יהושע סובול
יהושע סוֹבּוֹל (נולד ב-24 באוגוסט 1939) הוא מחזאי וסופר ישראלי.
תוכן עניינים |
קורות חייו [עריכה]
סובול גדל בתל מונד. באמצע שנות ה-60 כתב סיפורים שהתפרסמו בכתב העת "קשת". שלח מחזות לתיאטרוני ישראל, אך לא זכה לכל תגובה מצדם. למד ספרות והיסטוריה בסמינר אורנים ופילוסופיה בסורבון בפריז. כשלמד בפריז שמע על עלילת דם שהתפתחה נגד סוחרים יהודים בעיר. הוא כתב על הנושא וכתוצאה מכך החל להיות כתב "על המשמר" בפריז. כשחזר לארץ כעבור שנה החל לעשות כתבות שטח לאותו עיתון. כתבותיו על שכונות מצוקה בשנות ה-70, שימשו מאוחר יותר כחומר רקע לכתיבת המחזה קריזה [1].
מחזהו הראשון היה "הימים הבאים" (1971) בתיאטרון חיפה. לאחר מכן עבד שם כמחזאי וכעוזר למנהל האמנותי של התיאטרון. בשנת 1984 נבחר למנהל האמנותי של תיאטרון חיפה ובעקבות זאת פרש מכתיבה עיתונאית והחל בפרסום מאמרים פובליציסטיים. מחזהו "גטו" מ-1983 זכה להצלחה בינלאומית. המחזה תורגם לעשרים שפות, הוצג בתיאטראות המובילים בעשרים וארבע מדינות, וזכה לביקורות משבחות ובשלל פרסים. לאחר המחאה הציבורית שעורר מחזהו "סינדרום ירושלים" ב-1988, התפטר מתפקידו כמנהל אמנותי והחל להתמקד יותר בכתיבת מחזות.
מחזותיו של סובול עוסקים בשלושה נושאים עיקריים:
- ביקורת חברתית: המחזה "קריזה" (1976) עוסק בקיפוח המזרחי, בעוני ובאנשי ישראל השנייה; "סינדרום ירושלים" (1987) עוסק בפונדמנטליזם הדתי דרך אנלוגיה בין ההווה הישראלי לסוף ימי בית שני; "גיבור מעמד הפועלים" (2006) מבוסס על מקרה אמיתי בו שבתו נהגי אוטובוס בבאר-שבע לאחר שהחברה שהעסיקה אותם הופרטה.
- אירועים שהתרחשו בהיסטוריה של העם: שלושה מחזות בטרילוגית השואה: המחזה "גטו" (1983) מבוסס על קבוצת התיאטרון שפעלה בגטו וילנה ובדילמות של אנשי היודנראט שם, שני המחזות הנוספים בטרילוגיה הם "אדם" ו"במרתף"; "ליל העשרים" ו"כפר" עוסקים בראשית ההתיישבות בארץ.
- נגיעות אקטואליות: "עד ראייה" (2003) עוסק בנושא הסרבנות בצבא, דרך סיפור חייו של פרנץ יגרשטטר, אוסטרי שסירב לשרת בצבא הוורמכט; "זמן אמת" (2005), עוסק בפקודה בלתי חוקית בעליל. "החיים הקסומים" (2007, עלה בווינה), עוסק בקבוצת מדענים שהתכנסו על מנת לנסות על עצמם תכשיר שיעילותו מוטלת בספק ונועד להאריך חיים בהנדסה גנטית.
בשנים 1995–2000 עבד באירופה על המחזות "אלמה" ו"פלקו" שזכו להצלחה.
כתב מספר פזמונים להצגותיו, בהם "ילדים זה שמחה" ו"אצלנו בכפר טודרא" בביצוע להקת הברירה הטבעית (למחזה "קריזה"), ו"השיר על הארץ" אותו ביצעה נורית גלרון, המוחה על אובדן ערכי החברה ("איפה הארץ ההיא שקראו לה קטנטונת? ..איפה אותם החיים עם שמחת הפשטות?"). בנוסף, שירו "והחיים" הולחן על ידי ערן צור והוקלט לאלבומו "חותך בחתך הזהב" בשנת 2006.
בשנת 2006, בגיל 67, עלה סובול לראשונה על הבמה כשחקן במחזהו של אנטון צ'כוב.
בשנת 2005 יצא לאור ספרו "ויסקי זה בסדר" וב-2006 יצא ספרו "כאן ועכשיו - עמיר פרץ והמצב הישראלי", בו ניתח סובול את המצב החברתי הקשה בישראל דרך סיפורם של אנשי מעמד הפועלים בימינו ודרך סיפורו של עמיר פרץ, בו הביע תמיכה. הספר יצא לפני הבחירות לאחר מסע במפעלים ובערי הפריפריה ובו מותווה עמיר פרץ כתקווה הגדולה של השמאל הישראלי. בשנת 2008 הצטרף להנהגה הרעיונית של מפלגת אור[2].
