חסידות סלונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הכנסת הישן בעיר סלונים, 2006

חסידות סלונים (בכתיב יידי: סלאנים) היא חצר חסידית שנוסדה בעיר סלונים, במערב בלארוס, באמצע המאה ה-19. כיום מחולקת החסידות לשתי חצרות, סלונים וסלאנים.

שורשי החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשיה של חסידות סלונים מתחילים ברבי שלמה מקרלין, תלמידם של רבי אהרן הגדול מקרלין והמגיד ממזריטש. אחד משלושת תלמידיו הגדולים היה רבי מרדכי מלעכוויטש, שכיהן כאדמו"ר אחריו והניח את יסודות דרך החסידות של סלונים. לאחר פטירתו בשנת ה'תק"ע מונה בנו רבי נח ("דער זון", הבן), לכהן במקומו. נפטר בשנת תקצ"ג ורוב החסידים פנו לרבי משה פאלייר מקוברין, תלמידם של רבי מרדכי ורבי נח.

החסידות באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירת רבי משה מקוברין בשנת תרי"ח (1858), פנו רוב החסידים שנמנו באלפים‏[1] לתלמידו הרב אברהם וינברג (הראשון) (1804-1883) מסלונים ומינוהו לאדמו"ר. הוא מכונה על שם ספרו העיקרי, יסוד העבודה. נפטר בי"א בחשוון תרמ"ד (1883).

האהל שעל קבר האדמו"ר רבי שמואל, בבית הקברות היהודי בוורשה

לאחר פטירתו המשיך את דרכו נכדו (בן בנו היחיד, רבי יחיאל מיכל אהרן), רבי שמואל וינברג (מכונה בקרב החסידים "הדברי שמואל" או ביידיש "דער פאטער", כלומר האב, עקב היותו אביהם של שני אדמו"רים). הוא כיהן כאדמו"ר במשך 32 שנה, ייסד את ישיבת "אור תורה" על קבר רבי מאיר בעל הנס. היה ממניחי היסודות לתנועת "אגודת ישראל". נפטר בי"ט בשבט תרע"ו (1916) בוורשה.

לאחר פטירת רבי שמואל שימשו שני בניו כאדמו"רים. הבכור, רבי ישכר לייב וינברג (מכונה ביידיש "דער עלטערער", כלומר: המבוגר), חתנו של רבי שלום פרלוב מבראהין, כיהן כאדמו"ר בעיר סלונים, ונפטר בכ"ח בניסן שנת תרפ"ח (1928). את מקומו תפס בנו, רבי אברהם יהושע העשיל וינברג[2] אשר עלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ה (1935) ופתח בית מדרש בתל אביב. הוא חיבר ספר תורני-אנציקלופדי בשם "אוצר ערכי התורה - אשל אברהם". נפטר בכ"ד בניסן תשל"ה (1975). על שמו רחוב אשל אברהם בבני ברק. בניו הם: שמואל וינברג, לשעבר ראש עיריית בני ברק ומראשי פועלי אגודת ישראל, והרב אריה וינברג, ראש מוסדות "לב בנים".

האדמו"ר רבי ישכר לייב וינברג מסלונים
האדמו"ר רבי אברהם וינברג השני מסלונים בביקורו בארץ ישראל

בנו הצעיר של רבי שמואל, רבי אברהם וינברג (השני) (מכונה בקרב החסידים "הבית אברהם" על שם ספרו או "דער רבי פון ברנוביץ", כלומר: הרבי מברנוביץ'), שימש כאדמו"ר בביאליסטוק ואחר כך בברנוביץ'.הקים שם מרכז חסידי שכלל גם את ישיבת "תורת חסד". נפטר בסלונים בא' באייר תרצ"ג (1933).

