יהדות חרדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערכים ביהדות
יהדות
פורטל יהדות
מושגים ביהדות
עיקרי האמונה אלוהים • שלושה עשר עיקרים עשרת הדיברות • תורה • מצוות • משיח ספרי קודש תנ"ך • תורה • משנה • תלמוד • משנה תורה • שולחן ערוך זרמים ביהדות אורתודוקסים • קונסרבטיבים • רפורמים • רקונסטרוקטיבים • קראים אישים מרכזיים אבות האומה ואִמותיה • משה • דוד נביאים • עזרא • הלל • תנאים • ריב"ז ר' עקיבא • אמוראים • סבוראים • גאונים ראשונים • רמב"ם • יוסף קארו • אחרונים תפילות, חגים ומועדים תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית שמע ישראל • קריאת התורה • מוסף קידוש • ברכה • רשימת תפילות וברכות ראש השנה/יום תרועה • יום הכיפורים • סוכות פסח/חג המצות • שבועות • תשעה באב חיי הקהילה היהודית תפקידים: רב • דיין • חזן • גבאי • מוהל • שוחט • קברן מוסדות: בית כנסת • מקווה • חדר • ישיבה • כולל • בית מדרש אתרים ומבנים המשכן • בית המקדש • הר הבית הכותל המערבי • מערת המכפלה קבר רחל • קבר יוסף • קברי צדיקים ירושלים • חברון • טבריה • צפת ראו גם גיור • שומרונים • מינים העם היהודי • מיהו יהודי • אנטישמיות

יהדות חרדית המכונה בלועזית "אולטרה-אורתודוקסיה", היא זרם ביהדות האורתודוקסית, המתאפיין, לא רק בהקפדה רבה על שמירת ההלכה היהודית, אלא אף בתרבות שמרנית ייחודית, כזו שאינה נובעת ישירות מההלכה, אלא גובשה באופן עצמאי אצל החברה החרדית עצמה.

לפי דעה רווחת, מקור הכינוי "חרדים" הוא בישעיהו ס"ו, בפסוק "שמעו דבר ה', החרדים אל דברו". על אף שבמקורו משמש הביטוי כריבוי של "חרד", מקובל יותר הכינוי ליחיד "חרדי" (אך ברבים "חרדים" ולא "חרדיים" - כלומר שם עצם בחיריק חסר על פני שם תואר עם חיריק מלא).

תוכן עניינים 1 מאפייני החרדיות 2 השקפות 2.1 הקמת מדינה בארץ ישראל 2.2 תורה ועבודה 3 שורשים היסטוריים 4 החרדים במדינת ישראל 4.1 מקום המדינה ועד המהפך 4.2 מהמהפך ועד השנים האחרונות 4.3 החרדים בשנים האחרונות 4.3.1 התמודדות עם מגמות אנטי-חרדיות בציבור החילוני 5 הממסד החרדי 5.1 תלמודי תורה 5.2 בית יעקב 5.3 ישיבות קטנות וגדולות 5.4 כוללים 5.5 גמ"חים 6 פלגים עיקריים בציבור החרדי בישראל 6.1 ליטאים 6.2 חסידים 6.3 העדה החרדית 6.4 ספרדים 7 חרדים ברחבי העולם 8 ראו גם 9 קישורים חיצוניים 10 לקריאה נוספת 11 הערות שוליים

[עריכה] מאפייני החרדיות

אופיה של החברה החרדית מורכב ממאפיינים שונים המבדילים אותה מהחברה הלא-חרדית, ניתן להבחין בשמרנות במבנה החברתי תוך דחיית חידושים מהעולם המערבי על מנת לשמר את העולם היהודי הישן, בנימוק של "חדש אסור מן התורה", מונח שנטבע בראשית התהוותה של היהדות החרדית על ידי החתם סופר^[1], מי שנחשב לאחד האישים התקיפים ביותר נגד חדשנות ורפורמות, כל זאת אף כלפי מנהגים חברתיים המותרים רשמית מבחינה הלכתית.

הנהגה זו של שמירת המסורת מתאפיינת גם בלבוש ייחודי, המונהג עוד מתקופת היהדות החרדית באירופה, כך למשל נוהגים הגברים ללבוש חולצה לבנה, מכנסיים שחורים, ולחבוש כיפה שחורה. בתפילות מקפידים הגברים גם על לבישת חליפה ומגבעת שחורה, רבים מהם מקפידים על סממנים אלו גם מחוץ לתפילות. בתחילה, לבוש זה היה אופייני רק לחרדים האשכנזים, אך במהלך עשרות השנים האחרונות הושפעו ממנו גם החרדים הספרדים.

תופעה זו של שמרנות גררה בין היתר גם אדיקות לשמירת המצוות והחמרה בנידונים הלכתיים שונים, כגון בעניני צניעות (מתאפיין למשל בקודי לבוש מחמירים ומניעה מהצגת תמונות נשים בעיתונות), כשרות (מערכות ענפות של כשרות, והקפדה להשתמש דווקא בהכשרים אלה, שבהם הפיקוח הוא יותר הדוק ואמין מאשר ברבנויות השונות), שמירת שבת (מתאפיין למשל בהפעלת גנרטורים פרטיים כדי להימנע מחילול שבת^[2], ושמיטה (איסור על שימוש בהיתר מכירה^[3]). הדבר מתבטא גם בהתעמתויות עם הציבור הכללי, בעד מה שנתפס בעיני החרדים כחילול קדשי הדת (כגון חילולי שבת וחילולי קברים).

