קלפי טארוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קלפי טארוטצרפתית, Tarot) הם מערכת קלפים שעוצבה במקור לצורכי משחק (אשר דמה בעיקרו לברידג') ועל פי אמונה עממית ניתן בעזרתם לחזות את העתיד.

החפיסות העתיקות ביותר הקיימות כיום מקורן בצפון איטליה ותאריכן נקבע לתקופת אמצע המאה ה-15. אלה נקראו "קלפי הניצחונות", שכן את ציורם הזמינו האליטות בעת חגיגתם של מאורעות מיוחדים כגון ניצחונות, חתונות והריונות חשובים.

בתרבות המערבית קלפי הטארוט נתפסים לרוב ככלי לניבוי, אם כי בתקופה המודרנית חל שינוי מסוים בגישה אל הקלפים ורבים משתמשים בהם לא ככלי לחיזוי העתיד אלא רואים בהם כלי להסתכלות פנימה, להבנת מרכיבי האישיות, הפוטנציאל וכדומה בכך, בדרך להגשמה עצמית ולהתפתחות אישית ורוחנית.

קיימות אינספור גרסאות למערכת קלפי הטארוט, כל אחת מציגה תמונות שונות על קלפיה, אשר נוצרות כל העת למטרות מחקר ולימוד, פרשנות אישית, שימושים מיסטיים, או כיצירות אמנות בפני עצמן. כיום, החפיסה הפופולרית ביותר לקלפי הטארוט הינה חפיסת ריידר-ווייט (Rider-Waite Tarot Deck).

הקלפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוסם, Tarot de Marseille

מרבית חפיסות קלפי הטארוט (שהן מסורתיות במבניהן) מונות 78 קלפים. החפיסה המסורתית מתחלקת לשתי תת-מערכות:

  • המערכת הראשית, המכונה "הארקנה הגדולה" (ארקנה, מילה לטינית שפירושה סודות ועל פי כן - "הסודות הגדולים"), מורכבת מ-22 קלפים, כאשר לכל אחד נושא ומספר (חוץ מ-2 היוצאים מהכלל).
    להלן שמות הקלפים (סדר הקלפים עשוי להשתנות בין מערכות קלפים שונות):
  1. "השוטה" (לקלף זה במקור אין מספר אך בחבילות החדשות משייכים לו את המספר 0 או 22)
  2. "הקוסם"
  3. "הכוהנת"
  4. "הקיסרית"
  5. "הקיסר"
  6. "הכהן"
  7. "האוהבים"
  8. "המרכבה"
  9. "צדק" (בחלק מהחפיסות מספרו הוא 11)
  10. "הנזיר"
  11. "גלגל המזל"
  12. "כוח" (בחלק מהחפיסות מספרו הוא 8)
  13. "התלוי"
  14. "מוות" (בחלק מהחפיסות שם הקלף מושמט, והוא מזוהה רק לפי מספרו)
  15. "מזג"
  16. "השטן"
  17. "המגדל"
  18. "הכוכב"
  19. "הירח"
  20. "השמש"
  21. "יום הדין"
  22. "העולם"

נושאי קלפי הארקנה הגדולה הם אוסף אלמנטים מרכזיים בתרבות התקופה בה נוצרו הטארוט. אין קשר ברור ביניהם ולא ידוע עוד מקור בו הם מופיעים יחדיו. במאה העשרים פיתחה הסופרת עדן גריי גישה הידועה בשם "מסע השוטה", המתארת את הקשיים למול רגעי ההנאה שבחיים בדרך כרונולוגית, תוך ציון אבני הדרך. המסע מורכב מ-22 צעדים המתארים את השלבים בחיי השוטה, ומתאימים ל-22 הקלפים. הקוראים בקלפים משתמשים במטאפורת המסע כאחד הכלים להבנת הארקנה הגדולה.

  • המערכת המשנית, המכונה "הארקנה הקטנה" ("הסודות הקטנים") מזכירה מאוד את קלפי המשחק המודרניים ומונה 56 קלפים המחולקים לארבע סדרות של 14 קלפים:
    • סדרת המטות, המקבילים לסדרת התלתן בקלפי המשחק
    • סדרת הגביעים, המקבילים לסדרת הלבבות
    • סדרת החרבות, המקבילים לסדרת העלים (פיק)
    • סדרת המטבעות, המקבילים לסדרת היהלומים

כל סדרה מורכבת מקלפים ממוספרים מאס (אחד) ועד עשר, וכן ארבעה "קלפי חצר" - ברוב החפיסות נער, אביר, מלכה ומלך.

