנות של גופי שירותי החירום השונים שפעלו באותו יום. מוקדני החירום (9-1-1) קיבלו מידע חשוב מהמתקשרים אך רובו הגדול לא עבר לידיעתם של המפקדים בשטח.

מספר שעות לאחר המתקפה, החל ארגון ראשון של מבצע חילוץ והצלה מתואם. לאחר עבודה מאומצת שנמשכה חודשים רבים, פונו כל הריסות מרכז הסחר העולמי בסוף חודש מאי 2002.

מניין הקורבנות

קולאז' של תמונות הקורבנות של פיגועי 11 בספטמבר (לחצו להגדלה)

בפעולת הטרור, המוגדרת כגדולה בהיסטוריה, נרצחו 2,977 בני אדם, בני עשרות אומות‏. 2,606 איש נהרגו בעיר ניו יורק כאשר רוב האנשים נספו בתוך המגדלים, והשאר נהרגו על הקרקע בסמוך אליהם. 125 איש נהרגו בתוך הפנטגון. כל נוסעי ארבעת המטוסים החטופים ואנשי צוותם, 246 איש (לא כולל 19 המחבלים), נספו גם הם. במניין הקורבנות הרשמי לא נספרים 24 איש המוגדרים כנעדרים, וגורלם לא נודע בוודאות עד היום.

ההערכה היא כי בזמן המתקפה שהו במגדלים בין 14 ל-19 אלף איש. גורלם של מרבית האנשים הללו נקבע עם פגיעת המטוסים, על פי הקומה שבה נמצאו בעת הפגיעה. מרבית האנשים שנמצאו בקומות שמתחת לאזור הפגיעה, הצליחו לצאת מהמגדלים טרם הקריסה ולהינצל. גורלם של השאר היה קודר יותר. 1,366 איש במגדל הצפוני, ולמעלה מ-600 איש במגדל הדרומי, נמצאו באזור הפגיעות או בקומות שמעליהן ברגע התרסקות המטוסים. רבים מהם שרדו את התרסקות המטוס וההרס שנלווה אליו, אך מצאו את מותם לאחר שנלכדו בתוך המגדלים ללא יכולת לצאת שכן כל המעליות, וגרמי המדרגות נהרסו לחלוטין בעקבות החור שנפער בבניינים. חריג לכך היה גרם מדרגות אחד במגדל הדרומי שנשאר שלם על אף הנזק הרב. 18 אנשים שנמצאו באזור הפגיעה או מעליו במגדל זה, הצליחו למצוא את דרכם אליו והספיקו לרדת אל הקרקע טרם הקריסה וניצלו.

לפחות 200 איש קפצו אל מותם מהמגדלים הבוערים, לאחר שלא יכלו לסבול עוד את החום הכבד, והתרסקו על המדרכות או על גגות של בניינים סמוכים. מספר אנשים שנמצאו מעל אזור הפגיעה בחרו לנסות לעלות למעלה אל גג המגדלים בתקווה שמסוק יגיע ויחלצם. אולם דלתות הגישה לגג היו נעולות, וחילוץ כזה לא התאפשר עקב העשן הסמיך והחום הכבד שלא אפשרו למסוקים להתקרב למקום.

מניין הקורבנות כולל גם 411 מעובדי שירותי החירום השונים שהגיעו לזירה, ונהרגו בעת שניסו להוציא לפועל פעולות הצלה וכיבוי אש שונות. מחלקת כיבוי האש של העיר ניו יורק איבדה 343 מאנשיה, משטרת העיר ניו יורק איבדה 23 מאנשיה ומחלקת המשטרה של רשות הנמל איבדה 37 מאנשיה. שמונת ההרוגים הנותרים היו חובשים מניידות רפואת חירום פרטיות.

ב-23 בפברואר 2005, כשלוש שנים וחצי לאחר הפיגוע, הסתיים באופן רשמי זיהוי גופותיהם של קורבנות הפיגוע. 1,161 בני אדם לא זוהו בוודאות, וחלקי גופותיהם צפויים להיטמן במתחם הזיכרון וההנצחה לרגלי המגדלים החדשים העתידים להיבנות במקום‏.

