אשדוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אשדוד
Coat of Arms of Ashdod.svg

סמל העיר

Flag of Ashdod.svg

דגל העיר

Ashdod Marina Aerial View.jpg

אשדוד במבט אווירי מכיוון הים

שם בערבית اشدود‎, إسدود
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה ד"ר יחיאל לסרי
גובה ממוצע ‎24‏ מטר
תאריך ייסוד 1956
סוג יישוב עיר בעלת 200 - 500 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 214,886 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.0%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 4,549 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 47,242 דונם
מיקום אשדוד
אשדוד
אשדוד
דירוג חברתי-כלכלי 5 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4181
פרופיל אשדוד נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.ashdod.muni.il

אַשְׁדּוֹד היא עיר במחוז הדרום והחמישית בגודל אוכלוסייתה בישראל. נוסדה כמועצה מקומית ב-1956 והוכרזה כעיר ב-1968. העיר שוכנת לחופו של הים התיכון, מדרום ליבנה, מצפון לאשקלון וממערב לגן יבנה. בשטחה זורם נחל לכיש.

אשדוד קרויה על שם אחת מחמש ערי פלשתים ששכנו באזור, ושמה נשמר מאוחר יותר גם בשם העיירה הערבית איסדוד. עוד בראשית ימיה הייתה עיר נמל ואחד מסמליה המובהקים עד היום הוא נמל אשדוד, אחד משלושת נמלי המסחר של ישראל (יחד עם נמל חיפה ונמל אילת).

מאז הקמתה, אשדוד היא עיר קולטת עלייה שגם נבנתה על ידי עולים. העולים יצרו בעיר אינטגרציה חברתית, מבלי לאבד את הזהות המיוחדת של הקהילות מהן באו. אשדוד תוכננה בתכנון מוקדם, מה שתרם רבות להצלחתה ולהתפתחותה כעיר בישראל.

ראש עיריית אשדוד, החל משנת 2008, הוא יחיאל לסרי. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים עתיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל אשדוד
מצודת אשדוד-ים

אשדוד העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תל אשדוד
הציור שצוייר על ידי ניקולא פוסן מתאר מגפה שהתרחשה בעיר לאחר לקיחת ארון הברית (בצד שמאל של התמונה) אל מקדש דגון, ובעקבות עונש אלוקי, פסל האל דגון ניתץ ומאמיניו נדבקו במגפה. הציור מוצג במוזיאון הלובר בפריז.

כשישה קילומטרים מדרום מזרח לעיר נמצא אתר ארכאולוגי, תל אשדוד, ובו שרידים מהתיישבויות קדומות. ההתיישבות באזור אשדוד החלה בתקופה הפלאוליתית. במהלך כל שלוש תקופות האבן המה האזור מפעילות אנושית. האתר מוזכר בתעודות אוגריתיות. במאה ה-17 לפנה"ס נזכרת אשדוד כעיר כנענית מבוצרת. במאה ה-12 לפנה"ס התנחלו בה הפלשתים, העיר גדלה והתפשטה מחוץ לגבולות האקרופוליס, והפכה לאחת מחמש ערי פלשתים החשובות ביותר. אשדוד מוזכרת 14 פעמים בתנ"ך[1]. בימי יהושע העיר נפלה בחלוקת הארץ לשבטים בנחלת שבט יהודה, אך לא מוזכר דבר לגבי כיבושה. בספר יהושע נזכר כי נותרו בה ענקים. על פי ספר שמואל, במהלך תקופת השופטים, בקרב אבן העזר, שהיה במסגרת מלחמות הפלשתים בשבטי ישראל, הצליחו להביס אותם הפלשתים ולקחו איתם את ארון הברית אל מקדש דגון שבאשדוד (ספר שמואל א', פרק ה'), דבר שיכול להעיד על כך שבשנים אלה הייתה אשדוד, ככל הנראה, העיר מדינה הפלשתית הראשית‏[2].

במחצית המאה ה-10 לפנה"ס נחרבה העיר. חוקרים משערים כי נחרבה במסע הפלישה של פרעה סיאמון, אך בסוף המאה היא שוקמה, עם חידוש ההתיישבות הפלשתית באזור. ב-770 לפנה"ס בקירוב נכבשה על ידי עוזיהו כמי שמתואר בספר דברי הימים:

"וַיֵּצֵא, וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיִּפְרֹץ אֶת-חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה, וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד; וַיִּבְנֶה עָרִים, בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים".

ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק ו'

לאחר מכן, ב-732 לפנה"ס נכבשה העיר על ידי סרגון השני, מלך אשור, שהחריבה והגלה את תושביה לאחר שמרדו בו ב-712 לפנה"ס[3], והחריב גם את נמלה של העיר שהיה עד לאותה העת בתל מור, ומאוחר יותר עבר אל העיר השכנה אשדוד ים. ב-605 לפנה"ס כבש אותה נבוכדנצר מלך בבל, וב-539 לפנה"ס שוקמה על ידי הפרסים ועם שיבת ציון התקיים בה יישוב יהודי קטן בשטח פחוות יהודה[4]. העיר נכבשה בעת מסע המלחמה של אלכסנדר מוקדון, ולאחר מכן בין 312-315 לפנה"ס על ידי תלמי הראשון ואנטיגונוס, שכובשים את העיר שוב ושוב אחד מידי השני‏[5]. במהלך התקופה ההלניסטית בארץ ישראל שונה שמה של אשדוד והיא נקראה אַזוֹטוּס. העיר שגשגה תחת השלטון ההלניסטי, עד למרד החשמונאים. ב-147 לפנה"ס כבש אותה יונתן הוופסי והחריב את מקדש דגון[6]. בראשית התקופה הרומית נכבשה אשדוד על ידי פומפיוס אשר ניתק אותה מממלכת החשמונאים, גירש את תושביה היהודים, ובנה אותה מחדש. העיר ניתנה במתנה להורדוס על ידי אוגוסטוס קיסר ב-32 לפנה"ס, וזה העניק את העיר לאחותו שלומית. חשיבותה נשמרה עד למאה ה-4, אז התרחבה העיר אשדוד ים הממוקמת כ-5 קילומטרים צפון-מערבית לה, וחשיבותה של העיר דעכה.

אשדוד ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אשדוד ים

אשדוד ים הוא אתר ארכאולוגי הממוקם על חופה הדרומי של העיר אשדוד המודרנית. שרידים ארכאולוגיים מראים כי העיר אשדוד ים נוסדה עוד בתקופת הברזל. השם אשדוד-ים נזכר לראשונה בלוח חמר הכתוב בכתב יתדות שנכתב על ידי סרגון השני ב-722 לפנה"ס, ובו ציין כי בעת מסעו לארץ ישראל הוא ביצר את הערים הפלשתיות אשדוד וגת וכן גם את העיר אשדוד ים. מאותה עת ועד לתקופה הביזנטית לא ידוע מה התרחש באשדוד ים. במאה ה-4, גדלה העיר והייתה לעיר מסחר אשר כונתה אזוֹטוּס פאראליוּס, שפירושה אשדוד-חוף. במפת מידבא מופיע תרשים של העיר ובו היא מופיעה עם מזח ורציף, מדרגות שהוליכו לבתים וביניהן היו מזרקות, כנסיות ומבני ציבור רבים. במהלך המאה ה-6 אשדוד ים עקפה בגודלה את אשדוד היבשתית, אשר הייתה בשלבי דעיכה. השרידים מהתקופה הזו נמצאו כ-2 קילומטרים מהאתר הנוכחי, אך לא נחפרו.

חוקרים משערים כי ייתכן וקיים קשר בין שתי הערים אשדוד ואשדוד-ים, קשר של עיר יבשתית ועיר הנמל שלה, בדומה לקשרים בין הערים יבנה ויבנה-ים. מצד שני, ייתכן שהדמיון בין שמות הערים נוצר כתוצאה מקרבתן הגאוגרפית‏[7]. במהלך המאה ה-10, בשלטון השושלת הפאטמית, נבנתה המצודה וכונתה קלעת אל-מינה, שפירושה מצודת הנמל. היא הוקמה במטרה להגן על העיר מפני פלישת אוניות האימפריה הביזנטית. ב-1033 נפגעה המצודה ברעידת אדמה. ב-1099, במסע הצלב הראשון, יושבה המצודה מחדש על ידי צלבנים, בוצרה ונקראה "קסטל ברואר". המצודה ננטשה סופית ב-1260, ונשמרה במצבה עד היום.

בינואר 2014 נפתחו לציבור שתי אחוזות קבר השייכות לבית הקברות של העיר אשדוד-ים מהמאה ה-4 עד המאה ה-6, בהן נקברו בני המעמד הגבוה מהתקופה הרומית ומהביזנטית של מישור החוף הדרומי בארץ ישראל[8].

יישוב ערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איסדוד
רועי צאן ליד איסדוד, ציור של דייוויד רוברטס, 1839
איסדוד ממבט אווירי בשנות ה-30
שרידי העיר הערבית איסדוד

עם סיום הכיבוש הערבי של ארץ ישראל מידי הביזנטים באמצע המאה ה-7, נבנה בסביבת תל אשדוד כפר ערבי בשם "איסְדוֹד", שהשתייך לנפת עזה, באזור הנמצא בסמיכות לשטחה הנוכחי של העיר אשדוד. ידוע כי ב-1596 מנתה אוכלוסיית הכפר 413 נפש‏[9]. מיקומו על דרך הים הביא לעלייה בחשיבותו בתקופה העות'מאנית, אז התפתח היישוב לעיירה, ובה ח'אן. במלחמת העולם הראשונה הנמל הקטן שימש את הבריטים במתקפת 1917 והובאו לעיירה פועלים רבים ממצרים‏[10]. עד 1948 האוכלוסייה צמחה והגיעה לכ-5,000 נפש, שהתפרנסו מחקלאות ומסחר, והיישוב שימש מרכז עירוני לכפרים בסביבה.

ב-15 במאי 1948, לאחר סיום המנדט הבריטי וההכרזה על הקמת המדינה, פלשו כוחות חיל המשלוח המצרי לישראל, כאשר אחת ממטרותיהם הראשונות הייתה לתפוס את העמדות הישראליות שבאזור איסדוד. ב-22 במאי נפלו העמדות לידי הגדוד השישי של הצבא המצרי שהגיע עד לגשר עד הלום. מנקודה זו ואילך, הייתה איסדוד ממוקמת על קו החזית שבין הכוחות המצריים והישראליים. הצבא הישראלי קיבל פקודה לכבוש בחזרה את מג'דל, יבנה ואיסדוד.

כולנו עייפים. המצרים נמצאים כרגע באשדוד אך מחר הם עלולים לנוע לתל אביב אם לא נעצור בעדם. על אף העייפות, ולמען המשפחות שלנו נצא גם הלילה.

אריה קוצר, מפקד פלוגה בחטיבת גבעתי, בתדריך לפלוגתו לפני היציאה למבצע פלשת בלילה שבין ה-2 ל-3 ביוני

ב-3, ב-9 וב-10 ביוני הותקפה איסדוד בשלושה גלים מרכזיים על ידי הצבא הישראלי. למחרת הגל האחרון נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה, אשר במהלכה נאצר, אשר שירת כקצין בצבא המצרי במהלך המלחמה, הוצב באיסדוד לשם מעקב אחר הפעילות הישראלית באזור. בין שתי ההפוגות תקפו הכוחות הישראליים את הכניסה ליישוב, ויחידת שועלי שמשון ניסתה לכבוש את העמדות בחזרה מידי המצרים.

עם סיום ההפוגה השנייה, במהלך מבצע יואב, כותרה העיירה הערבית, וב-18 באוקטובר הופגזה מהאוויר ומהים על ידי צה"ל. הכוחות המצריים נסוגו דרומה לאורך החוף ואיתם הרוב המכריע של תושבי העיירה. ב-28 באוקטובר נכנס צה"ל לאיסדוד. ביישוב נותרו כ-300 תושבים שהניפו דגלים לבנים, אך גורשו לעזה זמן קצר לאחר מכן‏[11].

לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות החמישים והשישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על אשדוד ב-1957

ב-1955 נשלחה קבוצה של מודדים ומתכננים לאזור סוכריר כדי לבחור מקום לתחנת כוח חדשה בדרום הארץ. למרות הקשיים החלה תחנת אשדוד א' לפעול ב-1958 עם שתי יחידות של 50 מגוואט, אליהן נוספה מאוחר יותר ב-1963 יחידה של 50 מגוואט, (שנקראה לימים "אשכול א'"). עובדי תחנת הכוח התגוררו ביישובי הסביבה, ובראשית שנות ה-60 הוקם למענם באשדוד "שיכון עובדי חברת החשמל" (נמצא ברובע א' שבעיר).

ערב מבצע קדש, שלח ראש הממשלה דוד בן-גוריון מכתב לעובד בן עמי ובו כתב: "עשה בשביל הדרום כפי שעשית בשביל הצפון."

ב-1 במאי 1956 נתן שר האוצר, לוי אשכול, אישור לתוכנית הקמת העיר אשדוד. לקראת סוף אותה השנה הוקמה "חברת אשדוד בע"מ" – חברת בת של "קבוצת בוני ערים בע"מ" – על ידי עובד בן עמי ופיליפ קלוצניק. קלוצניק היה נשיא ארגון בני ברית בארצות הברית ובן עמי היה יזם בתחום העיתונות, היהלומנות ובינוי הערים (הקים גם את נתניה ועמד בראש העירייה שלה). בשנים הראשונות להקמת המדינה, ישראל הייתה זקוקה לאדמות חקלאיות, ולכן נשללו אדמות אלה לבניית העיר. כתוצאה מכך, הוחלט לנצל את שטחי החולות שלחוף הים התיכון, שטחים אשר אינם טובים לחקלאות, ובהם להקים את העיר אשדוד.

ב-25 בנובמבר 1956 הגיעו למקום המתיישבים הראשונים, 22 משפחות עולים ממרוקו. בתחילת 1957 הצטרפו אליהם קבוצות עולים ממצרים ורומניה והיישוב החדש שנקרא אז "אשדוד ים" מנה 370 נפש. ביולי 1957 הוענק הזיכיון לחברת אשדוד להקים את העיר. הזיכיון כלל בנייה על שטח של 40,000 דונם, כ-32 ק"מ בקו אווירי מתל אביב, ועם הקמת העיר הוכללו בו רק חלק מהשטחים שהוקצו בזיכיון‏[12]. בהמשך, ב-1968, הורחבה העיר והועברו אליה 6,000 דונם ממועצה אזורית חבל יבנה[13]. ביולי 1960 מונתה על ידי משרד הפנים המועצה המקומית הראשונה של העיר, בראשות דב גור.

ב-1963 נחנך בית משפט השלום בעיר. בינואר 1965 נחתם חוזה בין חברת אשדוד לבין מרכז קופת החולים הכללית לגבי הקמת בית חולים בן 500 מיטות על שטח 250 דונם באשדוד, אך בית חולים זה לא הוקם. ב-14 בפברואר 1968 קיבלה אשדוד מעמד של עיר. באותו חודש נחנך גם הגשר מעל נחל לכיש, שחיבר בין העיר לנמל (גשר שהיה בשעתו הארוך ביותר בישראל), והוקם ביה"ס אורט ימי אשדוד שלימים הסב את שמו ל"בית הספר הטכנולוגי לקציני ים אשדוד".

שנות השבעים והשמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחילת שנות ה-70 ואילך נשא התכנון אופי שכונתי, כאשר כל "רובע" משמש כיחידה עצמאית הכוללת מרכז מסחרי, מתנ"ס, בית ספר תיכון, בתי ספר יסודיים, גנים ציבוריים, תחנה לבריאות המשפחה וקופת חולים. ברבעים המזרחיים (רובע ו', רובע ח'), נבנו בריכות שחייה עירוניות. בהמשך בשנות ה-90 נבנה המרכז העירוני הראשי (מע"ר) ברובע הקריה ("הסיטי"), ובו משרדי הממשלה, בית הקולנוע, בית העירייה, תחנת האוטובוסים המרכזית, היכל הספורט העירוני וקריית התרבות והמרפ"ד (מרכזיה פדגוגית).

ב-1969 נבנתה ברובע ג', ישיבת גרודנא וסביבה שכונה דתית גדולה שנקראה קריית פוניבז'. ב-1970 הגיע לשכונה זו הרבי מפיטסבורג, הרב אבא לייפר, ואתו קהילה נכבדת של עולים דתיים מארצות הברית. היה זה הגרעין לשכונות דתיות חדשות, שקמו מאוחר יותר סביב שכונה זו. ב-1972 הוכנסו לעיר הרמזורים הראשונים ונחנכה תחנת מגן דוד אדום. בקיץ של אותה שנה הגיעו לרובע ג' עולים מגאורגיה. ההגעה התבצעה בשיירת אוטובוסים ארוכה, ובטקס מחולות וריקודים. מאוחר יותר, כל העולים שלא היו מוכנים להתחייב על שמירת שבת ודת, המשיכו ועברו לשכונות חדשות שנבנו עבורם (רבעים ד', ה' ו-ח'). ב-1974 נחנך הכביש המהיר לתל אביב אשר קיצר את זמן ההגעה למרכז הארץ באופן ניכר.

ב-1982 נפתח המוזיאון הראשון בעיר. במרץ 1984 התפוצץ רימון יד באוטובוס שהיה בדרכו לשוק העירוני. באירוע נהרגו שלושה מתושבי העיר ונפצעו שמונה. זהו היה הפיגוע הראשון אשר התרחש באשדוד. רבים מתושביה הזדעזעו מהאירוע מכיוון שבאותה תקופה עבדו בעיר אלפי פועלים ערבים‏[14].

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר המפרשיות (כיכר יהודי סלוניקי), אחד מסימני ההיכר הבולטים של העיר אשדוד
קריית צבי צילקר

מ-1990 החלה אשדוד להתפתח בתאוצה, בעיקר דרומה ומזרחה, לכיוון גשר עד הלום, באזור שהיה עד אז אזור-בר לא בנוי, ואוכלוסייה גדולה של עולים מברית המועצות לשעבר התיישבה בעיר (בעיקר ברבעים ט', י' וי"ג). אזורי תעשייה ומסחר גדולים נפתחו, זו הייתה "תקופת הקניונים" בישראל. ב-1995 עברה רכבת ישראל התחדשות והתייעלות, והיא החלה להסיע נוסעים לתחנת הנוסעים החדשה באשדוד. עד לאותה עת שימשה מסילת הרכבת להובלת מכולות מהנמל בלבד.

עם גל העלייה הגדול בשנים אלו, הוכנה תוכנית מתאר נוספת לעיר אשדוד במטרה להתמודד עם מסת העולים, אשר כללה את בנייתם של רובעי המגורים י"ג, י"ד וט"ז בפארק החולות ובדיונה הגדולה. החברה להגנת הטבע ניסתה לסכל תוכנית זו, אך ללא הצלחה, ובתים רבים נבנו בחלקו הצפוני של פארק החולות. לאחר מכן התנהל מאבק חריף לשימור הדיונה וסביבותיה מבניית הרבעים החדשים, אליו נרתמו רבים מתושבי אשדוד והסביבה, אשר חתמו על עצומות והעבירו אותן אל ראש העיר, משרד הפנים, משרד השיכון ואף למשרד ראש הממשלה. ביוני 1994 נערך הפנינג גדול בדיונה הגדולה בהשתתפות אלפים מתושבי העיר, אנשי אקדמיה וציבור, החברה להגנת הטבע ואיגוד ערים לאיכות הסביבה. המאבק הניב תוצאות בסופו של דבר, וב-1996 פורסמה תוכנית מתאר חדשה לעיר שנקראה "תוכנית הרוויזיה"‏[15]. התוכנית קיצצה שטחים מרובע י"ג כדי למנוע חסימה של הזנת החול מן הים אל הדיונה, שינתה את השטח העתידי עליו עמד לקום רובע ט"ז, והשהתה את בנייתו של רובע י"ד עד להודעה חדשה.

שנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2001, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, ההסתה האנטי-ישראלית על רקע האינתיפאדה השנייה, והתגברות האנטישמיות החדשה באירופה, החלו יהודי צרפת לחוש מאויימים באנטישמיות; שכונות-עשירים גדולות נבנו עבורם ליד החוף, בסגנון שהזכיר את הריביירה הצרפתית, ואוכלוסייה עשירה החלה לנהור לעיר, דבר ששינה את פניה.

כחלק מתוצאות הבחירות לרשויות המקומיות של 2008, הוחלף ראש העיר הוותיק צבי צילקר ביחיאל לסרי. במהלך חודש נובמבר של אותה שנה נחנך מחלף עד הלום בכביש 4, ובכך נפתחה כניסה מהירה נוספת לעיר.

עם פריצתו של מבצע עופרת יצוקה ב-2008, התפוצצו לראשונה בעיר רקטות גראד, ששוגרו על ידי מחבלי החמאס מרצועת עזה. במהלך המבצע, תושבת העיר נהרגה מטיל שנחת סמוך לתחנת אוטובוס, ובנוסף אירעו פגיעות ישירות במבנים בכל רחבי העיר. בהתלקחות שלאחר מתקפת הטרור בדרום ישראל (2011)‏ פגעו בעיר רקטות גראד אחדות וגרמו לפצועים ולנזק. בהסלמת מרץ 2012 שוב הייתה אשדוד מטרה לרקטות הפלסטיניות, אך רובן יורטו על ידי סוללת "כיפת ברזל" שהוצבה בסמוך לעיר. במהלך מבצע עמוד ענן נורו אל העיר למעלה מ-190 רקטות‏[16].

נכון ל-2010, אשדוד היא העיר הגבוהה בישראל‏[17], מבחינת מספר המבנים העולים על 8 קומות. הסיבה לכך היא הצטמצמות עתודות הקרקע הפנויות באשדוד, בשילוב עליית קצב גידול האוכלוסייה שהביאו לכך שהבנייה העיקרית באשדוד היא בנייה לגובה.

ב-2010 זכתה אשדוד באות עמית קריה יפה של המועצה לישראל יפה על 15 שנות זכייה רצופה בחמשת כוכבי היופי‏[18]. באותה שנה זכתה גם באות מגשים ישראל, אות לאישים ומוסדות שבלטו לטובה בתכנון וכינון בפועל של פרויקטים סביבתיים שונים, ובכך הפכה לעיר היחידה בישראל שזכתה בפרס זה‏[19]. ב-2012 זכתה אשדוד בדגל היופי שהוענק לשלוש הערים היפות בישראל לשנת 2012‏[20]. ב-2013 זכתה אשדוד בפרס ההתנדבות הארצי אות קהילה מתנדבת – התנדבות ונתינה כדרך חיים, שניתן על ידי המועצה הלאומית להתנדבות במשרד ראש הממשלה, והיא העיר הראשונה בישראל שזוכה בפרס זה‏[21]. באותה שנה זכתה אשדוד גם בתחרות "קלינטק" לרשויות הירוקות בישראל, והוכרזה כעיר הירוקה בישראל ל-2013‏[22].

ב-21 ביוני 2013 נערך לראשונה באשדוד, מצעד גאווה בהשתתפות של כ-1,100 צועדים. בפתיחת האירוע נאמו ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ) וח"כ סתיו שפיר (עבודה). באירוע השתתף גם ח"כ אילן גילאון (מרצ) תושב אשדוד‏[23].

אחת התוכניות הבולטות לעתיד היא בנייתו של בית חולים בעיר, לאור גודלה של אוכלוסיית אשדוד, המשתמשת בשירותי המרכז הרפואי קפלן ברחובות והמרכז הרפואי ברזילי באשקלון. בית החולים החל להיבנות על ידי אסותא מרכזים רפואיים ב-2013.

