אוטו קלמפרר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוטו קלמפרר

אוטו קלמפרר (גרמנית: Otto Klemperer;‏ 14 במאי 1885 - 6 ביולי 1973) היה מנצח ומלחין יהודי יליד גרמניה. (הוא קיבל אזרחות של ארצות הברית בשנת 1937 ואזרחות ישראלית בשנת 1970). הוא נחשב לאחד המנצחים הדגולים של המאה העשרים.

מעל לכל, תהילתו נשענת על פרשנויותיו לרפרטואר הגרמני, שאותו ביצע בדרך כלל בחומרה ובהדר (בין אם בקונצרטים חיים או בהקלטות). ביצועיו, בשנותיו המאוחרות, גם נודעו לא פעם לשמצה בקצבם האיטי.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלמפרר נולד בברסלאו (כיום ורוצלב, פולין) ולמד מוזיקה תחילה בפרנקפורט ואחר כך בברלין, אצל האנס פפיצנר.

בשנת 1905 פגש את מאהלר כשניצח על קבוצת כלי הנשיפה ממתכת מאחורי הקלעים בביצוע הסימפוניה השנייה (התחיה) של מאהלר. השניים התיידדו, וקלמפרר התמנה ב-1907 למנצח האופרה הגרמנית בפראג, בהמלצתו של מאהלר.

בהמשך, בשנת 1910, עזר קלמפרר למאהלר בביצוע הבכורה של הסימפוניה השמינית שלו, "סימפוניית האלף".

קלמפרר עבר ממשרה למשרה, בהן תפקידי מנצח בהמבורג (1910 - 1912); בברמן (1912 - 1913); באופרה של שטרסבורג (1914 - 1917); באופרה של קלן (1917 1- 1924); ובאופרה של ויסבאדן (1924 - 1927).

משנת 1927 עד 1931 ניצח על ה"קרול אופרה" בברלין. במשרה זו העצים את המוניטין שלו כמעודד מוזיקה חדשה, כאשר ביצע מספר ניכר של יצירות חדשות, בהן "מבית המתים" של לאוש יאנאצ'ק, "ציפייה" של ארנולד שנברג, "אדיפוס רקס" של איגור סטרווינסקי ו"קארדיאק" של פאול הינדמית.

בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזב קלמפרר, היהודי, את גרמניה והיגר לארצות הברית. שם התמנה למנצח התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס; שם גם החל להתרכז יותר ביצירות הסטנדרטיות של הרפרטואר הגרמני, שהקנו לו מאוחר יותר את תהילתו הגדולה ביותר, בעיקר יצירות משל בטהובן, ברהמס ומהלר. הוא ביקר גם בארצות אחרות, בהן אנגליה ואוסטרליה.

עם תום מלחמת העולם השנייה, חזר קלמפרר ליבשת אירופה לעבוד כמנצח עם תזמורתו בבית האופרה של בודפשט (1947 - 1950). המשטר הקומוניסטי בהונגריה הטריד אותו במידה גדלה והולכת, עד שקיבל לבסוף משרת מנצח התזמורת הסימפונית של מונטריאול, קנדה, ונשאר שם משנת 1950 עד 1953, לפני שעבר ללונדון והתמנה למנצח הראשי הראשון של תזמורת פילהרמוניה בשנת 1959.

הוא עבד גם בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן, לפעמים גם כבמאי, נוסף לניצוח, כמו בהפקת "לוהנגרין" של וגנר בשנת 1963.

קלמפרר איננו מוכר כל כך כמלחין, אבל הוא כתב לא מעט יצירות, בהן שש סימפוניות, תשע רביעיות מיתרים ואופרה בשם Das Ziel. הוא עצמו ניצח על יצירות אלה לעתים רחוקות מאוד, והן נשכחו כמעט לגמרי מאז מותו.

בשלהי חייו, סבל קלמפרר משיתוק חלקי, שהיה ברובו תוצאה של ניתוח להסרת גידול במוחו, בשנת 1939. הניתוח הזה גם הגביר את ההפרעה הדו-קוטבית, שממנה סבל.

בנוסף היה מעורב בתאונה, נכווה קשות כאשר סיגריה נשמטה מידיו במיטה והוא ניסה לכבותה עם תמיסת אלכוהול וקמפור וגם נפילה קשה בתקופת מגוריו בקנדה השפיעו והחמירו מצבו. על אף כל זאת, ובמידה רבה הודות לתמיכת בתו, לוטה, המשיך לנצח עד לפרישתו בשנת 1971 וזמן קצר לפני פרישתו ביקר בישראל וניצח על תזמורת רשות השידור בשני קונצרטים שהוקדשו לסימפוניות המאוחרות של מוצרט והקונצרטים הבראנדרבוגים של באך. בהזדמנות זו חזר בפומבי מהתנצרותו ושב ליהדותו ובזכות זאת קיבל גם אזרחות ישראלית.

אוטו קלמפרר מת בציריך כעבור שנתיים, בגיל 88, ונקבר בבית הקברות היהודי, Israelitischer Friedhof — Oberer Friesenberg שם.