השטן לובשת פראדה (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השטן לובשת פראדה
השטן לובשת פראדה ספר.jpg
כריכת הספר בתרגום לעברית
מחברת לורן וייסברגר
שם בשפת המקור The Devil Wears Prada
שפת המקור אנגלית
הוצאה בשפת המקור Broadway Books
הוצאה בעברית מודן הוצאה לאור
שנת הוצאה 2003
תרגום לעברית אינגה מיכאלי
מספר עמודים 341

השטן לובשת פראדה (באנגלית: The Devil Wears Prada), הוא רומן משנת 2003 מאת הסופרת האמריקאית-יהודייה לורן וייסברגר, מבוסס באופן חופשי על דמותה של אנה וינטור, עורכת מגזין "ווג" העולמי, ומגולל את סיפורה של המחברת מחוויות שצברה בתקופת הסטאז´ שלה, עת שימשה כעוזרת האישית של וינטור. הספר כיכב במשך שישה חודשים ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.

בשנת 2006 יצא לשווקים עיבוד קולנועי לספר בכיכובן של זוכת האוסקר מריל סטריפ ושל השחקנית אן האת'וויי (לימים זוכת אוסקר בעצמה).

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות האלפיים‏‏, שימשה כותבת הספר, לורן וייסברגר, כעוזרתה האישית של עורכת מגזין האופנה היוקרתי "ווג", אנה וינטור[1].

וייסברגר עזבה את ווג, ועברה לעבוד ככותבת במגזין Departures, לצדו של ריצ'רד סטורי, ותחת חסותו החלה בכתיבת רומן הביכורים שלה "השטן לובשת פראדה".

אף על פי שמבקרי ספרות טוענים כי ההווי בעיתון הדמיוני "ראן-ווי" ואישיותה של העורכת הראשית מירנדה פריסלי המתוארים בספר, התבססו על ווג ועל אנה וינטור, טענה וייסברגר בראיון שהעניקה לבית ההוצאה רנדום האוס, כי היא הסתמכה לא רק על חוויותיה שלה, אלא גם על אלו של חבריה‏‏; "כמה סיפורים הם לא כל כך רחוקים מהחוויות שנתנסינו בהם אני או חברי - בין אם בעולם האופנה, סתם במגזינים או ביחסי ציבור ובפרסום - אותן עברנו בשנים שלאחר סיום הלימודים בקולג'. אני מתארת לעצמי שעוזרים שונים בכל מקום, יזהו את ניסיונם שלהם בחייה של אנדריאה[2]."

אולם ללא ספק קיימים קווי דמיון רבים בין וינטור ודמותה הספרותית מיראנדה פריסלי; היא בריטית, יש לה שני ילדים, ומשמשת כדירקטורית בחבר המנהלים של מוזיאון המטרופוליטן לאמנות. ‏‏ בספר עצמו מופיעה שמה של אנה וינטור כמתחרה של מיראנדה פריסלי. "העתונות אהבה להשוות בין תעלוליהן של אנה ומיראנדה, אולם אני נוכחתי לדעת שבלתי אפשרי שמישהו יוכל להיות בלתי נסבל כמו הבוסית שלי...הן מעולם לא חיבבו זו את זו במיוחד."

בטרם פרסומו של הספר הייתה ציפיה גדולה של קוראים לתיאור "מאחורי הקלעים" של ווג היוקרתי והעורכת הראשית שלו מפיו של "מישהו מבפנים". בראיון לניו יורק טיימס אמרה אנה וינטור: "תמיד נהניתי מסיפורת טובה. אך עוד לא החלטתי אם אני רוצה לקרוא את הספר או לא.‏‏[3]"

עם צאתו של הספר לאור, לא ווג ולא שום כתב עת אחר של תאגיד קונדה נאסט ביקרו את ספרה של וייסברגר. כשהסרט יצא לבתי הקולנוע, הניו יורקר יצא בביקורת שהמעיטה מערכו של הסרט לעומת הספר. ג'נט מסלין מהניו יורק טיימס נמנעה מלהזכיר את שמה של וינטור באחת משתי הביקורות השליליות שכתבה על הספר‏‏[4]. גם בביקורות החיוביות שהעניק הניו יורק טיימס לסרט שיצא בעקבות הספר לא הוזכר שמם של ווג ווינטור‏‏[5]