סמל העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל העיר עוצב על ידי האמן יצחק בכר והוא מורכב מראש אריה ומעוגן, המחוברים על ידי קו המסמל ספינה תנ"כית עתיקת יומין.

הסמל תוכנן כך שיכיל בתוכו אלמנטים של אשדוד העתיקה ושל אשדוד המתחדשת. ראש האריה מסמל אגרסיביות, שמאפיינת את הקמתה של אשדוד בעמל ויגע רב לאחר הקמתה של מדינת ישראל, וגם את שבט יהודה, שבחלקו נפלה העיר אשדוד בחלוקת הארץ לשבטים. העוגן מסמל את נמל אשדוד החדש והשימוש בים לתועלת החברתית של בני האדם. הסמל מייצג את העיר אשדוד הדינמית ואת הכוח הבונה והיוצר שלה. אלמנטים אלה יוצרים את פניה של אשדוד, עיר היסטורית, מתפתחת, עיר נמל שנבנתה על ידי תושביה עצמם.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני מרשם האוכלוסין של משרד הפנים, במאי 2014 אוכלוסיית אשדוד מנתה 242,371 נפש‏[24].

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים באשדוד 214,886 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.0%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 5 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 58.1%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 7,022 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[25]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

כ-90 אחוז מתושביה של אשדוד הם יהודים. התפלגות הזהות הדתית בעיר מעידה כי אשדוד היא בעלת רוב של תושבים בעלי זיקה לדת. 10 אחוזים מתושבי אשדוד מגדירים את עצמם כחרדים, 6 אחוזים כדתיים, 50 אחוזים כמסורתיים, ורק 34 אחוזים מתושבי אשדוד מגדירים עצמם כחילונים[26]. בעיר קיימים שני גרעינים תורניים; האחד והוותיק מביניהם הוא "גרעין אשדוד" מרשת שעלי תורה, והשני, גרעין מרשת "קרן קהילות" שהוקם ב-2012. רבניה הראשיים של העיר הם הרב יוסף שיינין (אשכנזי) והרב חיים פינטו (ספרדי).

על פי נתוני משרד הפנים, באשדוד חיים עולים מ-99 מדינות בעולם‏[27]. אוכלוסיית העולים הכללית בעיר היא הגדולה ביותר בישראל. בין 1989 ל-2010 התיישבו באשדוד המספר הגבוה ביותר של עולים מגל עלייה זה - 75,685‏[28], שהוא כשליש מתושבי העיר. על פי נתוני הלמ"ס, עולי מדינות צפון אפריקה מהווים כרבע מתושבי העיר‏[29].

שלוש האוכלוסיות העיקריות בעיר הן: צאצאים של עולי צפון אפריקה שעלו בשנות ה-50, שמונים את הקהילות היהודית מרוקאית והיהודית קראית הגדולות בארץ‏[30][31], עולי ברית המועצות לשעבר שעלו בשנות ה-90 (כ-60,000 תושבים, הריכוז השני בגודלו של יוצאי ברית המועצות לשעבר בישראל, לאחר חיפה[28]), והציבור החרדי על זרמיו השונים שהוא מבין הגדולים בישראל. באשדוד מתקיימת הקהילה היהודית גאורגית הגדולה בעולם‏[32], קהילת יהדות רומניה הגדולה בארץ‏[33] ואיתה קהילות נוספות ממדינות מזרח אירופה. בעיר מתגוררת גם קהילת יהודי צרפת הגדולה בארץ‏[34], וכן עולים רבים ממדינות אמריקה הדרומית, מאתיופיה (הקהילה השנייה בגודלה בארץ, אחרי נתניה), הודו, איראן ודרום אפריקה.

רובעי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גגות הבתים של רובע ט"ו שנבנה בשנות ה-90 בשיטת בנה ביתך
שדרות מנחם בגין במרכז רובע הקריה, והמנהרה מתחת לכיכר אילן רמון
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רובעי אשדוד

העיר אשדוד מחולקת לרבעים. לרוב הרבעים בעיר יש שם בספרות עבריות (למשל: רובע ח'), למעט רובע הקריה ("הסיטי") ואזור המרינה. בכל רובע מגורים באשדוד ישנם מבני מסחר, מבני חינוך ומבני ציבור משלו, ונושא ייחודי לשמות הרחובות (למשל ברובע י"ג, שמות מלכי יהודה וישראל).

בתכנון המקורי של העיר, נקבע כי היא תחולק ל-17 רבעים מנהליים, ובמרכזה יוקם רובע מע"ר. כתוצאה מבניית רובע המע"ר באיחור, מרכז העיר התהווה בכמה רבעים והוא הורכב מרבעים א', ב' ו-ד', מכיוון שבהם נמצאו רוב מוסדות הציבור, החינוך והתרבות, והמרכזים המסחריים. עם השנים התנוונו רבעים אלה מחשיבותם, בין היתר עם מעבר משכן העירייה מרובע ד' אל הקריה וסגירת קניון אשדוד הוותיק ברובע א', אז קמו מחדש מרכזי המסחר והתרבות ברובע הקריה אשר התבסס כרובע הראשי והמרכזי בעיר. החלוקה לרבעים באה לידי ביטוי בעיקר בטיפולה של עיריית אשדוד בעניינים הפנים-עירוניים וכן בנושא תוכניות-מתאר שונות. להבדיל מערים אחרות, רובעי אשדוד לא מחולקים בחלוקה פנימית לשכונות.

העיר מסודרת בצורת רשת, כשבין כל רובע ורובע מפרידות שדרות רחבות, ורוב הרבעים יוצרים צורה מרובעת. אשדוד התפתחה דרומה ולכן הרבעים החדשים ביותר הם בדרום העיר והוותיקים בצפונה. הרובע המאוכלס ביותר בעיר הוא רובע הקריה עם מעל ל-21,000 תושבים‏[35], מספר הגדול יותר, לשם השוואה, ממספר התושבים בעיר אריאל. הרובע היחיד שחסר בחלוקתה של אשדוד הוא רובע י"ד, מאחר ששטחו חולש על הדיונה הגדולה שהיא אחת משמורות החול האחרונות שנשארו בארץ, ולכן בנייתו מוטלת בספק.

ראשי העיר וראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית עיריית אשדוד

ראשי המועצה וראשי העירייה שכיהנו לאורך השנים הם:

  • דב גור - נציג עצמאי מטעם משרד הפנים - מונה על ידי משרד הפנים ב-1959 לשמש כראש המועצה הממונה של אשדוד-ים. על שמו קרוי הרחוב הראשי של רובע ו'.
  • רוברט חיים - נציג מפא"י - בבחירות הראשונות נבחר לראשות המועצה. כיהן בשנים 1961-1963. יליד מצרים, בעברו כלכלן. על שמו קרויה טיילת הספורט והנופש לאורך החוף.
  • אבנר גרעין - נציג מפא"י - כיהן כראש מועצה מ-1963 ומ-1968 כראש העירייה הראשון של אשדוד. יליד יוגוסלביה, בעברו כלכלן. על שמו קרוי הפארק המרכזי של רובע י"ג.
  • צבי צילקר - נציג הליכוד - ראש העיר השני והראשון שנבחר בבחירות מוניציפליות. כיהן בתפקיד בשנים 1969-1983. יליד גרמניה, בעברו שימש כמהנדס העיר. אחראי לעיצוב דמותה המודרנית של אשדוד.
  • אריה אזולאי - נציג העבודה. ראש העיר השלישי. כיהן בשנים 1984-1989. יליד מרוקו, בעברו איש חינוך.
  • צבי צילקר - נציג הליכוד ולקראת סוף כהונתו מזוהה אישית עם "קדימה" - נבחר לכהונה שנייה בבחירות של 1989. פרש מהליכוד ב-2003, רץ ברשימה עצמאית וב-2005 הצהיר על תמיכתו באריאל שרון, אף על פי שנשאר בתנועת הליכוד. על שמו קרויה קריית התרבות ברובע הקריה. המשיך לכהן בתפקיד עד 2008.
  • יחיאל לסרי - נציג אשדוד בתנופה - ראש העיר הרביעי, יליד מרוקו, בעברו רופא. נבחר לתפקיד ב-2008.

תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחל לכיש וגדותיו צפונית לעיר
נמל אשדוד ותעשיות עורף הנמל במבט ממעלה גבעת יונה

באשדוד קיימים שלושה אזורי תעשייה: אזור התעשייה הקלה, אזור התעשייה הכבדה ואזור התעשייה הצפוני. דרום-מזרחית לאשדוד קיים אזור תעשייה "עד הלום". רבים חושבים בטעות שאזור תעשייה זה שייך לאשדוד ולכן קוראים לו "אזור התעשייה הדרומי", אך למעשה, הוא איננו שייך לאשדוד מכיוון שהוא נמצא בשטח המועצה האזורית באר טוביה. ישנם שני אזורי תעשייה חדשים הנמצאים בתהליכי בנייה, אלו הם אזור התעשייה הצפוני החדש שיהווה המשך לאזור התעשייה הצפוני הקיים ופארק נמלי ישראל‏[36]‬, פארק התעשייה והלוגיסטיקה של אשדוד שימוקם בעורף הצפוני של נמל אשדוד ויכיל בתוכו חברות לוגיסטיקה והייטק, ומסוף עתידי לרכבות מטען.

ב-1958 הושלמה בניית תחנת הכוח אשכול א' באשדוד, אשר כללה שלוש יחידות: שתי יחידות בנות 50 מגה-ואט, ויחידה אחת בת 45 מגה-ואט (עם יכולת התפלת מי-ים). ב-1963 נחנכה תחנת הכוח אשכול ב', ב-1975 תחנת הכוח אשכול ג' שכללה שתי יחידות גדולות בהרבה יותר בהספק של 228 מגה-ואט כל אחת, וב-1977 תחנת הכוח אשכול ד' שכללה עוד שתי יחידות ייצור בהספק דומה לאשכול ג'. ההספק הכולל של כל תחנת הכוח עומד על 1,549 מגה-ואט, אשר מעמיד אותה במקום הרביעי בישראל מבחינת הספק החשמל.

ב-1965 עברה לאשדוד חברת אלתא מערכות של התעשייה האווירית לישראל.

ב-1969 החלו לפעול באזור התעשייה הצפוני מפעלי הטקסטיל "רוגוזין". באותה שנה החלו לפעול באזור המפעלים הפטרוכימיים, שקיימו זיקה עם הנמל.

ב-1973 החל לפעול בעיר בית זיקוק לנפט, ומעת שהופרט ב-2006, הוא פועל בבעלותה של פז בית זיקוק אשדוד.

החל מ-2004 פועלת תחנת הכוח אשכול באשדוד בגז טבעי אשר מסופק באופן ישיר מאסדה באתר "ים תטיס". האסדה שואבת את הגז מבאר אשר נקדחה בקרקעית הים, מול חופי אשקלון, ומספקת את הגז באמצעות צינור באורך 40 ק"מ היישר אל מתקני קליטת הגז שבתוך מתחם תחנות הכוח. המעבר לייצור בגז הוריד באופן משמעותי את זיהום האוויר בעיר אשדוד, אשר סבלה מהערפיח שהגיע מתחנות הכוח מיום היווסדה.

ב-2001 הורה ראש הממשלה אריאל שרון על הקמת מתקן להתפלת מי ים באשדוד. ב-2011 זכתה חברת מקורות במכרז להקמתו של המתקן אשר צפוי להפיק החל מ-2013 כ-100 מיליון קוב מים מותפלים בשנה, ובכך לספק 15 אחוזים מסך צריכת המים הביתית בישראל. המתקן באשדוד הוא המתקן החמישי להתפלת מים במדינה והיקף הפרויקט עומד על כ-1.5 מיליארד שקלים‏[37].

התעשייה והמסחר בעיר מסתייעים בדרכי התחבורה המפותחות שלה ובמיוחד בנמל אשדוד.