כחלק מאדיקות זו מקפידים החרדים גם על הפרדה מגדרית ככל המתאפשר, כגון אולמות מופרדים לגברים ולנשים בשמחות וכדומה. בשנים האחרונות מתחזקת מגמה זו, כך למשל ארגנו החרדים הפרדה בין נשים לגברים בחלק מהאוטובוסים. כמו כן יש המנסים להחדיר הפרדות בתחומים נוספים.

אדיקות זו גרמה בעבר למספר עימותים על רקע השקפתי בנושאים שונים, שהוצגו לעתים כהלכתיים, בין רבני המחנה הלאומי לבין רבני היישוב הישן של ירושלים והרבנים החרדים באירופה, אחד העימותים המפורסמים שבהם נודע כפולמוס השמיטה, בו נחלקו רבני ירושלים והרבנים ממבשרי הציונות אם להתיר את היתר המכירה בשנת השמיטה או לא^[4].

מאפיין נוסף המשפיע על ייחודיות הקהילה החרדית הוא הסתגרות והבדלות של הקהילות בינם לבין עצמם, באמצעות דיור נבדל, הקמת מערכות חינוך ייחודיות לקהילה, הימנעות מקריאת ספרות יפה חיצונית (שנכתבה על ידי לא-חרדים) ובקרה וצנזורה על תוכני תקשורת. הדבר מתבטא גם באיסור על בנות לשרת אף בשירות לאומי וכל שכן בצבא^[5], דחיית השירות בצה"ל לבני הישיבות כדי להימנע מביטול תורה ומבעיות הלכתיות שונות הכרוכות בשירות כגון צניעות וכשרות, וכן הימנעות מלימוד מקצועות אקדמיים באוניברסיטאות ובמכללות כלליות, אלא במכללות המיוחדות לחרדים.

זאת ועוד, הגישה לתקשורת החילונית, מערה אל תוך החברה את התרבות המערבית החילונית. החברה החרדית הסולדת מתרבות זו מנסה להילחם בתקשורת זו, הדבר מתבטא בהטלת טאבו על הכנסת מכשיר טלוויזיה, כך גם מנסה ההנהגה החרדית למנוע מהבתים החרדים מלהתחבר לאינטרנט, ולהחשף לעיתונים חיצוניים. כתחליף, משתמשים החרדים באמצעי תקשורת מגזריים בלבד, כמו עיתונים וביטאונים חרדיים כגון: "יתד נאמן", "המודיע", ו"משפחה", כמו כן, נעשה שימוש במודעות קיר (פשקווילים) וכרוזים על גבי מכוניות כדי להעביר ידיעות ופרסומים.

כמו כן, העמדת לימוד התורה כממלא את כל תוכן חיי המעשה, גם היא נחשבת לסמל לחרדי המצוי, עד כדי כך שעמלי-יום הלומדים תורה אחרי סיום עבודתם, נחשבים כברירה שבדיעבד. לאור זאת, נשלחים כל בני הנוער לישיבות "קטנות" ו"גדולות". כמו כן, מתוך יחס ערכי זה ללימוד התורה, נמנעים החרדים כמעט לגמרי מללמד "לימודי חול" במוסדות החרדיים המיועדים לגברים (להוציא לימודי חשבון ודקדוק), כדי להימנע מביטול תורה^[6]. גם אצל הבנות, שכן לומדות את רוב הנושאים הנלמדים בבתי הספר הממלכתיים, מוקפד לערוך התאמה מסוימת בתוכני הלימוד (ואף במקצועות הריאלים, כגון מתמטיקה וכדומה), כדי שיעלו בקנה אחד עם ההשקפה החרדית. כמו כן, על אף היחס המקל בנוגע ללימודי חול ומדעים במוסדות המיועדים לבנות, קיימת הקפדה שהחומר הנלמד אצלן לא יחפוף לחומר הנדרש ללימודי הבגרות, על מנת ליצור קושי טכני לבנות לגשת למבחנים אלו, כתחליף, עוברות הבנות "מבחנים ממשלתיים" (שהינם לעתים ברמה גבוהה יותר מזו שבמבחני הבגרות), ובשל כך רק מעט בנות חרדיות מתאמצות לרכוש לעצמן השכלה אקדמית גבוהה. במסגרת תפיסה שמרנית זו הוקמו מוסדות מיוחדים שאינם מסונפים למערכת החינוך הממלכתית הכללית כמו "החינוך העצמאי", "אל המעין" ועוד.

נקודה נוספת המבדילה את הקהילה החרדית מתבטאת בכך שלאחר סיום הלימודים בישיבה קטנה (גיל 16-17), ממשיכים הנערים לישיבה גדולה. על פי הסדר דחיית הגיוס של תורתו אומנותו, זכאים הלומדים בישיבה גדולה לדחיית גיוס, שלרוב הופכת למעשה לפטור כיוון שאחרי סיום הלימודים בישיבה, נרשמים רוב הנשואים ("אברכים") לכוללים, שמעמדם זהה לישיבות לעניין דחיית הגיוס, האברכים ממשיכים בלימודים התורניים עד אחרי גיל הגיוס ובכך נפטרים לגמרי מן השירות הצבאי. תופעה זו גם מונעת מהחרדים ללמוד לימודים אקדמאים ומרחיקה אותם משוק העבודה הכללי.

