ז'אן קלוד גרימברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'אן קלוד גרימברג
Jean-Claude Grumberg
לידה 26 ביולי 1939 (בן 84)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Olga Grumberg עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס פרנסין ואנטואן ברנהיים לאמנות, ספרות ומדע (2014)
  • prix SACD (1999, 1974)
  • Molière award for the best adapter (1995, 1988)
  • פרס התיאטרון הגדול (1991)
  • פרס סזאר לתסריט הטוב ביותר (2003)
  • Molière de l'auteur (2009, 1999, 1991)
  • פרס איגוד המבקרים (2008, 1999, 1979, 1974)
  • Prix Galoupiot (2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'אן קלוד גרימברגצרפתית: Jean-Claude Grumberg;‏ נולד ב-26 ביולי 1939 בפריז) הוא סופר, מחזאי, תסריטאי ושחקן יהודי-צרפתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של גרימברג, יהודי מרומניה, התיישב בצרפת לפני מלחמת העולם השנייה. לאחר צעדת הוורמאכט לפריז, הוא גורש.[1] אמו ברחה עם הילדים לצרפת הבלתי כבושה של וישי. לאחר הלימודים השלים גרומברג חניכה כחייט מ-1953 עד 1957.

הוא גם לקח שיעורי משחק ושיחק עם קבוצות חובבים. משנת 1961 עבד גרמברג עם קומפני ז'אק פברי. או אז החל לעסוק בספרות. הוא יצר, בין השאר, עיבוד נופי לנובלה "הדו-קרב" מאת צ'כוב והפארסה מתייה לגרוס, שהוצגה לראשונה ב-1969 בתיאטרון פריז דה לה גייט-מונפרנס.

מחזהו הראשון שהועלה היה המחזה החד-מערכה Michu ב-1967, בו עסק בנושא האנטישמיות. ב-1968 הגיעה הבכורה של Morgen, ein Fenster zu Straße מ-1966, שעדיין היה במסורת של תיאטרון האבסורד.

בשנת 1971 התיאטרון הלאומי דה ל'אודאון פרסם את האמורף ד'אוטנבורג שלו על נסיך הכתר המטורף אמורפה, שהורג אדם נכה וילד מדי יום כדי להיפטר מהאוכלים חסרי התועלת בנסיכותו. פריצת הדרך האחרונה של גרומברג הגיעה ב-1974 עם המחזה דרייפוס, שעלה בבכורה בגרמניה באותה שנה בקאמרשפילה של מינכן בהנחיית הנס שווייקארט. מחזה זה מתרכז בקבוצת שחקנים חובבים בקהילה היהודית של עיירה פולנית קטנה, שעוסקים בחזרות על מחזה על פרשת דרייפוס כ"תיאטרון-בתוך-התיאטרון". גרימברג כינה את דרייפוס "הביוגרפיה המומצאת של ההורים שלי".

בשנת 1979, התיאטרון הלאומי דה ל'אודאון הציג לראשונה את "הסדנה", שבו מוצג גורלו של חייט יהודי קטן ברובע דה האל בפריז לאחר תום מלחמת העולם השנייה. בהתבסס על אנטישמיות ואפליה גזעית - מרכיבים שחוזרים על עצמם ביצירתו של גרימברג.

יחד עם קונסטנטין קוסטה-גבראס כתב את התסריט לסרטו "הסגן". מאז הוא עבד על כל הסרטים האחרים של קוסטה-גברס והשתתף בכתיבת התסריטים של "הגרזן", "הקולונל ואני" ו"עדן היא מערב".

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1991 זכה גראמברג בפרס מולייר בקטגוריית "יצירות חדשות" על עבודתו Freie Zone. באותה שנה הוא קיבל את ה-Grand Prix de l'Académie française על יצירותיו הדרמטיות השלמות.

יחד עם קוסטה-גברס, גרמברג קיבל סזאר עבור התסריט המעובד הטוב ביותר בשנת 2003 עבור אמן, המבוסס על המחזה "הסגן".

בשנת 2012 הוענק לו פרס מקס קוקיירמן על התסריט של הסרט העלילתי לה קפיטל. לה קפיטל הוקרן כסרט הסיום ב"פסטיבל הבינלאומי לקולנוע עצמאי של בורדו". הסרט היה מועמד גם לפרס חבר השופטים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסן סבסטיאן ולפרס FIPRESCI בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו.

בשנת 2021, יצירתו "המוצרים היקרים ביותר", שהוכרזה כספר נוער בגרמניה, הייתה מועמדת על ידי חבר השופטים לנוער של פרס גרמניה לספרות הנוער.

מחזות (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יציאת התיאטרון
  • הסדנה
  • חופשות
  • אדם וחווה
  • הדו-קרב (בעקבות צ'כוב)
  • שיחה עם אבי
  • כביסה מלוכלכת
  • יתומה מסכנה
  • ארבע הנצחות
  • דרייפוס[2] (תורגם על ידי יהושוע סובול)
  • מיהו יהודי?
  • הארץ המובטחת
  • האזור החופשי (הוצג בישראל בתיאטרון החאן)[3]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1966: בוקר, חלון ברחוב (Demain une fenêtre sur rue)
  • 1970: Ticky - מידה קטנה מדי (Trop petit mon ami)
  • 1974: מתייה לגרוס, הגיבור של אוסטרליץ
  • 1979: האטלייה (L'Atelier)
  • 1980: המטרו האחרון (Le Dernier Métro)
  • 1985: שיר לימים הבאים (Les lendemains qui chantent)
  • 1988: שנים מתעוררות (כריכים של Les années)
  • 1992: האפוקליפסה הקטנה (La petite apocalypse)
  • 1994: כביסה מלוכלכת (מכירת לינג'ה)
  • 1995: Les milles - אסיר במחנה (Les Milles)
  • 1998: Le plus beau pays du monde
  • 1999: Fait d'hiver
  • 2000: שנות חניכה בפריז (Julien l'apprenti)
  • 2002: המחליף (אמן)
  • 2002: ילד של זמננו (Unfils dans notre temps)
  • 2005: הגרזן (Le couperet)
  • 2005: הקולונל ואני (מון קולונל)
  • 2007: אזור חופשי (אזור חופשי)
  • 2009: עדן היא מערב (Eden à l'Ouest)
  • 2010: ניילון וסיגריות (Cigarettes et bas Nylon)
  • 2012: לה קפיטל.

ספרי נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2019: La Plus Précieuse des marchandises; גרמנית 2020: הסחורה היקרה מכל.

מחקרים על יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדנר, מבקר. מאת כריסטין דוסל ומרייטה פייקנברוק בהשתתפות ז'אן קלוד קונר וס' ברנד סוכר. Deutscher Taschenbuch-Verlag, מינכן מהדורה 2 1999, ISBN 3-423-03322-3.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]