תחנת הכוח אשכול באשדוד

מסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסחר באשדוד מפותח מאוד. הוא מציע שווקים עירוניים, קניונים גדולים, מתחמי מסחר פתוחים, וחנויות מפעל ומרכולים באזורי התעשייה. בכל רובע נמצאים מתחמי המסחר שלו (מרכזונים). חלק מתושבי העיר מסתייגים מהצורך במתחמי מסחר כה רבים בעיר, בהתחשב בעובדה שהיא קרובה לערי המסחר ראשון לציון ותל אביב.

באשדוד מתקיימים שלושה שווקים עיקריים; השוק העירוני הפתוח מידי יום וממוקם ברובע ב' הוותיק. השוק הפתוח, אחד מהשווקים הגדולים ביותר באזור השפלה פועל בימי רביעי ברחבת החנייה של חוף לידו משעות הבוקר ועד השקיעה. שוק המכוניות, המתקיים מידי יום שלישי סמוך לחוף לידו, מציע קנייה ומכירה של רכבי יד שנייה ורכבי אספנים. הקניונים הראשונים באשדוד היו קניון "הפורום" באזור התעשייה הכבדה ו"קניון אשדוד" ברובע א'. שני הקניונים נסגרו עקב מיעוט קונים וחובות ששקעו בהם‏[38], אך כיום באשדוד קיימים שלושה קניונים גדולים; קניון "לב אשדוד", הקניון הגדול בעיר שנפתח ב-1994, אחד מהקניונים של קבוצת מליסרון הממוקם ברובע ה'. הוא משתרע על חמש קומות, ביניהן שלוש קומות המכילות 16,000 מ"ר למסחר, חניית גג וחנייה תת-קרקעית. ב-1997 הוקם קניון "מרכז העיר" שלאחר מכן שונה שמו לקניון "הסיטי" והוא מכיל את התחנה המרכזית של אשדוד. ב-2003 הוקם הקניון הפופולרי ביותר באשדוד והוא קניון "סי-מול" ("Sea Mall") בו פועל מתחם בתי הקולנוע היחיד של העיר. מעל הקניון קיים בניין משרדים המכיל את משרדי המוסד לביטוח לאומי, החברה העירונית לפיתוח אשדוד (חפ"א), החברה העירונית לתרבות הפנאי והחברה העירונית לתיירות "חופית". הקניון ממוקם ברובע הקריה, בסמוך לבניין העירייה.

בעיר קיים המתחם המסחרי מבין הגדולים בארץ, ה"סטאר סנטר", הממוקם בצפון רובע ב' ומורכב משני מתחמים שנבנו בשנים שונות. חלק מההשקעה בבניית המתחם נעשה על ידי הכדורגלן חיים רביבו ולכן המתחם מוכר גם כ"מתחם רביבו". ב-2012 נפתח בצמוד לקניון הסיטי מתחם "גן העיר". בדומה למתחם בתל אביב, הוא מכיל בעיקר חנויות אופנה, בתי קפה ומסעדות. באזור התעשייה הכבדה ממוקמים מתחמי מסחר המיועדים לחנויות גדולות אשר לא יכולות לתפוס מקום בקניונים העירוניים. ב-2013 החלה בנייתו של מרכז הקניות ביג FASHION אשדוד הממוקם בסמוך ליציאה הדרומית מהעיר. בנייתו עתידה להסתיים ב-2015, והוא יכיל מתחם בתי קולנוע של רשת סינמה סיטי, מסעדות ובתי קפה וכן רשתות אופנה רבות‏[39].

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחנה המרכזית באשדוד ב-1958
הכניסה הצפונית לאשדוד

אשדוד שוכנת מערבית לכביש 4 ודרומית לכביש 41. לעיר שתי כניסות מהירות, כניסה צפונית במחלף אשדוד וכניסה דרומית במחלף עד הלום.

תחנת הרכבת אשדוד עד הלום שוכנת על מסילת לוד-אשקלון, ובנמל אשדוד נמצאת תחנת קצה לפריקת פוספטים המגיעים במסילה מהר צין.

קווי האוטובוס העירוניים מופעלים על ידי אגד תעבורה והבין-עירוניים ברובם על ידי חברת אפיקים (שקנתה את חברת האוטובוסים הקודמת ויאוליה). התחנה המרכזית בעיר ממוקמת בקניון הסיטי.

ב-2012, נבחרה אשדוד על ידי משרד התחבורה כעיר מודל עתידית לתחבורה ירוקה. בזכות הבחירה יועברו לעיר 220 מיליון שקלים שיושקעו, בתוכנית רב-שנתית, בפיתוח התחבורה הציבורית בעיר, על ידי פתיחת נתיבים מיוחדים לאוטובוסים בלבד בכבישים, שילוט אלקטרוני בתחנות האוטובוס וסלילת שבילים לרוכבי אופניים. כמו כן מתוכננים להיפתח בעיר מסוף אוטובוסים חדש, תחנה להשכרת אופניים חשמליים ומדרחוב חדש במרכז העיר‏[40].

המרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המרינה הכחולה

המרינה הכחולה, הממוקמת דרומית לחוף "הקשתות", צפונית לחוף הנפרד, ומערבית לרובע מע"ר דרום. הוקמה ב-1995 עם הנחת אבן הפינה, וב-1998 היא נחנכה. מכילה כ-550 מקומות עגינה לספינות ויאכטות. סביב לה נבנה רובע המרינה אשר נחשב ליוקרתי ביותר בעיר.

צורתה של המרינה קרובה לעיגול פתוח של שוברי גלים, ובמרכזה רציף הנשלח כזרוע למרכז האגן. במקום קיים בית ספר למשיטי סירות ואופנועי ים, חנות לצלילה, דיג וגלישה, וכן שלוחה של בית הספר אורט ימי אשדוד. תלמידי כיתות ז' בעיר משתתפים בשיעורי חינוך ימי במרינה, בשיט אופטימיסטים וקיאקים. במרכז הרציף המרכזי נמצאת מסעדת הדגים "אידי" בבעלותו של השף אידי ישראלוביץ'. המרינה הייתה אמורה להשתלב בטיילת של אשדוד, ולפי התב"ע שלה, יוקמו בעורפה כ-1,000 יחידות דיור, שרובן כבר נבנו, מרכז מסחר ומתחם בתי מלון.

נמל אשדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנופים בנמל אשדוד
מתחם האספקה וצי המכוניות המיובאות בנמל
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נמל אשדוד

נמל אשדוד הוא הנמל הגדול בישראל מבחינת מספר אוניות המטען שעוברות דרכו והיקף שינוע המטענים. הנמל הוא חברה ממשלתית - חברת נמל אשדוד בע"מ. הנמל פועל לצד שני הנמלים המסחריים האחרים בישראל - נמל חיפה ונמל אילת והוא משמש גם למעבר סחורות עבור ממלכת ירדן.

בנייתו של נמל אשדוד החלה באפריל 1961. הנמל נחנך בנובמבר 1963 ובנובמבר 1965 הוא הופעל לראשונה לפריקה ולטעינה, עם בואה של האונייה השבדית "וינגאלגד". לבניית הנמל במקום זה היו כמה יתרונות; הקמת הנמל עולה בקנה אחד עם הרצון של הממשלה בפיזור האוכלוסייה והקמת מרכזים עירוניים באזור הדרום. כמו כן, מיקום הנמל מקצר משמעותית את מרחקי ההובלה היבשתית של מטענים ממרכז הארץ דרומה - וחזרה, וכן הוא קרוב יותר מנמל חיפה לתל אביב, מרכז המסחר של המדינה. ב-2005 נחנך באשדוד נמל היובל אשר הסב את שמו לנמל איתן, ע"ש רפאל איתן שכיהן כרמטכ"ל, כחבר כנסת וכשר בממשלה. איתן, שניהל את פרויקט ההקמה, נהרג במהלכו בסערה קשה שפקדה את הנמל. הנמל הוקם בהשקעה של 3 מיליארד שקלים וביסס את מעמדו כשער כלכלי חשוב לישראל.

ב-2013 הודיעה חברת נמלי ישראל על החברות הניגשות למכרז לבניית מסופי מכולות חדשים, "נמל המפרץ" בחיפה ו"נמל הדרום" באשדוד. למרות התוכניות הכפולות, הכוללות חפירה ימית ובניית רציפים שיאפשרו כניסת אוניות ענק, ממשלת ישראל תאשר פיתוח של נמל אחד בשלב הראשון מטעמים כלכליים. כתוצאה מזאת, שתי הערים, אשדוד וחיפה נאבקות על ההוצאה לפועל של הפרויקט במטרה שתעשה בעירן. התוכנית להרחבת הנמל באשדוד כוללת רציף ראשי באורך 1,050 מטרים וכן הארכת שובר גלים קיים יחד עם שוברי גלים משניים בעוד 2,800 מטרים. הנמל החדש מתוכנן לקלוט קיבולת של כ-1.1-1.4 מיליון מכולות בשנה‏[41].

הנמל ממוקם צפונית לאשדוד, באופן שמנתק אותו לחלוטין משטחי המגורים שבה, על ידי נחל לכיש שחוצץ ביניהם. בניגוד לעיר חיפה שבה הנמל נבנה כחלק מהעיר, בניית הנמל באשדוד לא השפיעה כלל על התפתחותה של העיר שכן היא תוכננה מראש והוא נבנה בנפרד ממנה. מרחקו ממתחמי המגורים הביאה לכך שאין בינו לבין תושבי אשדוד אינטראקציה כלל, פרט לאלו שעובדים בו.

חינוך והשכלה גבוהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-ה'תשע"א (2010-2011), באשדוד מתגוררים 42,226 תלמידים המתפרשים על 118 בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים בעיר. מספר התלמידים הממוצע לכיתה עומד על 25‏[42]. על פי נתוני משרד החינוך, נכון ל-ה'תשע"ב אחוז הזכאים לבגרות בעיר עומד על 70.01%‏[43].

בעיר פועלים 14 מתנ"סים, כ-30 מועדוני נוער וכפר הילדים והנוער נווה גלים. בעיר פועלת גם ישיבת ההסדר נווה דקלים, שעברה לעיר אשדוד ב-2007 מהיישוב נווה דקלים לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות.

תנועות נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הצופים - שלושה שבטים (שבט "הנחל" ברובע ד', שבט "דותן" ברובע הסיטי ושבט "אביב" ברובע ט').
  • בני עקיבא - שלושה סניפים (סניף אשדוד מרכז ברובע ה', סניף י"א, וסניף "עדה" ברובע ח').
  • הנוער העובד והלומד - שלושה קנים (קן דרום ברובע י"ג, קן סיטי ברובע הסיטי ומועדון צ'יטה ברובע א').
  • השומר הצעיר - שני קנים (קן אשדוד צפון ברובע ד' וקן אשדוד העוגן ברובע י"א).
  • המחנות העולים - שני מחנות (מחנה אשדוד א' ומחנה אשדוד ט"ו)
  • צמר"ת - סניף אשדוד ברובע ב'.
  • אחריי! - ארבע קבוצות (צוות צ'יטוס - קופף רובע ב', צוות מטגל - מקיף ג', צוות שקנאי - מקיף ז' וסיירת י"א - מקיף ו').
  • עזרא - שני סניפים (ברובע ג' וברובע ו').

מוסדות להשכלה גבוהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון - מכללה טכנולוגית אשר מעניקה לבוגריה תואר ראשון B.Sc בתחומים: הנדסת חשמל ואלקטרוניקה, הנדסת תוכנה, הנדסת תעשייה וניהול, הנדסת בניין והנדסת כימיה. המכללה שוכנת ברובע ב'.
  • המכללה למינהל - מכללה המלמדת בעיקר מקצועות ריאליים לרמה של תעודת הנדסאי. המכללה שוכנת ברחוב האורגים באזור התעשייה הקלה.
  • האוניברסיטה הפתוחה - נקראת באשדוד גם בשם "מכללת אשדוד". סניף של האוניברסיטה הפתוחה אשר עוסקת בעיקר בלימודי מקצועות הומניים לתואר ראשון. סניף האוניברסיטה שוכן במתחם "המכללה למנהל".