בשל העובדה שהבעל הלומד בכולל ואינו עובד, משתכר לרוב רק מהמלגה המתקבלת מהכולל, הופכת האישה למפרנס העיקרי של המשפחה, דבר הגורם לנשים להיכנס עמוק יותר למעגל העבודה הכללי על מנת לעמוד בעומס הפרנסה. כך למשל, הוקם לאחרונה בקרית ספר מיזם של בית תוכנה שכולו על טהרת נשים חרדיות.

למרות היות האשה מרכיב מרכזי בהקמת הבית, בהתאם לכלל המַנחֶה: "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מה,יד): אסור לנשים להתבלט בתפקידים ציבוריים, כמו פוליטיקה וכן כל דבר הקשור להנהגה כמו תפקידי ניהול ציבוריים, וכדומה. מסיבה זו גם נמנעות נשים חרדיות מלימודי נהיגה.

ניתן להבחין גם אצל החרדים במוסכמות חברתיות של הענקת כבוד מיוחד הכרוך בציות מלא להנחיות של גדולי-הדור החרדים (דעת תורה), הקפדה שכל המשקל הפסיקתי יהיה על טהרת הרבנים החרדים, דהיינו מבלי להישען כלל על פסקי רבנים שאינם מזוהים כחרדים. בכלל זה, נבחרים שלוחי הציבור החרדי בכנסת על ידי הרבנים העומדים בַ‏‏‏ראש ("מועצת גדולי תורה"), ומונהגים על ידיהם.

דעה רווחת בקרב החרדים סוברת שלמדינת ישראל אין אפילו גדר של דינא דמלכותא דינא, בניגוד לממשלות של מדינות אחרות המונהגות בידי גויים. כך למשל, הם אינם מכירים כלל ביום העצמאות כיום חג, ואינם מכירים בבתי המשפט של המדינה כסמכות חוקית שיכולה לדון אותם, אלא כערכאות של גויים^[7], כמו גם בשאר חוקי המדינה.

חלק מהחברה החרדית המכונים "חרדים מודרניים", מנהיגים רפורמות קלות במאפיינים הללו, דבר המתבטא בעיקר בהשתלבות בשוק העבודה הכללי.

קיימים גם מרכיבים שונים המשותפים ליהדות החרדית, היהדות החרדית-לאומית ולרוב הציבור הדתי לאומי. הדבר מתבטא בהקפדה על קיום כל המצוות, בשמרנות דתית, תוך חשש מפני חדשנות דתית המהווה גלישה לרפורמיות, החשבת התורה והמצוות כערך עליון^[8], הפרדה מגדרית במוסדות החינוך, הימנעות מצפייה במחזות ובסרטים לא צנועים, והימנעות מגיוס בנות לשירות צה"לי.

[עריכה] השקפות

[עריכה] הקמת מדינה בארץ ישראל

ערך מורחב – שלוש השבועות

השקפת העולם החרדית גורסת לרוב, כי יש איסור להקים מדינה בישראל בכוח הזרוע, ולכך קיימים בקרב החברה החרדים קבוצות המתנגדות לקיום הממשל בישראל, חלקן בגלוי וחלקן בהסתר.

רוב החרדים, אף אלו המתנגדים בהשקפתם לקיום המדינה, גורסים כי אין להילחם בקיומה, ועליהם לקבל את הקיים, עד כדי הקמת מפלגות המשתתפות בממשלה.

[עריכה] תורה ועבודה

ערך מורחב – תורה ועבודה

ההשקפה החרדית גורסת כי לימוד התורה אמור להוות את עיקר חיי המעשה, אף במחיר חיי דחק. בהתאם להשקפה זו, משתדלים החרדים (במידת האפשר) למלא את יומם בלימוד תורה, ורובם לא עוסקים במשלוח יד כלשהו.

השקפה זו, נוצרה בעיקר עם העליה וההתיישבות בארץ, שכן אז התאפשרה דרך חיים זו, אם על ידי תמיכה סוציאלית ממשלתית ואם מכספי תרומות, לעומת זאת, באירופה שתמיכה כספית לא הייתה בנמצא, רוב החרדים ואפילו רבנים חשובים עסקו לעיתים לפנסתם בעסקים קטנים כגון קמעונות ומסחר.