התפתחות הקלפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לאחרונה רווחה אגדה, כי מקור הקלפים הוא במצרים העתיקה והם הובאו לאירופה על ידי הצוענים. כיום, הדעה המקובלת היא שמקור הקלפים הוא באירופה של סוף ימי הביניים, בסמוך לתקופה בה חדרו קלפי המשחק לאירופה (ככל הנראה מן העולם המוסלמי, דרך ספרד, אשר הייתה נתונה תחת שלטון מוסלמי באותה עת). קלפי הטארוט העתיקים ביותר שנשתמרו נכון להיום נרכשו במקור על ידי משפחות אצולה איטלקיות, ועל כן נהוג להניח שאצלן הופיעו הקלפים לראשונה. משפחות האצולה הידועות ביותר בהקשר זה הן משפחת ויסקונטי ומשפחת ספורצה.

במאה ה-16 החלו להשתמש בקלפים באיטליה במשחק שנשא את השם "טארוקי" (Tarrochi, צורת הרבים של Tarocco). לא ידועה הסיבה לבחירת שם זה. בהגיעו לצרפת, ניתן לו השם "Tarot" - טארוט. שם זה דבק בקלפים עצמם, יותר ממאה שנים לאחר שנפוצו ביבשת (עד אז הם נקראו "קלפי הניצחון"). עד לאחרונה היו טענות בדבר היות מקור השם בעברית או מצרית, אולם אלה לא מצאו ביסוס.

עוד במאה ה-16, נפוצה ברחבי אירופה מערכת קלפי טארוט המכונה "הטארוט של מארסיי", על שם העיר מארסיי בצרפת שהיוותה את המרכז העיקרי לייצורם. מערכת זו עיצבה את קלפי הטארוט בנוסח בו אנו מכירים אותם כיום, מבחינת נושאי הקלפים וסמליהם, ומוסיפה להיות נפוצה אף היום על מהדורותיה השונות.

הקריאה בקלפי טארוט התפתחה במאות ה-18 וה-19 בעקבות מחקרים שנעשו בסתרי סתרים על ידי אנשים כמו אנטואן קורט-דה-גבלן (Le Monde Primitif) ואטיילה, וצברה פופולריות רבה. בערך בתקופת זמן זו נשזרו המיתוסים הידועים אודות הקלפים, ביניהם מקורם של הטארוט במצרים העתיקה וההקבלה בין 22 קלפי המערכת הראשית לבין אותיות הא"ב העברי.

ב-1909 פרסם ארתור אדוארד ווייט את מערכת קלפי הטארוט שיצר (מתוכה לקוחות התמונות המצורפות). ווייט היה מיוצאי "מסדר השחר המוזהב", אגודת סתרים שפעלה באנגליה בסוף המאה ה-19, ומערכת הטארוט שלו מעוצבת לפי עקרונות המסדר ותורותיו. חשיבותה נעוצה בכך שהייתה זו הפעם הראשונה בה הוצגו עבודות מסדרי הסתרים בפני הציבור הרחב והפכו לנגישות עבורו. קלפי הטארוט נעשו זמינים לכל וצברו תאוצה אדירה, והטארוט של ווייט הפכו למערכת הידועה והנפוצה ביותר בישראל כאשר כבר בקושי ניתן להשיג את הטארוט של מרסיי.

התפתחות האינטרנט יצרה תנופה מחודשת לתפוצת קלפי הטארוט, בכך שאפשרה לכל גולש ללמוד את תורת הקריאה בהם, לקבל קריאה מקוונת ממחשב, וליצור מערכת קלפים אישית באמצעות עורכים גרפיים ומאגרי תמונות. בנוסף, קמו קבוצות דיון בנושא, וקהילות של קוראים בקלפים ושוחרי מיסטיקה מחליפים ביניהם מערכות קלפים ואף יוצרים ומפיצים מערכות קבוצתיות.

שימושים בפסיכולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארל יונג היה הפסיכולוג הראשון שייחס חשיבות לקלפי הטארוט. התייחסותו לטארוט הייתה לאופן שבו הקלפים מייצגים את הארכיטיפים: טיפוסים בסיסיים או צורות מחשבה הקיימים בתת-המודע הקולקטיבי ואשר נובעים מהניסיון המצטבר של כל הגזע האנושי. קלף הקיסר למשל, מייצג את הפטריארך האולטימטיבי או את דמות האבא.

תאוריית הארכיטיפים מסייעת בכמה שימושים פסיכולוגיים. מספר פסיכולוגים משתמשים בקלפי הטארוט כדי לאבחן כיצד המטופלים רואים את עצמם, על ידי זה שהמטופלים מתבקשים לבחור קלף שאיתו הם מזדהים. יש המבקשים מהמטופל להבהיר את מצבו או את מערכת היחסים שלו באמצעות הדמויות או המצבים המשתקפים באיורי הקלפים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]