יהדות חרדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סדר לימוד בישיבת חברון בירושלים, אחד מישיבות הדגל של הציבור החרדי-ליטאי

היהדות החרדית היא חטיבת זרמים ביהדות הרבנית האורתודוקסית, וחבריה ידועים בשם חרדים. החרדים מתאפיינים בהקפדה רבה על שמירת ההלכה היהודית, והם השמרניים ביותר מבחינה הלכתית ותרבותית. לפי דעה רווחת, מקור הכינוי "חרדים" הוא בספר ישעיהו (ס"ו, פס' ה'): "שִׁמְעוּ דְּבַר-ה', הַחֲרֵדִים אֶל-דְּבָרוֹ...". על אף שבמקורו משמש הביטוי כריבוי של "חרד", מקובל יותר הכינוי ליחיד "חרדי"‏[1]. היהדות החרדית נולדה באירופה בעת המודרנית כתגובה לתהליכים שהחלו בעקבות האמנציפציה של יהודי אירופה וצמיחתה של תנועת ההשכלה.

הריכוזים העיקריים של היהודים החרדים הם במדינת ישראל, בצפון אמריקה (ובפרט באזור ניו יורק וניו ג'רזי) ובמערב אירופה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימוד תורה ב"חדר" בעיירה היהודית נובוגרודק (כיום בבלארוס), 1930

עד לסוף המאה ה-18 חיו מרבית היהודים באירופה בקהילות סגורות שבהן אורח החיים הדתי והתרבותי היהודי נשמר ככלל על ידי מרבית הקהילה, והממשק הכלכלי והתרבותי עם הסביבה הלא-יהודית היה מוגבל. עובדה זו החלה להשתנות, לאחר שתהליך האמנציפציה במערב אירופה פתח בפני היהודים שהיו מעוניינים בכך אפשרויות חדשות של מסחר ותעסוקה מחוץ לקהילה. כתוצאה מכך הפכו יהודים רבים למעורבים הרבה יותר בחברה הכללית, תוך אימוץ מנהגים, לבוש, תרבות ואורח חיים. שינויים אלו התבטאו בתנועת ההשכלה, אשר עודדה מגמות אלו, וקראה ליהודים לאמץ מהתרבות והידע של החברה הסובבת. אחת מהנגזרות של ההשכלה, הייתה התנועה הרפורמית, שהטיפה לעריכת שינויים מהותיים באורח החיים היהודי והמצוות, במטרה "להתאימן לרוח הזמן". לאלו נלוו תהליכים של חילון והתבוללות ואף מקרים של המרת דת. מגמות אלו היו לצנינים בעיניהם של היהודים הדתיים השמרניים יותר, שראו בהן סכנה ברורה למסורת והמשך קיום הדת היהודית בגולת אירופה. בניסיון להימנע מהיחשפות לחידושי העת המודרנית, החלו להתפתח לראשונה זרמים "חרדים" שדגלו בהסתגרות קהילתית ודתית רבה יותר ובעמדות מחמירות יותר מאשר היה מקובל בעבר.

אחד המתנגדים החריפים ביותר, אשר נחשב לאחד האבות המייסדים של התפיסה החרדית שהתגבשה במהלך המאה ה-19, היה הרב משה סופר (החת"ם סופר), אשר טבע את אחד ממטבעות הלשון המזוהים עם החברה החרדית, "חדש אסור מן התורה". במקור, נאמר ביטוי זה על סוגיית איסור האכילה מהתבואה החדשה (שנקראת "חדש") לפני שמניפים את העומר בבית המקדש. החת"ם סופר העניק לביטוי משמעות חדשה, לפיו כל שינוי במנהג ישראל החשוד כקשור ברפורמה אסור, גם אם אינו סותר במפורש את התלמוד והפוסקים‏[2].

התעוררות הציונות בשלהי המאה ה-19, נתפסה בידי היהדות החרדית כאיום, בעיקר מכיוון שמקורותיה נעוצים בתפיסות לאומיות שמקורן אינו-יהודי וכיוון שראשיה היו ברובם לא-דתיים ושמו דגש על מסגרת האומה, על חשבון הדת. בהקשר היסטורי זה קמה תנועת אגודת ישראל. עד היום מתאפיין רוב הציבור החרדי בהסתייגות מהתנועה הציונית, הסתייגות שבאה לידי ביטוי בדרגות שונות - מאדישות ועד התנגדות חריפה. עקב הסתייגות זו וכן עקב חשש מחילון, רוב הרבנים החרדיים לא עודדו עלייה המונית לארץ ישראל בתקופה שבין מלחמות העולם[דרוש מקור]. הסתייגות זו מהתנועה הציונית היא אחד ההבדלים האידאולוגיים בין היהדות החרדית לציונות הדתית.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדיקות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציבור החרדי דוגל בשמירה על ההלכה "קלה כבחמורה". ככלל, הגישה ההלכתית החרדית, במיוחד בקרב האשכנזים, נוטה לכיוון מחמיר יותר. בהשקפת העולם החרדית ניתן תוקף מוחלט לאמונות היהודיות המסורתיות והרבניות: התורה ניתנה לעם היהודי מאת האלוהים על ידי משה; כל מה שכתוב בתורה הוא אמת אבסולוטית; את התורה ניתן לפרש רק על בסיס התורה שבעל-פה, כפי שהועברה על ידי חז"ל והפוסקים המקובלים לאורך הדורות במסגרת התלמוד ושאר ספרי היהדות וההלכה. האמונה בי"ג העיקרים של הרמב"ם מהווה אבן יסוד בהשקפת עולם זו. החינוך החרדי משקיע את מירב זמנו בלימוד התורה ומצוותיה. השאיפה של כל הורה חרדי היא שילדו ימשיך את דרך אבותיו, ויגדל תלמיד חכם, או לכל הפחות יהודי ירא שמים, המקפיד על שמירת המצוות וקובע עתים לתורה גם כאשר הוא יוצא לעבוד לפרנסתו.

בתחום הכשרות, החרדים מקפידים להשתמש רק במוצרים המאושרים על ידי גופי השגחה המקובלים עליהם, המנפיקים תעודות השגחה "למהדרין" שבהם בדרך כלל יש הקפדה על החומרות של כל העדות, ושהפיקוח בהן נחשב להדוק יותר מזה של הרבנויות המקומיות או הרבנות הראשית. ביחס למצוות השמיטה, הציבור החרדי האשכנזי מחמיר ונמנע מלהשתמש בהיתר המכירה[3]. אדיקות זו גרמה בעבר למספר עימותים בין רבני המחנה הלאומי לבין רבני היישוב הישן של ירושלים והרבנים החרדים באירופה, אחד העימותים המפורסמים שבהם נודע כפולמוס השמיטה, בו נחלקו רבני ירושלים והרבנים ממבשרי הציונות אם להתיר את היתר המכירה בשנת השמיטה או לא‏[4]

ציות לגדולי הדור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – גדול הדור, אדמו"ר

בציבור החרדי "גדולי הדור" (או "גדולי ישראל"), שהם הרבנים והאדמו"רים הבולטים והמשפיעים ביותר, מהווים את מורי הדרך והסמכות העליונה בכל הקשור לשאלות הלכתיות וציבוריות ("דעת תורה"). אף על פי שהציבור החרדי מורכב ממאות קהילות נפרדות שלכל אחת מהן מנהיגות משל עצמה, כאשר עומדות על הפרק שאלות ציבוריות בעלות השפעה על כלל הציבור החרדי, "גדולי הדור" נדרשים להכריע בהן והחלטותיהם מתקבלות בדרך כלל ללא עוררין בקרב הציבור החרדי. החלטות אלו מפורסמות לעתים תחת "קול קורא" - מכתב המאגד את חתימות הרבנים. החרדים מקפידים על כך שכל המשקל הפסיקתי יהיה על טהרת הרבנים החרדים, דהיינו מבלי להישען כלל על פסקי רבנים שאינם מזוהים כחרדים. בכלל זה, נבחרים שלוחי הציבור החרדי בכנסת על ידי הרבנים העומדים בַ‏‏‏ראש ("מועצת גדולי התורה" ו"מועצת חכמי התורה"), ומונהגים על ידיהם.