[עריכה] שורשים היסטוריים

גם עד למאה ה-19, רוב היהודים שמרו את כל המצוות במידה כזו או אחרת, ולמרות שכבר בתקופת המשנה הייתה אבחנה בין ה"חברים" לבין "עמי הארץ" שלא הקפידו כמותם במצוות, עדיין קיימת הבחנה ברורה בין התופעה הנורמטיבית דאז, לבין התופעה המודרנית של החרדיוּת המוכרת כיום, שאינה מתייחדת רק בשמירת המצוות, אלא גם בתופעות תרבותיות שייחודיות רק לה. תופעת החרדיות החלה בראשית המאה ה-19. את צמיחת החרדיות יש לראות בעיקר כתגובת נגד לשתי התפתחויות משמעותיות שהחלו בשנים אלו: תחילה תנועת ההשכלה, ואחריה הופעת התנועה הציונית. צעירים רבים נהו אחר החילוניות והלאומיות, והחרדים, בהשראתם של הרבנים, בתגובה לכך, התכנסו בתוך עצמם, והשתדלו לשמור על מסגרת קהילתית שמרנית, כדי למזער את החשיפה לגורמים העשויים לפגוע באמונה ובשמירת המצוות, ובין היתר גם התבדלו מהתנועות הציוניות שקמו אז. עד היום מתאפיין רוב הציבור החרדי, בהסתייגותו מהתנועה הציונית ומהלאומיות היהודית, הסתייגות שבאה לידי ביטוי בדרגות שונות, החל מאדישות וכלה בהתנגדות חריפה מאוד. הסתייגות זו מהתנועה הציונית, מהווה את ההבדל האידיאולוגי, המבדיל בינם לבין הדתיים לאומיים. עקב הסתייגות זו וכן עקב חשש מחילון, רוב הרבנים החרדיים לא עודדו עלייה המונית לארץ ישראל בתקופה שבין מלחמות העולם. חלק מהם, כמו הרב מנחם זמבא, התנגדו נחרצות לעלייה לארץ ישראל. השפעה רבה על עיצובה של החרדיות היו לתנועת אגודת ישראל באירופה וליישוב הישן בארץ ישראל.

[עריכה] החרדים במדינת ישראל

[עריכה] מקום המדינה ועד המהפך

עם קום המדינה נסוגה אגודת ישראל מההתבדלות שאפיינה אותה בתקופות קודמות. נציג מטעמה, הרב יצחק מאיר לוין, חתם על מגילת העצמאות, ואחר כך כיהן כשר הסעד בממשלה (בשנים 1948-1952). בשנים אלו פעלה גם מפלגת פועלי אגודת ישראל כחלק מהמסגרת החרדית הכוללת. פאג"י נחשבה מתונה יותר ואנשיה השתתפו באופן פעיל בבנין הארץ, הקמת יישובים וקיבוצים, ואף שרות צבאי מקוצר.

המאבק הפוליטי החרדי החשוב ביותר באותה תקופה היה מניעת גיוס בנות דתיות לצה"ל או שליחתן לשירות לאומי. מאבק זה הסתיים בהצלחה, ואף שהכנסת חוקקה חוק המחייב שירות לאומי, הוא לא נאכף. הסדר נוסף, שלא אושר בחוק מפורש, היה דחיית גיוסם של אברכים שהקדישו את זמנם ללימוד תורה ("תורתם אומנותם"). ראש הממשלה דוד בן-גוריון התרצה להסדר זה, מתוך כוונה לאפשר את שיקומו של עולם התורה שנחרב בשואה.

באותה תקופה לא נתפסו החרדים כאיום על הציונות החילונית. מספרם לא היה רב, והם נראו כשריד לעולם שהולך ונעלם. אף על פי כן מפורסמים דברים שנאמרו בידי המנהיג החרדי החשוב ביותר, ה"חזון איש", הרב אברהם ישעיה קרליץ, לראש הממשלה בן-גוריון בפגישה ביניהם. בן-גוריון שאל כיצד יוכלו החילונים והחרדים למצוא פשרה ביניהם. ה"חזון איש", השיב כי "אם שתי עגלות נפגשות בנתיב צר, על העגלה הריקה לפנות דרך לעגלה המלאה".

בן-גוריון הגיב בתרעומת לטענה בדבר העגלה הריקה: "ומצוות ישוב הארץ? ועבודת האדמה? והשמירה על החיים ועל הגבולות?", תהה. אחר כך אמר בן-גוריון שעדיין אין לו תשובה לשאלתו: "כיצד יחיו אדוקים ולא אדוקים יחדיו במדינת ישראל". אך החזון איש התעקש: "זו התשובה", בסברו שאל לה למדינה ולציבור החילוני לכפות ארחות חיים על הציבור הדתי.

החל מ-1952 לא הייתה עוד אגודת ישראל בקואליציה הממשלתית (אם כי הייתה נציגות בקואליציה ליהדות החרדית משך תקופה קצרה, כאשר בנימין מינץ (פועלי אגודת ישראל), כיהן משך 10 חודשים, בשנים 1960-1961, כשר הדואר). אף על פי כן, האינטרסים היסודיים שלה נשמרו, בראש ובראשונה הפטור מגיוס ומשירות לאומי, וקיומו של חינוך חרדי נפרד הנתמך על ידי המדינה.

מורשתו של ה"חזון איש", הייתה שעל גברים חרדים להקדיש את חייהם ללימוד ב"כולל", וצעירים חרדים רבים אכן חונכו למלא ציווי זה בפועל.

מורשת זו תרמה להיווצרותה של "חברת לומדים" שבה גברים אינם עובדים לפרנסתם, אלא לומדים. זאת יחד עם סיבה נוספת, טכנית-לכאורה: לחרדים לא ניתן פטור מלא מגיוס לצה"ל אלא דחייה של הגיוס עד תום לימודיהם. על כן, גבר חרדי צעיר (עד גיל 29) שמפסיק את לימודיו חייב לאלתר (לפחות באופן פורמלי) בשירות צבאי. שירות זה, הכולל מרכיבים המנוגדים להשקפת העולם החרדית, היווה איום שהמריץ הישארות ממושכת בכולל.

