טארו צרפתי
טארו או טארוט הצרפתי הוא משחק קלפים ל־3–5 שחקנים ומבוסס על משחק קלפים סטנדרטי בתוספת קלפי טארוט.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משחקי קלפים הופיעו באירופה בסוף המאה הארבע עשרה באיטליה או קטלוניה[1].
קלפי הטארוט העתיקים ביותר המוכרים היום נוצרו עבור משפחת ויסקונטי ממילאנו במחצית הראשונה של המאה החמש עשרה. המילה הצרפתית tarot (טארו) מגיע כנראה מן האיטלקית tarocco (ברבים tarocchi).
בתחילת המאה השש עשרה משחק הטארו הצרפתי מגיע לצרפת[2]. המשחק מוזכר ב־1534 על ידי רבלה בגרגנטואה ופנטגרואל[3] והמשחק נמצא באופנה עד 1650, באותה תקופה המשחק היה משחק לשלושה משתתפים. לאחר מכן נראה שהמשחק איבד מהפופולריות שלו והוא חוזר לאופנה במהלך המאה השמונה עשרה. הקלפים שונים במקצת ונקראים הטארו של מרסיי. תפוצת הקלפים והמשחק עצמו התרחבו לקראת שנת 1950 ובשנת 1973 הוקמה הפדרציה הצרפתית לטארו (Fédération Française de Tarot). הפדרציה עיגנה את החוקים המודרניים של המשחק ובמשחקים שהיא מארגנת משחקת כמעט ורק בקלפים עם הסימונים הצרפתיים. קלפי המשחק הם גרסה מודרנית מהמאה ה־19 של "קלפי הטארו של מרסיי".
קלפי המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
חפיסת קלפי טארו מכילה 78 קלפים:
- חמישים ושישה קלפים מחולקים לארבע עשרה קלפים בכל אחת מארבע הסדרות: תלתן ♣, יהלום ♦, לב ♥, עלה ♠. בכל אחת מהסדרות מתווסף אביר בין המלכה לנסיך.
- עשרים ואחד קלפים ממוספרים (atout - אטו): אלו קלפים שיש להם עדיפות על הקלפים הרגילים. המספר מציין את הכוח של כל קלף, מהחזק ביותר (21) ועד החלש ביותר (1, נקרא "קטן").
- ה"סליחה", קלף מסומן בכוכב המייצג נגן מנדולינה.
במשחק הטארו, המספרים הקיצוניים, 21 ו-1, וקלף ה"סליחה", הם שלושת הקצוות, נקראים גם "oudlers". סביב שלושת הקלפים האלה מבוססת כל האסטרטגיה של משחק הטארו.
78 קלפים אלו מגיעים יחד לסך של 91 נקודות לפי החשבון הזה:
- הספירה מתבצעת בזוגות. קלף אחד רגיל והשני צריך להיות "קצה", קלף מלוכה (מלך, מלכה, אביר, נסיך) או קלף רגיל.
- כל זוג קלפים, קצה וקלף רגיל שווים 5 נקודות.
- כל זוג קלפים, קלף מלוכה (לפי סדר יורד מלך, מלכה, אביר ונסיך) וקלף רגיל שווים 5, 4, 3, 2 נקודות, בהתאמה.
- כל זוג קלפים רגיל שווה נקודה אחת.
- במקרה בו נשאר קלף בודד בסוף הספירה, הוא הולך למי שהכריז על מנת להשלים זוג.
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה הקלפים ארוך יותר ממשחק קלפים רגיל המשמש בברידג' או פוקר, למשל. למעשה, כמות הקלפים שכל שחקן מחזיק בידו גדול (24 במשחק לשלושה שחקנים, 18 לארבעה שקנים ו־15 לחמישה שחקנים) מכדי ששחקן רגיל יצליח להחזיק בידיו קלפים בפורמט הרגיל.
המידה הקלאסית של קלפי הטארוט הוא 60X112 מ"מ.
מהלך המשחק לארבעה משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משחק הטארו הומצא עבור ארבעה שחקנים. עם זאת, ישנן גרסאות לשלושה או חמישה שחקנים.
החלוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שמוגדר מי המחלק, הוא מחלק את הקלפים שלושה שלושה כאשר הוא מתחיל בשחקן שלימינו נגד כיוון השעון כך שהוא מחלק לעצמו אחרון. במהלך החלוקה הוא מפריש 6 קלפים לקופה (שמכונה chien - כלב) באופן שבו הוא רוצה. עם זאת, המחלק לא יכול:
- לשים מספר קלפים בקופה בפעם אחת (בגרסה המעודכנת לא ניתן לשים מעל שלושה קלפים בפעם אחת).
- לשים את אחת משלושת הקלפים הראשונים או האחרונים בערימה.