בנו של רבי אברהם היה רבי שלמה דוד יהושע וינברג, שכונה גם "האדמו"ר הצעיר" בשל גילו (נולד ה'תרע"ב). הוא הוכתר כאדמו"ר עוד טרם נישואיו וימי כהונתו היו קצרים. לחסידות לפני השואה היו עשרות "שטיבלאך" בליטא ההיסטורית (בלארוס של היום), ואף שטיבלאך בוורשה ולודז'[3]. השואה הכתה קשות בחסידי סלונים שנכחדו כמעט כליל, כולל האדמו"ר, שעל פי עדויות ניצולים ויתר על הזדמנות לברוח כי לא רצה לעזוב את חסידיו ונרצח בחיסול מחנה הריכוז קולדיצ'בו (Koldichevo) שבבלרוס בו' בחשוון תש"ד (1943). יום זה נקבע בחסידות סלונים כיום הזיכרון לשואה.‏[4].

שני חתנים של רבי שמואל מסלונים שימשו אף הם כאדמו"רים בארצות הברית. רבי משה מנחם סילבר (תרמ"ד - י' בסיוון תש"כ) היגר בשנת תרצ"ד לארצות הברית וכיהן כאדמו"ר מסלונים דטרויט[5], ורבי פנחס מלוביצקי (-כ"ה באב תש"ח), האדמו"ר מסלונים-לעכוויטש.

החסידות בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמור"י בית סלונים עמדו בנשיאות "כולל רייסין", שהוקם בעלייתם של רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק ותמכו ביישוב החסידי בארץ ישראל. רבי אברהם מקאליסק מינה את רבי מרדכי מלעכוויטש כנשיא הכולל ואחראי לאיסוף הכסף. אחריו כיהן בתפקיד רבי משה מקוברין ואחריו אדמו"רי סלונים.

בחסידות סלונים מרבים לציין את העובדה שאבי השושלת, רבי אברהם וינברג הראשון, זימן בשנת תרל"ג (1873) כמה מנכדיו, בהם רבי נח וינברג (שהיה אז בן 13 שנים בלבד) ורבי יצחק מתתיהו סנדברג, וכן אחדים מחסידיו, וציוום לעלות לארץ ישראל, להשתקע בטבריה ולהקים שם גרעין של החסידות. באותה עת הפליאה עובדה זו את חסידיו שכן תנאי החיים בארץ ישראל היו קשים ביותר. כעבור שנים רבות, לאחר שחלק הארי של החסידות הוכחד בשואה, התפתחה חסידות סלונים מחדש בארץ ישראל הודות לאותו גרעין. חסידי סלונים רואים בכך ראייה נבואית של רבם. מרכז החסידות היה בטבריה ואף רב העיר, הרב משה קלירס היה חסיד סלונים.

ראשי החסידות בטבריה בדור הראשון היו תלמידי רבי משה מקוברין, הרב הערש מיכל (שהיה הממונה על כולל רייסין), הרב אליעזר הכהן רוזובסקי והרב יהודה לייב קסטלניץ (אחיינו וכותב תורותיו של ה"יסוד העבודה") וכן הרב מרדכי לידר (ממונה על כולל רייסין וחותנו של רבי אברהם וינברג ה"ברכת אברהם"). בדור שאחר כך היו ראשי העדה רבי יצחק מתתיהו סנדברג, רבי נח וינברג, רבי מרדכי חיים סלאנים והרב משה קלירס.

לאחר הקמת ישיבת בית אברהם החל לעבור מרכז החסידות לירושלים. בשנות ה-60 עבר רבי אברהם וינברג מטבריה לירושלים ומרכז החסידות נקבע שם באופן סופי.

האדמו"ר רבי אברהם השני מסלונים-ברנוביץ' (בעל "בית אברהם") ביקר פעמיים בארץ, בשנים תרפ"ט ותרצ"ג. בביקורו השני הניח אבן פינה לבית הכנסת של חסידי סלונים בשכונת בית ישראל בירושלים (בית הכנסת נמכר לימים בשביל לממן את הקמת בניינה החדש של ישיבת בית אברהם.

בשנות ה-30 נפתח בית כנסת של חסידי סלונים בתל אביב, בהנהגת הרב נחום זאב ברזובסקי (אחיו המבוגר של רבי שלום נח). בהמשך נפתח בית כנסת גם בבני ברק. עם השנים עברו לשם רוב חסידי סלונים בתל אביב.