תופעה מפתיעה הכרוכה בכך הייתה, שדווקא בחברה הנחשבת לשמרנית כל כך, הוטל תפקיד המפרנס על האישה. בדרך כלל עוסקות הנשים החרדיות בהוראה ובפקידות. בשנים האחרונות פנו נשים חרדיות רבות (וגם גברים) לעבודה בהיי טק.

יצויין, כי תופעות אלו של בעל לומד ואשה עובדת נפוצות יותר בציבור החרדי-ליטאי. בציבור החרדי-חסידי ישנו מספר גדול יותר של גברים העובדים לפרנסתם.

[עריכה] מהמהפך ועד השנים האחרונות

מצבם של החרדים השתנה מהותית בשנות השבעים, ובעיקר ב-1977, עם המהפך ועלייתו של מנחם בגין לשלטון. בגין הרבה ברטוריקה דתית, צירף את החרדים לממשלתו והגדיל את תקציביהם. קצבת הבטחת הכנסה ניתנה גם לאברכים שלא מיצו כושר עבודה. בנוסף, שיטת קצבאות הילדים השתנתה ב-1975 על ידי וועדת בן-שחר ואלו ניתנו גם לאנשים לא עובדים. סיבות נוספות להתחזקות החברה החרדית היו שיעור הילודה הגבוה בקרב החרדים שהביא לריבוי טבעי וכן גל של חזרה בתשובה, שהחל בעקבות מלחמת ששת הימים.

שינוי מהותי בפניה של החברה החרדית התרחש כאשר הוקמה ש"ס. מנהיגה הרוחני היה הרב עובדיה יוסף, הרב הראשי לישראל לשעבר. ייעודה של ש"ס היה לספק בית פוליטי לחרדים ספרדים, אולם בפועל היא זכתה לאהדה גם בחוגים מסורתיים שהקפדתם על שמירת מצוות הייתה מועטה יותר. מנהיגיה הפוליטיים של ש"ס היו הרב יצחק פרץ, ומאוחר יותר אריה דרעי, צעיר שעלה כמטאור בשמי הפוליטיקה החרדית. כיום ממשיך את המהפכה אלי ישי והעיתון יום ליום מביע את דעת המפלגה.

ש"ס הוקמה בתמיכת הרב הליטאי החשוב, אלעזר מנחם מן שך, שתמיכתו בה באה על רקע סכסוכים פנימיים באגודת ישראל וקרע בינו לבין תנועת חב"ד. על רקע זה הוא גם הקים מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1988, את הפלג הליטאי של "אגודת ישראל", תחת השם "דגל התורה" והקים אף עיתון, "יתד נאמן", שביטא את הפרישה מאגודת ישראל ומיומנה "המודיע".

החרדים השתמשו בכוחם הפוליטי כ"לשון מאזניים" כאמצעי להשיג הישגים ניכרים במקח וממכר פוליטי. הדברים הגיעו לשיא ב־1990, כאשר התרחש "התרגיל המסריח". מנהיג ש"ס אריה דרעי ומנהיגי אגודת ישראל היו מאוכזבים מכך שראש הממשלה יצחק שמיר נמנע מלעמוד בהתחייבויותיו כלפיהם, והעבירו את תמיכתם לשמעון פרס. דומה היה שפרס עומד להקים ממשלה צרה בתמיכת החרדים, אולם ברגע האחרון נמנע המהלך בהשפעתו של הרב שך, שבנאום חוצב להבות שנשא ושזכה לתהודה עולמית, ביטא איבה עמוקה ושורשית לתרבות הקיבוצים והשמאל, המנוכרת למסורת, "אוכלי השפנים והחזירים", בלשונו.

השנים שבאו אחר כך התאפיינו בקרע הולך ומעמיק בין חרדים לבין חילונים. בנוסף לנושאי הדת והמדינה הרגילים, עליית לא יהודים, נישואים אזרחיים, מכירת חזיר, ודומים לאלו, עלו תקציבי החרדים ונושא הגיוס לצבא שוב ושוב על הפרק. בתחילת שנת 2000, החרדים מנו כבר 7% מהאוכלוסייה, וחלק גדול מהצעירים החרדיים נמנע מהגיוס לצה"ל בשל הישארותו בישיבה.

ב־1999 קבע בג"ץ כי דחיית השירות הניתנת לתלמידי הישיבות מבין הצעירים החרדים, על ידי שר הביטחון, אינה חוקית, ועליה להיות מעוגנת בחוק שנחקק על ידי הכנסת. בסופו של דבר, למרות הבטחות הפוכות שנתן ערב הבחירות, פעל ראש הממשלה אהוד ברק לחקיקת חוק טל שמסדיר את דחיית הגיוס לצה"ל של בני הישיבות. עם זאת, החקיקה נועדה לאפשר לחרדים שיבחרו בכך, לשרת בצה"ל בשירות מתאים או בשירות לאומי. מבחינה זו היה בה שינוי, גם אם מינורי, לעומת המצב הקודם, שבו שירות בצה"ל של חרדים לא עודד כלל. במקביל פותח מסלול הנח"ל החרדי.

[עריכה] החרדים בשנים האחרונות

במהלך השנים האחרונות נולדה תופעה בקרב הציבור החרדי והיא חרדים מודרניים. מדובר באדם חרדי על פי השתייכותו החברתית, המתלבש בבגדים אופנתיים ומודרניים, והמבקש להיות מעורה בחברה המודרנית.