הסתגרות והתבדלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה החרדית מאופיינת בהתבדלות מכוונת מהחברה הלא-חרדית, במטרה לשמר את ערכיה המסורתיים מפני חדירת ערכים שאינם מקובלים עליה. הקהילות החרדיות מסתגרות ומתבדלות באמצעות דיור נבדל, הקמת מערכות חינוך ייחודיות לקהילה והימנעות מקריאת ספרות ואמצעי תקשורת שאינם חרדיים. הדבר מתבטא בהטלת טאבו על צפייה בטלוויזיה. גורמים בההנהגה החרדית גם מנסים למנוע מהבתים החרדים מלהתחבר לאינטרנט, ולהיחשף לעיתונים שאינם חרדיים, אך בשונה מההצלחה בטלוויזיה, הרי שבנוגע לשימוש באינטרנט השפעת אותם גורמים נמוכה יותר וחרף מאמציהם כשליש מהחרדים נוהגים לגלוש באינטרנט‏[5]- אף שלרוב מדובר באינטרנט כשר, בשימוש לצורכי עבודה בלבד[דרוש מקור]. כתחליף, משתמשים החרדים באמצעי תקשורת מגזריים, כמו עיתונים וביטאונים חרדיים. כמו כן נעשה שימוש במודעות קיר (פשקווילים) וכרוזים על גבי מכוניות וכן בקווי נייעס כדי להעביר ידיעות ופרסומים.

מרבית החרדים נמנעים מהשתתפות באירועים אזרחיים בעלי הווי חילוני כמו טקסים לאומיים או חגיגות יום העצמאות. חרדים רבים, בעיקר חסידים, מדברים ביניהם בשפת היידיש מתוך מטרת התבדלות. מרבית החרדים נמנעים מלימוד מקצועות אקדמיים באוניברסיטאות ובמכללות כלליות, אלא במכללות המיוחדות לחרדים. ההתבדלות מתבטאת גם באיסור על בנות לשרת בשירות לאומי וכל שכן בצבא, ולרוב גם אי-גיוס בני הישיבות לצה"ל על בסיס עקרון "תורתו אומנותו".

חברת הלומדים ותעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חברת הלומדים

העמדת לימוד התורה כממלא את מרבית תוכן חיי המעשה של הגברים נחשבת לסמל חרדי. מתוך יחס ערכי זה ללימוד התורה, ממעטים החרדים בלימודי חול במוסדות החרדיים המיועדים לגברים (להוציא לימודי חשבון ודקדוק). בזרמים החרדיים השונים אין אחדות דעים בדבר האיזון הנכון בין תורה ועבודה. בעשורים האחרונים גברה ההשקפה כי לימוד התורה הוא תפקידו העיקרי של היהודי, אף במחיר חיי דחק. החרדים הדוגלים בהשקפה זו משתדלים (במידת האפשר) למלא את יומם בלימוד תורה, ורבים מהם אינם עוסקים במשלח יד כלשהו, כאשר בדרך כלל נשותיהם עובדות ומפרנסות את הבית. בחברה החרדית בישראל, ובדגש על ציבור האברכים, מקובל שהגבר החרדי לומד בכולל ואינו עובד במרבית חייו, והאישה נושאת בעול פרנסת המשפחה באמצעות עבודה בביתה ומחוצה לו. בישראל 61% מהנשים החרדיות עובדות לעומת 52% בלבד מהגברים החרדיים‏[5]. תופעות אלו של בעל לומד ואשה עובדת נפוצות יותר בציבור הליטאי. בציבור החסידי ישנו מספר גדול יותר של גברים העובדים לפרנסתם.[דרוש מקור]

בחברה החרדית שמוצאה מאירופה, הנוהג המקובל עד שנות ה-50 של המאה ה-20 היה שרוב הנערים לומדים מקצוע שיפרנס אותם, רק בראשית שנות ה-50 החל התהליך של יצירת "חברת לומדים" לצבור תאוצה בכל החברה החרדית, תחת הנהגתו של החזון איש[6]. ההשקפה המעדיפה באופן מובהק את לימוד התורה על פני העבודה, התחזקה בעיקר בארץ, לאחר השואה, מתוך תפיסה שלאחר חורבן עולם התורה באירופה יש לשקם אותו אף במחיר הפרת האיזון בין תורה לעבודה. בעבר, רוב החרדים ואפילו רבנים חשובים עסקו לפרנסתם בעסקים קטנים, כגון קמעונאות ומסחר. התמיכה הסוציאלית ממשלתית לישיבות ולכוללים תרמה רבות להתחזקות מגמה זו. לעומת החרדים החיים במדינת ישראל, החרדים החיים בחוץ לארץ נוטים יותר להשתתף בשוק העבודה‏[7].

בסוף שנות ה-90 החלו להישמע יותר ויותר קולות בתוך המגזר החרדי שקראו ליציאה לעבודה וללימוד מקצועות מודרניים. הדבר נבע בעיקר ממצוקה כלכלית גוברת והולכת, ומהקושי לקיים את עולם התורה שהגיע לממדים גדולים. בעקבות זאת נפתחו מכללות ללימוד מקצועות כעריכת דין, ראיית חשבון, ניהול עסקים, אדריכלות, מחשבים ועוד, שנועדו לבני המגזר החרדי ומותאמים לאורח חייהם‏[8].

תחום הלימוד הנפוץ יותר לנשים חרדיות בישראל הנו הוראה בבתי ספר ובגני ילדים של הקהילה החרדית. בשנים האחרונות, בשל היעדר משרות הוראה לכל הבוגרות, נוספו תחומי עבודה חדשים בהם עוסקות הנשים החרדיות, כמו טלמרקטינג, גרפיקה, הנהלת חשבונות, עבודה סוציאלית, מזכירות ותכנות מחשבים. דוגמה לכך ניתן לראות במודיעין עילית שבו הוקם מתחם תעסוקתי המיועד לנשים חרדיות בלבד ובו חברות היי-טק שונות‏[9].