החסידות בטבריה אימצה מספר מנהגים ארצישראלים-ספרדים, לפי פסיקת ה"בית יוסף", כמו ברכה אחת על תפילין, אי אמירת ברכה על הלל בראש חודש וימים שאין גומרים בהם את ההלל. גם מסורת הנגינה בטבריה הייתה שונה מהמסורת במזרח אירופה. בעת פתיחת בית הכנסת בירושלים הורה ה"בית אברהם" להנהיג בבית הכנסת את מנהגי טבריה. בבית הכנסת בתל אביב ואחריו בבני ברק, נוהגים את מנהגי ברנוביץ'. מסורת הנגינה השתנתה עם השנים אף בירושלים, בהשפעת רבי שלום נח שלימד את הניגונים שהכיר מצעירותו.

לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיצומם של ימי השואה בב' חשוון תש"ב הוקמה בירושלים ישיבת בית אברהם שהיוותה בהמשך את הבסיס לשיקומה של חסידות סלונים לאחר החורבן הנורא.

רבי מרדכי חיים סלאנים

עם הגיע הידיעות המרות מחורבן בית סלונים והירצחו של הרבי הצעיר הכתירו חסידי סלונים בארץ ישראל בשנת תש"ו את זקן החסידים, רבי מרדכי חיים סלאנים מסלונים אשר כונה "רבי מוטל דיין". הוא התגורר בטבריה ובשנת תרצ"ז עלה להתגורר בירושלים. הוא סירב לשמש כאדמו"ר אך בפועל הנהיג את העדה עד לפטירתו בי"ב בטבת תשי"ד (1953).

לאחר פטירת ר' מוטל, נערכו בחירות בחסידות בין ארבעה מועמדים. הרב אהרן לוריא, הרב יצחק מתתיהו לוריא, רבי אברהם וינברג ורבי שלום נח ברזובסקי. מועמדותו של רבי שלום נח הוצגה על ידי תלמידי ישיבתו אך הוא לא חפץ בכך ותמך בחמיו רבי אברהם וינברג, שאכן נבחר לבסוף ברוב קולות.

האדמו"ר רבי אברהם השלישי מסלונים

רבי אברהם וינברג היה בנו של רבי נח וינברג (אחיו של האדמו"ר רבי שמואל) ונינו של מייסד השושלת. הוא כיהן כאדמו"ר 27 שנים. בצעירותו היה מראשי אגודת ישראל בטבריה וממקימי 'בית יעקב' בעיר. שימש כחבר מועצת גדולי התורה. נפטר בי"ב בסיוון ה'תשמ"א (1981).

חסידות סלונים בדורנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף תקופת כהונתו התפלגה חסידות סלונים לשני פלגים. הפלג הגדול מאיית את שם החסידות בכתיב עברי - "סלונים" ומכונה "ווייסע" (לבן ביידיש) , והפלג הקטן מאיית בכתיב יידי - "סלאנים" ומכונה "שווארצע" (שחור ביידיש).

סלונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלג זה הכתיר כאדמו"ר את הרב שלום נח ברזובסקי, חתנו של האדמו"ר הקודם, עוד בחיי חמיו, (ביום א' באייר תשמ"א בטיש להילולת רבי אברהם וינברג). מהלך זה של הכתרת רבי בחיי קודמו, שאינו מקובל בתנועת החסידות, לווה בטענה כי חמיו חדל מלתפקד וכי ענייני הקהילה לא טופלו ולדבריהם, ישנה בידיהם צוואה של חמיו המורה כך. בניו של רבי אברהם תמכו בהכתרה. מאידך גיסא, בני הפלג השני מעלים טענות לגבי האותנטיות של הצוואה.

הרב שלום נח ברזובסקי הקים ועמד בראש ישיבת "בית אברהם" של החסידות. כיהן כחבר הנהלת החינוך העצמאי, כחבר מועצת גדולי התורה וכחבר נשיאות ועד הישיבות. סדרת הספרים שחיבר, נתיבות שלום, פרסמה את שמו בחוגים רחבים. לפלג זה קהילות בירושלים, בני ברק, ביתר עילית, קריית גת, חזון יחזקאל, עמנואל, אלעד ואשדוד, וכן קהילות קטנות בחו"ל בבורו פארק, מונסי, ולונדון. הרב ברזובסקי נפטר ביום ז' באב ה'תש"ס.