גם בכלל הציבור החרדי, ניתן לראות מגמה של מיזוג בחברה הישראלית. זאת, מתוך הנחה כי אין בהתקרבות זו כדי לפגוע בשמירת המצוות וקיום ההלכה.

ניתן להצביע על מספר פרמטרים להתערות זו:

1. התערות מבחינת התעסוקה. מכוני ההכשרה המקצועית החרדיים תרמו מאוד לכך. הדחיפה לכך הייתה בדרך כלל המצוקה הכלכלית ששרוייה בה החברה החרדית ככלל. אחת התוצאות המשמעותיות של תופעה זו, היא הגידול במספר מוסדות הלימוד החרדיים (לבנים ולבנות), הכוללים בתוכנית הלימודים שלהם לימודי חול ברמה גבוהה, והמאפשרים לתלמידיהם להשיג תעודת בגרות.
2. התערות בשירותי הביטחון וההצלה. ניתן להצביע על 'איחוד הצלה', 'הצלה ישראל', 'זק"א', 'חסד של אמת', וכן על המשמר האזרחי והנח"ל החרדי כזרועות שאליהן פנו חרדים שונים, על מנת לתרום.
3. התערות בתקשורת ובתרבות. לאחרונה גדלה כמותם של אנשי תקשורת חרדים, שאותם ניתן לפגוש הן באמצעי תקשורת המיועדים לאוכלוסייה החרדית, והן באמצעי תקשורת הפונים לכלל הציבור. אישים בולטים מתחום זה הם קובי אריאלי, ידידיה מאיר ואשתו סיון רהב מאיר, דודי זילברשלג, יוסי אליטוב, יעקב אייכלר וישראל אייכלר. במקביל חלה התפתחות גם בתקשורת והעיתונות החרדית הבלתי מפלגתית (להבדיל מהעיתונים המפלגתיים כגון המודיע, יתד נאמן). כלי תקשורת כדוגמת רדיו קול חי, השבועון משפחה, בקהילה ושעה טובה. אחד המאפיינים של המגמה הוא הנתון שפורסם על ידי TGI, שהעיתון הנפוץ ביותר כיום במגזר החרדי הוא "משפחה", אשר איננו מזוהה עם אף אחד מהזרמים והמפלגות החרדיות. גם באמצעי תקשורת מתחום המדיה המתקדמת והאינטרנט גוברת והולכת ההתערות של החרדים. רבים מהם החלו לגלוש באינטרנט וליטול חלק פעיל בדיונים שונים ברחבי הרשת. טוקבקים רבים המגנים על הציבור החרדי נכתבים באתרי חדשות מרכזיים. תופעה זאת נתקלה בהתנגדות עזה בתחילה, בעיקר מצד רבנים וקובעי הטון בציבור החרדי, אולם התנגדות זאת הולכת ונחלשת עם הזמן וכיום רבנים רבים בקרב הקהילה החרדית הכירו באינטרנט, אך דורשים פתרון טכני שיענה על צורכי הקהילה החרדית. כבר כיום עוסקים במשרד התקשורת בפיתוח רשת "האינטרנט הכשר" רשת שפועלת כיום במסגרת גירסת בטא. עם הזמן עולים לאוויר אתרי אינטרנט שתפקידם לענות על הצורך באתרי אינטרנט כשרים ושאינם בעלי תוכן פרובוקטיבי או אסור. נוסף לכל אלה תרמה רבות גם תעשיית הקולנוע החרדית. הן סרטים פנימיים דוגמת סרטי האחים גרובייס, והן סרטים והצגות של השחקן שולי רנד המיועדים גם הם לכלל הציבור. גם בניצני התעניינות בקרב חרדים, בתחומים הנחקרים באוניברסיטאות כפאליאוגרפיה, ארכאולוגיה, ^[9] היסטוריה ופילוסופיה,^[10] אפשר לראות שלב בהתקרבות לציבור הישראלי, וניסיון להשמיע את קולם.
4. התערות במוסדות המדינה. לאחר הבחירות לכנסת השש עשרה עלתה האפשרות שחברי כנסת חרדים יכהנו גם כשרים ולא רק כסגני שרים, אפשרות זו לא התממשה בסופו של דבר (בייחוד בשל העדפת צירוף מפלגת שינוי לקואליציה). יהודה משי זהב, בעבר 'קמב"ץ העדה החרדית', הדליק משואה בטקס יום העצמאות "לתפארת מדינת ישראל", מסמל גם הוא בכך את התקרבותם של חרדים רבים למדינה והזדהותם איתה, גם אם באופן מסויג בלבד.

[עריכה] התמודדות עם מגמות אנטי-חרדיות בציבור החילוני

את שנת 1999 סימנה גם עלייתה המפתיעה של "שינוי" בראשות העיתונאי יוסף (טומי) לפיד. מפלגת שינוי התמקדה בתחילת דרכה כמעט אך ורק בנושא החרדים והכפייה הדתית, ועל אף התמקדות צרה זו הצליחה לזכות בשישה מנדטים. שינוי נותרה באופוזיציה, והבטיחה כי תיכנס רק לממשלה ללא מפלגות חרדיות. מנגד, תופעה הפוכה באותה מערכת בחירות הייתה נסיקתה של ש"ס, שהשיגה 17 מנדטים. במידה רבה על רקע התחושה שהרשעתו של אריה דרעי בפלילים באותה שנה היא תוצאה של רדיפה עדתית.