מבנה המשפחה, צניעות והפרדה מגדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעמד האישה ביהדות האורתודוקסית בימינו

אחד מהערכים המרכזיים בחברה החרדית הוא הצניעות, אשר לרוב מתייחסת ליחסי גברים ונשים, תוך מטרה למנוע יחסים אפשריים האסורים על פי ההלכה. החברה החרדית שומרת על הפרדה מגדרית מחמירה, הכוללת הימנעות מיחסים חברתיים בין גברים ונשים שאינם בני זוג או משפחה. התפיסה החרדית גורסת כי "אין אפוטרופוס לעריות", כלומר: בתחום היחסים שבין גברים ונשים מוטב לנקוט בגישה מחמירה יותר מאשר להגיע לידי ניסיון. הפרדה מגדרית מוחלטת קיימת במוסדות החינוך החל מגיל הגן, בדרך כלל מגיל 4. הפרדה זו נשמרת גם באירועים על ידי מחיצות המפרידות בין הגברים לנשים, וביתר שאת בבתי הכנסת. ניסיונות מצד גורמים מסחריים לערוך מופעים המיועדים לקהל החרדי, כאשר באולם עצמו נשמרת הפרדה מגדרית, נאסרו על ידי רובם המכריע של הרבנים בישראל ובחו"ל, מחשש שסביב האולם תיווצר התגודדות שתיצור התחככות חברתית בין צעירים וצעירות. כך גם נדיר שנשים ירצו או יופיעו לפני גברים.

החרדים מקפידים על לבוש צנוע, במיוחד בקרב הנשים. הפרשנות החרדית רואה את מקומה של האישה קודם כל בבית ובחינוך הילדים‏[10] ואת תופעת הנשים העובדות מחוץ לבית כיום כברירת מחדל. פעמים רבות מסתמכים על הפסוק "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה"‏[11]. נשים בחברה החרדית לא נושאות בתפקידים ציבוריים כמו בפוליטיקה ותפקידי ניהול ציבוריים, למעט במוסדות חינוך לבנות. מרביתן נמנעות מללמוד נהיגה[12] בשל גדרי צניעות, תמונות של נשים לא מוצגות בציבור ובאמצעי התקשורת החרדים. זוגות נשואים נמנעים מלהפגין חיבה בפומבי בנוכחות אנשים זרים. עובדה זו נכונה במיוחד בקרב הציבור החסידי. חסידות גור נחשבת המחמירה ביותר בהקפדה זו, ושם בעל ואישה אינם אמורים להיראות כזוג בציבור והם נמנעים מללכת יחד ברחוב‏[13].

בארצות הברית קיימת מזה שנים רבות הפרדה התנדבותית (שאינה מעוגנת בחוק)[דרוש מקור] בין גברים לנשים, בקווי תחבורה ציבורית המופעלים בין הריכוזים החרדיים השונים במדינת ניו יורק[14] בשנות ה-90 ובראשית המאה ה-21 התחזקה מגמה זו גם בישראל, כך למשל ארגנו חלקים במגזר החרדי הפרדה בין נשים לגברים בחלק מהאוטובוסים בתחבורה הציבורית והם מכונים קווי מהדרין. בג"ץ אסר על הפעלת קווי מהדרין, שבהם חלה בעבר הפרדה בכפייה, אך התיר להמשיך בנוהג של פתיחת הדלת האחורית באוטובוס כדי להמשיך לאפשר הפרדה מרצון למעוניינים בכך. בעיירה החרדית ניו סקוור שבמדינת ניו-יורק, קיימת הפרדה גם ברחובות וצדי הרחוב מסומנים במדרכות מיוחדות לנשים ומדרכות מיוחדות לגברים. בשבתות וחגי ישראל קיימת הפרדה זהה ברחובות הסמוכים לבית הכנסת המרכזי של חסידות ויז'ניץ בקרית ויז'ניץ שבבני ברק וכן ברחובות הסמוכים לבית הכנסת המרכזי של חסידות סאטמר בקרית יואל שבניו-יורק.

משפחות מרובות ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממוצע הריבוי הטבעי באוכלוסייה החרדית גבוה יחסית לשאר האוכלוסייה, מתוך תפיסה אידאולוגית דתית הרואה בהבאת ילדים לעולם מצווה חשובה ("פרו ורבו"). על פי נתוני הלמ"ס ממוצע הילודה לאישה חרדית ב-2009 עומד על כ-6.5 לידות, ירידה משיא של 7.6 ילדים שנרשם בין השנים 2003-2005‏[15]. משפחות מרובות ילדים עם מספר ילדים דו ספרתי אינן נדירות. השימוש באמצעים למניעת הריון נפוץ פחות וכרוך לרוב בהיתר של מורה הוראה (כגון במקרים של סיכון בריאותי, או קשיים נפשיים).

לבוש חרדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לבוש חרדי

הלבוש החרדי שונה בין הזרמים השונים, אך משמר בעיקרו את האופן שבו התלבשו היהודים במזרח אירופה במאה ה-19. הלבוש הוא לרוב בגווני שחור-לבן אחידים. על הלבוש היהודי המקובל עברו תהפוכות רבות עקב גזירות לבוש שונות, שנועדו להקשות על היהודים לשמור על מסורותיהם ועל אורח חייהם הבדלני. מכאן נובעים גם השינויים הרבים בין דפוסי הלבוש החרדי של חוגים שונים, המשקפים לעתים אזורים גאוגרפיים שונים.

בתחילת כל ספר טלפונים חרדי מופיעה רשימת גמ"חים

ארגוני התנדבות וגמ״חים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גמילות חסדים

האוכלוסייה החרדית היא האוכלוסייה העניה ביותר במדינת ישראל‏[16], ויש הסתמכות רבה במגזר החרדי על ארגוני צדקה. ריבוי הארגונים ההתנדבותיים הוא מאפיין בולט בתרבות החרדית‏[17], והם מהווים מעין "ביטוח לאומי" פנימי של החברה החרדית, ומקלים על העוני ועל תנאי המחיה של המגזר. שיעור המתנדבים בחברה החרדית גבוה מאשר כלל האוכלוסייה. 46% מכלל הציבור החרדי דיווחו על עצמם כעוסקים בפעילות התנדבותית. מתוכם 25% מתנדבים במסגרת ארגון, 57% מתנדבים באופן פרטי ו-16% בשתי הדרכים יחד. חצי מכלל המתנדבים מתנדבים יותר מ-10 שעות בחודש‏[5].

כמה מהארגונים ההומניטריים שנוסדו בחברה החרדית מעניקים עזרה לכלל הציבור בישראל. מפורסמים במיוחד הארגונים זק"א, "הצלה", "יד שרה", "עזרה למרפא" ו"עזר מציון".

חבר הכנסת יעקב ליצמן, איש חסידות גור מיהדות התורה, בכנס OECD השנתי השני

יחס לציונות ולמדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחס החרדים לציונות

חלק ניכר מראשי היהדות החרדית התנגד משחר הציונות למאמציה להקמת מדינה יהודית עצמאית בשל החשש מפני תגובת הגויים ללאום יהודי, ובשל השפעת ההשכלה והחילוניות שעליהן התבססו מנהיגי הציונות. חלק מהמנהיגים החרדים סברו כי הקמת מדינה מהווה מרידה באומות העולם ונחשבת לדחיקת הקץ (ניסיון להביא את הגאולה באמצעות פעולה אנושית). ממשיכי הקו הזה (העדה החרדית וחסידות סאטמר) מתנגדים עד היום לקיום מדינת ישראל. חוגים חרדיים רבים התנגדו להקמת מדינה בעלת צביון חילוני בטענה שיש בכך משום חילול השם, ומחשש להשפעה של מוסדות המדינה להשלטת השקפת עולם חילונית על הציבור היהודי בארץ ישראל. עם זאת, לאחר קום המדינה מיתנה אגודת ישראל את השקפתה, ונציג מטעמה, הרב יצחק מאיר לוין, חתם על מגילת העצמאות, ואחר כך גם כיהן כשר הסעד בממשלה. פועלי אגודת ישראל (פאג"י) נחשבה מתונה יותר ואנשיה השתתפו באופן פעיל בבניין הארץ, בהקמת יישובים וקיבוצים, ואף בשרות צבאי מקוצר.