במשחק עם שלושה משתתפים מחלקים את הקלפים, ארבעה, ארבעה (סה"כ עשרים וארבע לכל שחקן) ובקופה שישה קלפים גם כן.
במשחק עם חמישה משתתפים, לכל שחקן חמישה עשר קלפים ובקופה שלושה קלפים.
בסיום החלוקה, אם לשחקן יש רק קלף ממוספר אחד (atout) והוא המספר 1 ("קטן"), הוא חושף את קלפיו והחלוקה מבוטלת. היד הזו נקראת "קטן יבש" (le Petit est sec).
מכירה פומבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המכירה הפומבית הוא השלב בו יוחלט מי מהשחקנים ישחק נגד כל האחרים. המכירה מתנהלת לאחר סיום החלוקה. כל שחקן מכריז בתורו (מהראשון בחלוקה ונגד כיוון השעון עד המחלק שמכריז אחרון) ומעריך האם הוא יכול לנצח או לא. שחקן שחושב שהוא יכול לנצח יכול לבחור אחת מ־4 חוזים אפשריים:
- Petite - קטנה
- garde - שומר, הכרזה זו תעניק ניקוד כפול
- garde sans le chien - שומר בלי הקופה, הכרזה זו תעניק פי ארבעה נקודות
- garde contre le chien - שומר נגד הקופה, הכרזה זו תעניק פי שישה נקודות
כל שחקן בתורו מכריז pass (שום חוזה) או חוזה כלשהו מתוך הארבעה, כאשר אם כבר הוכרז משהו השחקנים הבאים יכולים רק להכריז על חוזה גבוה יותר. כל שחקן יכול להכריז רק פעם אחת. לאחר שכולם הכריזו, אם החוזה הוא Petite או garde, המכריז לוקח את ששת הקלפים שבקופה ומציג אותם לכולם. במקום ששת הקלפים האלה הוא מוריד שישה קלפים מהקלפים שאצלו בלי להציגם לאחרים. בקלפים שהוא מוריד, לא ניתן להוריד את אחד הקצוות או מלכים (אין בעיה להוריד קלפי מלוכה אחרים). אסור גם להוריד "אטו" אלא אם אין ברירה אחרת, במקרה כזה יש להציג את ה"אטו" שהוא מוריד. הקלפים שהוא הוריד יהיו הנקודות הראשונות שהוא צובר.
במקרה של חוזה garde sans le chien, המכריז לא מציג את הקופה והוא לא יכול להחליף את הקופה בקלפים אחרים. הקופה הופכת להיות הנקודות הראשונות שהוא צובר. במקרה של חוזה garde contre le chien, הקופה הועברת להגנה (שלושת השחקנים האחרים) ואלו יהיו הנקודות הראשונות של ההגנה.
לחלופין, ניתן להכריז על סלאם (זכייה בכל הקלפים); הכרזה זו תעניק בונוס של 400 נקודות למכריז או 200 נקודות להגנה, אם המכריז כשל בביצוע ההכרזה.
אם שום שחקן לא הכריז, החלוקה בטלה ומחלקים את הקלפים מחדש.
גרסאות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שחקן יכול שלא להכריז ולהמתין לסיבוב הכרזה שני. כלל זה בא למנוע ויתור על חלוקות קלפים ומניעה של חלוקות רבות. כלל זה אינו משוחק בתחרויות רשמיות. גרסה זו אינה מקובלת בטורניר משחקים.
- באזורים מסוימים בצרפת בין ההכרזות petite ו־garde יש הכרזה pousse. במקרה כזה מספר הנקודות יוכפל ב־1, 2, 4, 8, 16 בהתאם להכרזה.
- כאשר שחקן מכריז ויש שחקן אחר שמכריז מעליו, לאותו שחקן יש אפשרות להכריז מעל המכריז השני.
החוזים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר הנקודות שהמכריז צריך להגיע עליו תלוי בכמות ה"קצוות" המכריז זוכה בהם במהלך המשחק:
- ללא "קצוות", המכריז צריך להגיע לפחות ל־56 נקודות
- עם "קצה" אחד, המכריז צריך להגיע לפחות ל־51 נקודות
- עם 2 "קצוות", המכריז צריך להגיע לפחות ל־41 נקודות
- עם 3 "קצוות", המכריז צריך להגיע לפחות ל־36 נקודות
הודעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף למכירה הפומבית יש עוד כמה הכרזות שמבוצעות במהלך המשחק (בדרך כלל בתור הראשון של השחקן שרוצה להכריז). הכרזות אלו יזכו את המכריז או ההגנה בנקודות נוספות.