בריאות ורפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית חולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-2014, בית החולים באשדוד נמצא בשלבי בנייה מתקדמים, אך התושבים עדיין נעזרים בשירותיהם של המרכז רפואי ברזילי באשקלון ושל המרכז רפואי קפלן ברחובות.

ניסיונות לבניית בית חולים באשדוד החלו כבר בשנות ה-60 כאשר קופת חולים כללית החלה לבנות בית חולים בעיר, אך הבנייה הופסקה בשלביה הראשונים ולא הושלמה. מה שנותר מבנייה זו הוא מבנה נטוש ומוזנח הנמצא בשטח הדיונה שמדרום לרובע ט'.

ב-2002 חוקקה הכנסת, ביוזמתה של חברת הכנסת סופה לנדבר, חוק המחייב בניית בית חולים באשדוד. אך למרות החוק ולאורך שנים, טורפדה הקמתו של בית החולים, גם בתמיכת "חוק ההסדרים" אשר מנע את יישומו. עד 2008 פקידים באוצר הצליחו לסכל החוק להקמת בית חולים באשדוד, בעיקר מסיבות הנובעות משיקולי יעילות כלכלית. באותה שנה, התגלתה אופוזיציה מפתיעה לבניית בית החולים באשדוד. כמה ממנהלי בתי החולים המובילים במדינה החליטו לכתוב מכתב לשר הבריאות, בו טענו כי הקמת בית חולים באשדוד תהווה בכייה לדורות. במכתב הסבירו מנהלי בתי החולים כי לבית חולים באשדוד אין מקום והצדקה קיומית בזמן שקיים וויכוח תקציבי מתמיד בנוגע למיטות אשפוז והקמת יחידות חדשות. המנהלים טענו בנוסף כי בית חולים נוסף יחריף את המחסור החמור ברופאים ואחיות ויגרום לתחרות לא הוגנת על כוח אדם, בכך שימשוך כוחות רפואה אשר מפעילים את בתי החולים סביב אשדוד באמצעות הסכמים מנוגדים ולא תואמים להסכמי שכר המקובלים במערכת הציבורית‏[44].

ב-2009 ולאחר מאבקים רבים של תושבי העיר והנהגתה, החליטה ממשלת ישראל על הקמת בית חולים ציבורי באשדוד והוציאה מכרז להקמתו. לצורך כך הממשלה אפשרה לחברות שונות להגיש הצעותיהן למכרז זה עד דצמבר 2010. בית החולים באשדוד אמור היה להיבנות על קרקע אשר נמצאת בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, על שטח של שבעים דונם במזרח העיר. המכרז התקדם באיטיות רבה, עד ששלוש החברות המתמודדות עברו את שלב המיון המוקדם - אסותא, "מור" המכון למידע רפואי, וקריה רפואית אשדוד.

בחודש אפריל 2011 זכתה חברת "אסותא" אשר בבעלותה של מכבי שירותי בריאות, במכרז להקמת בית החולים הציבורי באשדוד‏[45]. בסוף מאי אותה שנה נחתם עם משרד האוצר ההסכם לבנייתו וב-12 בנובמבר 2012 הונחה אבן הפינה[46]. עד 25 אחוזים משירותיו של בית החולים יהיו פרטיים. בניית בית החולים צפויה להסתיים במאי 2017 והוא ימוקם ברובע המיוחד בעיר (דרומית לרובע ט' ומזרחית לרובע י').

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מהעשור השני של המאה ה-21 התפתחה מגמת תנופה תיירותית באשדוד. העיר סבלה זמן רב מהזנחה בתחום התיירות, למרות רצועת החוף הארוכה שלה ובניגוד לערי החוף האחרות דוגמת נתניה ואשקלון שבהן התפתח ענף תיירותי, נשארה אשדוד הרחק מאחוריהן.

חברת "חופית", החברה העירונית לפיתוח התיירות באשדוד החלה להוציא לפועל תוכניות רבות אשר ישנו את פניה של העיר בפן התיירותי. תוכניות אלה עתידות להפוך את אשדוד למוקד אטרקטיבי לתיירות באגן הים התיכון. ב-2012 נפתח בית המלון הראשון בעיר ברמת החמישה כוכבים המכונה "West" אשר שייך לרשת מלונות Tamares. אליו מצטרף בית המלון קראון פלאזה מקבוצת אפריקה ישראל, אשר ההסכם לבנייתו נחתם ב-1997 ובנייתו החלה ב-2007. בניית המלון הסתיימה כבר בתחילת 2013, אך עקב סכסוכים בין החברה לפיתוח אשדוד אשר מחזיקה בבעלות של 50 אחוז מבית המלון, לבין הקבלן, פתיחת בית המלון עוכבה והוא נשאר נטוש‏[47].

ב-2011 הסתיימה בנייתה של טיילת ספורט ונופש ע"ש רוברט חיים, ראש המועצה הראשון של העיר. זוהי טיילת מודרנית באורך שלושה קילומטרים הנמשכת לאורך שדרות משה דיין שברצועת החוף. נקודת התחלתה נמצאת בירידה לחוף לידו הצפוני וסיומה בכיכר "עין השמש" בריביירה הדרומית. הטיילת נבנתה בהשקעה של כ-40 מיליון ש"ח ובה ישנם מסלול הליכה ולאורכו ריהוט בטון ופרגולות מעוצבות, מתקני אימון וכושר ומאזניים לשקילת המתעמלים. ברובע י"ג נמצא קאנטרי קלאב אשדוד אשר נבנה על ידי חפ"א - החברה העירונית לפיתוח אשדוד. עבודות הבנייה של האתר הופסקו בהמתנה למכרז חדש אך ב-2012 הם חודשו והבנייה עתידה להסתיים בסוף 2013. בהשקעה של 70 מיליון שקל מתוכנן לקום דרומית לרובע ט"ו באזור הריביירה הדרומית פארק מים על שטח של 40 דונם. ב-2011 אישרה ועדת המשנה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה את התוכניות לפארק ואת המכרז לבנייתו הוציא מינהל מקרקעי ישראל[48].

עיקר התיירים הבאים לאשדוד מגיעים מאניות התענוגות העוגנות בנמל אשדוד, ומשם הם ממשיכים לאתרים ברחבי המדינה. כמו כן, בעונת הקיץ מגיעים לעיר המוני תיירים צרפתים הנופשים בדירות שקנו בעיר, בעיקר באזור המרינה.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולמות ומתחמי מופעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשכן לאמנויות הבמה הפיס אשדוד בתכנון האדריכל חיים דותן
בית יד לבנים

באשדוד קיימים מספר אולמות מופעים הפזורים ברחבי המתנ"סים וקריית התרבות.

המשכן לאמנויות הבמה הפיס אשדוד, אולם המופעים המרכזי של העיר (הקרוי גם בפי הציבור "היכל התרבות של אשדוד") שתוכנן על ידי האדריכל חיים דותן, היה שנים רבות הפיל הלבן המפורסם של אשדוד. הוא נפתח באפריל 2012[49] עם כנס המימונה האקדמי ונחנך רשמית במאי 2012 עם קונצרט חגיגי לכבוד 9 במאי - יום הניצחון על גרמניה הנאצית. המשכן מכיל כ-930 מקומות ישיבה, מתוכם כ-300 ביציע, ומעוצב בצורת שתי קונכיות המחוברות זו לזו במטרה לסמל את הקרבה לים. בית יד לבנים, אולם מופעים שהיה אולם המופעים המרכזי של העיר עד פתיחת המשכן לאמנויות הבמה, הוקם ב-1991 ומכיל כ-400 מקומות ישיבה. באולם מוצגים מחזות בעברית של התאטראות המובילים בארץ, מופעים מיוחדים שהם חלק מפסטיבלים שיוזמת העירייה והחברה העירונית לתרבות הפנאי, טקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ולחללי מערכות ישראל וכן "טקס חלוקת פרסי אשדוד" הנערך ביום הולדתה של העיר. אולמות מופעים נוספים נמצאים גם במתנ"ס "דיונה" ברובע י' ובו כ-400 מקומות ישיבה, "אודיטוריום נעים לתרבות" ברובע ה' ובו 389 מקומות ישיבה, ובמתנ"ס "בית לברון" ברובע ו', אולם המופעים הוותיק בעיר, ובו כ-200 מקומות ישיבה.

ב"פארק אשדוד ים" שוכן האמפי-פארק הגדול בעיר ומכיל כ-8000 מקומות ישיבה. הוא נחנך באוקטובר 2012 עם הופעתו של שלמה ארצי ולהקתו‏[50], ומארח מופעי מוזיקה גדולים, טקסים ממלכתיים ופסטיבלים עולמיים.

דרומית לחוף אורנים נמצא אמפי-חוף אורנים, אמפיתיאטרון הנמצא על שטח גדול של חוף ים המארח מדי שנה את פסטיבל "חלון לים התיכון" אליו מגיעים מדי שנה כמאה אלף צופים. בחוף מי-עמי קיים שטח חוף גדול בעל דשא, אשר מדי שנה מארח את פסטיבל הבירה "גולדסטאר". מחוץ למרכז מונארט נמצא אמפי-מונארט - אמפיתיאטרון של דשא אשר בעברו אירח את הפסטיבלים "עולים על הגל", "תוצרת הארץ", "Ashdod Super Jazz" ואת מופעי "לילה לבן". בחזית המשכן לאומנויות הבמה שוכנת כיכר העיר המחברת בין חלקיה של קריית התרבות על שם צבי צילקר. כחלק מאירועי קיץ ישראלי באשדוד, מתקיים הפנינג "חמישי ישראלי בכיכר העיר", אירוע בו מתקיימות הפעלות, אטרקציות ומופעים רבים בשטח הכיכר. במהלך חודשי הקיץ, בכל הפארקים העירוניים נבנות במות למופעי ילדים הנקראים בשם כולל "פסטיבל ברבעים"[51].

אומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין ממן
מרכז מונארט לאומנויות
פסל "עין השמש" בכיכר היובל, הכיכר השנייה בגודלה בישראל

ב-1982 נוסד המוזיאון הראשון באשדוד, המוזיאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין ממן (בשמו הקודם "מוזיאון אשדוד") השוכן ברובע ד'. זהו מוזיאון ארכאולוגי העוסק בתרבות הפלשתים, בהתייחס אל ההיסטוריה של אשדוד כאחת מחמש ערי פלשת. המוזיאון מכיל את תצוגת הקבע הארכאולוגית "עולמם של הפלשתים" המספרת על העיר אשדוד של תקופת התנ"ך ועל תרבותם של הפלשתים שגרו בה. כמו כן, מוצגת במוזיאון גלריה לתערוכות המתחלפות אחת לשנה. המוזיאון מקיים לעתים אירועי תרבות, כנסים מקצועיים, סדנאות לכל המשפחה, מפגשים והרצאות, סיורים מודרכים, סיור חוצות העיר אשדוד וסעודה בסגנון פלשתי למעוניינים בכך. ב-2011 עבר המוזיאון שיפוץ נרחב ונפתח מחדש לקהל ב-2013.

ב-2003 נפתח מוזיאון אשדוד לאמנות השוכן בתוך מרכז מונארט לאומנויות ברובע הקריה. הוא מעוצב כמבנה ספירלי בן שלוש קומות ושלושה עשר חללי תצוגה ומעליו פירמידת זכוכית בסגנון מוזיאון הלובר בפריז. במוזיאון מתקיימות כשלוש תערוכות של אמנות ישראלית ובינלאומית המתחלפות במשך השנה. כמו כן, ניתן למצוא במוזיאון את "הצוללת הירוקה" שהיא אגף מיוחד שעוסק במיחזור ואקולוגיה בדגש על סביבת הים והחופים. ביולי 2009 הכריזה שרת התרבות והספורט לימור לבנת על מוזיאון אשדוד לאומנות כמוזיאון מוכר בישראל, אחד מ-53 מוזיאונים כאלה ברחבי הארץ‏[52]. ברובע א' שוכן בית אמני אשדוד ("בית האמנים"), המהווה מרכז לאגודת אמני אשדוד. מדי שנה נערך במרכז מונארט לאומנויות טקס הענקת "אות מכחול הזהב"‏[53], למוסדות המצטיינים בקידום האומנות בעיר.