מצב החרדים בישראל השתנה מהותית מאז "המהפך" בשנת 1977 ועליית הליכוד לשלטון, בהנהגת מנחם בגין. בגין הרבה ברטוריקה דתית, צירף את החרדים לממשלתו והגדיל את תקציביהם. קצבת הבטחת הכנסה ניתנה גם לאברכים שלא מיצו כושר עבודה. בנוסף, שיטת קצבאות הילדים השתנתה ב-1975 על ידי וועדת בן-שחר ואלו ניתנו גם לאנשים לא עובדים. שינוי מהותי בפניה של החברה החרדית בישראל התרחש כאשר ב-1982, בתמיכתו של מנהיג הפלג הליטאי דאז הרב אלעזר מנחם מן שך, הוקמה מפלגת ש"ס החרדית-ספרדית, אשר שואבת חלק גדול מכוחה גם מחוץ למחנה החרדי, מהציבור המסורתי-מזרחי. השנים שבאו אחר כך מתאפיינים בקרע הולך ומעמיק בין חרדים לבין חילונים. עקב הגידול באוכלוסייה החרדית ובהשפעתה הפוליטית, בנוסף לנושאי הדת והמדינה ששנויים תדיר במחלוקת, כגון נישואים אזרחיים, גיור, שמירת השבת במרחב הציבורי, מכירת בשר חזיר וכדומה, עולים גם נושא התקציבים המיוחדים לחרדים ונושא גיוס בני הישיבות לשירות צבאי או לאומי שוב ושוב על הפרק.

בישראל מרבים חרדים, בעיקר אלו מהפלגים הקיצוניים (כגון העדה החרדית), לצאת ולהפגין נגד מה שנתפס בעיניהם כחילול קדשי הדת, כמו למשל חילולי שבת וחילול קברים. בארצות הברית ובאירופה, לעומת זאת, החרדים ממעטים להפגין. זאת על אף שבמהלך השנים נרשמו הפגנות גם באתרי קבורה ובתי עלמין יהודיים באירופה, שנעשו ניסיונות לחבל בהם, להעבירם ממקומם או לבצע בהם שינויים.

יחס לשירות הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – יחסה של היהדות החרדית בישראל לשירות חרדים בצה"ל, תורתו אומנותו, גיוס בני ישיבות
מכתבו של דוד בן-גוריון לרמטכ"ל. 2 בינואר 1951

בישראל, רובם הגדול של הגברים החרדים אינם מתגייסים לצה"ל, כחלק מהסדר "תורתו אומנותו". אי גיוס תלמידי הישיבות החל לאחר הסדר זמני שנהג במהלך מלחמת העצמאות. לאחר קום המדינה אפשר דוד בן-גוריון את דחיית הגיוס לתלמידי ישיבות, שהיו אז מיעוט מבוטל מבני גיל הגיוס. את ההימנעות מהשירות הצבאי מנמקים גורמים חרדיים במספר נימוקים, בהם האתגרים ההלכתיים בסביבה הצבאית (כגון כשרות וצניעות), הצורך בהמשך לימוד התורה, וראיית בני הישיבות כמעין "חיל רוחני" שהוא המגן על עם ישראל מאויביו. הליטאים מתנגדים לגיוס גם בגיל מבוגר יותר, מתוך תפיסה שלפיה מי שיכול, עליו להקדיש את מרצו ללימוד תורה. הימנעותם של החרדים מגיוס לצה"ל עוררה לא-פעם פולמוס וביקורת בציבור הרחב ונסיונות לשינויי חקיקה (כגון חוק טל).

בסוף שנות ה-90, עם הגידול במספר החרדים הצעירים בכל מחזור גיוס, החל צה"ל לפתח מסגרות צבאיות המותאמות לחרדים, במטרה להגדיל את היקף המתגייסים. הראשונה שבהן היה הנח"ל החרדי, שבהמשך נהפך לגדוד חי"ר בשם "נצח יהודה" בחטיבת כפיר. נוסף עליו הוקמו מסגרות שח"ר (שירות חרדים) המותאמות לקליטת צעירים חרדים לשירות מקצועי בחיל האוויר, חיל הים, חיל המודיעין ופיקוד העורף. במחצית 2011 נפתחה מסגרת שח"ר-שח"מ גם באגף התנועה של משטרת ישראל. במסגרות אלו אין בנות, האוכל המוגש בהן כשר למהדרין וישנה התחשבות רבה בצרכים הדתיים השונים, כגון זמני התפילה ושמירת שבת. מחזורי הגיוס גדלים והולכים‏[18]. בשנת 2010 עלה שיעור המתגייסים ב-25%, ומספר המתגייסים למסגרות שח"ר עבר את מספר המתגייסים לנח"ל החרדי‏[19]. בסך הכל בשנת 2010 שירתו כ-2,500 חיילי סדיר במסלולים הייחודיים לחרדים. במקביל, כ-62,500 מהגברים בגיל הכשירות לשירות צבאי ממשיכים לדחות את מועד שירותם משנה לשנה לפי סעיף "תורתו אומנותו".

חינוך חרדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלימודים במוסדות החרדיים מתמקדים בעיקר בחינוך לשמירת המצוות ו"רוח התורה", כאשר מטרת החינוך לבנים היא יצירת "תלמיד חכם וירא שמים המקפיד על שמירת המצוות קלה כבחמורה וקובע עתים לתורה". רוב שעות הלימוד מוקדשים ללימוד תורה. במסגרת תפיסה זו הוקמו מוסדות מיוחדים שאינם מסונפים למערכת החינוך הממלכתית הכללית כמו "החינוך העצמאי", "אל המעין" ועוד. רוב תלמודי התורה והחיידרים הם מוסדות פטור שבהם לומדים ברוב שעות היום לימודי קודש בלבד‏[20].

תוכניות הלימודים בתלמודי התורה ובישיבות נקבעות באופן עצמאי על ידי הצוות החינוכי של המוסד בהתאם לזרם שאליו הוא משתייך. בבתי הספר היסודיים במגזר החרדי לומדים גם "לימודי חול", בעניין זה יש הבדל בין "תלמודי תורה" או "חיידרים" (במילעיל) בהם מסתפקים בלימודי חול מינימליים (רמה קלה של לשון עברית, אלגברה בסיסית, ולעתים גם מעט גאוגרפיה ותולדות עם ישראל), לבין בתי ספר של החינוך העצמאי שבהם יש מסגרת רחבה יותר של לימודי חול. מטרות החינוך לבנות שונות ומתמקדות בסיוע לבעל בלימוד התורה וגידול וחינוך הילדים. מושם בהם דגש על חינוך לצניעות, ולימודי הקודש נלמדים בהם בצורה אחרת ובלי ללמוד גמרא.