La poignée - היד[עריכת קוד מקור | עריכה]
poignée הוא מצב בו המכריז מחזיק בידיו כמות גדולה של "אטו" (קלף ה"סליחה" נחשב לאטו לצורך הכרזה זו). שחקן רשאי להכריז הכרזה זו ובמקרה שהוא מכריז, הוא צריך להציג את כמות האטו לפי ההכרזה. הודעה זו מזכה את המכריז בנקודות נוספות. יש שלושה סוגים של poignée:
- היד הפשוטה: צריך להציג 10 אטו (13 במשחק של שלושה שחקנים, 8 במשחק של חמישה שחקנים) הבונוס הוא 20 נקודות.
- היד הכפולה: צריך להציג 13 אטו (15 במשחק של שלושה שחקנים, 10 במשחק של חמישה שחקנים) הבונוס הוא 30 נקודות.
- היד המשולשת: צריך להציג 15 אטו (18 במשחק של שלושה שחקנים, 13 במשחק של חמישה שחקנים) הבונוס הוא 40 נקודות.
הבונוסים האלה קבועים, ללא תלות בחוזה שהוכרז. הבונוס הזה מגיע לזוכה ביד שתשוחק. כך למשל אם המכריז מפסיד, הבונוס הולך לאחרים. יש גרסאות בהם הבונוס הולך תמיד למכריז וכאשר המכריז מפסיד הוא מקבל את הבונוס בערך שלילי. את היד יש להציג לפני התור הראשון של המכריז. יש להציג אטו לפי הכמות שהוכרזה. הצגת קלף ה"סליחה" מציין שלשחקן אין "אטו" נוספים. אין חובה להציג את הקצוות, המכריז רשאי להציג את ה"אטו" שהוא רוצה לפי הכמות הנדרשת.
ה"קטן" בקצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אם הקטן מונח רק בהנחה האחרונה אומרים שהוא בקצה. הזוכה בהנחה האחרונה, שכוללת את ה"קטן" מקבל בונוס של 10 נקודות, שמוכפלת בערך של החוזה.
וריאציה: המחסור[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר לשחקן אין "אטו" בידו, הוא יכול להכריז "מחסור באטו" לפני להוא מניח את הקלף הראשון. באותו אופן, כאשר שחקן אין דמויות (קלפי מלוכה) בידו, הוא יכול להכריז על "מחסור של דמויות". ההודעה נעשית על פי הקלפים ביד ולא לוקחים בחשבון את קיומם או מחסורם בקופה.
הכרזות מחסור אלו מעניקות בונוס המשתנה ממקום למקום. הכרזה זו אינה חלק מכללי המשחק לפי הפדרציה הצרפתית לטארו ולא מוכרזות במסגרת תחרויות רשמיות המאורגנות על ידיה.
מהלך המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
המכריז של החוזה ישחק נגד שלושה יריבים שנקראים ההגנה.
הקלף הראשון משוחק על ידי השחקן שנמצא מימין למחלק. כל אחד בתורו שם קלף כאשר הסדר הוא נגד כיוון השעון. השחקן שזכה בסיבוב הראשון מתחיל את הסיבוב השני, הזוכה בסיבוב השני מתחיל את הסיבוב השלישי וכן הלאה.
המשחק מתנהל לפי הכללים הבאים:
- הקלף הראשון ששמים בכל סיבוב קובע מהי הצורה שהשחקנים האחרים מחויבים לשים. אם הקלף הראשון הוא "אטו", כל השחקנים מחויבים לשים "אטו". אם הקלף הראשון הוא קלף ה"סליחה" אז הקלף השני מגדיר את הצורה.
- אם משחקים על צבע, השחקנים חייבים לשים קלף מאותה הצורה אולם לא מחויבים לעלות על הערך הגבוה ביותר שכבר שמו. אם אין לשחקן את הצבע המבוקש הוא מחויב לשחק "אטו" (נקרא גם "לחתוך"). אם שחקן אחר כבר שיחק אטו, מחויבים לשחק אטו גבוה יותר.
- אם משחקים אטו, השחקנים מחויבים לשחק אטו גבוה יותר ממה שכבר הונח. אם לשחקן איו אטו גבוה יותר, הוא מחויב לשחק באטו נמוך יותר.
- ניתן לשחק בקלף לפי בחירה רק אם אין את הצורה הנדרשת ושום אטו.
- את קלף ה"סליחה" ניתן לשחק מתי שרוצים, בלי קשר לחוקים שהוצגו לעיל, חוץ מבסיבוב האחרון. הקלף אינו מאפשר זכייה בסיבוב (מלבד בהכרזה על סלאם שבו הוא מונח בסיבוב האחרון ולוקח את הסיבוב) אבל הקלף נשאר אצל המניח. המניח נותן קלף רגיל חליפי לזוכה בסיבוב. אם ה"סליחה" מונח בסיבוב האחרון הוא עובר לזוכה בסיבוב.
- במקרה של סלאם שבו קלף ה"סליחה" נמצא בצד של ההגנה, הקלף נשאר אצל ההגנה שמקבלים עליו 4 נקודות.