באשדוד מתקיימים מספר להקות בלט, קרקסים ותאטראות. בלט פאנוב אשדוד, להקת בלט שהוקמה ב-1998[54] על ידי אחד מגדול אמני הבלט הקלאסי, ואלרי פאנוב ומנוהלת על ידו, עורכת מופעי בלט קלאסיים באשדוד ובערים אחרות בארץ. באשדוד מתקיים מאז 1990 הקרקס המפורסם בעיר, קרקס "ארנה", קרקס המבצע להטוטים, תרגילי תנועה אמנותיים וקסמים, ומורכב ברובו מילדים. הקרקס מתאמן ברובע ג' באולם הספורט של ביה"ס "המגינים" ועורך מופעים במועדים שונים במהלך השנה באולם האימונים שלו וגם בגנים ציבוריים בעיר, באולמות מופעים ובטיילת של חוף גנדי. ב-2010 הוקם קרקס "Circus Art" המורכב מספורטאים מקצועיים לשעבר בהתעמלויות אומנותיות, קרקע, מכשירים ואקרובטיקה. בקניון לב אשדוד מתאמנים האומנים של תיאטרון רחוב "ברמוזה", הפועל במסגרת החברה העירונית לתרבות הפנאי. זהו תיאטרון רחוב הכולל מופעי קרקס, להטוטנות, הליכה על קביים וליצנות. התיאטרון יוצר הצגות ומיצגים שאיתם הוא מופיע באשדוד ובפסטיבלים ארציים רבים.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באשדוד נמצאת התזמורת הסימפונית אשדוד אשר החלה את דרכה כ"התזמורת הקאמרית אשדוד" ב-1992 בתמיכת העירייה. בתזמורת למעלה מ-20 נגנים, תושבי אשדוד, המנגנים על כלים קלאסיים שונים בניצוחו של ואג פפיאן. התזמורת מנגנת מנגינות קלאסיות מכל הזמנים ועורכת קונצרטים למבוגרים ולילדים. בעיר קיימת התזמורת הישראלית המפורסמת התזמורת האנדלוסית הקלאסית אשדוד, תזמורת המנגנת מוזיקה בסגנון חבל ארץ אנדלוס שבדרום ספרד. התזמורת מופיעה באשדוד וכן בערים נוספות בארץ ומארחת פייטנים השרים לצידה. תזמורת זו היא תולדה של "התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד" שזכתה בפרס ישראל. היא התפצלה לשתי תזמורות קטנות יותר:‏[55] "התזמורת האנדלוסית הקלאסית אשדוד" ו"התזמורת האנדלוסית הים תיכונית".

במרכז מונארט לאומנויות ממוקם קונסרבטוריון "אקדמא", מוסד חינוכי מקצועי ללימודי נגינה ומוזיקה בפיקוח משרד החינוך, אשר הוקם ב-1966, ומשמש בית לכ-600 מוזיקאים צעירים בתחומים שונים. במתנ"ס "תקוותינו" ברובע ב' נמצא המרכז לפיוט ושירה, מרכז המכשיר צעירים ומבוגרים לשיר שירי תפילה וחזנות. תלמידי המרכז מבצעים את המופע "שירת הבקשות" בבתי כנסת שונים באשדוד במהלך השנה. כמו כן, באשדוד קיים מרכז הרוק, אשר מכיל מספר להקות רוק של בני נוער חובבים. המרכז אשר ממוקם במתחם "שבלול" בקניון לב אשדוד מציע לבני הנוער התנסות בנגינה על כלי נגינה ובשירה המותאמים לרוק. מדי פעם הלהקות של המרכז עורכות מופעי רוק לקהל הרחב.

בתחום המוזיקה מתקיימים בעיר פסטיבלים רבים במהלך השנה. במהלך חודשי אוגוסט מתקיים במשך יומיים פסטיבל "חלון לים התיכון" באמפי-חוף אורנים, פסטיבל מוזיקה ישראלית עכשווית והמצליח ביותר מבין פסטיבלי המוזיקה בעיר. מדי שנה, הוא מביא איתו קהל של יותר ממאה אלף צופים‏[56]. בחודשי יולי, מתקיים פסטיבל "תוצרת הארץ", שהוא פסטיבל זמר עברי מטעם החברה העירונית לתרבות הפנאי, אשר מתפרש על פני שבוע שלם, ומארח זמרים ישראליים וותיקים בכל רחבי העיר. החל מ-2005, מתקיים בחודשי אוגוסט בחוף "הקשתות" בעיר פסטיבל "צלילי הים" בהפקת אגף תרבות העולים והעירייה, בו מספר במות המארחות מופעים מוזיקליים של מוזיקה קלאסית, חסידית, ג'אז ועוד. פסטיבל נוסף המפורסם בעיר ומצליח מאוד, הוא פסטיבל הג'אז הבינלאומי -"Ashdod Super Jazz", המארח נגנים וזמרי ג'אז בינלאומיים, בהשתתפות נגן הג'אז הישראלי לאוניד פטשקה ומתקיים במשך יומיים בחודשי הסתיו.

פסטיבלים ואירועי תרבות מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פסטיבל מדיטרנה - פסטיבל בינלאומי למוזיקה, קולנוע וטעמים ממדינות הים התיכון. הפסטיבל החל ב-2013 ומתקיים במשך 4 ימים בחודשי מאי, מארח אמנים מחו"ל ומישראל בארבעה מתחמי תרבות בעיר - באמפי-פארק אשדוד ים, במשכן לאומנויות הבמה, ביד לבנים ובכיכר העיר.
  • פסטיבל היין - אירוע שהחל ב-2009 המארח עשרות יקבים מרחבי הארץ המציגים יינות ישראלים ויינות מחו"ל בפסטיבל יקבי בוטיק, דוכני טעימות, מכירת יינות, והרכבים מוזיקליים לאורכו של פארק לכיש, בחול המועד סוכות.
  • מימונה בפארק - אירוע זמר ים תיכוני לכבוד המימונה בו משתתפים זמרים ים-תיכוניים מהמובילים בארץ. האירוע מתקיים בפארק בן-גוריון.
  • פסטיבל "עולים על הגל" - פסטיבל אמנותי של מוזיקה, שירה, אופרה, ריקודים ובָּלֵט הבא לתת ביטוי לתרבויות של העולים החדשים והוותיקים. הפסטיבל מתקיים במהלך שבוע אחד בעונת הסתיו בכל שנה.
  • צעדת יום הניצחון - צעדה לכבוד יום השנה לניצחון בנות הברית על גרמניה הנאצית. באירוע משתתפים לוחמי מלחמת העולם השנייה כשעל גופם תלויים העיטורים והאותות בהם זכו במלחמה. ראש העיר וחברי מועצת העיר מכבדים את הלוחמים בנוכחותם. הצעדה מתקיימת בבוקר ב-9 במאי או בסמוך אליו ברחוב רוגוזין.
  • צעדת יום ירושלים - צעדה לכבוד יום ירושלים בה משתתפים אנשי הציונות הדתית ואחרים הנושאים בידיהם את דגלי המדינה. הצעדה מתחילה במרכז תנועת הנוער "בני עקיבא" ברובע ה' וצועדת אל עבר רחבת העירייה ברובע הקריה. הצעדה נערכת ביום ירושלים בשעות הצהריים.
  • יום יהדות גאורגיה - מופע גדול המציג את התרבות הגאורגית במיטבה עם שלל השירים והריקודים האותנטיים. האירוע מתקיים בסתיו באצטדיון הי"א העירוני ברובע א' והכניסה אליו חופשית.
  • אליפות העולם בריקודים סלוניים ולטינו אמריקניים - אשדוד מארחת את התחרות הבינלאומית אשר נערכת בהיכל הספורט "הקריה" ברובע הסיטי בהשתתפות משלחות ושופטים מ-20 מדינות.
  • אירועי לילה לבן - הם אוסף של מסיבות, הרקדות המוניות, פסטיבלים, צעדות ומופעים המתרחשים כולם בערב אחד במהלך הקיץ במספר מוקדים ברחבי העיר ללא תשלום.

גנים ציבוריים גדולים (פארקים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמפיתיאטרון בפארק אשדוד-ים

ביולי 2013 הסתיימה בנייתו של הפארק הגדול ביותר בעיר, "פארק אשדוד-ים"[57] הממוקם במקום שנהוג היה להיקרא בפי התושבים "גבעת הטילים" בסמוך לאזור המרינה. הפארק מכיל מרחבי דשא גדולים, בית קפה, טיילות היקפיות להולכי רגל ולרוכבי אופניים, אגם מלאכותי המכיל בתוכו מזרקת מים צבעונית בהשראת מזרקת הקסם בברצלונה המופעלת כמה פעמים בשעות הערב, מתחם מגרשי ספורט גדול, מצפורי נוף, גן סלעים, ואמפיתיאטרון מהגדולים בארץ אשר מארח מופעי מוזיקה גדולים. בהמשך ייבנה מתחם סקייטפארק. לאורך הגדה הדרומית של נחל לכיש, צפונית לעיר, משתרע פארק לכיש אשדוד (פל"א), אשר מכיל מתחם פינת חי ומתחם צפרות ובו מתקיימות לעתים פעילויות של החברה להגנת הטבע. מזרחית לפארק זה נמצא "פארק אתגרים" המכיל מתקני ספורט אתגריים ומתקני שעשועים.

ברובע א' נמצא גן ציבורי גדול הנקרא גן אלישבע על שם אלישבע אשכול - אשת ראש הממשלה לוי אשכול, אשר תרם רבות לפיתוחה של אשדוד בשנותיה הראשונות. בגן זה נמצאת האנדרטה לחללי חיל הים ובסמוך לה מתקיימים טקסי הזיכרון השנתיים. בעבר הגן אירח את מופעי "עיר ערוץ הילדים", והוא מהווה את נקודת הסיום של "מרוץ אשדוד" המתקיים מדי שנה. במזרח רובע ב' קיים פארק בן-גוריון הנקרא לעתים "פארק המשטרה" בגלל קרבתו לתחנת המשטרה העירונית. מדי שנה נערכים בו מופעי ה"מימונה בפארק". בתחומו נמצא בית משפט השלום של העיר וכן האצטדיון התכליתי בו מתאמנות קבוצות הספורט השונות של העיר.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון הי"א במבט מדרום

קבוצות הספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

באשדוד מתקיימות קבוצות של סוגי ספורט רבים. את אשדוד מייצגת בכדורגל הקבוצה מ.ס אשדוד (מועדון ספורט אשדוד) המשחקת בליגת העל. את משחקי הבית משחקת הקבוצה באצטדיון הי"א, אצטדיון הכדורגל הרשמי של אשדוד השוכן ברובע א'. בכדורסל מייצגות את אשדוד קבוצת הגברים של מכבי אשדוד המשחקת בליגת העל וקבוצת מ.ס. בנות אשדוד המשחקת בליגת העל בכדורסל נשים. כמו כן בעיר קיימות שלוש אגודות כדורסל המשחקות בליגות הנמוכות; הפועל אשדוד, אליצור אשדוד ובית"ר אשדוד. בענף הכדוריד מייצגות את העיר קבוצות הנשים והגברים של הפועל אשדוד. משחקי הבית של קבוצות הכדורסל והכדוריד מתקיימים בהיכל הספורט העירוני "הקריה".