מבנה של תלמוד תורה בבני ברק

מסלול הלימודים החרדי לבנים הינו: תלמוד תורה (גיל 3-13), ישיבה קטנה (גיל 14-17), ישיבה גדולה (גיל 17 ועד לנישואים). על פי הסדר דחיית הגיוס של תורתו אומנותו, זכאים הלומדים בישיבה גדולה לדחיית גיוס. אחרי סיום הלימודים בישיבה נרשמים הרבה מהנשואים ("אברכים") לכוללים, שמעמדם זהה לישיבות לעניין דחיית הגיוס. חלק משמעותי מהאברכים ממשיכים בלימודים התורניים עד זקנה, אך ישנם אברכים המסיימים את הכוללים, מתגייסים לשירות (לרוב מקוצר) בצה"ל ולאחריו משתלבים בשוק העבודה.

שיעור הילודה הגבוה במגזר החרדי משפיע ישירות על הגידול בשיעור התלמידים במוסדות החרדים, על-פי תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2012 שיעורם של התלמידים במגזר החרדי בישראל יהיה 22.4% מכלל התלמידים בחינוך היסודי ו-30.9% מכלל התלמידים בחינוך היסודי במגזר היהודי.

נכון ל-2007, היחס בין מספר המפקחים למספר המוסדות המפוקחים קטן בהרבה מהיחס המקביל במוסדות החינוך הרשמיים (למשל, מפקחת אחת ליותר מ-1,000 גני-ילדים ומפקחת אחת לכ-130 בתי-ספר יסודיים לבנות)‏[21].

תלמודי תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תלמוד תורה

עקב השאיפה של החברה החרדית להשקעה מקסימלית בלימוד התורה והרצון בניתוק מוחלט מהחינוך הממלכתי המונהג בבתי הספר הממלכתיים, הקימו החרדים מוסדות חינוך פרטיים, הנקראים "תלמודי תורה" או "חדר" המיועדים לגיל 3 עד 13. שיטת הלימוד המונהגת במוסדות אלה מתאפיינת בשימת דגש על לימודי קודש הכוללים בעיקר לימוד גמרא ומיעוט מקצועות חול. ברוב תלמודי התורה הלימודים נמשכים עד שעות הערב. ילדים מגיל 8 ומעלה מסיימים, לרוב, בשעה שלוש, כשבכיתות הגבוהות הלימודים מסתיימים בשש. ילדים רבים הולכים לאחר גמר יום הלימודים ל"מתמידים" - מסגרת לימודים חיצונית המיועדת לחזרה על לימודי הקודש שלא במסגרת בתי הספר. בתלמודי תורה של החינוך העצמאי (כיתות א'-ח') מלמדים בתוכנית לימודים דומה לזו של הבנות בבתי הספר של החינוך העצמאי.

עצרת תפילה של תלמידות סמינרי בית יעקב בכותל המערבי.

בית יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – בית יעקב, סמינר בית יעקב

כמו אצל הבנים, גם אצל הבנות היה הצורך בהקמת רשת חינוך לבנות שתהווה יחידה נפרדת מהחינוך הממלכתי. בין היתר כדי לחנך את הבנות לצניעות, וכדי לפקח על הלימודים הכלליים שיתאימו לרוח ההלכה. כדי לענות על דרישות אלו, הוקמה בקרקוב שבפולין במחצית הראשונה של המאה ה-20, ביוזמת שרה שנירר, רשת 'בית יעקב' לחינוך בנות, שהתפתחה במהירות ומונה כיום מאות בתי ספר לבנות ברחבי העולם. כיום בישראל, חלק מתלמודי התורה של רשת החינוך העצמאי מכונים "בית יעקב לבנים".

ישיבות קטנות וגדולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישיבה
בישיבות החרדיות התלמוד תופס את מלוא סדר היום

לאורך הדורות הישיבות היוו את המרכז הרוחני והקהילתי של היהודים בגולה. לאחר השואה, בה נחרבו רבות מהישיבות, הוקמו ישיבות מחדש בארץ ישראל, ורבים מהם נקראו בשמות הישיבות כפעם‏[22]. בישיבות התלמידים משקיעים את כל יומם בלימודי קודש. הישיבות מתחלקות לשתי קטגוריות: "ישיבות קטנות", בהן לומדים נערים בגילאים 13-17, ו"ישיבות גדולות", החל מגיל 16 או 17. לאחר החתונה, רבים מהתלמידים עוברים ללמוד ב"כולל אברכים" שלעתים צמוד לישיבה הגדולה.

יום הלימודים בישיבה מתחיל מיד אחרי תפילת השחרית וארוחת הבוקר ומסתיים בסביבות אחת עשרה בלילה. בישיבות גדולות ובחלק מהישיבות הקטנות יש פנימיה המשרתת את מי שלומד רחוק מהבית. סך שעות הלימוד הממוצע הרשמי ביום הוא כ-9 שעות לימוד לא אקדמיות.

כוללים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כולל אברכים

כולל הוא מוסד שנועד למסד את לימוד האברכים. האברכים הרשומים בכולל מתחייבים לעמוד בסדרי הלימוד המקובלים בו, כאשר ישנם מגוון כוללים שלכל אחד מהם מטרת לימוד וסדר לימוד שונים. האברכים בכולל מקבלים מלגות שבחלקן מתוקצבות על ידי הממשלה וחלקן האחר נאסף מכספי תרומות, בהתאם ל"הסכם יששכר וזבולון".

על פי מנחם פרידמן[23] חברת הלומדים התאפשרה על רקע חברת הרווחה המערבית המודרנית, המאפשרת למיעוט לקבל הבטחת הכנסה מינימלית המובטחת לכלל תושבי המדינה, ללא תלות בניצול כושר ההתפרנסות.

על פי נתוני ועדת פלסנר, כיום (2012) יש בישראל 67 אלף אברכים חרדים. 45% מהם הם בני פחות מ-30. 32% הם בני 30-40 ו-23% (15 אלף) בני למעלה מגיל 40‏[24].

פלגים עיקריים בציבור החרדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליטאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ליטאים

הזרם החרדי ההומוגני הרחב ביותר הוא הזרם ה"ליטאי", נצר היסטורי לתנועת ההתנגדות לחסידות מבית מדרשו של רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו הגדול של "הגאון מווילנה". בהקימו את ראשית הישיבות "ישיבת וולוז'ין" יצר את המושג המאפיין ביותר המגדיר את בבת עינו של הציבור החרדי הליטאי - "עולם הישיבות", (ברבות השנים התפתחה בתוך הישיבות "תנועת המוסר" מייסודו של רבי ישראל מסלנט, המגדירה את מהות "בן הישיבה" בהיותו מתוקן במידותיו בנוסף ללמדנותו והתמדתו בתורה), מה שתרם לכינוי המייחד את הצעיר הליטאי יותר מכל - "בן ישיבה".

בתוך זרם זה יש כמה פלגים שהחלוקה ביניהם אינה חדה, והם מונהגים על ידי ה"גדולים" - מנהיגיו העיקריים של הזרם הליטאי. כיום, הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן הוא המנהיג החשוב ביותר בעולם הליטאי, והרב שמואל אוירבך הוא מנהיגו של פלג נוסף, מחמיר יותר מבחינה אידאולוגית‏[25]. מנהיגים אלה מעצבים במידה משמעותית את הלך הרוח בציבור הליטאי.

