טבח טביליסי (1956)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מצבת הנצחה של הטבח בשדרות רוסתוולי

טבח טביליסי היה טבח שבוצע על ידי חיילים סובייטים ב-9 במרץ 1956. הטובח בוצע על מנת לשבור את ההפגנות בטביליסי, בירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בפברואר 1956, נשא ניקיטה חרושצ'וב את הנאום הסודי בו הוקיע את הדיקטטור סטלין, שהיה יליד גאורגיה, כעריץ ברוטלי. חלק מתושבי גאורגיה שגדלו על הערצה לסטלין והתגאו בכך שהוא היה גאורגי ששלט במדינה גדולה כמו ברית המועצות, ראו בהוקעת סטלין פגיעה בגאווה הגאורגית, במיוחד לאור יחס הכבוד שהגאורגים נוהגים כלפי המתים בכלל ‏‏‏[1].

הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתקרב יום השנה השלישי למותו של סטלין התקיימה ב-4 במרץ 1956 הפגנה ספונטנית ליד אנדרטת ענק של סטלין ליד סכר נהר הקורה. נשמעו בה נאצות כלפי "אויבי סטלין". למחרת אורגנו על ידי צעירים מקומיים, שלא באישור השלטונות, מספר תהלוכות סטודנטים קטנות לכיוון האנדרטה של סטלין בטביליסי. ההפגנות דמו להפגנות הרשמיות שהתקיימו מעת לעת על ידי השלטון והשלטונות לא ניסו למנוע את קיומן. בלטו בהשתתפות בהפגנות צעירים שסיימו את לימודיהם ונשלחו לעבוד במחוזות מרוחקים של גאורגיה אך נמנעו מלעשות זאת ונשארו מובטלים בטביליסי‏[2].

ב-6 במרץ וב-7 במרץ התרחבו ההפגנות ועל פי ההערכות השתתפו בהן כ-70,000 מפגינים. סטודנטים ותלמידים יצאו להפגין במקום ללמוד ולמפגינים חברה קקופוניה של צופרי כלי רכב, ששרו את הסיסמה "יחי סטלין הגדול, תחי המפלגה של לנין וסטלין, תחי גאורגיה הסובייטית", ליד בניין הממשלה בשדרות רוסתוולי שבטביליסי. המשטרה ניסתה לרסן את ההפגנות, אך ללא הצלחה. במספר מקרים הכו המפגינים אנשים שנחשדו כמתנגדים למפגינים. ההפגנות בבירה טביליסי עוררו הפגנות דומות ברחבי הרפובליקה. בכירי המפלגה ראו בחיוב את ההפגנות ואולי אף קיוו שיוכלו להשתמש בהן להשפיע על שלטונות ברית המועצות לעדן את הקו האנטי-סטליניסטי. אולם באותו יום נתקבלה הוראה לכנס את בכירי המפלגה ולהקריא בפניהם אגרת בנושא הפשעים של סטלין, ובכירי המפלגה לא העיזו שלא לבצע את ההוראה‏[3].

ב-8 במרץ התגברו המהומות ומפגינים רבים החרימו מכוניות ומשאיות באיומים ויצאו במכוניות בתהלוכות תמיכה בסטלין. המפגינים הסתובבו עם תמונות של לנין באופן ששידר נאמנות לשלטון. העימותים עם המשטרה תכפו והלכו והמפגינים דרשו שמזכיר המפלגה הקומוניסטית ינאם בפני ההמונים. בנאומים בכיכר סטלין החלו להיכנס מוטיבים לאומיים גאורגיים‏[4]. הקבוצות הקיצוניות ביותר היו סטודנטים שתבעו להשיב לגאורגיה את עצמאותה.

בנסיון לשלוט בהתפתחויות, הכריזו השלטונות על עצרות זיכרון לסטלין ב-9 במרץ בכל המוסדות. אולם הדבר לא הרגיע את ההמונים. רבים כלל לא הגיעו למקומות העבודה ורוב החנויות בטביליסי היו סגורות. בערב, הוקראו ליד האנדרטה של סטלין דרישות לפטר את ניקיטה חרושצ'וב ולקדם את מנהיגי המפלגה בגאורגיה, בהם ואסיל מז'וואנידזה, המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית בגאורגיה[5].

לפנות ערב הוצאה הודעה מטעם שלטונות ברית המועצות בה נאמר ש"אנשים בלתי הגונים" ניצלו את ימי האבל על סטלין להפריע לפעילות התקינה של העיר ושהתושבים שהוטעו מתבקשים לשוב לשגרת יומם. צו נוסף הודיע על משטר צבאי בעיר החל מחצות לילה והכנסת כוחות צבא לשמירה על הסדר. הצוים הקוראו שוב ושוב ברדיו ברוסית ובגרוזינית[6].

במהלך הערב הצבא פתח ביריות סביב מספר בניינים, וחיילי הצבא והטנקים החלו רודפים אחרי הסטודנטים הנמלטים. מספרם המדויק של הקורבנות אינו ידוע: לפחות 80 (ואולי אף מעל ל-150) צעירים נהרגו, מאות נפצעו ונאסרו [דרוש מקור].

במשך עשור שנים אזכור הטרגדיה של ה-9 במרץ היה טאבו, אולם הלקח נלמד. במשך 20 השנים הבאות לא נרשם שום עימות, עד שדור חדש של גאורגים צעירים הופיעו בזירה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]