טיבור ניי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיבור ניי
Ney Tibor
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 20 באפריל 1906
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בפברואר 1981 (בגיל 74)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אמן מצטיין של הונגריה (1967) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טיבור נייהונגרית: Ney Tibor; בודפשט, 20 באפריל 1906 – בודפשט, 6 בפברואר 1981) היה כנר יהודי-הונגרי, מורה לכינור באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט, הכנר הראשי של התזמורת הסימפונית של בודפשט, חבר מייסד של שלישיית המיתרים ההונגרית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיבור ניי נולד במשפחה יהודית של מוזיקאים בבודפשט. מוזיקאים רבים ממשפחתו העשירו את חיי המוזיקה ההונגרית: אביו, ברנאט ניי ובן דודו, דוד ניי, זמרי האופרה, דוד ניי היו האמנים המובילים של בית האופרה של בודפשט. טיבור ניי היה תלמידו של יוז'ף בלוך ושל נאנדור ז'ולט במחלקה לכינור של האקדמיה למוזיקה בבודפשט ואז התקבל להכשרה לאמנות של ינה הובאי, שם קיבל תעודת גמר כינור בשנת 1926.

משנת 1926 הוא היה חבר בתזמורת בית האופרה, אך אז, כמו כמה מחברי בית הספר של הובאי, ניסה להמשיך בקריירה שלו בחו"ל. הוא הופיע ברחבי העולם וניגן בתזמורת הפילהרמונית של ברלין בראשות וילהלם פורטוונגלר והופיע גם באינדונזיה. בשובו להונגריה, הפך לכנר הראשי של התזמורת הסימפונית של הרדיו ההונגרי שהוקמה אז והיה הכנר הראשון בין השנים 19321966 (בהפסקה בשואה), בראשות ארנסט פון דוהנאני. בתקופת השואה נאלץ להתפטר מתפקידו זה, אך משנת 1945 הוא שוב היה הכנר הראשון של התזמורת שאורגנה מחדש אחרי מלחמת העולם השנייה.

כסולן וכמוזיקאי קאמרי ניגן עם אמנים מפורסמים רבים בעולם, כולל בת זוגו לקאמרית אנני פישר, פסנתרנית. אחת ההקלטות הבלתי נשכחות שלהם הייתה במהלך הופעתו האחרונה של אוטו קלמפרר בבודפשט, הקונצ'רטי הברנדנבורגיים קונצ'רטו מס' 5 ברה מז'ור רי"ב 1050 של יוהאן סבסטיאן באך, בניצוחו של קלמפרר, שבו ניי הסולן עם אנני פישר (1950).[1] בין השנים 19481960 הוא ביצע עבודות קאמריות הונגריות וצרפתיות עם שלישיית המיתרים ההונגרית (עם מארטון בנדה ועם אדה בנדה), אך גם כסולן קונצרטים, ובבכורה של התחרות הווקאלית של תחרות הכינור של קוקאי רז'ה (1953).

מהדורת ברטוק שלו הכוללת הופיעה בתקליטים בשנת 1965, על תקליט הסונטה לפסנתר לכינור (טיבור ניי, ארנה סגדי) כתב תיאודור סטרונגין בטורו בניו יורק טיימס "[...] התקליט שפרסם קווליטון ממלא פער ביצירה שעדיין לא הופיעו בקטלוג שוואן"[2] [3]

בשנת 1960 מונה ניי לפרופסור לכינור של האקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט, וגם לפרופסור האקדמיה לנגינה תזמורתית, בתפקידים אלה החזיק עד 1974. תלמידו המצליח ביותר היה אנדראש קיש, שזכה בתחרות הבינלאומית על שם יוהאן סבסטיאן באך בלייפציג.[4]

לאחר פרישתו מהבמה, "החברה להוצאת מוזיקה", פרסמה בהשגחת Schott Music יצירות מאת פגניני,[5] ג'וזפה טרטיני, [6] פייטרו נרדיני ולאו ויינר בביצועו.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקליטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בלה ברטוק: סונטת לפסנתר ולכינור מספר 2, (טיבור ניי, ארנה סגדי) קווליטון - 1552[1]
  • בלה ברטוק: רפסודיה 1 (טיבור ניי, אנדרה פטרי), קווליטון 1553
  • באך: הקונצ'רטי הברנדנבורגיים קונצ'רטו מס' 5 ברה מז'ור רי"ב 1050 Hungaroton [2]
  • ז'ולט דורקו: Organismi Hungaroton, LPX 1298

פרסום מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Paganini: Mose-Fantasia (Ney Tibor) Editio Musica Budapest, 1968
  • Paganini: Moto Perpetuo, Op.11 (Ney Tibor)
  • Paganini: Nel cor più non mi sento (Ney Tibor)
  • Paganini: 6 Sonatas, Op.3 (Ney Tibor)
  • Paganini: Le Streghe, Op.8 (Ney Tibor)
  • Paganini: Variations on 'I Palpiti', Op.13 (Ney Tibor)
  • Paganini: Violin Concerto No.2, Op.7 (Ney Tibor)
  • G.Tartini: Sonata D-dur, 1976, (ISBN 979-000111887-3) (Ney Tibor)

במדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]