תגובות לפיגועים

תגובות בארצות הברית

נאום בוש בפני הקונגרס ב-20 בספטמבר 2001 בעקבות הפיגועים

הפיגועים הותירו את ארצות הברית המומה, מבולבלת וכאובה. תחושת מצור הייתה קיימת ברחבי המדינה בימים שלאחר הפיגועים. ברחובות ניו יורק הסתובבו מאות ואלפי אנשים שחיפשו את יקיריהם שנעלמו בהתמוטטות המגדלים, ובידיהם תמונות יקיריהם. תמונות ועלונים רבים ובהם שמות ותמונות פניהם של הנעדרים נתלו ברחובות. קרנות סיוע רבות הוקמו במטרה לסייע לקורבנות המתקפה על ידי מתן תמיכה כספית לניצולים ולמשפחות הקורבנות.

תוכניות מגירה להמשכיות הממשל, שכללו פינויים נרחבים של גורמי ממשל בכירים למקומות מסתור מוגנים, הופעלו זמן קצר לאחר תחילת המתקפה עקב חשש מהתקפה נרחבת על וושינגטון הבירה שתשתק את פעולת הממשלה. אחוזי התמיכה בנשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש, עלו בצורה חדה בחודשים שלאחר הפיגועים. כבר בערבו של יום הפיגוע הופיע בוש לראשונה מול מצלמות התקשורת מהחדר הסגלגל, הודיע על מה שאירע, ובנאום תקיף התווה קו פעולה נחוש כנגד ארגוני הטרור והמסייעים בידם. ב-20 בספטמבר, נשא בוש נאום בפני האומה מול הרכב מלא של הקונגרס, ובו התייחס לאירועי אותו יום, למאמצי החילוץ, ולתגובה הצפויה שלו לאירועים אלה.

ארגונים מוסלמיים רבים בארצות הברית מיהרו לגנות את הפיגועים, וקראו לאזרחים מוסלמים ברחבי המדינה לסייע לקורבנות המתקפה ובני משפחותיהם. רבים מהם תרמו סכומי כסף נכבדים למטרה זו, הפעילו עמדות לתרומת דם וסיפקו סיוע במזון, ומקומות מגורים זמנים לקורבנות. אף על פי כן, בימים שלאחר הפיגועים נרשמו מספר תקריות של הטרדה ופשעי שנאה כנגד אנשים בעלי חזות מזרח תיכונית, שהגיעו בצורה של אלימות מילולית, אלימות פיזית, ופגיעה במסגדים ובמבני דת אחרים שנתפסו כקשורים לאסלאם. אירוע בולט במיוחד היה מקרה רציחתו של אזרח אמריקאי, בן הדת הסיקית, שנורה ב-15 בדצמבר 2001 לאחר שרוצחו חשב אותו בטעות למוסלמי עקב הטורבן המסורתי שלבש, שנתפס על ידי רבים בחברה האמריקאית כאחד הסמלים הסטראוטיפיים של מוסלמים.

תגובות ברחבי העולם

הפיגועים גונו על ידי ממשלות בכל רחבי העולם. שרי החוץ של האיחוד האירופי נפגשו לאסיפת חירום ביום שלמחרת המתקפה ודנו בהוצאת הודעת גינוי משותפת. רבים ממנהיגי האיחוד הביעו הזדהות עם ארצות הברית. קאנצלר גרמניה, גרהרד שרדר, תיאר את הפיגועים כהכרזת מלחמה על העולם המתורבת. ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, התחייב כי ארצו תעמוד לצד ארצות הברית במלחמת בטרור, והעיתון הצרפתי "לה מונד" יצא לאור ביום שלאחר הפיגועים כשבעמודו הראשון מופיעה הכותרת "כולנו אמריקאים". נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, אמר כי הוא תומך בתגובה חריפה כנגד המעשים הברבריים, וראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, הפציר בעולם להילחם בטרור, והכריז על יום אבל לאומי כאות הזדהות עם ארצות הברית‏. גינויים בולטים דומים נשמעו ממדינות רבות אחרות דוגמת ניו זילנד, קובה, סין, מקסיקו והודו.

התגובות בעולם הערבי לעומת זאת, היו מעורבות. מרבית המדינות גינו את המתקפה ובהן מצרים, ירדן, לוב, סוריה, איראן ופקיסטן. נשיא עיראק, סדאם חוסיין, אמר זמן קצר לאחר המתקפה כי "הקאובויים האמריקאים קוצרים את פירות פשעיהם נגד האנושות" אולם מאוחר יותר הביע את תנחומיו לעם האמריקאי. הרשות הפלסטינית גינתה את המתקפה אולם זמן קצר לאחר מכן כשלושת אלפים פלסטינים יצאו לרחובות העיר שכם, ופצחו בחגיגות כשהם צועקים "אללה אכבר" ומחלקים ממתקים. חגיגות נראו גם במספר מחנות פליטים פלסטינים בלבנון. תמונות הפלסטינים החוגגים שודרו בכלי תקשורת בכל רחבי העולם ועררו סערה. שר ההסברה הפלסטיני, יאסר עבד רבו, הוציא הודעה בה טען כי החגיגות הן של מיעוט שאינו מייצג את רגשותיהם האמיתיים של העם הפלסטיני.

מנהיגי משטר הטליבאן באפגניסטן אמנם גינו את הפיגועים, אך דחו את הטענות כי אוסאמה בן לאדן הוא העומד מאחוריהם. עשרות אלפי אזרחים אפגאנים ניסו להימלט מהמדינה בימים שלאחר מכן מחשש לתגובה צבאית מצד ארצות הברית. פקיסטן השכנה, בה שהו כבר פליטים אפגאנים רבים מעימותים קודמים במדינה, סגרה את גבולה עם אפגניסטן ב-17 בספטמבר. פחות מחודש לאחר מכן, פלשו כוחות ארצות הברית ביחד עם כוחות בינלאומיים נוספים לאפגניסטן, במה שהיווה את יריית הפתיחה של המלחמה העולמית בטרור.

תחילת המלחמה העולמית בטרור

ערך מורחב – המלחמה העולמית בטרור

בנאום בפני שני בתי הקונגרס ב-20 בספטמבר 2001 הכריז הנשיא בוש על מלחמת חורמה בטרור העולמי, והציב בפני שלטון הטליבאן באפגניסטן אולטימטום בדרישה להסגיר את אוסאמה בן לאדן ואת כל אנשי אל-קאעידה שהיו אחראים לפיגועים. ב-2 באוקטובר, הפעילה ברית נאט"ו את סעיף 5 באמנה שלה, והצהירה כי ההתקפות כנגד ארצות הברית דינן כהתקפות על כל המדינות החברות בברית. חמישה ימים לאחר מכן, לאחר שממשלת אפגניסטן לא נענתה לאולטימטום של ארצות הברית, פלשה קואליציה של מדינות בהנהגת ארצות הברית למדינה, הפילה את שלטון הטליבאן, ודחקה את אנשיה לאזורים נידחים בהרים. מאז ועד שנת 2011 נמשך מצוד רב שנים אחר בן לאדן, והוא חוסל בפעולה צבאית בפקיסטן ב-1 במאי 2011 על ידי לוחמי יחידת הקומנדו הימי האמריקאית.

מלבד אפגניסטן, ארצות הברית האשימה גם את עיראק ובראשה סאדם חוסיין במעורבות בפיגועים ובהחזקת נשק להשמדה המונית. אף על פי שברבות השנים הטענות הללו התבררו כבלתי מבוססות, יש הטוענים כי הלך הרוח הציבורי בארצות הברית ובמדינות רבות בעולם בשנים שלאחר הפיגועים, אפשר את פתיחת מלחמת עיראק ללא התנגדות משמעותית שעלולה הייתה להיווצר בנסיבות רגילות.

מלבד ביצוע פעולות צבאיות, ארצות הברית, במשותף עם מדינות נוספות, הטילה סנקציות כלכליות וצבאיות נגד מדינות שנטען כי הן נותנות מחסה לטרוריסטים. שיתוף הפעולה בין ארגוני הביון השונים בעולם גבר בשנים שלאחר המתקפה, ומדינות רבות בעולם התייצבו לצד ארצות הברית והבטיחו לסייע לה במאבקה. מספר מדינות, מלבד ארצות הברית, הגבירו את מוכנותן הצבאית בשנים שלאחר הפיגועים. דוגמאות למדינות כאלה הן הפיליפינים ואינדונזיה שנאבקות בתחומן כנגד טרור אסלאמי.

אירועי 11 בספטמבר שינו לחלוטין את התפיסה של הטרור האסלאמי בעיני מדינות העולם ורשויות הביטחון שלהן, והן הגבירו את המלחמה בהתארגנויות הטרור המקומיות וכן את אמצעי האבטחה (במיוחד בשדות התעופה), וכן הגבלות נרחבות יותר על כניסת אזרחים זרים לארצות הברית, במיוחד מאזור מערב אסיה והמזרח התיכון. דרישת הממשל למלחמה בטרור נתנה גיבוי לאמצעים שפגעו בזכויות האדם שעד אז לא היו מקובלים בארצות הברית הדמוקרטית. ב-25 בנובמבר 2002 נכנס לתוקפו חוק שעבר בקונגרס, ואושר על ידי בוש, להקמת המחלקה לביטחון המולדת. הקמת המחלקה הביאה לרה-ארגון הגדול ביותר שעבר הממשל הפדרלי של ארצות הברית מאז הקמת מחלקת ההגנה. הקונגרס העביר גם את חוק הפטריוט שהגביר את סמכויותיהן של רשויות החוק לחדור לרשומות הפרטיות של האזרחים, בטענה שהחוק יאפשר לאתר ולהעמיד לדין טרוריסטים ופושעים אחרים. מספר ארגוני זכויות אזרח במדינה מתחו ביקורת על החוק בטענה שהוא מאפשר חדירה קשה לפרטיותם של האזרחים ומבטל למעשה את פיקוח הרשות השופטת על המעשה.

ב-1 במאי 2011, במהלך מבצע חנית נפטון שנערך בפקיסטן, חוסל אוסמה בן לאדן, מנהיג ארגון אל-קאעידה והאחראי לתכנון פיגועי 11 בספטמבר. החיסול נחשב כנקמה על הפיגועים שתכנן ויזם; וכן כהשגת אחד היעדים המרכזיים של ארצות הברית במלחמה באפגניסטן, וכעשיית הצדק במלחמה העולמית בטרור.

השפעות הפיגועים

השלכות על תעשיית התעופה

אחת השאלות שעלו בימים שלאחר הפיגועים נגעה לטיב האבטחה בנמלי התעופה בעולם. השאלה שעמדה בבסיס הדיון הייתה, כיצד הצליחו כל 19 החוטפים לעבור את כל נקודות הביקורת השונות בנמלים, לעלות על המטוסים ולהשתלט עליהם בקלות רבה כל כך. בשנים שלאחר הפיגועים ובעקבות הפקת לקחים, הועלתה משמעותית רמת האבטחה בנמלי תעופה ובטיסות רבות בארצות הברית וברחבי העולם.

כבר יומיים לאחר הפיגועים, הוציאה רשות התעופה הפדרלית האמריקאית (Federal Aviation Administration) הוראה שהטילה איסור גורף על הכנסת כל סוגי הסכינים למיניהם לתוך המטוסים. ההוראה ניתנה לאחר שהתברר שהמחבלים הורשו לעלות למטוסים אף על פי שהם נשאו על גופם סכינים יפניות שכן לא היה איסור על הדבר באותה עת. המחבלים ניצלו עובדה זו והשתמשו בסכינים ככלי נשק בעת החטיפה.

נושא נוסף שנבחן הוא כיצד הצליחו המחבלים להתפרץ לתוך תא הטייס באין מפריע. אחת המסקנות שהתקבלו הביאה לחיזוק דלתות תא הטייס עד כדי כך שבמטוסים רבים הפכו הדלתות למשוריינות וחסינות ירי. במטוסים רבים הותקנו גם מצלמות טלוויזיה במעגל סגור על מנת שהטייסים יוכלו לצפות במתרחש בתא הנוסעים. חלק מהטייסים (בעלי רישיון מתאים) קיבלו אפשרות לשאת אקדח בזמן הטיסה לצורך הגנה עצמית, ומספר הולך וגדל של מאבטחי טיסה החלו להיות מוצבים ביותר ויותר טיסות.

בחודשים שלאחר הפיגוע, הגיעו מאות אנשי תעופה, נציגים של חברות תעופה גדולות ומומחים לתעופה מכל רחבי העולם לישראל, לחזות וללמוד על נוהלי האבטחה של חברות תעופה ישראליות ובראשן חברת אל על.

נוהלי בידוק הנוסעים בנקודות הביקורת השונות בנמלים עברו גם הם מספר שינויים משמעותיים. ביום הפיגועים, חלק מהמחבלים הפעילו את גלאי המתכות, אולם הם הורשו לעלות לטיסה לאחר שבדיקה עם גלאי מתכות ידני לא העלתה דבר חריג. בנמלי תעופה רבים בעולם כיום, הנוסעים עוברים חיפוש יסודי הכולל טפיחה על הגוף נוסף למעבר עם גלאי מתכות. ארצות הברית אף הקימה גוף ממשלתי מיוחד בשם רשות ביטחון התחבורה (Transportation Security Administration) שהוכפף למחלקה לביטחון המולדת. תחום אחריותו של הגוף החדש כולל אבטחה תקינה ומסודרת של כל סוגי התחבורה במדינה, ובפרט האבטחה בנמלי התעופה.

השלכות על הכלכלה העולמית

לפיגועים הייתה השפעה כלכלית גדולה על השווקים בארצות הברית ובעולם. מחיר הזהב והנפט עלו בצורה חדה בימים שלאחר הפיגועים, והדולר האמריקאי איבד אחוז גדול מערכו ביחס למטבעות בולטים אחרים דוגמת האירו, הלירה שטרלינג והין היפני. הבורסה לניירות ערך בניו יורק, הנאסד"ק, ובורסות מרכזיות נוספות בארצות הברית נסגרו למסחר ונפתחו מחדש רק ב-17 בספטמבר. מיד עם פתיחת המסחר, צנחו המדדים בבורסות הללו בצורה חדה ו-1.4 טריליון דולר נמחקו משווי השווקים. גם בבורסות בעולם נרשמה צניחה חדה במדדים בעקבות הפיגועים.

הנזק המיידי שנגרם מקריסת מגדלי התאומים בלבד הוערך בלמעלה מ-30 מיליארד דולר. הנזק העקיף שנגרם היה גדול אף יותר. כ-430,000 איש איבדו את מקום עבודתם בעיר ניו יורק כתוצאה מהפיגועים, ענף התיירות נפגע קשות, והתוצר המקומי גולמי של העיר ירד בלמעלה מ-27 מיליארד דולר. פגיעה משמעותית נרשמה גם בענף הביטוח עקב הפיצויים העצומים שחברות הביטוח נאלצו לשלם, שהגיעו לעשרות מיליארדי דולרים. בעקבות הפיגועים האמירו מחירי הביטוח ברחבי העולם‏. ענף התעופה שחווה קשיים כלכליים לפני המתקפה נפגע עוד יותר לאחר שחברות התעופה נאלצו לשלם פיצויים למשפחות הקורבנות שהיו על המטוסים, ולהחזיר לנוסעים, שלא יכלו לטוס עקב סגירת המרחב האווירי של ארצות הברית, את כספם.

השלכות בריאותיות

למעלה מ-2,500 חומרים רעילים התפזרו באוויר בעקבות קריסת מגדלי מרכז הסחר העולמי. בחמשת החודשים שלאחר מכן המשיכו ענני האבק שנוצרו לזהם את האוויר באזור הקריסה. הנפגעים העיקריים מכך היו עובדי החילוץ וההצלה ואזרחים שגרו או עבדו בסמוך לאזור האסון.

אחרית דבר

כבר ביום המתקפה, הבטיח ראש העיר של ניו יורק, רודולף ג'וליאני, לבנות את המגדלים מחדש באומרו "קו הרקיע (של העיר) יחזור להיות שלם שוב". איגוד מנהטן התחתונה ("Lower Manhattan Development Corporation – LMDC") הוקם בהוראת ג'וליאני ומושל מדינת ניו יורק, ג'ורג' פאטקי, והוטלה עליו המשימה לתכנן את בנייתו המחודשת של מרכז הסחר העולמי. עם השנים ספג האיגוד ביקורת על כך שביצע מעט מאוד על אף התקציב הגדול שקיבל. ביולי 2004 התקיים טקס הנחת אבן הפינה של פרויקט מרכז הסחר העולמי החדש. הקמתו של בניין המשרדים הראשון בפרויקט הסתיימה בשנת 2006. הבניין החדש החליף את בניין מס' 7 של מרכז הסחר העולמי שכמו רבים אחרים התמוטט ביום המתקפה. בניין מס' 1 של מרכז הסחר העולמי נמצא בבנייה נכון ל-2009. על פי התוכנית הוא יהיה המגדל הראשי, ועם סיום בנייתו (על פי התכנון בשנת 2011) הוא צפוי להיות אחד המגדלים הגבוהים ביותר באמריקה הצפונית כשהוא מתנשא לגובה של 1776 רגל (541.3 מטר), כשנת הכרזת העצמאות של ארצות הברית. שלושה מגדלים נוספים היו צפויים להיבנות באתר בין השנים 2007 ו-2012 אולם בעקבות המשבר הכלכלי העולמי שפרץ בסוף שנות ה-2000, תהליך הבנייה התעכב ועשוי להגיע לסיומו רק בשנת 2036^{[דרוש מקור]}.

האגף בפנטגון שהתמוטט ביום המתקפה, נבנה ואוכלס מחדש בתוך כשנה.

הנצחה

שתי אלומות אור מנציחות את המקום בו עמדו מגדלי התאומים ביום השנה השלישי לפיגועים

אחת ההנצחות הראשונות לפיגועים הגיעה בדמותם של 88 זרקורים שהותקנו במקום בו עמדו מגדלי התאומים ויצרו שתי אלומות אור אנכיות שהופנו לשמיים. ההנצחה קיבלה את השם "מחוות האורות" והתקיימה לראשונה בין 11 במרץ 2002 ל-14 באפריל של אותה שנה. החל משנת 2003 מתקיימת הנצחה זו בכל יום השנה לפיגועים.

בספטמבר 2011 נחנכה באתר בו עמדו המגדלים אנדרטה לאומית לפיגועים, בעיצובו של האדריכל הישראלי-אמריקאי מיכאל ארד. בעתיד ייפתח באתר גם מוזיאון.

ערך מורחב – האנדרטה הלאומית והמוזיאון לפיגועי 11 בספטמבר

אנדרטת הזיכרון לפיגוע בפנטגון נחנכה ביום השנה השביעי לפיגועים, ב-11 בספטמבר 2008. האנדרטה כוללת פארק ובו 184 ספסלים (כמספר הקורבנות) שמופנים לעבר בניין הפנטגון.

אנדרטת הזיכרון הלאומית לטיסה 93 מתוכננת להיפתח סמוך לעיירה שנקסוויל שבפנסילבניה, מקום התרסקות המטוס, ביום השנה העשירי לפיגועים. נכון ל-2009 קיימת אנדרטת זיכרון זמנית שממוקמת כ-500 מטר ממקום ההתרסקות. האנדרטה כוללת גדר באורך 40 רגל (כ-12 מטר) שהמבקרים באתר יכולים לשים עליה חפצים שונים דוגמת דגלים ופרחים. באתר מוצבים גם ספסלים שעליהם חקוקים שמותיהם של הנוסעים ואנשי הצוות שנהרגו בהתרסקות.

אנדרטאות זיכרון רבות אחרות נבנו במקומות שונים ברחבי ארצות הברית. כמו כן מספר מלגות וקרנות צדקה על שמם של ההרוגים בפיגועים הוקמו על ידי משפחות ההרוגים ועל ידי ארגונים ואישים פרטים.

אנדרטאות ושאר אתרי הנצחה הוקמו גם במדינות אחרות, כגון האנדרטה לזכר קרבנות אסון מגדלי התאומים שבעמק הארזים בישראל.
האלבום Thin Air של המוזיקאי הבריטי פיטר האמיל נסוב סביב קריסת מגדלי התאומים, כמו גם קריסת השפע והאדנות אותם ייצגו.

