זהורית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תהליך ייצור זהורית מתאית

זְהוֹרִית (בלועזית: וִיסְקוֹזָה; באנגלית: Viscose) הוא נוזל אורגני צמיג שמשמש בייצור סיב הזהורית (rayon) וצלופן. סיב הזהורית הוא סיב דמוי משי ומשמש לייצור חולצות, מכנסיים, מעילים ושאר אריגים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממציא הצרפתי אלרי דה שרדונה (Hilaire de Chardonnet) שהמציא גם את הסיב הסנתטי הראשון ייצר את הזהורית לראשונה בשנת 1891. שנה לאחר מכן שני המדענים הבריטיים שארל קרוס (Charles Cross) וארוארד ביוון (Edward Bevan) הוציאו פטנט על מצאה זו. בשנת 1896 הם הקימו את חברת British Viscoid Co. Ltd כדי לממש את התהליך ולהתחיל לייצר את הזהורית. בשנת 1917 הזהורית שימשה כבסיס לייצור הצלופן. בתחילת שנות ה-20 הזהורית בגלל הביקוש הגובר לזהורית הייצור התרחב לרחבי העולם ויוצר בשש מדינות בהן ארצות הברית ויפן.

בשנת 1924 יוצר סיב הזהורית (rayon) ממנו החלו לייצר בגדים. במשך כל אותה תקופה הזוהרית יוצרה מעצים. מדענים רבים ניסו לייצר את התאית ממולקולות סינתטיות אולם רק בשנת 1938 הצליחו בכך. מאז רוב הזהורית מיוצרת בצורה סינתטית.

ב - 1959 הקים ישראל רוגוזין מפעל לייצור זהורית באשדוד שנסגר כעבור מספר שנים.

תהליך ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב הראשון מכניסים נסורת של עצים לנתרן הידרוקסידי למשך זמן. כאשר תקופת ההשרייה של הנסורת בנתרן ההידרוקסידי יקבע את הצמיגות. כאשר ככל שהנסורת נמצאת זמן רב יותר כך הצמיגות פוחתת. לאחר מכן משרים את התרכובת בפחמן דו-גופריתי עד שנוצרת תאית צהובה בשם קסנטאט (xanthate). לאחר מכן משרים את התרכובת שוב פעם בנתרן הידרוקסידי.

בגלל השימוש בפחמן דו-גופריתי בתהליך הייצור שהוא מזהם וכן בחומרים מזהמים נוספים שנוצרים בתהליך, הייצור של הזהורית קטן בשנים האחרונות.