ממשיך דרכו כאדמו"ר הוא בנו, רבי שמואל ברזובסקי. דברי תורתו מודפסים מדי שנה בספרים בשם "דרכי נעם", על פי הכתוב "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום", כהמשך לשמם של ספרי אביו "נתיבות שלום". החסידות מונה כ-1200 בתי אב, רובם הגדול בישראל.

שמה של החסידות התפרסם בציבור הכללי בפרשת ההפרדה בעמנואל, שבה היה לחסידי פלג זה ולאדמו"רם חלק מרכזי.

החסידות משתייכת באופן רשמי לפלג שלומי אמוני ישראל באגודת ישראל, ואיש החסידות, יוסף דייטש מכהן כחבר מועצת עיריית ירושלים מטעם התנועה. בבחירות הפנימיות באגודת ישראל רצו חסידי סלונים בסיעה עצמאית בשם "נאמני התנועה" שסימנה "ס" וקיבלו 356 קולות (כ-3% מכלל הקולות). עם זאת, האדמו"ר הנוכחי ולמעשה גם אביו בסוף ימיו לא הזדהו עם כל פעולות התנועה. האדמו"ר הנוכחי אף קרא לחסידיו לא להצביע בבחירות לכנסת השבע עשרה עקב תמיכתה של יהדות התורה בתוכנית ההתנתקות, באמרו שמהלך זה היה בניגוד לדעת הרבנים. לפני הבחירות לכנסת השמונה עשרה נפגשו איתו רבי יעקב אריה אלתר, האדמו"ר מגור, וחבר הכנסת מטעם חסידות גור, יעקב ליצמן, והגיעו איתו להבנות על דרך קבלת ההחלטות במפלגה. בעקבות כך הסכים לתת את הסכמתו להשתתפות בבחירות.

לחסידות מכון הוצאת ספרים בשם "אמונה ודעת" שמקומו בישיבת בית אברהם המוציא לאור את ספרי החסידות, ומכון "דרכי נועם" בביתר עילית המוציא לאור את ספרי האדמו"ר הנוכחי. לחסידות סידור תפילה (המבוסס על סידור קוידנוב) בשם "מגן אברהם".

סלאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחנה זה הכתיר את אדמו"רו הנוכחי, רבי אברהם וינברג, חתנו של הרב שמואל וינברג, בנו של רבי אברהם וינברג השלישי, ונכדו של יוסף וינברג אחיינו של רבי אברהם וינברג השלישי. הוא מכהן כנשיא מוסדות "באר אברהם" ומתגורר בבני ברק. בתקופת כהונתו הוקמו קהילות ומוסדות של החסידות בירושלים, בני ברק, בית שמש, רחובות, אלעד ואשדוד, וכן בארצות הברית (בורו פארק, וויליאמסבורג ומונסי), באנגליה, בבלגיה ובשווייץ. חסידותו מונה כ-400 משפחות בעולם. בית הכנסת המרכזי של החסידות, "באר אברהם", שוכן בשכונת עזרת תורה בירושלים.

דרך ומאפייני החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושאים המדוברים ביותר בחסידות הם: אמונה, שבת וקדושה. רבי נח מלעכוויטש אמר: "כל חבורה (= קבוצה) יש לה שער בשמים, והשער שלנו הוא אמונה ושפלות".

החסידות מדגישה גם את לימוד התורה והיא מפורסמת בכך שיש בה מספר גדול של אברכים ותלמידי חכמים. בימי השובבי"ם נערכים בישיבה שני סדרי לימוד של 5 שעות רצופות ובחורים רבים עורכים גם סדר שלישי של 5 שעות. בישיבה של החסידות בברנוביץ' ("תורת חסד") היה דרך הלימוד עיוני כשיטת בריסק. בישיבת בית אברהם הושם דגש על לימוד עיוני בשיטה הליטאית ובדומה לישיבות הליטאיות המשמעת בה מבוססת במידה רבה על משמעת עצמית של התלמידים.