בספר הביוגרפי שכתב ג'רי אופנהיימר על וינטור‏[6] "Front Row: Anna Wintour: The Cool Life and Hot Times of Vogue's Editor "‏[7], הוא ציין כי אף על פי שאנה וינטור הצהירה כי אינה נוטרת טינה כלפי יוצרי הסרט שעובד על פי הספר, הרי שהיא מעולם לא סלחה לוייסברגר על כתיבתו[8], ובעת שדווח בעיתונות האמריקאית, כי העורכת של וייסברגר ביקשה ממנה להתחיל בכתיבת הנובלה השלישית שלה, ציין דוברה של וינטור באוזני כתב הדיילי ניוז: "וייסברגר צריכה להשיג עבודה כעוזרתו של מישהו אחר"‏‏[9].

לדעתו של אופנהיימר ייתכן ש"השטן לובשת פראדה" עשה לוינטור טובה בכך שהוא פיאר את שמה ואת המוניטין שלה. "מלבד זה שהוא נתן לוייסברגר את חמש עשרה הדקות שלה, הוא הציב את אנה כפי שמגיע לה - בפנתאון הסלבריטאי השולט."

הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשאנדריאה (אנדי) סאקס, סטודנטית צעירה עם חלום להפוך לכתבת בכתב העת היוקרתי הניו יורקר ולזכות באחד הימים בפרס פוליצר, מסיימת את לימודיה באוניברסיטה, היא מגיעה לעיר ניו יורק ולאחר חיפושים נמרצים מתקבלת לעבודה ש"בחורות היו מוכנות למות למענה‏[10]" - עורכת משנה זוטרה של מירנדה פריסלי, העורכת האגדית של מגזין האופנה הבינלאומי "ראן-ווי". העורכת רודה בעובדיה ומשפילה אותם עד כדי כך שהם מתפטרים מעבודתם. הג'וב שקיבלה אנדריאה נחשב יוקרתי, אך היא רק מזכירה זוטרה ואינה עיתונאית. יש האומרים כי אם תשרוד שנה בתפקידה, ייפתחו בפניה דלתות לעולם העיתונות והתקשורת. למרות תנאי העבודה הקשים והדרישות הבלתי אפשריות של מירנדה, מצליחה אנדריאה בעבודתה, ובלי לשים לב היא עצמה משתנה. היא משנה את סגנון לבושה, הופעתה ויחסה לחבריה, מה שגורם לה לפרידה זמנית מבן זוגה. אולם, לבסוף היא מתעשתת ומבינה שמכרה את נשמתה לשטן האופנה, בתמורה לאובדן אהבת אמת וידידות כנה של חבריה האמיתיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ Weisberger, Lauren.Author Lauren Weisberger laurenweisberger.com. "המשרה הראשונה של לורן לאחר ששבה לארצות הברית ועברה למנהטן הייתה כעוזרת לעורכת של ווג, אנה וינטור."‏
  2. ^ A Conversation With Lauren Weisberger. Random House. 2004.
  3. ^ ‏ DAVID CARR, Anna Wintour Steps Toward Fashion's New Democrac, The New York Times, February 17, 2003.‏
  4. ^ ‏ JANET MASLIN, BOOKS OF THE TIMES; Elegant Magazine, Avalanche Of Dirt, The New York Times, April 14, 2003. ‏
  5. ^ A. O. SCOTT, ‏In 'The Devil Wears Prada,' Meryl Streep Plays the Terror of the Fashion World, The New York Times, June 30, 2006. ‏
  6. ^ הספר נכתב ללא סיוע מצד וינטור, שסירבה לשתף פעולה עם תחקירו המקיף של המחבר - דנה שוופי, 25 בפברואר 2010 באתר "עכבר העיר"
  7. ^ הספר במהדורה אינטרנטית באתר אמזון
  8. ^ ‏אופנהיימר - Front Row, עמ' 328. ‏
  9. ^ Lloyd Grove and Katherine Thomson, Author goes from Prada to nada, Daily News ;May 2, 2006
  10. ^ משפט מפתח החוזר על עצמו כמה פעמים בספר.