הליטאים מצטיינים במסירותם ללימוד שיטתי, גם מתוך עוני, של התלמוד (ודווקא תלמוד ופרשנויותיו. התנ"ך כשלעצמו כמעט שאינו נלמד בישיבות ליטאיות, גם לא קבלה או פילוסופיה יהודית), נושא נוסף הנלמד בישיבות הינו מוסר.

חסידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תנועת החסידות

זרם רחב נוסף הוא החסידי, המתפלג לפלגים שונים. לכל אחת מן הקהילות החסידיות מנהיג - "אדמו"ר" (אדוננו מורנו ורבנו), תפקיד העובר לרוב ב"שושלות" משפחתיות קבועות של רבנים, שיטה שפחות אופיינית לחרדים הליטאים. קהילות חסידיות רבות מנהלות מוסדות חינוך וצדקה עצמאיים. בין החסידויות הגדולות והבולטות ניתן למנות את חסידות גור, ויז'ניץ, סאטמר ובעלז. בדרך כלל נישאים בני החסידויות הגדולות לבנות אותה חסידות. שמות החסידויות הם בדרך כלל שמות של עיירות באירופה בהן היה גר בעבר אדמו"ר החסידות (או אחד מקודמיו) ושם היה מרכז פעילותה העיקרי.

חסידות גדולה נוספת היא חסידות חב"ד, שפחות מסתגרת מחסידויות אחרות. שלא כרוב החסידיות הדוגלות במגורים בשכונות חרדיות, חסידי חב"ד פזורים בכל רחבי הארץ והעולם, מרבים בפעילות הסברתית להנחלת ערכי יהדות לכלל האוכלוסייה היהודית בישראל ובעולם, ומפעילים לצורך כך בתי חב"ד.

ספרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חרדים ספרדים

ניצניו של הזרם החרדי-ספרדי הופיעו החל מהמחצית הראשונה של המאה ה-20, במספר יוזמות מקומיות של רבנים ספרדים, אולם הוא התפתח לזרם של ממש רק בישראל לאחר קום המדינה‏[26]. בישראל כמה פלגים של חרדים ספרדים, בני עדות המזרח. הפלג הגדול ביותר, מהווה את המשך דרכן של הישיבות הספרדיות הוותיקות של היישוב הישן בירושלים, ובראשן ישיבת פורת יוסף. בראשית שנות ה-80 החלו אנשי קבוצה זו לפתח לעצמם תשתית פוליטית על רקע תלונתם אודות אפליה פנים-חרדית, המתבטאת למשל ב"מכסות" מקסימום למספר התלמידים החרדים הספרדים במוסדות חינוך חרדים אשכנזיים. תחושת קיפוח זו הייתה מהסיבות העיקריות להקמת המסגרת החינוכית החרדית המזרחית הנפרדת של תנועת ש"ס, בראשותו של הרב עובדיה יוסף ושל מפעלי החינוך הגדולים שלה "מעיין החינוך התורני" ו"אל המעיין". פלג נוסף, המכונה "מרביצי תורה ספרדים", הוא בעל זיקה גדולה לליטאים. אחד הפלגים הקטנים הוא העדה החרדית הספרדית שנוסדה על ידי הרב יעקב מוצפי, ושקרובה בדעותיה לעדה החרדית ולנטורי קרתא. אנשיה אינם משתתפים בבחירות לכנסת ומערכות החינוך שלהם אינן לוקחות תקציבים ממשלתיים. לעדה החרדית הספרדית בית-דין משלה, בה מכהן כאב"ד הרב אהרן עזריאל רחמים.

העדה החרדית ונטורי קרתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסיד ירושלמי מהעדה החרדית לבוש בלבוש ירושלמי. ירושלים 2009
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – העדה החרדית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נטורי קרתא

"העדה החרדית" הוקמה עם הקמת הרבנות הראשית על ידי הרב יוסף חיים זוננפלד, כסניף הירושלמי של אגודת ישראל. בשנת תש"ד (1944) היא עזבה את אגודת ישראל. רוב המשתייכים אליה הם צאצאי בני היישוב הישן. אנשי העדה החרדית מתייחדים בהתנגדותם החריפה לציונות ולמדינת ישראל. רובם נמנים עם חסידות סאטמר, חסידות תולדות אהרן, חסידות תולדות אברהם יצחק, חסידות דושינסקי, קהל חסידי ירושלים (פורשי חסידות קרלין סטולין), משכנות הרועים, פלג בחסידות ברסלב ופרושים (קהילה) (צאצאי תלמידי הגאון מווילנה). בני העדה החרדית מסרבים לקבל תקציבי חינוך מהמדינה, וחלק מהם אף מסרב לקבל את קצבאות המוסד לביטוח לאומי. הם אינם משתתפים בבחירות ויש בהם שגם משתדלים להימנע מתשלום מיסים.

אנשי "נטורי קרתא" קיצוניים מהעדה החרדית. הם השתלטו על העדה החרדית בבחירות בשנת תש"ה אולם בהמשך נוצר פער בין שני המחנות. הם מונים מספר פלגים קטנים.

קהילת "העדה החרדית" אינה גדולה ומונה לפי הערכות בין 7,000-9,000 משפחות‏[27], אך קולה נשמע היטב. קיצוניותם של אנשי העדה, וביותר של אנשי "נטורי קרתא", הביאה אותם לעימותים קשים עם פלגים מתונים יותר, כמו בעלז והזרם הליטאי. במיוחד עוררה את חמתם תמיכתו של הרב שטיינמן ביוזמת הנח"ל החרדי. רוב החרדים מתנערים בדרך כלל ממעשיהם של נטורי קרתא, ורואה בהם מיעוט קטן וקיצוני הגורם לנזק לציבור החרדי.

חרדים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חרדים מודרניים

בשנים האחרונות נולדה תופעה של חרדים המכנים את עצמם "חרדים מודרניים". מדובר באדם חרדי על פי השתייכותו החברתית, הנמנה עם כל הזרמים השונים שלעיל, המבקש להיות מעורה בחברה המודרנית, תוך שמירה על המסגרת הדתית של קיום המצוות ושמירת ההלכה. התערות זו כוללת את תחום התעסוקה והלימודים האקדמיים (תרמו לכך הקמת מכוני ההכשרה המקצועית החרדיים), השתלבות בשירותי הביטחון, ההצלה והסיוע, וצריכת תקשורת ותרבות לא-חרדית. חלק מהחרדים המודרניים מחנכים את ילדיהם במוסדות הכוללים גם לימודי חול ואף השתתפות בבחינות הבגרות.