רבי שלום נח ברזובסקי דיבר רבות על מעלת וקדושת ארץ ישראל, ואסר על חסידיו לצאת מהארץ, מלבד במקרים נצרכים. גם האדמו"ר הנוכחי, רבי שמואל ממשיך בדרך זו. רבי שמואל גם מתנגד לנסיעה לנופש או לשבתות במלונות אף בארץ.

הלבוש החיצוני בחסידות סלונים מודרני יותר משאר החסידויות. חסידים רבים והאדמו"רים האחרונים מכניסים את פאותיהם מאחורי האוזן, שלא כמקובל בדרך כלל אצל חסידים. שפת הדיבור בחסידות היא עברית. בפלג סלאנים היידיש נפוצה יותר וסגנון הלבוש יותר מחמיר, וכן רבים מפלג זה משתייכים ליישוב הישן וחלקם אינו משתתף בבחירות בישראל מטעמי קנאות.

חסידים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחסידות הדפיסו את דברי תורתם של האדמו"רים לאחר פטירתם‏[6].

  • משה חיים קליינמן, אור ישרים - דברי תורתם של ארבעת אבות החסידות, רבי מרדכי מלעכוויטש, בנו רבי נח, רבי משה מקוברין ורבי אברהם מסלונים. בריסק תרפ"ד.
  • תורת אבות - ליקוטים של דברי תורה מאדמו"רי לעכוויטש, קוברין וסלונים, בנושאי עבודת ה', התקשרות לצדיקים והמועדים. ספר זה זכה לתפוצה אף מחוץ לחסידות בשל ייחודו בליקוט אמרות קצרות וחריפות לפי נושא. הספר יצא על ידי רבי שלום נח בשנת תשכ"א. רבי שלום נח הוסיף הקדמה ארוכה על דרכה של חסידות סלונים. מהדורות נוספות יצאו בתשכ"ה ובתשל"א.
  • הרב אהרן לוריא, עבודת פנים - מכתבים ודברי תורה
  • הרב יוסף פראגר‏[7], כתבי ר' יאשע שו"ב - סיפורי מעשיות מתלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש ואדמו"רי השושלת.
  • הרב משה מידנר[8], כתבי קודש, סיפורים על צדיקי החסידות והשושלת מכתבי הרב אהרן לוריא, ירושלים תשכ"ו
  • רבי מרדכי חיים קסטלניץ, סיפורי מרן הרמ"ח, סיפורים על צדיקי החסידות והשושלת, בעריכת הרב פנחס שמעון קופלוביץ (חתנו של רבי אברהם וינברג (השלישי)), בני ברק תשכ"ט
  • רבי מרדכי חיים קסטלניץ, מאמר מרדכי, דברי תורה וסיפורים שסיפר, בעריכת נכדו זאב סלונים, ירושלים תשס"ב
  • יאיר שוורצמן, יאיר אור, תולדות החסידות וסיפורים על האדמו"רים
  • עזריאל זליג וינברג, זיכרון עוז, קורות אדמו"רי סלונים וגדולי החסידים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זכרונות יחזקאל קוטיק, פרק 15.
  2. ^ חתנו של הרב דוד וינפלד (חותנו בזיווג שני של הבית ישראל מגור).
  3. ^ רשימת הקהילות ורשימה שמית חלקית של מאות חסידים, נמנו בקונטרס "אלה אזכרה" בסוף ספר "זיכרון קדוש". על קהילת סלונים בלודז' יצא ספר בעריכת אהרן סורסקי בשם "זכר קדושים".
  4. ^ מרדכי מאיר, "הילולת האדמו״ר שהפכה ליום זיכרון לשואה אצל חסידי סלונים", המעיין, טבת תשס"ח, עמודים 65-67
  5. ^ היה בנו של אלכסנדר מעשירי לובלין. ראו אודותיו בפורום היידי אידישע וועלט פארומס.
  6. ^ ראו בערכיהם.
  7. ^ שו"ב העיר בריסק ומחבר ספר "מנחת יוסף" על הלכות טרפות.
  8. ^ נכדו של בעל ה"יסוד העבודה"