ענף השחייה באשדוד הוא מהמובילים בארץ. השחייה האומנותית והשחייה התחרותית בעיר מיוצגות על ידי אגודת מכבי אשדוד. ענף הבדמינטון (כדור נוצה) בעיר מיוצג על ידי מועדון מכבי אשדוד מהוותיקים והמצליחים בישראל. באשדוד מתקיימות גם קבוצות בתחומי השיט התחרותי ושיט המפרשיות, גלישת גלים, גלישת רוח, טניס, טניס שולחן, כדורעף, כדורשת, כדורמים, קריקט, התעמלות אמנותית, האבקות, ג'ודו, קראטה, טאקוונדו, ברידג' ובאולינג המשתתפות בתחרויות הארציות ובליגות הלאומיות.

אשדוד ידועה כמעצמת שחמט בישראל‏[58]. בעיר קיים מועדון שחמט מוביל שהוקם ב-2004, זכה בארבע אליפויות שחמט ארציות וגידל שחקנים לנבחרת ישראל בתחרויות אליפות עולמיות. במועדון נמצאים כ-7000 תלמידים ותלמידות מכל הגילאים. המועדון שוכן ברובע א'.

ב-2012, זכתה העיר במקום הראשון בפרס שרת התרבות והספורט על השקעתה בתחום הספורט בקטגוריית הערים הגדולות‏[59].

אירועי ספורט עירוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ אשדוד ה-34
  • "מרוץ אשדוד" - ריצה עממית ותחרותית על גבי כביש ישר ורחב בעיר. המרוץ מארח אנשים, צעירים ומבוגרים, מאשדוד ומשאר חלקי הארץ, המעוניינים להתנסות בריצה ביחד עם קבוצת אנשים גדולה. המרוץ נערך פעם בשנה לאורכו של כביש משה דיין בעיר המקביל לים.
  • הטריאתלון - המתקיים כבר עשרות שנים - הפך ב-2007 לתחרות "טריאתלון אשדוד", שזוכה להצלחה רבה. ב-2005 המרוץ נערך במסגרת המכביה ה-17.
  • מרוץ אופניים - מרוץ אשר מתקיים באשדוד החל מ-2005. במרוץ משתתפים מדי שנה כ-200 רוכבים מהארץ המתחלקים למקצים שונים: עממי, בוגרים, נערים, נערות ועוד. המרוץ מתקיים לאורך טיילת חוף הים (הקפה אחת 6.5 ק"מ).
  • משחק כדורגל "בעד הניצחון" - משחק ידידות בכדורגל לכבוד יום הניצחון על גרמניה הנאצית. במשחק משתתפים מנחי טלוויזיה, מגישי רדיו ודיפלומטים. במשחק צופים לוחמי מלחמת העולם השנייה (ה"ווטרנים") ואורחים נוספים. המשחק מתקיים אחת לשנה בסמוך ליום הניצחון (9 במאי) ונערך במגרש הכדורגל אשר בפארק בן-גוריון.
  • צעדת הגמלאים - צעדה בהשתתפות גמלאים אשר מארגנת עיריית אשדוד על מנת להעלות בקרב האוכלוסייה המזדקנת את המודעות לאורח חיים בריא. הצעדה מתקיימת אחת לשנה באחד מימי הקיץ והיא עוברת בדרך המקבילה לקו החוף ומסתיימת ברחבת בית העירייה.

חופי רחצה מוכרזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל "המדרחוף" בחוף לידו
הדיונה הגדולה באשדוד

באשדוד ישנם שבעה חופי רחצה מוכרזים וחוף גולשים אחד. להלן החופים באשדוד מצפון לדרום:

  • חוף "מי עמי" - חוף הרחצה הצפוני ביותר בעיר והקרוב ביותר לנמל. החוף נמצא מערבית מרובע א'. החוף מכיל מתקני כושר ומתקני שעשועים לילדים. סמוך לחוף שוכנים אולמות אירועים, מסעדות, בניין "לה ממוניה" ובתי המלון הוותיקים "אשדוד ביץ'", "מיאמי" ו"אורלי".
  • חוף "לידו" - אחד מחופי הרחצה שנמצא מערבית מרובע א'. בחוף ממוקמים מגדל "המדרחוף" אשר מציג שעון שמש וכמה מסעדות. פעם בשבוע מגיע לחוף "השוק הפתוח" שהוא השוק הקלאסי הגדול ביותר בעיר. סמוך לחוף שוכן מלון "West".
  • חוף "אורנים" - החוף הראשון בעיר שנהיה לחוף רחצה מוכרז. החוף נמצא מערבית מרובע ד'. יומיים בשנה נערך סמוך לחוף הפסטיבל "חלון לים התיכון".
  • חוף "גנדי" (חוף "הקשתות") - החוף המרכזי של העיר. הוא שוכן מערבית מרובע ד'. החוף מכיל טיילת ומתקני שעשועים לילדים. סמוך לחוף שוכנות מסעדות רבות, בתי קפה, מכון כושר ובריאות ואולמות אירועים גדולים לחתונות ולשמחות משפחתיות. בימי שבת נערכים ריקודי עם בכיכר הציבורית הגדולה ובטיילת הרוכלים מוכרים חפצי אמנות שונים, בגדים וצעצועים. מדי קיץ נערך בטיילת של החוף פסטיבל "צלילי הים".
  • חוף "גיל" - החוף שנקרא על שמו של גיל שניאור שנהרג בתאונת גלישה בחוף אשדוד, הוא חוף המיועד לגולשי אשדוד ובו מתקיימות תחרויות גלישה ארציות אליהן מגיעים גולשים מכל רחבי הארץ. החוף ממוקם בצמוד למרינה ולחוף הנפרד.
  • החוף הנפרד - חוף רחצה המיועד לציבור הדתי והחרדי. החוף פתוח בשעות נפרדות לגברים ולנשים. סמוך לחוף נמצא רציף חנייה לאוטובוסים אשר מביאים מתרחצים מחוץ לעיר. החוף נמצא מערבית מרובע י"א.
  • חוף י"א - חוף רחצה ותיק באשדוד. בחוף ממוקמים מתקני שעשועים לילדים, מתחם דשא גדול, מסעדה ובתי קפה. סמוך לחוף נערכים מדי ימי חמישי הרקדות זומבה המוניות והקרנות סרטים בלילה על גבי מסך ענק כחלק מאירועי קיץ ישראלי באשדוד. החוף נמצא מערבית מרובע י"א.
  • חוף "הריביירה" - חוף הרחצה הדרומי ביותר בעיר. החוף מכיל מתקני שעשועים לילדים ונמצא מערבית משדרות תל חי, בגבול שבין הרבעים ט"ו וי"ז. סמוך לחוף נבנה בית מלון תיירותי ברמה של 5 כוכבים.

ב-2013 הוענק לשני חופים באשדוד - חוף לידו וחוף י"א תו האיכות הסביבתי הבינלאומי "הדגל הכחול" על עמידתם בתנאי התקן הסביבתיים‏[60], וב-1 במאי 2014, חמשת החופים הנותרים של העיר קיבלו גם הם את התו‏[61].

אתרי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל מור
גשר עד הלום

דרום-מזרחית לאשדוד נמצאת הדיונה הגדולה, שמורת טבע של חול, ואחת הבודדות שנותרו בארץ בשטח שבין חדרה לגדרה. גובה הדיונה 30 מטר, אורכה 350 מטר ואורך שיפועה 35 מטר. בדיונה ובחולות שסמוכים לה חיים עשרות צבאים, סמורים, תנים, שועלים, ארנבות וגם זוחלים כגון הכוח האפור, חרדון החולות, מדברית פסים, נחש כיפה ומטבעון מדבר. המקום משמש גם כאתר לטיולי ג'יפים.

מצודת "אשדוד ים" שהיא מצודה אשר נבנתה בתקופה הערבית הקדומה, שימשה כנראה כביתם של חיילים ששמרו על חוף הים מפני פלישות. הארכאולוגים מעריכים שהכניסה למצודה הייתה ממזרח. חלקה המזרחי של המצודה שימש לחדרי מגורים, חלקה הדרומי כלל חצר גדולה שנראה ששימשה כמקום לאורוות של הפרשים שהיו חלק מהחיילים ששמרו על החוף. המצודה ממוקמת ברצועת החוף של אשדוד, בין חוף י"א לבין חוף הריביירה. על הגדה הצפונית של נחל לכיש נמצא תל מור, תל ארכאולוגי קדום בגובה 25 מטר מעל פני הים השוכן בקרבת דרך הים הקדומה, ששימש כעיר הנמל של אשדוד העתיקה. השכבה העמוקה ביותר שהתגלתה בתל היא מסוף תקופת הברונזה המאוחרת.

בצפון-מערב העיר, דרומית לנמל אשדוד מתנשאת גבעת יפה או בשמה הידוע גבעת יונה. הגבעה מתנשאת לגובה של 53 מטר מעל פני הים ולה תצפית של 360 מעלות על הנמל, העיר ונחל לכיש. על פי המסורת המקומית הקדומה, במקום זה קבור יונה הנביא. על הגבעה נמצא המגדלור של נמל אשדוד שלא נמצא בשימוש ולצדו מגדלי מים מקוּמה של העיר. הגבעה מציעה נוף עוצר נשימה לעבר הים התיכון, וקיימות בה מרפסות תצפית ומסעדה. ב-2012 התגלו במקום שרידים ארכאולוגיים המיוחסים לעיר הקדומה "אשדוד-ים".

ביציאה הדרומית מהעיר נמצא גשר עד הלום (בערבית: "ג'סר איסדוד"), החוצה את כביש 4, והוא המקום הצפוני ביותר אליו הגיע הצבא המצרי עם פלישתו למדינת ישראל במלחמת העצמאות. הגשר נבנה בסוף המאה ה-19 על ידי השלטון העות'מאני, שבנה אותו על גבי יסודות של גשר מהתקופה הרומית, מעל נחל לכיש שנקרא אז "ואדי סוכריר". במהלך המרד הערבי הגדול הקימו שלטונות המנדט הבריטי עמדת פילבוקס לשם הגנה על הגשר מפני תושבי איסדוד הערבים שניסו להרוס אותו. חטיבת גבעתי פוצצה את הגשר בעת מבצע ברק והגשר שוקם לאחר מלחמת העצמאות. ממערב לגשר נמצא "פארק עד הלום" ובו קיים קיר הנצחה לנופלים בקרב עד הלום, ואובליסק לזכר החללים המצריים שהונח ב-1987 במסגרת הסכם השלום עם מצרים.

אנדרטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באשדוד יש מספר אנדרטאות לנופלים במערכות ישראל ובפעולות האיבה:

  • בפארק בן-גוריון, בכניסה לרובע ב' (פינת שדרות יצחק הנשיא ושדרות בני-ברית), עומדת אנדרטה לנופלים על שחרור אשדוד במלחמת העצמאות.
  • בגן אלישבע ניצבת האנדרטה לחללי חיל הים. בתחילה היא הוקמה לזכר 47 חללי המשחתת אח"י אילת שטובעה ב-20 באוקטובר 1967 ליד נמל פורט סעיד, ולאחר זמן מה היא נקבעה כאנדרטה לכל חללי חיל הים במערכות ישראל. האנדרטה מעוצבת בצורת אוניה וטקס הזיכרון השנתי לחללי חיל הים נערך בה מדי שנה.
  • בסמוך לגן אלישבע, ב"כיכר הנר", עומדת אנדרטת ברזל לזכר בני אשדוד שנפלו במלחמות ישראל. האנדרטה, בדמות נר דולק, נוצרה ב-1971 על ידי מתילדה אלפרין, אם שכולה.
  • ברובע ו' ממוקמת אנדרטה לזכרם של מעפילי הספינה אגוז, שטבעה בדרכה לחופי ישראל ממרוקו.
  • בכניסה הצפונית לחוף גנדי ניצבת אנדרטה לזכר חללי אוניות המעפילים סטרומה ומפקורה.
  • בפארק "מגדלי התאומים" שברובע ד' ממוקמת אנדרטה לזכר הנרצחים בפיגועי 11 בספטמבר, וביניהם 4 ישראלים, אחת מהן תושבת אשדוד.
  • בשדרות בן-גוריון פינת שדרות הרצל נמצאת אנדרטה לזכר 10 עובדי נמל אשדוד שנרצחו בפיגוע כפול ב-14 במרץ 2004. האנדרטה עשויה כגשר מתכת מבוקע ומעליו מרחפים שחפים.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן ז'ופה, ראש העיר התאומה בורדו, בביקור באשדוד, עם ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי.