בבחירות של שנת 2003 חלה ירידה במספר המנדטים של ש"ס, ולעומת זאת, עלה כוחה של שינוי ל-15 מנדטים. בבחירות של שנת 2006 לא עברה שינוי את אחוז החסימה.

ראש הממשלה הנבחר, אריאל שרון, על אף שייכותו לימין, הנתפס על-פי רוב כמסורתי, העדיף את שינוי על פני המפלגות החרדיות, והקים עמה ממשלה. הוא התחייב כי חוק טל הפוטר את החרדים מגיוס לצה"ל, יבוטל, ושתקציביהם יקוצצו. קצבאות הילדים אכן קוצצו באופן דרסטי, וגם בתקציבי הישיבות חל קיצוץ מסוים, אולם שינויים אחרים לא יצאו לפועל.

בסוף 2004 נוכח שרון כי אינו יכול להעביר את תוכנית ההתנתקות מבלי שיצרף לקואליציה שלו את יהדות התורה במקום שינוי, שכן הרעיון על ממשלה חילונית לגמרי שתפנה יישובים יהודיים דתיים לא נעם לרבים בליכוד. ההחלטה האם להצטרף לממשלה הייתה בידי הרב יוסף שלום אלישיב בן ה־94, בכיר המנהיגים החרדיים האשכנזים. המנהיגות החרדית משתדלת שלא לשאת באחריות להחלטות מדיניות מכריעות, ובחוגים החרדיים לאומיים הופעל לחץ כביר על הרב אלישיב שלא לסייע להתנתקות. אולם הסיכוי להגדיל מחדש את תקציבי המגזר החרדי, ובעיקר הרצון להגן על מוסדות החינוך החרדיים מהצורך לממש את תוכנית הליבה הכריעו את הכף, ויהדות התורה הצטרפה לקאוליציה.

תוכנית ההתנתקות גם הביאה להבחנת יתר בזרם חרדי חדש שהתקיים עוד קודם לכן - חרדים לאומיים. החרדים הלאומיים מבקשים לנהל אורך חיים דומה מאוד לחרדים תוך שילוב האידאולוגיה הציונית וניצות ימנית.

[עריכה] הממסד החרדי

[עריכה] תלמודי תורה

ערך מורחב – תלמוד תורה

עקב השאיפה של החברה החרדית לניתוק מוחלט מהחינוך הממלכתי המונהג בבתי הספר הממלכתיים, הקימו החרדים מוסדות חינוך פרטיים, הנקראים "תלמודי תורה" או "חדר".

שיטת הלימוד המונהגת במוסדות אלה מתאפיינת בשימת דגש על לימודי קודש, הכוללים בעיקר לימוד גמרא, והזנחת הלימודים הכלליים. ברוב תלמודי התורה הלימודים נמשכים עד שעות הערב כדי לנצל את היום כמעט במלואו ללימוד תורה.

[עריכה] בית יעקב

ערך מורחב – בית יעקב

כמו אצל הבנים, גם אצל הבנות היה הצורך בהקמת רשת חינוך לבנות שתהווה יחידה נפרדת מהחינוך הממלכתי, בין היתר כדי לחנך את הבנות לצניעות, וכדי לפקח על הלימודים הכללים שיתאימו לרוח ההלכה.

כדי לענות על דרישות אלו, הוקמה ביוזמת הרבנית שרה שנירר, רשת 'בית-יעקב' לחינוך בנות, שהתפתחה במהירות ומונה עתה עשרות בתי ספר ברחבי הארץ.

[עריכה] ישיבות קטנות וגדולות

ערך מורחב – ישיבה

החרדים, כחלק מתפיסת עולמם לפיה לימוד התורה אמור לתפוס את מרכז חיי המעשה, הקימו מוסדות לימוד - ישיבות - לנערים מגיל תיכון ואילך, שם משקיעים התלמידים את כל יומם בלימוד תורה. הלימודים בישיבות נמשכים בימי הבחרות ומתבצעים על חשבון הלימודים הכלליים והלימודים האקדמאים. לאחר החתונה נמשכים הלימודים בכוללים.

הישיבות הוקמו על ידי הרבנים החרדים שעלו לארץ מאירופה לאחר השואה, ומהווים שחזור מדוייק לצורת הלימוד שהייתה נהוגה בישיבות באירופה.

[עריכה] כוללים

ערך מורחב – כולל

כדי להקל על הציבור החרדי המעוניין להמשיך בלימוד התורה גם לאחר הנישואין, דבר הנעשה לבלתי אפשרי עקב עול הפרנסה המוטל על אדם נשוי, היה צורך לארגן לאנשים אלו הקרואים "אברכים", תרומות שיאפשרו להם לפרנס במקצת את הבית, לצורך כך הוקמו מוסדות הנקראים 'כוללים'. הרשומים בכוללים אלו, מתחייבים לעמוד בסדרי לימוד המקובלים בכולל, ובשכר זה מקבלים מהכולל מלגה, המקלה עליהם בפרנסת הבית.

[עריכה] גמ"חים

ערך מורחב – גמילות חסדים

מאפיין בולט בתרבות החרדית הוא ריבוי הארגונים ההתנדבותיים וארגוני העזרה ההדדית, שמלבד העיסוק בהם לשם שמים, הם מהווים מעין "ביטוח לאומי" פנימי של החברה החרדית, מקילים על ענִיֵיה, ומטיבים את תנאי המחיה של היתר.

