התמדתו של זיכרון

הציור התמדתו של זיכרון, משנת 1931, הינו אחד הציורים המפורסמים ביותר של האמן סלבאדור דאלי, ונחשב לאחת מהיצירות הנודעות והמוערכות בסגנון הסוריאליזם באמנות . כיום היצירה מוצגת במומה - המוזיאון לאומנות מודרנית שבעיר ניו יורק. דאלי החל את היצירה בציור אחד התמונות האהובות עליו - חוף ים באזור קטלוניה שבספרד. לאחר מכן הוסיף את השעון הנמס המפורסם בעקבות גבינת קממבר נמסה. היצירה מתארת את השעונים כנמסים, ואת הנמלים האוכלות אותם - כאמירה על הזמן שנראה בעיני אנשים כדבר קבוע ובעצם אין הוא כזה. הניגוד בין הנוף המוקפא שברקע לבין תנועת השעונים וזרימתם מדגיש אצל הצופה בתמונה את תחושת הזמן שחולף ורק הזמן הוא שמשתנה.

במרכז התמונה, תחת אחד השעונים ישנו פרופיל של פרצוף המופיע ביצירה קודמת של דאלי - "המאונן הגדול".

שם היצירה ניתן לה על ידי גאיה, אשתו של דאלי. כאשר עזבה את ביתם המשותף ונסעה לקונצרט ראתה רק את קו החוף בקאפ דה קרוס. דאלי צייר את היצירה במהירות, ועם שובה מן הקונצרט הייתה היצירה מוכנה. גאיה התרשמה מן השעונים הנמסים ואמרה לבעלה כי מי שיראה את התמונה לעולם לא ישכח אותה.

היצירה הוצגה לראשונה בניו יורק בשנת 1932 ולאחר מכן נמכרה בעלות של 250 דולרים. היצירה הפכה להיות אחת היצירות הידועות ביותר של דאלי, ובשנת 1938 הוצגה כרקע לסרט המצויר Dough for the Do-Do מאת אולפני האחים וורנר. דאלי חזר לרעיונות בבסיס יצירה זו ביצירה אחרת - "התפוררות התמדתו של זיכרון" בשנת 1954 - יצירה המוצגת במוזיאון דאלי שבסנט פטרסבורג פלורידה.

דאלי אף יצר מספר ליטוגרפיות ופסלים של השעונים הנמסים המפורסמים.

ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.