- במקרה של סלאם שבו קלף ה"סליחה" נמצא בידי המכריז, הקלף צריך להיות מונח בסיבוב האחרון, והוא זוכה בסיבוב האחרון.
חישוב התוצאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף המשחק, סופרים את הנקודות הכלולות בקופות של המכריז מצד אחד ושל ההגנה מצד שני (סה"כ 91 נקודות). כדי לזכות, המכריז צריך לקבל לפחות את הנקודות הנדרשות בהתאם למספר הקצוות שהוא זכה בהם (מפורט בפסקת החוזים). מספר הנקודות בו הוא זכה הוא מספר הנקודות מעל למינימום הנדרש (למשל אם הוא זכה בקצה אחד והוא זכה ב־55 נקודות התוצאה תהיה 4 נקודות מפני שהמינימום הנדרש הוא 51 נקודות). אם מספר הנקודות נמוך יותר, החוזה נפל והנקודות מחושבות לפי ההפרש לכמות המינימלית הנדרשת.
כל חוזה שווה 25 נקודות. אם המכריז הצליח מתווספים 25 נקודות לנקודות שחושבו לעיל (בדוגמה למעלה 25+4=29 נקודות). אם המכריז נכשל בביצוע החוזה יתווספו 25 נקודות להפרש מהחוזה. את התוצאה הזו מכפילים לפי ההכרזה של החוזה (מופיע להלן בסעיף המכירה הפומבית). לתוצאה הזו מוסיפים את הבונוסים על "יד", קטן בקצה וסלאם.
כל מגן יקבל את הנקודות שחושבו בסימן שלילי אם המכריז ביצע את החוזה ובסימן חיובי אם המכריז נכשל בחוזה. המכריז יקבל את סכום הנקודות של ההגנה בסימן הופכי כך שסך הנקודות יהיה 0.
גרסה לשלושה שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוקים זהים למשחק לארבעה שחקנים. ההכרזות זהות. ההבדלים הם שהקלפים מחולקים 4 לכל אחד (ולא שלוש) וכל שחקן מקבל 24 קלפים בסך הכל. הכרזת La poignée זהה אך יד פשוטה מורכבת מ־13 אטו; כפולה מ־15 אטו ומשולשת מ־18 אטו.
גרסה לחמישה שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוק השונה העיקרי נקרא "קריאה למלך". המשחק יותר מסובך, אבל קל יותר לזכות בחוזה.
הקופה מורכבת משלושה קלפים, כל שחקן מקבל 15 קלפים. ההכרזות זהות. הכרזת La poignée זהה אך יד פשוטה מורכבת מ־8 אטו; כפולה מ־10 אטו ומשולשת מ־13 אטו.
בתום שלב ההכרזות הפומביות, לפני פתיחת הקופה, השחקן שזכה בהכרזה צריך לקורא למלך. מי שבבעלותו המלך שהוכרז הופך לשותף שלו למשחק. החשיפה מתבצעת רק במהלך המשחק כאשר משוחק המלך שהוכרז. כאשר המכריז קורא למלך שיש ברשותו או שנמצא בקופה, הוא משחק לבד נגד ארבעת האחרים.
אם למכריז יש ארבעה מלכים הוא יכול לקרוא למלכה ואם יש לו ארבעה מלכים וארבע מלכות הוא יכול לקרוא לפרש. המכריז רשאי לקורא לעצמו בכך שהוא קורא למלך שנמצא ברשותו. אם המלך שנקרא נמצא בקופה, הוא ישחק לבד נגד ארבעת האחרים. אם לא, הוא ומי שהמלך שנקרא ברשותו ישחקו נגד שלושת האחרים.
הסיבוב הראשון לא יכול להיות בצבע של המלך שהוכרז אלא אם מונח המלך בעצמו. אסור לשותף של המכריז לציין שהוא משחק עם התוקף, גם אם אופן המשחק שלו לא משאיר מקום לספק בנוגע לצד שהוא משחק בו.
חלוקת הנקודות בין המכריז למסייע היא ש־2/3 מהנקודות הולכות למכריז ו־1/3 מהנקודות למסייע. אם המכריז שיחק לבד מול ארבעה, מספר הנקודות של כל מגן מוכפל בארבע. בסופו של דבר, לא משנה שיטת המשחק סך כל הנקודות שמחולקות יהיה 0.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Thierry Depaulis, Brève histoire des cartes à jouer, dans Cartes à jouer et Tarots de Marseille, éditions Alors Hors du Temps, 2004, (ISBN 2-9517932-7-8), עמוד 33
- ^ Thierry Depaulis, Le Tarot de Paris, עמוד 10.
- ^ Daniel Daynes, Le Tarot, ses règles et toutes ses variantes, Bornemann, אפריל 2000, עמוד 64, (ISBN 9782851826220)