לאשדוד 11 ערים תאומות והן:

דרום העיר אשדוד במבט מן הים
Magnify-clip.png
דרום העיר אשדוד במבט מן הים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאגר ספרות הקודש, מספר המופעים של אשדוד בתנ"ך
  2. ^ טרודה דותן, הפלשתים ותרבותם החומרית, באתר מטח, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה
  3. ^ מסע בהיסטוריה ובארכאולוגיה של ארץ ישראל, מקומות ואתרים, אשדוד
  4. ^ ד"ר רבקה שפק ליסק, ריכוזי היישוב היהודי בשלהי התקופה הרומית (מאות 3-4 לס'), היסטוריה גאוגרפית ואקטואליה של ארץ ישראל
  5. ^ בועז רענן, אשדוד - גאוגרפיה, היסטוריה, טבע, מסלולי טיול. לקט מאמרים, הוצאת החברה להגנת הטבע, 1990
  6. ^ יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים באנגלית, ספר 13, פרק 7, פסקה 4
  7. ^ ‏המקור להשערה: פטר פביאן - רשות העתיקות, יצחק גלעד, אוניברסיטת בן-גוריון
  8. ^ דליה מזורי, שתי אחוזות קבר מרשימות התגלו באשדוד, באתר nrg‏, 8 בינואר 2014
  9. ^ אורי זקהם, מידע על איסדוד, באתר זוכרות
  10. ^ מבט ועוד מבט על ארץ ישראל, עמ' 56-59, ב.צ. קידר, הוצאת משרד הביטחון, 1991
  11. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים 1947-1949, סדרת אפקים, הוצאת עם עובד
  12. ^ שטח שיפוט אשדוד קטן מאזור הזכיון, דבר, 30 ביולי 1964
  13. ^ 6000 דונם סופחו לאשדוד, דבר, 22 באוגוסט 1968
  14. ^ ‫משה אדמון, יום קטלני: זוכרים את הפיגוע הראשון באשדוד, באתר nrg‏, 17 ביולי 2012‬
  15. ^ תוכנית מתאר אשדוד - רוויזיה לתוכנית המתאר, הוכן עבור: עיריית אשדוד, משרד הפנים, משרד הבינוי והשיכון, מינהל מקרקעי ישראל, ספטמבר 1996
  16. ^ ‫כתבי ynet, ‏8 ימים, 5 הרוגים, 1,500 רקטות ו-421 יירוטים, באתר ynet‏, 22 בנובמבר 2012‬
  17. ^ ‫אורן אהרוני, ‏איזו עיר הכי גבוהה בארץ?, באתר ‏mako‏‏, ‏17 בדצמבר 2009‏‬
  18. ^ זוכי תחרות קריה יפה בישראל יפה 2010, באתר המועצה לישראל יפה
  19. ^ עופר אשטוקר, לראשונה - אשדוד זכתה באות מגשים ישראל יפה, באתר אשדודנט, 14 במאי 2010
  20. ^ קריה יפה - 2012, באתר המועצה לישראל יפה
  21. ^ אשדוד – עיר המתנדבים של ישראל, אתר עיריית אשדוד, 15 באוקטובר 2013
  22. ^ ynet, אשדוד - העיר הירוקה בישראל, באתר ynet‏, 19 בפברואר 2014
  23. ^ דני זאק, ‏הצלחה בתמונות: כ-1,100 צועדים במצעד הגאווה הראשון באשדוד, באתר ‏mako‏‏, ‏23 ביוני 2013‏
  24. ^ כמה תושבים גרים באשדוד? אתר עיריית אשדוד, 26 במאי 2014
  25. ^ פרופיל אשדוד באתר הלמ"ס
  26. ^ מאיה חושן, מיכל קורח, ענבל דורון, יעל ישראלי, יאיר אסף-שפירא, על נתונייך ירושלים 2013 מצב קיים ומגמות שינוי, מכון ירושלים לחקר ישראל
  27. ^ רונן דמארי, פסיפס ישראלי: עולים מיותר מ-10 מדינות בבניין אחד באשדוד, באתר nrg‏, 19 באפריל 2010
  28. ^ 28.0 28.1 התפלגות עולים שעלו ארצה 31.12.2010 עד 1.1.1989 התאריכים בין לפי ישוב מגורים ביחס לסה"כ התושבים ביישוב ממוין לפי מספר העולים בישוב, המשרד לקליטת העלייה, 17 במרץ 2011
  29. ^ שנתון סטטיסטי אשדוד 2011, עיריית אשדוד היחידה לתכנון אסטרטגי, פברואר 2012
  30. ^ מרכז תקשורת אשדוד, יש קולנוע בעיר: נפתח פסטיבל, יפתח סינמטק, אתר אשדודנט, 14 ביולי 2011
  31. ^ אתר היהדות הקראית העולמית, קהילת אשדוד
  32. ^ מלכת השחמט התארחה באשדוד, באתר mynet‏, 19 במרץ 2009
  33. ^ עופר אשטוקר, העיתונות הרוסית הארצית הופתעה לגלות אשדוד אחרת, באתר אשדודנט, 24 ביולי 2009
  34. ^ שגריר צרפת בביקור הזדהות באשדוד, באתר Ashdod4u‏, 28 במרץ 2011
  35. ^ משרד הפנים מעדכן את מספר התושבים באשדוד - כמעט רבע מיליון תושבים באשדוד, באתר אשדודנט, 27 במאי 2013
  36. ^ ‫יאיר הרוש, פארק התעשייה והלוגיסטיקה באשדוד - גדל, באתר mynet‏, 11 באוקטובר 2012‬
  37. ^ טל מויסה, ‏אושרה תוכנית למתקן התפלה באשדוד; יחל לספק מים ב-2013, באתר גלובס, 7 ביולי 2011
  38. ^ יאיר הרוש, קניון אשדוד נסגר, הסוחרים איבדו את כל השקעתם, באתר mynet‏, 28 באוקטובר 2010
  39. ^ אילנית חיות, ‏ביג משקיעה 400 מיליון שקל בבניית BIG FASHION אשדוד, באתר גלובס, 4 ביוני 2013
  40. ^ ‫דניאל שמיל, אשדוד תיהפך לעיר מודל לתחבורה ירוקה, באתר TheMarker‏, 28 בנובמבר 2012‬
  41. ^ אלפי שאולי, חיפה או אשדוד: מי תהיה עיר הנמל של ישראל, באתר ynet‏, 7 באפריל 2013
  42. ^ פרופיל אשדוד באתר הלמ"ס
  43. ^ אחוז הזכאים לבגרות באשדוד עומד על 70% - עליה של 4% בשלוש שנים, אתר אשדודנט, 1 בספטמבר 2013
  44. ^ מיטל יסעור בית-אור, "לבית חולים באשדוד אין מקום או הצדקה קיומית", באתר ynet‏, 11 באוגוסט 2008
  45. ^ יעל גרונטמן, אסותא אשדוד זכתה במכרז: תקים את ביה"ח הראשון בעיר, גלובס, 11 באפריל 2011
  46. ^ תמונות מטקס הנחת אבן פינה לבית החולים: 1, 2, 3 באתר Getty Images
  47. ^ זוהר שחר לוי, סכסוך בין קבלן והחברה לפיתוח אשדוד מונעת פתיחת הקראון פלאזה בעיר, באתר כלכליסט, 10 באוקטובר 2013
  48. ^ רונן דמארי, מה זה פה, אצ'קלונה: שווה להשקיע 70 מיליון בפארק מים באשדוד?, באתר nrg‏, 6 בדצמבר 2011
  49. ^ מערכת Xnet, הגל החדש באשדוד: המשכן לאמנויות הבמה נפתח, באתר Xnet‏, 31 במאי 2012
  50. ^ מנהל האתר, שלמה ארצי הרעיד את אמפי פארק "אשדוד ים" - תמונות, באתר אשדודנט, 6 באוקטובר 2012
  51. ^ ynet, פסטיבלים ברובעים - לכל המשפחה, באתר ynet‏, 7 ביולי 2013
  52. ^ עכשיו זה רשמי: לאשדוד יש מוזיאון, באתר וואלה!, 1 ביולי 2009
  53. ^ mynet, אמני אשדוד, החלה ההרשמה ל'מכחול הזהב', באתר mynet‏, 29 בפברואר 2012
  54. ^ מאת יעל אפרתי, "פולחן האביב" ו"עונות השנה" בבלט פאנוב, באתר וואלה!, 30 באוקטובר 2003
  55. ^ משה ג'רפי, אשדוד: עמותת התזמורת האנדלוסית התפרקה, באתר nrg‏, 16 ביולי 2009
  56. ^ ynet, לחגוג עם מוזיקה ישראלית: פסטיבל חלון לים התיכון, באתר ynet‏, 16 באוגוסט 2013
  57. ^ יאיר הרוש, פארק אשדוד ים נפתח, מה אומרים המבלים?, באתר mynet‏, 25 ביולי 2013
  58. ^ אלי שווידלר, כך נהפכה אשדוד למעצמת שחמט, באתר הארץ, 23 ביוני 2011
  59. ^ אלי לוי, אשדוד - העיר הגדולה המובילה בספורט, באתר mynet‏, 1 בינואר 2013
  60. ^ יאיר הרוש, שני חופים באשדוד זכו בתו הבינלאומי "דגל כחול", באתר mynet‏, 29 באפריל 2013
  61. ^ אורלי בביצקי, החופים שמרימים דגל כחול, באתר ynet‏, 1 במאי 2014
  62. ^ חילופי משלחות בין אשדוד לשפנדאו, באתר עיריית אשדוד
  63. ^ ערים תאומות באתר העירייה
  64. ^ ברכה לעיר אשדוד לכבוד יום הולדת ה-50
  65. ^ אתר ארגון "מצווה" של היהדות העולמית בקזחסטן, 2 במאי 2006
  66. ^ עופר אשטוקר, לראשונה ברית ערים תואמות - ישראל- אשדוד – סין –ווהן, באתר אשדודנט, 27 באוקטובר 2009
  67. ^ יאיר הרוש, אשדוד חתמה ברית ערים תאומות עם ז'פורוז'יה, באתר mynet‏, 4 באוקטובר 2011
  68. ^ יאיר הרוש, באטומי חתמה על אמנת ידידות עם אשדוד, באתר mynet‏, 6 במרץ 2012
  69. ^ מאיה סלוצקי: "נרחיב הפעילות הבינלאומית", באתר אשדודנט, 27 באוגוסט 2013
  70. ^ נחתם כינון קשרי ערים תאומות בין אשדוד לעיר בהר-דר מאתיופיה, אשדודנט, 23 ביוני 2011
  71. ^ חגיגות ה-130 להולדתו של ינקה קופלה משורר בלארוסי מפורסם, Yanka Kupala Square appears in Ashdod, Israel‏, 17 ביולי 2012
  72. ^ ‏Bahía Internacional Ciudades Hermanas, אתר WayBackMachine, ערים תאומות לבאיה בלאנקה


ראשי עיריית אשדוד

ראשי המועצה המקומית: דב גור | רוברט חיים | אבנר גרעין
ראשי העירייה: אבנר גרעין | צבי צילקר | אריה אזולאי | צבי צילקר | יחיאל לסרי

קואורדינטות: 31°47′39.83″N 34°38′49.56″E / 31.7943972°N 34.6471000°E / 31.7943972; 34.6471000

ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg