טיוטה:לבנטיניזציה
לבנטיניזציה הוא מונח המשמש בהקשרים שונים לתיאור השפעות תרבותיות לא-אירופיות בארצות האימפריה העות'מאנית לשעבר. המונח נושא לעתים קרובות קונוטציות שליליות. בישראל, לצורך הדוגמה, המונח בשימוש בשיח שעוסק בהשפעה האפשרית של יהודים מזרחים, או לא-אירופיים, על התרבות הישראלית.[1] בהקשרים אחרים המונח שימש לעתים בהקשר אנטי-אסלאמי במיוחד כלפי מה שנתפס במערב כ"זיהום תרבותי" של "ערכים אירופאים" דרך "השפעות לבנטיניות מנוונות".[2]
סריניוואס ארואמודאן מתאר לבנטיניזציה כ"דפורמציה אסטרטגית של מנגנוני הייצוג של האוריינטליזם". ארואמודאן כותב כי "לבנטיניזציות מצביעות על כך שניתן לאתר פּוֹעֲלוּת (agency) במספר אופנים וצורות, לפעמים בתוך האוריינטליזם עצמו". [3]
קונסטנטינופול[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכתבים מהלבנט של ליידי מרי וורטלי מונטגו, שפורסמו לראשונה ב-1763, כיתבו אנשים בעלי שם וחשיבות היסטורית כמו ליידי מאר, אבי קונטי ואלכסנדר פופ, כאשר בעלה שימש כשגריר בקונסטנטינופול בתחילת המאה ה-18.
חוקרים טענו כי מונטגו מערבבת את המושגים של "יורוצנטריות וסמכותנות" אשר אדוארד סעיד ראה בו כקורא תיגר על התפיסה הבינארית של תרבות מזרחית ותרבות מערבית. ארואמודאן טוען שהלבנטיניזציה של מונטגו, כפי שהוא מכנה זאת, "מדגימה את האמביוולנטיות והפלסטיות של טופולוגיות אוריינטליסטיות". [4]
על בסיס ניתוח המכתבים שעשה ארואמודאן, הוא טוען כי מונטגו כותבת מתוך "עמדה אנתרופולוגית חילונית ביחס לתרבויות" - גישה שלדבריו היא מאפיין של ערכי הפוסט-רנסנס, שנוטים להתמודד ללא חשש עם "הנורמות השרירותיות בבסיס המשמעות והזהות התרבותית". ארוואמודן אומר שנקודת המבט ממנה חיברה מונטגו את מכתביה "מחליפה את ההטיה המוכרת של אתנוצנטריות פשוטה לטובת תרבותו של הצופה במין רלטיביזם אקלקטי". ארוואמודן מאמין שבבסיס כל זאת עומדת התחושה של המחבר עצמו כאשר הוא מנוכר מתרבותו שלו. [5]
ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר באמצע שנות ה-30 החששות מאובדן האופי היהודי פינו את מקומם למערכה נגד מה שכונה "הלבנטיניזציה של תל אביב" . במלאת 25 שנה להקמת העיר ב-1934 אמר חיים נחמן ביאליק "סכנה גדולה ניצבת בפני תל אביב שלנו, שהיא תהפוך לעיר לבנטית, כמו ערי חוף אחרות". באותה שנה אמר מאיר דיזנגוף "היא מתפתחת לעיר רועשת, לעיר לבנטינית פראית, כאילו תושביה אינם הנינים של אבותיהם שרגליהם ניצבו על הר סיני וכאילו הציבור התל אביבי אינו לגמרי יהודי ומתורבת". לא כל התושבים היו שותפים לחששות הללו. אחדים, בהזכירם את ברלין וורשה, ערים אירופאיות בהן שגשגה האנטישמיות, בתור דוגמאות שאין צורך לחקות. [6]
עבור היהודים האשכנזים המונח לבנטיניזציה ייצג מספר מאפיינים תרבותיים שנתפסו מאיימים על רעיון המודרניות המערבית, ובתוך כך, על ערכי היסוד של החברה הישראלית - ערכים שכללו שימוש בשפה האידית, לבישת בגדים מסורתיים וזרמים מסוימים של מחשבה דתית. [7] עזיזה כאזום תארה זאת כך:
מפלגת שינוי, שהוקמה על ידי יוסף לפיד, שהוגדר כ"אירוצנטרי, שוביניסטי ואנטי-מזרחי", ראתה בלבנטיניזציה איום על קיומה של מדינת ישראל, יחד עם החרדים, הפלסטינים והשפעות תרבותיות דומות של הרוסיפיקציה ו אוריינטליזציה. לפיד טען:
"לבנטיניות" היא שכבה דקה של הילה של אירופאיות הנפרסת על דקדנס מזרחי. ותחת השלווה הלבנטינית, הלבה של הלאומיות הערבית והפונדמנטליזם האסלאמי רותחת. אין לנו מה לחפש בתרבות הזו ואין לנו סיבה להשתוקק לזה. ישראל מתקיימת בזכות היותה מדינה מערבית, מדינת היי-טק, מדינה שהתאימה את עצמה לערכי התרבות האירופית ולתפיסות הדמוקרטיה האנגלו-סכסית שהם הניגוד המוחלט לזיהום הלבנטיני.