סובול זכה בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים בטקס שהתקיים במאי 2010. [2]
סובול כתב מאמרים פובליציסטים רבים בעיתונות, בעיקר בנושאים חברתיים וכנגד השליטה הישראלית בשטחים. בשנת 2010 נמנה עם החותמים על עצומת השחקנים ויוצרי התיאטרון שטענו כי יסרבו להופיע בעיר אריאל "כמו גם בכל התנחלות אחרת".
בחירות לכנסת ה-19 הוצב סובול ברשימת מרצ במקום ה-107 הסמלי.
סובול נשוי למעצבת הבמה עדנה סובול. בנו הוא הזמר יהלי סובול, ובתו נטע הייתה שחקנית וכיום מרצה לפילוסופיה.
מחזותיו [עריכה]
|
ספריו [עריכה]
מחזותיו בספרים [עריכה]
- "ליל העשרים", הוצאת במעגל, תל אביב 1978, הוצאת אור-עם 1990
- "נפש יהודי - הלילה האחרון של אוטו ויינינגר", הוצאת אור-עם, תל אביב 1982
- "גטו", הוצאת אור-עם תל אביב 1984
- "הפלסטינית",הוצאת אור-עם תל אביב 1985
- "עד ראייה" (בהשראת פרשת פרנץ יגרשטטר) הוצאת אור-עם תל אביב 2004
- "גיבור מעמד הפועלים",הוצאת אור-עם תל אביב 2006
- "אני לא דרייפוס", (מונודרמה), הוצאת אור-עם תל אביב 2008
- "שעתו האחרונה של קול" (מונודרמה), הוצאת אור-עם תל אביב 2008
- "דבש : הלילה השלישי", הוצאת אור-עם תל אביב 2008
- "קולות בלילה" (Libera Me), הוצאת אור-עם תל אביב 2009
- "הביתה הביתה",הוצאת אור-עם תל אביב 2010
- "בעל למופת",הוצאת אור-עם תל אביב 2011 (בהשראת An Ideal Husband מאת אוסקר ויילד)[3]
ספרות, רומנים, סיפורים, פוליטיקה [עריכה]
- "שתיקה", (רומן) הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 2000
- "ויסקי זה בסדר" (סיפור), הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 2005 בעריכת מנחם פרי
- "כאן ועכשיו : עמיר פרץ והמצב הישראלי" (מונוגרפיה), הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, ספרי חמד, 2006
לקריאה נוספת [עריכה]
- נורית נתנאל, "מראות נשברות - ייצוג הישראליות ועיצובה במחזותיהם של יהושע סובול והלל מיטלפונקט", הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון מופ"ת, 2012.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- יהושע סובול ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- יהושע סובול, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- מירון רפופורט, המעריץ מספר 1 של עמיר פרץ, באתר הארץ, 14 בפברואר 2006
- ירעם נתניהו, שליפות עם יהושע סובול, באתר nrg מעריב, 10 ביולי 2007
- מרב יודילוביץ', התיאטרוק של קפלן וסובול, באתר ynet, 29 בדצמבר 2008
- יונתן אסתרקין, משחק טעון, באתר nrg מעריב, 24 בספטמבר 2009
- יונתן אסתרקין, חבר בחברת עצמו: יהושע סובול חוגג 70. ראיון, באתר nrg מעריב, 10 באוקטובר 2009
- יהלי סובול, יצירה, כיבוש, שואה, מרד ואבהות, באתר עכבר העיר, 27 במרץ 2010
- "תפקידה של הספרות הוא להעיד על פשע", באתר ynet, 5 בדצמבר 2010
- מרט פרחומובסקי, מה המחזאי מבין? – ראיון עם יהושע סובול, 10 באוגוסט 2011, פורסם שבוע קודם לכן בטיים אאוט תל אביב
- קובי בן-שמחון, הסיבות שבגינן צריך להיפטר מאלוהים, באתר הארץ, 27 ביולי 2012
- איילת שני, אני בשיחה - למה יהושע סובול לא יורד מהארץ, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2012
- יובל אברמוביץ', " אנשי התיאטרון הם הנביאים המודרניים", באתר ישראל היום, 19 באפריל 2013
על המחזה "אלמה"
- מרב יודילוביץ', פאם פטאל או מפלצת, באתר ynet, 25 בספטמבר 2009
- טל פרי, שוברים מסך, באתר גלובס, 29 בספטמבר 2009
- מרב יודילוביץ', על מה 13 שנה?, באתר ynet, 4 באוקטובר 2009
- שרית פוקס, אלמה ולמה: ביקורת תיאטרון, באתר nrg מעריב, 9 באוקטובר 2009
* מיכאל הנדלזלץ, אלמה: הגרסה למאותגרי הליכה, באתר עכבר העיר, 14 באוקטובר 2009
הערות שוליים [עריכה]
- ^ ציפי שוחט, העיתונאים מנסים את מזלם בתיאטרון, הארץ גלריה, 10.11.10
- ^ פרס על מפעל חיים למחזאי יהושע סובול, באתר גלובס, 12 באפריל 2010
- ^ מתוך האתר "לקסיקון הספרות העברית החדשה"[1]
