ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים שנוצרו באנציקלופדיה היהודית/רבי מנחם בן שלמה
רבי מנחם בן שלמה (משוער: ד'תת"ף, 1120 - ד'תתק"ם, 1180[1]) היה מחכמי איטליה בסוף המאה התשיעית ותחילת המאה העשירית לאלף החמישי (המאה ה-12 למניינם). התפרסם בשל חיבורו מדרש שכל טוב.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור]
על חייו כמעט ואין מידע. הוא נולד לרבי שלמה בן רבי יצחק, חי ופעל ברומא שאיטליה, שם כיהן כראש ישיבה. כהונתו בתפקיד זה נזכרת גם אצל בנימין מטודלה ששהה במקום בסביבות ד'תתקכ"ה, והוא מכנה אותו "רבי מנחם ראש ישיבה".
עם חכמי דורו[עריכת קוד מקור]
רבי אברהם אבן עזרא, במהלך נדודיו ברחבי איטליה, שהה ברומא בשנת ד'תתק"ד עם רבי מנחם, וכתב מספר שירים לכבודו. נשא ונתן עם רבי שלמה בן רבי אברהם בן רבי יחיאל, שכתב לו שתי תשובות בהלכה[2]. בתשובה של רבי יוסף אבן פלאת לגבי כללי ברכות, מזכיר דברים ששמע מפי רבי מנחם.
חיבוריו[עריכת קוד מקור]
חיבורו המפורסם יותר, שמחמתו עיקר המידע שקיים עליו, הוא מדרש "שכל טוב". החיבור הוא ליקוט ממדרשי חז"ל מהתלמוד הבבלי ומדרשים נוספים, וכן ממדרש לקח טוב של רבי טוביה בן אליעזר (שקדם לו בדור), בתוספת פירושים שונים. את החיבור כתב בשלהי האלף החמישי[3], והוא מצוטט אצל הראשונים[4]. החיבור הודפס לראשונה מכתב יד על ידי שלמה בובר, ברלין תר"ס-תרס"א.
בשנת ד'תתק"ג כתב ספר דקדוק בשם "אֶבֶן בֹּחַן", ללמד ממנו את ילדיו. הספר בנוי בעיקר על פי השיטה הרב-גונית (בה החזיק, בין השאר, רבי מנחם בן סרוק) הבונה את השורשים משתי אותיות, או אף מאות אחת. החיבור טרם הודפס.
בשנת ד'תתק"ה העתיק את ספר "תוכן עזרא", שהוא קיצור של ספר "הוריות הקורא" ("כתאב הִדַאיַת אל-קאר") המיוחס לאהרן בן ישועה. גם חיבור זה נותר עדיין בכתב יד.
חיבור בשם "סדר חִבור ברכות", המכיל את נוסח התפילה לפי מנהג בני רומא, ובו מקבילות רבות לסדר רב עמרם גאון, זוהה על ידי שלמה בובר (במבוא שערך ל"שכל טוב") כמי שחובר על ידי אחד מבני איטליה. החיבור היה קיים בכתב יד, ונשרף עם כל האוסף של ספריית טורין. העתק שלו, שהועתק מבעוד מועד - בתחילת המאה ה-20 - על ידי שניאור זלמן שכטר, נמצא בבית המדרש לרבנים באמריקה[5]. חלק מהעתק זה יצא לאור בשנת תר"ץ על ידי ד"ר אברהם שכטר[6], והוא מזהה את רבי מנחם בן שלמה כמחבר הספר[7]. מאוחר יותר יצא החיבור במלואו מתוך ההעתקה של שכטר, על ידי אנג'לו מרדכי פיאטלי[8]
חיבורים נוספים ממנו לא שרדו.
משפחתו[עריכת קוד מקור]
היו לו שלושה בנים, ששימשו כולם ברבנות: רבי ידידיה, רבי שאלתיאל ורבי יצחק.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- רבי נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים אלופי יעקב, אות מ', ערך רנ"ט (רבינו מנחם ב"ר שלמה ב"ר יצחק), כרך ו', חיפה תשכ"ז-תש"ל, עמ' רי"ד-רט"ו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- ספריו
- מדרש שכל טוב - בראשית, מהדורת שלמה בובר, ברלין, תר"ס, באתר היברובוקס
- מדרש שכל טוב - שמות, מהדורת שלמה בובר, ברלין, תרס"א, באתר היברובוקס
- ספר אבן בחן (כתב יד), שי"ב, באתר הספרייה הלאומית
- קטעים מספר אבן בחן, קובץ פרושים לספר ישעיה, תשל"א, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ שמחה חסידה, מבוא לשבלי הלקט, הוצאת מכון ירושלים, ירושלים תשמ"ח, עמ' 80.
- ^ שבלי הלקט, חלק ב', דיני אישות, סימן נ"ח-נ"ט, ירושלים תרצ"ד.
- ^ השנה המדויקת שנויה במחלוקת: רבי חיים יוסף דוד אזולאי, שם הגדולים, מערכת ספרים, ערך שכל טוב, מציין את שנת החיבור: ד'תת"ץ, ואילו רבי נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים אלופי יעקב, אות מ', ערך רנ"ט (רבינו מנחם ב"ר שלמה ב"ר יצחק), כרך ו', חיפה תשכ"ז-תש"ל, עמ' רט"ו, מציין את שנת ד'תתצ"ט.
- ^ ראו רד"ק, בפירושו על התנ"ך, יחזקאל, פרק כ"ז, פסוק ה', ד"ה את; רבי מרדכי בן הלל, מרדכי, מסכת סנהדרין, רמז תרצ"ט (שם מביא ממנו פסק הלכה); רבי יצחק בן יהודה הלוי, פענח רזא, פרשת שופטים, ד"ה ודוקא; רבי יעקב בן אשר, בעל הטורים, בראשית, פרק ל"ב, פסוק י"ז; פרק ל"ז, פסוק ל'; שמות, פרק י"ח, פסוק כ'; רבי אלכסנדרי זוסלין הכהן, האגודה, כתובות, פרק ב', סימן כ"ז; רבי שלום מנוישטאדט, מנהגי מהר"ש, סימן י"ג, סימן קל"ד, סימן ת"ק וסימן תקי"ח; רבי יצחק אייזיק מטירנא, המנהגים, הגהות, ראש השנה, אות קי"ח; ועוד.
- ^ מספר Mic. 8402.
- ^ אברהם שכטר, studies in jewish liturgy, פילדלפיה תר"ץ.
- ^ ראה במבוא המהדיר יצחק עקיבא סץ, סדר רב עמרם גאון, ירושלים תשע"ד, עמ' 70.
- ^ לצפייה במהדורה זו: אנג'לו מרדכי פיאטלי (מעתיק), סדר חיבור ברכות, חש"ד, באתר אוצר החכמה.
קטגוריה:ראשוני איטליה
קטגוריה:פרשני המקרא
קטגוריה:מדקדקי העברית בימי הביניים