ברוך קימרלינג כתב: [8]
להגירה ההמונית של יהודים לא-אירופיים היה פוטנציאל לשנות מהיסוד את השיטה באמצעות 'לבנטיניזציה', ומנקודת מבטם של ותיקי אירופה, להוריד אותה ל'איכות נמוכה' של המדינות והחברות הערביות שמסביב. במונחים סטריאוטיפיים, מהגרים אלו נתפסו כבעלי אותנטיות יהודית תנ"כית פרה-מודרנית מסוימת, אם כי באותו זמן נתפסו כאגרסיביים, אלכוהוליסטים, ערמומיים, בלתי מוסריים, עצלנים, רועשים וחסרי היגייניות.
הסופרת המצרית-ישראלית, ז'קלין כהנוב, תיארה את עצמה כ"לבנטינית טיפוסית בכך שאני מעריכה באותה מידה את מה שירשתי ממוצאי המזרחי ואת מה שכיום שלי בתרבות המערבית". כהנוף אומרת כי היא מוצאת בהפריה הצולבת התרבותית "העשרה ולא התרוששות", למרות התווית השלילית של "לבנטיזציה" שהודבקה לתופעה בישראל.[9]
"כשאני לעצמי הריני לבנטינית טיפוסית, במובן זה שאני מעריכה במידה שווה מה שקבלתי ממוצאי המזרחי ומה שהוא עתה נחלתי בתרבות המערבית. הפראה הדדית זו שבישראל קוראים לה 'לבנטיניזציה', אני רואה בה העשרה ולא דילדול, ומתוך נקודת-מבט זו אולי מותר לי לנסות ולהגדיר את המחלה המורכבת, המשולבת של שתי העדות הגדולות במדינת ישראל".
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Film screening and discussion to celebrate writer Kahanoff". Jewish Studies Program at Cornell University.
- ^ Aravamudan, Srinivas (1995). "Lady Mary Wortley Montagu in the Hammam: Masquerade, Womanliness, and Levantinization". ELH. 62 (1): 69–104. doi:10.1353/elh.1995.0002. JSTOR 30030261.
- ^ Aravamudan, Srinivas (1999). Tropicopolitans: Colonialism and Agency, 1688-1804. Duke University Press. p. 160. ISBN 9780822323150.
- ^ Humans and Other Animals in Eighteenth-Century British Culture. Taylor & Francis. 2020.
- ^ Aravamudan, Srinivas (1995). "Lady Mary Wortley Montagu in the Hammam: Masquerade, Womanliness, and Levantinization". ELH. 62 (1): 69–104. doi:10.1353/elh.1995.0002. JSTOR 30030261.
- ^ Azaryahu, Maoz (11 בדצמבר 2006). Tel Aviv: Mythography of a City. Syracuse University Press. ISBN 9780815631293.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Khazzoom, Aziza (7 במרץ 2008). Shifting Ethnic Boundaries and Inequality in Israel: Or, How the Polish Peddler Became a German Intellectual. Stanford University Press. ISBN 9780804779579.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Nocke, Alexandra (2009). The Place of the Mediterranean in Modern Israeli Identity. Brill. ISBN 978-9004173248.
- ^ ז'קלין כהנוב, ממזרח שמש, תל אביב: יריב בשיתוף עם הדר, 1978