השתלת כבד
השתלת כבד היא השתלת איברים שמטרתה החלפתו של כבד חולה באלוגרפט כבד בריא.
הטכניקה הנפוצה ביותר הנמצאת כיום בשימוש היא השתלה אורתוטופית בה הכבד החולה מוצא מגוף המושתל, והאיבר הנתרם מושם במיקום האנטומי המדויק ממנו הוצא הכבד המקורי. השתלת כבד היא כיום אופציית טיפול מקובלת עבור מחלות כבד בשלב סופי וכשל תפקודי מוחלט של הכבד.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
השתלת הכבד הראשונה בבני אדם בוצעה בשנת 1963 על ידי ד"ר תומאס שטרצל בדנבר, קולורדו שבארצות הברית, וסר רוי קלנה מאוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה. ד"ר שטרצל ביצע מספר השתלות נוספות בשנים שלאחר מכן, כאשר ההצלחה קצרת הטווח הראשונה בה המושתל שרד יותר משנה הושגה ב-1967. למרות התפתחות טכניקות הניתוח באותה העת השתלות כבד נשארו בגדר תהליכים נסיוניים במהלך שנות השבעים, כאשר אחוז המושתלים ששרדו למעלה משנה נע בסביבות ה-25%. בשנת 1970 דווח על 109 השתלות כבד שבוצעו עד אז, ושהמושתל שזכה לתוחלת החיים הארוכה ביותר חי 26 חודשים לאחר ההשתלהתבנית:הערV.
הצגת הציקלוספורין על ידי סר רוי קלנה שיפרה בצורה ניכרת את תוצאות ההשתלות, ובשנות השמונים זכה ההליך להכרה כטיפול סטנדרטי לביצוע במבוגרים ובילדים בעלי תסמינים מתאימים. אחוז המושתלים המצליחים לשרוד את השנה הראשונה לאחר ההשתלה עומד על 85-90% והתוצאות אף הולכות וממשיכות להשתפר. עם זאת השתלת כבד עדין נחשבת להליך לא פשוט עם סיבוכים תדירים. ההיצע של אלוגרפטים מתורמים חסרי חיים נמוך משמעתית ממספר הממתינים הזקוקים לתרומה, מצב שדירבן את התפתחות השתלות כבד מתורמים חיים.
[עריכה] התוויה
השתלת כבד ניתנת לביצוע בכל מצב בו קיים כשל תפקודי בלתי הפיך של הכבד, בכפוך לכך שהחולה אינו סובל מאחד מהמצבים הבאים: זיהום, סרטן גרורתי מחוץ לכבד, איידס או צריכה קבועה ומופרזת של אלכוהול או סמים. גיל מתקדם, מחלות לב וריאה ומחלות אחרות עלולות למנוע אפשרות של השתלה.
רוב השתלות הכבד מבוצעות עבור מחלות כבד כרוניות שגורמות לכבד נזק בלתי הפיך או לשחמת הכבד.
[עריכה] טכניקות ההשתלה
לפני ההשתלה החולה יכול לעבוד דיאליזת אלבומין (MARS) המסננת בילירובין, חומצות מרה ורעלנים אחרים שהכבד נכשל בסילוקם. כמו כן הדיאליזה יכולה לעודד סירקולציית מים תקינה שיכולה לעזור לכליות.
ברוב ההשתלות הכבד נכרת ומוצא מן הגוף והאיבר החדש מושם במקומו. הניתוח מתבצע דרך חתך גדול בבטן העליונה. הכריתה כוללת הפרדה של כל הרצועות הקשורות לכבד כמו גם צינור המרה, עורק הכבד ווריד שער הכבד. בדרך כלל החלק מן הווריד החלול התחתון הקרוב לכבד מוסר גם הוא, למרות שקיימת טכניקה בשם "שק הקמח" שמאפשרת לשמר חלק זה. לאחר שהאלוגרף מושם בגוף מחברים בחזרה את הוריד החלול התחתון, וריד שער הכבד ועורק הכבד. לאחר שמחודשת זרימת הדם לכבד החדש צינור המרה מחובר מחדש. ההליך נמשך לרוב בין חמש לשש שעות, אך עשוי להתארך או להתקצר בכפוף לקשיים שמתעוררים במהלך הניתוח ולמידת הנסיון של המנתח.
ברוב השתלות הכבד נעשה שימוש בכבד שלם שנלקח מתורם חסר חיים, בעיקר כאשר ההשתלה מבוצעת במבוגר. בתחום השתלות הכבד לילדים נרשמה התפתחות משמעותית כאשר פותחה שיטת השתלת כבד מוקטנת, שיטה בה חלק מכבד של אדם בוגר מושתל בילד. התקדמות נוספת בתחום זה כללה השתלת כבד חצוי בה משתמשים בכבד אחד עבור שני מושתלים, והשתלת כבד של אדם חי בה חלק מכבד של אדם בריא מוסר ומשמש בתור אלוגרפט. כאשר ההליך האחרון מבוצע בילדים נעשה שימוש בכ 20% מהכבד.
[עריכה] דיכוי המערכת החיסונית
כמו בהשתלת אלוגרפטים אחרים, האיבר המושתל ידחה על ידי גוף המושתל אלא אם יעשה שימוש בתרופות המדכאות את מערכת החיסון. תהליך הדיכוי של מערכת החיסון דומה עבור השתלות איברים שונים, וכיום קיימות מגוון תרופות להשגת מטרה זאת. רוב מושתלי כבד מקבלים קורטיקוסטרואידים בשילוב עם טקרולימוס או ציקלוספירין. דחייה חריפה של האיבר המושתל היא פחות בעייתית כאשר מדובר בהשתלת כבד, לעומת השתלות של איברים מסוג אחר כמו לב או כליות.
השתלת כבד ייחודית בכך שהסיכוי לדחייה פוחת עם הזמן. ישנם מטופלים שבטווח הארוך מצליחים להגמל מכל תרופה המדכאת את מערכת החיסון. הסיבה לכך עדין לא ברורה לגמרי והסברה היא שלכבד תפקיד שעדין אינו ידוע בהתפתחות תאים מסוימים המהווים חלק ממערכת החיסון. ישנו מחקר אחר לפחות שנערך על ידי צוותו של ד"ר שטרצל באוניברסיטת פיטסבורו, בו נלקחו ביופסיות של מח עצם ממטופלים שעברו השתלות ואלו הראו סימנים להיווצרות קשר גנוטיפי.
[עריכה] תוצאות
הפרוגנוזה בדרך כלל טובה. רוב מקרי המוות מתרחשים בשלושת החודשים הראשונים שלאחר ההשתלה. אחוז השורדים את השנה הראשונה (בפינלנד) הוא 83%, את חמש השנים הראשונות - 76%, ואת העשור הראשון - 66%.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