חרדים לאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חרדים לאומיים

בציונות הדתית ישנה קטגוריה של "חרד"לים" (ראשי תיבות של חרדי לאומי). הם אינם מהווים חלק מהיהדות החרדית, אך קיימים ביניהם מספר מרכיבים משותפים. הדבר מתבטא בשאיפה לקיום כל המצוות, בשמרנות דתית והחשבת התורה כערך עליון‏[28], הפרדה מגדרית במוסדות החינוך, הימנעות מצפייה במחזות ובסרטים לא צנועים, והימנעות מגיוס נשים לצה"ל.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרפיטי הקורא להחרמת הבחירות, בני ברק

קיים קושי בהערכה כמותית של החרדים ולכן מסמך של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על 4 דרכים לפחות לקבוע "מיהו חרדי". הערכות שונות שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומדות את מספר החרדים בישראל ב-2009 ב-795-630 אלף נפש‏[29]. מחקר של מכון גיאוקרטוגרפיה אומד את מספר החרדים ב-2010 ב-736,000 נפש, ומשער שב-2022 הם יעברו את המיליון נפש‏[30]כ-8% מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל (מגיל 20 ומעלה) מגדירים את עצמם "חרדים"‏[5]. על פי הערכות חוקרים, שיעור הילודה בציבור החרדי עומד על יותר מ-4%, שיעור צמיחה דמוגרפי מהגבוהים בעולם‏[31]. לפי הערכות המחקר, אוכלוסיית החרדים בישראל תצמח בשנים הקרובות במהירות ועד שנת 2020 תהווה כ-17 אחוז מכלל האוכלוסייה. עוד לפי הערכות אלו, עד שנת 2050 צפויה האוכלוסייה החרדית בעולם להפוך לרוב בקרב היהודים‏[32]. הריבוי הטבעי הגבוה של המגזר החרדי עשוי, לדעת חוקרים בישראל, לשמור על הרוב היהודי במדינה‏[33]. מנגד, מחקרים רבים מצביעים על כך שללא שילובם של החרדים במעגל העבודה, הגידול הצפוי באוכלוסייה החרדית עלול להוות נטל קשה מנשוא עבור כלכלת ישראל‏[34].

החרדים בישראל מתאפיינים בשיעור תעסוקה נמוך יחסית, הן לשאר האוכלוסייה והן לריכוזים חרדיים אחרים בעולם. מאפיינים נוספים של ציבור זה הם שיעור ילודה גבוה, נישואין בגיל צעיר יחסית ואחוז גירושין נמוך‏[35]. רוב הציבור החרדי בישראל מצביע בבחירות לכנסת בעיקר לשתי המפלגות החרדיות יהדות התורה (המהווה איחוד בין אגודת ישראל החסידית ודגל התורה הליטאית) וש"ס החרדית-ספרדית. על פי ההערכות, הזרם החסידי מהווה כ-40% מהציבור החרדי, הליטאים- כ-30%, והספרדים- כ30%‏[36]. אנשי העדה החרדית מתנגדים באופן עקרוני להצבעה לכנסת.

בשנותיה הראשונות של המדינה מרבית החרדים התרכזו בערים ירושלים, תל אביב ובני-ברק וריכוזים קטנים יותר היו בחיפה, טבריה וצפת. בהמשך הידלדלו רוב הריכוזים החרדיים תוך מעבר חרדים רבים לירושלים ולבני ברק. קצב הגידול המהיר של האוכלוסייה החרדית ועליית מחירי הנדל"ן בערים אלו חייבו מציאת פתרונות נוספים וכך בערים שבתחילה היו בהם ריכוזים קטנים של חרדים (כמו נתניה וחיפה), התפתחו שכונות בעלות אופי קהילתי חרדי‏[37], וכן החלה התיישבות בערים אחרות כאשדוד ובית שמש. בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 הוקמו יישובים נוספים שמלכתחילה נועדו לחרדים, ונכון להיום שלושה מהם, מודיעין עילית, ביתר עילית ואלעד, קיבלו מעמד של עיר[37].

משפחה חרדית מזרם סאטמר, ניו-יורק.

צפון אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית מכונה הקהילה החרדית "Ultra Orthodox", והיא הבית השני בגודלו של חרדים בעולם. לפי מחקר שנערך ב-2006, אוכלוסייה זו הוערכה ב-468,000 איש, כ-9.4% מהאוכלוסייה היהודית בארצות הברית[32]. הריכוז הגדול ביותר מתרכז בעיקר במדינת ניו יורק ובפרט ברובע ברוקלין שבעיר ניו יורק, וכן בניו ג'רזי.

נוכחות חרדית הייתה קיימת בארצות הברית כבר במאה ה-19, אולם הקבוצות השונות החלו להתגבש לקהילות כפי שהם היום רק בשנות ה-50 של המאה ה-20, לאחר הנהירה הגדולה של פליטי השואה ממזרח אירופה, הגירה שמילאה במהירות תפקידים מנהיגותיים ופוליטיים.

קהילות חרדיות בולטות קיימות בשכונות בורו פארק, ויליאמסבורג וקראון הייטס בברוקלין, וכן במונסי שבמדינת ניו יורק ובלייקווד בניו ג'רזי. לקהילות אלה מוסודת חינוך ורווחה עניפים וכן ארגוני "הצלה" ושמירה. חלק קטן יותר, כמה חסידויות ייסדו למעשה עיירות משלהם, כגון ניו סקוור וקריית יואל. הישיבות הבולטות באמריקה הן ישיבת לייקווד בניו ג'רזי, ישיבת מיר, ו"רבינו חיים ברלין" בברוקלין, ישיבת "זיכרון משה" בסאוט פולסברג, ו"נר ישראל" בבולטימור. רבים מבחורי הישיבות בארצות הברית נוהגים ללמוד בישראל לפני חתונתם (וחלקם אף לאחר חתונתם), בישיבות המיועדות להם, כדוגמת ישיבות מיר ובריסק. קהילות נוספות בארצות הברית (ברובן מודרניות יותר) קיימות בפלטבוש (ברוקלין), בקווינס ובסביבתה ובמנהטן שבניו יורק, וכן בבולטימור, בשיקגו ובדטרויט.

קהילה חרדית גדולה מתקיימת גם בקנדה, בעיקר במונטריאול ובטורונטו, ובה בולטות חסידויות בעלז, חב"ד וסאטמר[38].

מערב אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברחבי אירופה פזורות קהילות חרדיות בגדלים שונים כאשר הגדולות שבהן הן בבריטניה וצרפת. קהילות נוספות (בעיקר אשכנזיות) קיימות באנטוורפן, באמסטרדם, בציריך, בבזל ובווינה.

על פי מחקר באוניברסיטת מנצ'סטר ב-2007, בבריטניה כ-45,000 חרדים מתוך כ-275,000 יהודים (17%) ברחבי הממלכה. למשפחות חרדיות בבריטניה 5.9 ילדים בממוצע, ביחס לממוצע ארצי של 2.4 ילדים למשפחה בריטית‏[39]. הקהילות החרדיות הגדולות ממוקמות בלונדון, מנצ'סטר וגייטסהד. רוב החרדים בבריטניה הם צאצאי מהגרים ממדינות מזרח אירופה. הקהילה החרדית בלונדון מאורגנת בקבוצה בשם התאחדות קהילות החרדים (UOHC).

בצרפת מספר החרדים נאמד בכ-25,000‏[39] הקהילות החרדיות הגדולות ממוקמות בפריז, מרסיי, אקס לה בן, ליון ושטרסבורג. רוב החרדים בצרפת כיום הם יוצאי קהילות צפון אפריקה.

מזרח אירופה ורוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילות במזרח אירופה חרבו במהלך השואה. לאחר השואה, החיים הדתיים והתרבותיים של יהודים בברית המועצות הוגבלו מאוד על ידי המשטר, עד שכמעט ולא ניתן היה לקיים אורח חיים יהודי דתי. בשנות ה-90, בעקבות תהליך ה"גלסנוסט" בברית המועצות, וביתר שאת לאחר התפרקותה, החלה פעילות רחבה במדינות ברית המועצות לשעבר, וכיום יש מספר קהילות גדולות של חוזרים בתשובה. במוסקבה קיימת קהילה ליטאית, לה יש ישיבה גדולה בשם "תורת חיים". כמו כן קיימות ברוסיה קהילות וישיבות של חב"ד.

