כליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כליות הן זוג איברים השייכים למערכת השתן וממוקמים מאחורי חלל הבטן.

הכליות הן האיברים הפעילים ביותר במערכת השתן, כמות הפלזמה העוברת בכליות נאמדת ב־180 ליטרים ביום. הכליות מווסתות את משק המים, את מאזן היונים ואת חומציות הגוף. הן מסננות את הדם ומפרישות חומרי פסולת מטבוליים (במיוחד שתנן) וחומרים כימיים זרים. הכליות גם מסנתזות גלוקוז מחלבונים (תהליך המכונה "גלוקונאוגנזה") ומפרישות לתוך הגוף הורמונים שונים.

הכליות ממוקמות בצד האחורי של חלל הבטן, משני צדי עמוד השדרה, מאחורי המעי ומתחת לסרעפת. הכליות מקבלות את הדם מאבי העורקים של הבטן דרך סעיפיו, העורקים הכלייתים (הימני והשמאלי) ומחזירות את הדם המטופל לווריד הנבוב התחתון דרך ורידי הכליה.

תוכן עניינים 1 אנטומיה 1.1 מבנה כללי 1.2 נפרון 1.3 אספקת דם 1.4 עצבוב 2 פיזיולוגיה 3 מחלות בכליה 3.1 מומים מולדים בכליות 4 ראו גם 5 קישורים חיצוניים 6 לקריאה נוספת

[עריכה] אנטומיה

[עריכה] מבנה כללי

לכליה צורה הדומה לשעועית, עם חלק קעור הפונה לכיוון תיכון. דרך החלק הקעור המכונה "שער הכליה", מתחברים לכליה עצבים, עורק הכליה, וריד הכליה והשופכן. כליה ממוצעת, אורכה כעשרה סנטימטרים, רוחבה כחמישה וחצי סנטימטרים ועוביה כשלושה סנטימטרים. כל כליה עטופה בקופסית, רקמת חיבור סיבית חזקה, העטופה בתורה ברקמת שומן ובמחתלת המקבעת את הכליה למקומה.

הכליה גופה מורכבת בחלקה החיצוני מקליפת הכליה ובחלקה הפנימי מלשד הכליה (או ליבת הכליה). הקליפה והלשד מכילים בעיקר נפרונים שהם יחידות התפקוד היסודיות של הכליה. לשד הכליה מורכב בעיקר מכתריסר מבנים דמויי פירמידה, רקמת קליפה הנמצאת בין הפירמידות מכונה עמודי הכליה.

מחודי הפירמידות נמשכים גביעים משניים המתאחדים לגביעים ראשיים ואלו מתאחדים לחלל אחד בשם "אגן הכליה". אגן הכליה מתחבר לשופכן.

הכליה הימנית נמוכה יותר מהכליה השמאלית, כאשר שער הכליה השמאלית (או ה- hilum) עובר ב- transpyloric plane (ציר רוחב הטרנס-פיילורי). הסיבה להבדל בגובה הכליות הינו הלחץ שמפעיל הכבד על הכליה הימנית, שגורם לכך שהיא נמוכה יותר. גובה הכליות, מבחינת מיקום חוליות עמוד השדרה, הינו בין החוליה החזית השתים עשרה (T12) לחוליה המותנית השלישית (L3).

כאמור לעיל, את הכליות מקיפה שכבה שומנית – perirenal fat ("השומן שמסביב לכליה")- שכבת שומן זו ממלאה גם את הסינוסים של הכליה. מסביב לשומן זו קיימת מחתלת אשר מחזיקה את הכליות במקומן המכונה renal fascia. פנימית יותר לכיוון חלל הבטן, נמצא הצפק הדפני (למעשה, הכליות הינן אחוריות לצפק). ואילו חיצונית יותר ולכיוון הגב, נמצא ה- pararenal fat- שכבה שומנית נוספת העוטפת חיצונית את מחתלת הכליה. המחתלת עוטפת גם את בלוטות יותרת הכליה (בלוטת האדרנל). במקרים בהם שתי שכבות ההמחתלת לא מתחברות בחלקן התחתון, ייתכן מצב בו הכליות יצנחו כלפי מטה.

