טיוטה:בנימין מטבריה
בנימין מטבריה היה יהודי עשיר הנחשב על-פי מקורות התקופה לאחד ממנהיגי היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת שלטון האימפריה הביזנטית ומלחמתה עם ממלכת פרס במחצית הראשונה של המאה השביעית.[1]
בנימין מטבריה נודע כאחד ממובילי הגדודים היהודיים שחברו לצבא הפרסי וסייעו בכיבוש העיר ירושלים בשנת 614 לספירה.[2] לאחר כיבושה, הפרסים נתנו ליהודים אוטונומיה מלאה בעיר שנמשכה כשלוש שנים.[3][4] אירוע מכונן זה מוכר גם כ"מרד הרקליוס", על שם הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית באותה תקופה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזכור המשמעותי של בנימין מטבריה מתוארך לשנת 629 לספירה, בעת מפגשו עם הקיסר הביזנטי הרקליוס שצר על ארץ ישראל וכבש אותה בחזרה מידי הפרסים.[5] לפי ההיסטוריון הביזנטי הנוצרי תאופאנס המודה (תחילת המאה ה-9), בדרכו של הקיסר אל ירושלים, הזמין בנימין את הרקליוס ופמלייתו להתארח וללון בביתו בטבריה והסכים לממן את כל צבאו.[6] בעת המפגש בין השניים, אנשי האימפריה הביזנטית הטיחו האשמות בפני בנימין מטבריה בנידון העוולות שביצעו היהודים כלפי הקהילה הנוצרית בארץ ישראל בתקופת שלטון הפרסים, בין היתר האשמות על טבח בנוצרים והשמדת מנזרים וכנסיות. כאשר הרקליוס שאל מדוע היהודים עוללו מעשים אלו לנוצרים, בנימין השיב לו: "מפני שהם אויבי אמונתי".[7]
הציבור היהודי בארץ ישראל נקלע באותה התקופה למצב קשה תחת השלטון הפרסי, שהפר את הברית עימם וסילק את היהודים מירושלים בשנת 617.[8] מסיבה זו, בנימין ניסה לשכנע את הקיסר הרקליוס באמצעות עושרו הרב ומתנות רבות, לכרות עמו ברית ולתמוך בו במלחמתו כנגד הפרסים.[9] הקיסר הרקליוס, אשר היה מעוניין בתמיכת הציבור היהודי בארץ ישראל על מנת להקנות יציבות לשלטונו, חתם על הסכם שבועה במסגרתו התחייב שלא יפגע ביהודי הארץ לאחר שיכבוש בחזרה את ירושלים.[10] בנימין ליווה את הקיסר בדרכו אל ירושלים, ובדרך הרקליוס שכנע אותו להתנצר. בנימין נטבל בשכם בביתו של אוסטאתיוס, נוצרי שאירח את הקיסר.[11] זהו האזכור האחרון לבנימין מטבריה במקורות הידועים מתקופתו.
שנות חייו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהרקליוס כבש את ירושלים, בסופו של דבר לא מומש ההסכם שנחתם עם בנימין מטבריה. בעת הגיע לעיר, הקהילה הנוצרית הפצירה בו לנקום ביהודים על מעלליהם 16 שנים קודם לכן בעת תמכו בפרסים וסייעו להם בכיבוש ירושלים והחריבו את אתרי הקהילה הנוצרית. הרקליוס, שראה בנקמה מעשה חטא תחילה הסתייג מפעולה זו, אולם לאחר שאנשי הכנסייה הסכימו לקחת על עצמם את החטא והפצירו כי יכריזו על יום צום מיוחד כדי שאלוהים יכפר לקיסר על שהפר את שבועתו.[12] הרקליוס נכנע לדרישות הכמורה והחל במעשי רדיפה אחר יהודי הארץ, משפטים נגד הנאשמים בהריגת נוצרים והטלת צווים האוסרים כניסת יהודים לתחומה של ירושלים.[13]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דוד בן גוריון: חגי חירותנו, באתר lib.cet.ac.il
- ^ CHOSROES (KHOSRU) II. PARWIZ - JewishEncyclopedia.com, jewishencyclopedia.com
- ^ Graupe, Daniel, Jewish Rule of Jerusalem 614-617 C. E.: Jewish Revolt Against Byzant with Persian Support, Independently published, 2020
- ^ הילקוביץ, ק'. "לשאלת השתתפותם של היהודים בכבוש ירושלים על ידי הפרסים בשנת 614". ציון חוברת ד' (1939): 307-316 http://www.jstor.org/stable/23543777.
- ^ צבי ברס, ארץ-ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי - היסטוריה מדינית, חברתית ותרבותית, ירושלים: המרכז לחקר תולדות ארץ-ישראל ויישובה של יד יצחק בן-צבי והאוניברסיטה העברית, 1982, עמ' 342-343
- ^ תאופאנס, כרונוגרפיה, עמ' 30 (באנגלית).
- ^ תאופאנס, עמ' 328 גרסת אנסטסיוס (אנ'), עמ' 205. כך בהערת שוליים 142 ב-צבי ברס, ארץ-ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי - היסטוריה מדינית, חברתית ותרבותית, ירושלים: המרכז לחקר תולדות ארץ-ישראל ויישובה של יד יצחק בן-צבי והאוניברסיטה העברית, 1982, עמ' 333.
- ^ מיכאל אבי-יונה, 10, בימי רומא וביזאנטיון, ישראל: מוסד ביאליק - ירושלים, 1980, עמ' 233–235
- ^ אוטיכיוס מאלכסנדריה (המאה ה-10) Eutychius of Alexandria, Eutychii Annales, עמ' 1089
- ^ צבי ברס, ארץ-ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי - היסטוריה מדינית, חבתרית ותרבותית, ירושלים, עמ' 343
- ^ מיכאל אבי-יונה, בימי רומא וביזאנטיון, עמ' 236
- ^ צבי ברס, ארץ-ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי, עמ' 345-347
- ^ מיכאל אבי-יונה, בימי רומא וביזאנטיון, עמ' 236-37
קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-7 קטגוריה:טבריה: אישים קטגוריה:יהודים ארץ-ישראלים קטגוריה:יהודים מומרים