חותם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שעווה וחותם

חותם הוא סימן, סמל או שלט אצולה אשר מוטבע, מודפס, מובלט או מצורף למסמך (או כל חפץ אחר) במטרה לאשר את מקוריותו, כתחליף או תוספת לחתימה. ברוב המקרים נעשה שימוש בנוזל (כגון דיו, או שעווה מומסת) המאפשר גיוון בצבע, אולם "חותם יבש" מטביע סימן באמצעות הפעלת לחץ והשקעת החותם בנייר. המילה חותם משמשת גם לתיאור הסמל או הציור המיוצג בו וכמו כן כשם עצם לתיאור כל מכשיר, טבעת חותם או חותמת המשמשים להטבעות חותם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חותם השעווה שימש כדרך לוודא שמכתב או חבילה לא נפתחו בידי זרים וכן ששולח המכתב אכן הינו בעל החותמת. הוא נוצר על ידי טפטוף שעווה מותכת בגוף המסמך, על קשר בחוט אשר נכרך סביבו, על קצוותיו המקופלים, או על פינה גזורה ומקופלת שלו (אך לא בנפרד מהמסמך). לאחר מכן מוטבע החותם באמצעות טבעת, או כל חותם אחר (לרוב מברזל). בצורה זו לא ניתן להסיר בקלות את החותם מבלי לשברו, ובלתי אפשרי לעשות בו שימוש חוזר.

היסטורית, שימשו חותמות שעווה כאסמכתא למקוריות כמעט בכל התרבויות שעשו שימוש בכתב. ממשלות רבות עשו בעבר שימוש בחתמות שעווה על מנת לשלוח לאזרחיהן מכתבים אישיים. בימינו נעשה בהן שימוש במתן תוקף לאמנות וחוזים רשמיים, מתן אישורים נוטריוניים הנוגעים במתן שבועה ולאישור נאמנות למקור של עותקי מסמכים. השימוש בו בידי אנשים פרטיים, לעומת זאת, הוא נדיר למדי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]