[עריכה] נפרון

ערך מורחב – נפרון

מרבית הקליפה והלשד של הכליה מורכבים ממבנים מיקרוסקופיים הנקראים "נפרונים". נמנו כ־1.25 מיליון נפרונים בכל כליה.

לנפרון מבנה של צינור שקצהו העיוור הוא קופסית באומן בתוכה נתונים צרורות של נימים הנקראים הפקעית, חלקיו הבאים של הצינור מכונים האבובית המקורבת, לולאת הנלי והאבובית המרוחקת. האבובית המרוחקת מתנקזת לצינור מאסף המהווה חלק ממערכת מאספת גדולה יותר שסופה בגביעי הכליה ואגן הכליה. המבנה של כל נפרון נמשך מהקליפה עד ללשד (לכל אורך הלשד לכיוון אגן הכליה או לאורך חלק מהלשד), בחזרה עד לאזור קופסית באומן ושוב דרך הצינורות המאספים עד לאגן הכליה.

[עריכה] אספקת דם

הדם מגיע לכליה ישירות מאבי העורקים דרך עורק הכליה, עם קצב זרימה של 1.2 ליטרים לדקה (לשתי הכליות) מגיעים לכליות כעשרים אחוזים מהדם שמזרים הלב. עורקי הכליה מתפצלים מאבי העורקים- העורק השמאלי אשר מספק את הכליה השמאלית הינו מעט יותר קצר מהעורק הימני, מאחר שאבי העורקים נוטה מעט שמאלה מקו האמצע של הגוף. מעורקי הכליה ישנם מספר פיצולים של עורקים קטנים יותר המספקים את האונות השונות של הכליה: הפיצול הראשון מעורק הכליה הינו לפן האחורי של הכליה (או לאונה האחורית) ולאחר מכן קיימים פיצולים לארבע אונות- החלק העליון והחלק התחתון של הכליה, והחלק הקדמי עליון והקדמי תחתון של הכליה. אצל 30% מהאוכלוסייה קיים עורק נוסף אשר יוצא מאבי העורקים בנפרד, ונקרא עורק הלוואי של הכליה (accessory renal artery).

בכליה מבנה ייחודי לכלי הדם המתבטא במערכת נימים כפולה. לאחר הפיצולים של עורק הכליה לעורקים ועורקיקים וכן הלאה עד לגודל של נימים המהווים את הפקעות בתוך קופסיות באומן, נאספים בחזרה הנימים לעורקיק ולא לורידון ומתפצלים בשנית למערכת נימים העוטפת את אזור המשכו של הנפרון והצינורות המאספים. המערכת השניה של הנימים נאספת לורידונים שמתאחדים לורידים גדולים יותר ויותר עד לוריד הכליה שמתנקז לווריד הנבוב התחתון ומשם הלאה לעבר הלב.

[עריכה] עצבוב

עצבוב הכליה הינו אוטונומי, וכולל עצבוב סימפתטי ופרסימפתטי אשר נמצאים במקלעת הכליה (renal plexus):

א. הסיבים הפרסימפתטיים מגיעים מה- posterior vagal trunk (למעשה, המשך של העצב התועה או ה- vagus nerve)- עצבים פרסימפתטיים אלו מעצבבים את הכליה, את בלוטת האדרנל ואת החלק העליון של השופכן (ureter).

ב. הסיבים הסימפתטיים לכליה מגיעים מה- least splanchnic nerves (אשר עושה סינפסה ב- aorticorenal ganalion)- עצבוב זה מגיע לכליה, לבלוטת האדרנל ולחלקים המקורבים (פנימיים לכיוון הגוף) של השופכן. יצוין כי החלקים המרוחקים של השופכן מקבלים עצבוב משני מקורות:

א. עצבוב פרסימפתטי- מסיבים בחוליות S2-S4 שנכנסים למקלעת העצה ונפרדים ממנו ליצירת ה- pelvic splanchnic nerves

ב. עצבוב סימפתטי- מה- sacral splanchnic nerves.

[עריכה] פיזיולוגיה

לאורך הנפרונים והצינורות המאספים המוני משאבות קטנות שתפקידן להחזיר לדם את החומרים החיוניים לגוף כגון גלוקוז. השתן הנוצר בנפרונים נקרא שתן ראשוני הנאמד ב־180 ליטרים ליום. בנפרונים ובצינורות המאספים מתרחשת ספיגה מחדש של מרבית השתן חזרה לנימים המקיפים אותם וכך השתן היוצא מגופנו ביום הוא 2 ליטר בלבד.

כניסת חומרים לנפרון נעשית על ידי לחץ כאשר עורקיק הופך לנים ונעשה דק יותר ויותר עד כי כל חומר היכול לעבור בין התאים של דפנותיו מגיע לנפרון. החומרים שאינם עוברים הם תאי דם וחלבונים למיניהם, זאת משום גודלם. כאשר נמצאים חלבונים או גלוקוז בשתן זוהי עדות לבעיות בתפקוד הנפרון.

בנוסף לתפקידן בהפרשת שתן, הכליות אחראיות על כמה תהליכים:

• תהליך ההומאוסטזה.
• הכליות שומרות על נפח תקין של הדם על ידי שליטה על ספיגת החומרים בדם בתעלות הקטנות ובנימים.
• איזון חומציות הדם.
• שמירה על לחץ דם תקין.

בלוטות יותרת הכליה שמעליהן אחראיות על הפרשת ההורמון אריתרופויאטין, הגורם ליצירת תאי דם אדומים במוח העצם.

הכליות מפרישות את העודפים של מים, מלחים, ושתנן. שתנן הוא חומר לא רעיל הנוצר מחיבור שגורם לו הכבד של אמוניה עם C02 שהם חומרים רעילים.

את איכות תפקוד הכליות מודדים על ידי בדיקות דם או בדיקות שתן וזאת מודדים על פי המושג פינוי , שהוא נפח הדם המטוהר בפרק זמן מוגדר, לדוגמה: ערכו התקין של החומר החנקני קריאטינין הוא מאה מ"ל לדקה (בגבר ממוצע), כלומר שבכל דקה מפנות הכליות את החומר קריאטינין מ-100 מ"ל דם.

[עריכה] מחלות בכליה

ערך מורחב – מחלות כליה

במחלות כליה, בדיקות השתן מגלות חריגות בתרכובת השתן כגון חלבונים או תאי דם. כיוון שהכליות חיוניות ביותר לגוף האדם, חולי כליות למיניהם נזקקים לתחליף מלאכותי הנקרא דיאליזה. מומים בכליות נפוצים יותר מבכל מערכת אחרת בגוף האדם.

[עריכה] מומים מולדים בכליות

• כליית סיבוב לא תקין
• כליה מוגדלת
• כליה דמוית פרסה
• כליה ניידת/אקטופיה
• היעדר התפתחות כליות/תסמונת פוטר
• כליה לקויה
• כליה פוליציסטית (רב-כיסייתית)
• PKD - מחלה גנטית דומיננטית ובה מתרבים עם הגיל הפצעים הפנימיים (פוליציסטיס) עד לאי תפקוד הכליות וצורך בדיאליזה או השתלה.
• כליה ציסטית לשדית

[עריכה] ראו גם

• היסטולוגיה של הכליה
• השתלת כליה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כליות

• "כליות" מתוך האנציקלופדיה הרפואית הלכתית, באתר מכון שלזינגר

[עריכה] לקריאה נוספת