תאוריות קשר

ערך מורחב – תאוריית הקשר על פיגועי 11 בספטמבר

כמעט כל אירוע מסדר גודל דומה מייצר תאוריות שונות של קונספירציה ולכאורה הסתרת האמת בידי השלטון. אירועי 11 בספטמבר לא היו יוצאי דופן. האירועים נחקרו היטב על ידי רשויות השלטון האמריקני והוכח שאנשי אל-קאעידה עמדו מאחורי תכנון הפיגועים וביצועם. למרות עובדה זו, הופצו תאוריות קשר רבות בנוגע לאחראים כביכול לפיגועים. בתאוריות אלו יש מרכיבים אנטישמיים ואנטי אמריקניים, והן זוכות לאהדה ולפופולריות רבה בארצות שעוינות את המערב. עם זאת, גם בארצות הברית עצמה עולות שאלות לגבי מה שאירע באסון. כיום, 51% מתושבי ניו יורק מאמינים שהתרחיש שציירה ממשלת ארצות הברית בנושא הוא שגוי או מפוברק במידה מסוימת. לפי סקרי ערוץ החדשות CNN, למעלה מ-36% מהצופים מאמינים שקיים סוג מסוים של טיוח ממשלתי בנושא‏.

תאוריית קשר לגבי אירועי 11 בספטמבר מוצגת בסרט הדוקומנטרי "9/11 ההבדל הקטן", המעלה שאלות לגבי ההסברים המקובלים לאירועי 11 בספטמבר ומעלה אפשרות שהממשל האמריקאי הוא האחראי לפיגועים. הסרט מציג ראיות לכאורה לכך ששום מטוס מסוג בואינג לא התנגש בבניין הפנטגון, ושלא ייתכן שהתנגשות המטוסים בלבד היא שריסקה את מגדלי התאומים. תאוריות אלו גרמו לכך שב-16 במאי 2006 שחררה ארצות הברית לתקשורת את קלטת הווידאו של מצלמת אבטחה של תחנת דלק הסמוכה לבניין הפנטגון, על פי צו בית משפט. בקלטת ניתן לראות הבזק לבן המייצג את המטוס מעט לפני הפיצוץ, אך יש הטוענים שהוא נראה יותר כמו טיל שיוט‏.

תאוריית קשר אחרת, הנפוצה מאוד בעולם המוסלמי, היא שמאחורי הפיגוע עמדו היהודים וישראל. לפי תאוריה זו, ב-11 בספטמבר נעדרו מעבודתם במגדלי התאומים יהודים רבים, שקיבלו התראה מוקדמת על הצפוי להתרחש. בעיתון המצרי "אל-אהראם" התפרסמו טענות רבות למעורבותו של המוסד בפיגועים: היעדר יהודים שנפגעו בהם, לטענת העיתון, מכירה כללית של מניות שבוצעה בידי יהודים יומיים קודם, ההשערה שרק ארגון כמו המוסד, מרושת היטב בארצות הברית ויכול היה לחדור כך את הביטחון האמריקני ועוד‏. טענות דומות, כולל מניין משוער של היהודים שנעדרו מעבודתם באותו יום וכן מידע על ישראלים שנעצרו בארצות הברית בעקבות הפיגוע, הושמעו בידי מקורות ערביים רבים, חלקם רשמיים.

מדיה

	נאום בוש לאומה ב-11 בספטמבר 2001 בעקבות הפיגועים
	לעזרה בהפעלת הקובץ

ראו גם

• גראונד זירו
• מגדלי התאומים (סרט)
• האדם הנופל
• הנפת הדגל בגראונד זירו
• מתקפת האנתרקס

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פיגועי 11 בספטמבר

• 8:46 – המטוס הראשון פוגע במגדל הצפוני באתר nrg מעריב, 11 בספטמבר 2006
• פיגועי 11 בספטמבר, באנציקלופדיה ynet
• דו"ח ועדת החקירה לאירועי 11 בספטמבר (באנגלית)
• רדיו NPR, דיווח חי בבוקר 11 בספטמבר (באנגלית)

לקריאה נוספת

• ג'ים דווייר, קווין פלין, 102 דקות - הסיפור שטרם סופר על מגדלי התאומים, הוצאת עברית, תירגמה מאנגלית: אינגה מיכאלי.
• גרג מנינג, באהבה,גרג ולורן.