הרודף הנעלם
הרודף הנעלם היא משרה בקהילות היהודיות שתפקיד הנושא בה להגן על הקהילה על ידי חיסולים של מלשינים וכל דבר שיכול להזיק לקהילה. פעילות מחזיק המשרה הייתה נסתרת ואף אדם לא ידע מי הוא. בתנועת ההתנגדות לחסידות השתמשו ברודף הנעלם כדי לצמצם את השפעת החסידים.
נוסח התקנה
|
|---|
|
מי מאנשי קהלותינו שיבורר עליו שהוא מחזיק לאותן האנשים, לכולם או למקצתם, ופשיטא מי שילך בדרכיהם ויתנהג כמנהגיהם, לא די שהאיש ההוא מנודה מכל ומובדל ומופרש מכל קדושת ישראל, אף גם שהאיש לא יחשב לבר ישראל כל עיקר, שהיה בכל וכל כנכרי דהיינו פתו פת כותי וכו', וכלה גרש יגרש האיש ההוא מפה קהילתנו יצ"ו ושלא יהיה לו שום חזקת ישוב, ופשיטא שלא יהיה לו שום התמנות בקהל ובאסיפה ובשום חברה והכל ע"פ רודף הנעלם ומחויב הרבני הסופר לציית להרודף הנ״ל בלי שום שאלת הראש ודיין. |
| מרדכי וילנסקי, חסידים ומתנגדים, עמ' 204, גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר" |
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עדויות לרודף הנעלם נמצאות בשלוש קהילות: וילנה, מינסק וסלונים, כאשר בכל אחת מהם ניתנה פרשנות שונה לתפקיד זה.
מוטי זלקין טען שתפקיד זה היה פעיל גם ב-1836 ואף חוסל אדם אשר עסק במלשינות נגד הקהילה היהודית.[1]
מינסק[עריכת קוד מקור | עריכה]
יאקוב בראפמן בספרו על קהילת מינסק הדפיס תעודה מב' באייר תקס"א בה מפורטים ההרשאות של הרודף הנעלם[2]. שרשבסקי[3] תקף את ספרו של ברפמאן וטען שהתעודות בספר מזויפות, בין טענותיו על הספר טען שאין כזה מושג רודף נעלם, יצחק לויטץ השיב על דבריו והראה שהרודף היה קיים ומהימנותן של התעודות בספרו של ברפמאן לא מוטל בספק.[4]
ישראל קלויזנר תרגם את התעודות,[5] ויהושע מונדשיין הדפיסם בכתב העת כרם חב"ד, בין ההרשאות שניתנו לרודף היו, הוצאת הסרבן מהקהילה, למנוע עלייה לתורה ושאר מצוות, למנוע אפשרות השכרה, למנוע מאשתו ללכת למקוה, להטיל איסור לקנות ממנו מלאכה, להפר תנאים שנעשו איתו, לשכור עדי שקר שעשה עבירות ולהענישו.
וילנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במות הגאון מווילנא בחול המועד סוכות פסקו כל חגיגות החג, (י"ט בתשרי ה'תקנ"ח) לפי השמועות שנפוצו בין המתנגדים, החסידים לא הפסיקו את חגיגות החג ואף חגגו את מותו של הגר"א, הדבר העלה את זעמם של הליטאים וביום זה התקיימה אספה של עשרה מאנשי הקהילה (רח"ש[6]), והם הקימו את מוסד הרודף הנעלם, תפקידו של הרודף הנעלם היה למצוא חסידים או אנשים שתמכו וסייעו להם, כשמצא אחד כזה פנה לבית הדין והם קיבלו את דבריו ללא עוררים, על האדם שנתפס היה מוטל חרם והוא הוכרז כגוי לכל דבר, לא ניתן לו מקום מגורים, לא ניתן לו משרה ותפקיד, פיתו נעשה כדין פת עכו"ם, ועוד.
התקנה הוכרזה בהושענא רבא בבית הכנסת בנוכחות כל הקהל, בתקיעות שופר, ובכיבוי נרות.
הרב שניאור זלמן מלאדי השתמש בקיומו של תפקיד זה בכדי לבקר את מתנגדי החסידות.[7]
סלונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסלונים התפקיד היה אחר לגמרי, בקהילה היו מספר מנויים שתפקידם היה לנהל את ענייני הקהילה, בשל החשש למעילות כספיות מינו אדם שהיה תפקידו לפקח על כל המנויים, המינוי לתפקיד נעשה על ידי גורל ורק הזוכה בתפקיד ידע שזכה בתפקיד.[8]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהושע מונדשיין, הרודף הנעלם, כרם חב"ד, כרך 4 חלק א, עמ' 101–102.
- קובי בן שמחון, תולדות הגנגסטר היהודי (ראיון עם מוטי זלקין), הארץ, 22.10.04.[9]
- יצחק לויטץ, החברות היהודית ברוסיה, העבר רבעון לדברי ימי היהודים והיהדות ברוסיה, גיליון ז, תל אביב תש"ך, עמ' 130, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קובי בן שמחון, תולדות הגנגסטר היהודי (ראיון עם מוטי זלקין), הארץ, 22.10.04.
- ^ יאקוב ברפמאן, ספר הקהל, חלק ב תעודה 155, 156.
- ^ и шерешевский, о книге kaгaлa herepбyгь, 1872
- ^ יצחק א. לויטץ, לבקרת ספר הקהל של ברפמן, ציון, שבט תרצ"ח חוברת ג-ב עמ' 170-178, באתר JSTOR
- ^ הארכיון הציוני, P 16 קופסה 8
- ^ הועדה הייתה אחראית על מינוי רב חזן שוחט ונקראה על שם כן
- ^ אגרות הקודש אגרת עד
- ^ קלמן ליכטנשטיין, פנקס סלונים א, תל אביב חש"ד, פרק יא, עמ' לב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ תוכן הכתבה הועלה פה