מרכז ודרום אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז ודרום אמריקה יש מספר קהילות גדולות, בפנמה סיטי, סאו פאולו, ריו דה ז'ניירו, בואנוס איירס וקראקס. רוב החרדים בארצות אלו משתייכים במקורם ליהדות המזרח, בעיקר מסוריה (חאלב). בעבר הייתה קהילה גדולה במונטווידאו אך היא הדלדלה כמעט לגמרי.

דרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילה חרדית קטנה נוספת קיימת ביוהנסבורג. קהילה זו אשכנזית, בעיקר מיוצאי ליטא. בעבר כיהן כרבה הרב משה שטרנבוך.

אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילה קטנה בת כ-200 בתי אב, קיימת במלבורן. רוב הקהילה חסידית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע
כתבות
דעות
ספרים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אך בלשון רבים "חרדים" ולא "חרדיים" - כלומר שם עצם בחיריק חסר על פני שם תואר עם חיריק מלא.
  2. ^ שו"ת חתם סופר, חלק א, שולחן ערוך חלק אורח חיים, סימן כח; ובסימנים קמח וקפא, ובחלק ב, שולחן ערוך יורה דעה, סימן יט.
  3. ^ החזון איש שביעית סימן כ וסימן כא פסק שאסור, לעומת הראי"ה קוק אגרות הראי"ה א, אגרת שיא. ושם באגרת שכג, ובעוד מקומות, שפסק שהדבר מותר. גם הרב עובדיה יוסף הקל ביחס להיתר המכירה
  4. ^ אסופת כתבים ומסמכים היסטוריים בנושא פולמוסי השמיטה
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 סקר חברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנערך ב2009.‏
  6. ^ אהוד (אודי) שפיגל, "ותלמוד תורה כנגד כולם" - חינוך חרדי לבנים בירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2011, עמ' 40.
  7. ^ עמירם גונן, מהישיבה לעבודה, הניסיון האמריקני ולקחים לישראל, ירושלים 2000
  8. ^ מספר המפקחים במוסדות החרדיים באתר פנים
  9. ^ גליה ימיני,כבר לא חרדות לפרנסתן: מודיעין עילית הפכה למרכז תעסוקה לנשים חרדיות, דה-מרקר, 24.2.2008
  10. ^ לעתים קרובות נעשה שימוש בפסוק "כה תאמר לבית יעקב" כשרש"י מפרש במקום: "בית יעקב: אלו הנשים" (שמות יט, ג)
  11. ^ ספר תהלים, פרק מ"ה, פסוק י"ד
  12. ^ משתמשי דרך בציבור החרדי. עמדות, תפיסות והתנהגויות דו"ח מחקר במימון הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ר' עמ' 86 ואילך
  13. ^ תמר רותם, הסודות של חסידות גור נחשפים, באתר הארץ, 27 בינואר 2012
  14. ^ כגון הקווים בין בורו פארק לוויליאמסבורג והקווים בין ברוקלין ומנהטן, למונסי, קרית יואל, ולייקווד-ניו ג'רזי.[דרוש מקור]
  15. ^ מחקר הלמ"ס מגלה: צניחה בילודה אצל הנשים החרדיות, באתר כיכר השבת
  16. ^ משפחה חרדית מרוויחה כחצי מחילונית; 56% מהחרדים מתחת לקו העוני, דה מרקר, 2010.
  17. ^ התנדבות במגזר החרדי
  18. ^ השבעה של מחזור הגיוס הגדול ביותר לנח"ל החרדי, אתר COL, ח' סיון תשס"ט
  19. ^ יאיר אטינגרשיא במספר החרדים המתגייסים לצבא, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2010
  20. ^ הרב יצחק יעקב וייס בשו"ת מנחת יצחק חלק ט’ סי’ קג, וכן כתב הרב יעקב ישראל קנייבסקי ב"קריינא דאיגרתא" שחייב ללמוד תורה עד שיכריעהו עול הפרנסה
  21. ^ מערכת החינוך במגזר החרדי – תמונת מצב, הכנסת, 27 בנובמבר 2007
  22. ^ מתוך דו"ח הוועדה לגיבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בני ישיבות, בראשות השופט טל
  23. ^ החברה החרדית-מקורות, מגמות ותהליכים, מנחם פרידמן
  24. ^ מתוך הדו"ח המלא של ועדת פלסנר
  25. ^ יאיר שלג, העיתונות החרדית המודפסת: חיה, בועטת ואלימה, באתר nrg‏, 29 ביולי 2013
  26. ^ נסים לאון, "דת וחילוניות: לשאלת התפתחותה של החרדיות הספרדית בישראל", בתוך: עיונים בתקומת ישראל, כרך 16 (2006), עמ' 85-107.
  27. ^ במאמר "זרמים וקבוצות משנה באוכלוסייה החרדית" באתר "אנשים ישראל - מדריך לחברה הישראלית" בעריכת פרופ' עוז אלמוג מדובר על כ-9000 משפחות, אך אין באתר אסמכתא לכך.
  28. ^ מחויבות מוחלטת לערך עליון ובלעדי זה, קיימת גם אצל קבוצות אורתודוקסיות הנחשבות כמבקרות של החברה החרדית, כגון בהגותו של ישעיהו ליבוביץ.
  29. ^ יאיר אטינגרכמה חרדים חיים בישראל? תלוי איזה סטטיסטיקאי שואלים, באתר הארץ, פרסום הלמ"ס
  30. ^ עידן יוסף, עד שנת 2022 - מיליון חרדים בישראל, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, ‏31 באוקטובר 2010.
  31. ^ מתוך מחקר שפורסם על ידי אלי ברמן מ"הלשכה הלאומית למחקר כלכלי" באוניברסיטת בוסטון 1999 (עמוד 2)‏
  32. ^ 32.0 32.1 "Majority of Jews will be Ultra-Orthodox by 2050", אוניברסיטת מנצ'סטר,23.7.2007
  33. ^ עוזי רבהון וגלעד מלאך, מגמות דמוגרפיות בישראל, ירושלים תשס"ט, עמ' 37-36
  34. ^ מירב ארלוזורובגירעון של 10.5% עד 2050: "בלי שילוב החרדים והערבים כלכלת ישראל לא תשרוד", באתר TheMarker‏, 19 במאי 2013
  35. ^ החרדים - תפרוסת גאוגרפית, ומאפיינים דמוגרפיים, חברתיים וכלכליים של האוכלוסייה החרדית בישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יולי 2004
  36. ^ זרמים וקבוצות משנה באוכלוסייה החרדית
  37. ^ 37.0 37.1 הדס חנני, ‏תפרוסת האוכלוסייה החרדית בישראל, באתר "אנשים ישראל - המדריך לחברה הישראלית"
  38. ^ "Jews of Canada", אתר הסוכנות היהודית
  39. ^ 39.0 39.1 a b c d Baumel, Simon D. (2005). Sacred speakers: language and culture among the Haredim in Israel. New York: Berghahn Books. LCCN 2005-053085. ISBN 978-1-84545-062-5. OCLC 226230948.