מספרם של מפעלים אלו נאמד באלפים, לעתים רבות מדובר באדם המוכן לתת לכל מי שידרוש את שירותיו המקצועיים בחינם כמו טיפול פסיכולוגי או ייעוץ מס, ולעתים מדובר בשירותים ממוסדים יותר. רובם של הגמ"חים עוסקים בעזרה שנועדה לשעת חירום בה לא ניתן להשיג את המצרך המבוקש, כמו השאלת מוצצים ומשקפיים, הטסת חולים לחו"ל, טיפול בכוויות, והשגחה על ילדים אובדים. לעתים מדובר בגמ"חים שנועדו להשאלה במקרים יוצאי דופן, במטרה לחסוך עלות כספית של איש מקצוע או לחסוך עלות רכישת מכשיר שהשימוש בו נדיר, כמו מקדחה, מכונת תספורת וכדומה, ולעתים מדובר בתחזוקה שוטפת כמו בגדים משומשים, טיפולי שיניים מוזלים, חלוקת סלי מזון שבועיים והלואות כספיות ללא ריבית.

הארגונים ההומניטריים הפנימיים של החברה החרדית מעניקים סיוע גם לציבור הישראלי הכללי, ביניהם מפורסמים במיוחד, זק"א העוסק בפינוי גופות ובזיהויים במקרי אסון, "הצלה" המספק שירותי עזרה ראשונה, וכן "יד שרה" בראשות ראש עיריית ירושלים אורי לופוליאנסקי, "עזרה למרפא" של הרב אלימלך פירר ו"עזר מציון" של חנניה צ'ולק, המתמחים בסיוע וייעוץ לחולים. בעקבות אינתיפאדת אל-אקצא וגל הטרור שפקד את רחובות ישראל זכתה פעילותם של אנשי זק"א, שזיהו גופות של קורבנות פיגועים להערכת הציבור בישראל.

[עריכה] פלגים עיקריים בציבור החרדי בישראל

הציבור החרדי עשוי להיראות הומוגני בעיני מתבונן מבחוץ, אולם למעשה הוא מורכב מפלגי משנה רבים.

[עריכה] ליטאים

ערך מורחב – ליטאים

הזרם החרדי ההומוגני הרחב ביותר הוא הזרם ה"ליטאי", נצר היסטורי לתנועת ההתנגדות לחסידות מבית מדרשו של רבי חיים מוולוז'ין תלמידו הגדול של "הגאון מווילנה", בהקימו את ראשית הישיבות "ישיבת וולוז'ין" יצר את המושג המאפיין ביותר המגדיר את בבת עינו של הציבור החרדי ליטאי- "עולם הישיבות", [ברבות השנים התפתחה בתוך הישיבות "תנועת המוסר" מיסודו של רבי ישראל מסלנט, המגדירה את מהות "בן הישיבה" בהיותו מתוקן במידותיו בנוסף לבקיאותו והתמדתו בתורה] מה שתרם לכינוי המיחד את הצעיר הליטאי יותר מכל- "בן ישיבה".

בתוך זרם זה מספר פלגים שהחלוקה ביניהם אינה חדה, והוא מונהג בצורה כמעט אחידה על ידי ה"גדולים" - מנהיגיו העיקריים של הזרם הליטאי. כיום, הרב יוסף שלום אלישיב והרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, הם ככל הנראה המנהיגים המשפיעים ביותר בעולם החרדי. בשל קיומה של משמעת חזקה למנהיגים אלו, מעצבים המנהיגים באופן משמעותי את הלך הרוח בקרב הציבור הליטאי. עם זאת, יש להבדיל בין צורת ההנהגה אצל החסידים על ידי האדמו"רים, ובין צורת ההנהגה אצל הליטאים על ידי ה"גדולים", מנהיגי הליטאים אינם מעורבים בחיי היומיום של הציבור, ורק בדברים רציניים פונים אליהם לקבל החלטות, לעומתם האדמו"רים מחליטים על כל פרט בחצר החסידות, ומעורבים בכל אירוע.

מטבע הדברים נאמני ביתם של ה"גדולים", מעורבים גם הם בהנהגה, כך למשל, אחד האישים המשפיעים ביותר בציבור הליטאי, הוא נאמנו של הרב אלישיב, הרב יוסף אפרתי.

הליטאים מצטיינים במסירותם ללימוד שיטתי, גם מתוך עוני, של התלמוד (ודווקא תלמוד ופרשנויותיו. התנ"ך כשלעצמו כמעט שאינו נלמד בישיבות ליטאיות, גם לא קבלה או פילוסופיה יהודית), למעשה, על אף שהדימוי של הציבור החרדי הישראלי כולו הוא של ציבור שהגברים בו אינם עובדים לפרנסתם, הרי שדימוי זה תקף בעיקר לגבי הליטאים, הרואים בלימוד התורה מטרה נעלה מכל מטרה אחרת, אף שגם בציבור זה יש העובדים למחייתם.

חלק גדול מהפוליטיקאים החרדים הבולטים הם ליטאים, ונמנה עליהם ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, שמרבה להתייעץ עם הרב אלישיב.

[עריכה] חסידים

ערך מורחב – תנועת החסידות

זרם רחב נוסף הוא החסידי, אך הוא מתפלג לפלגים שונים. החסידים מצטיינים בדרך כלל בשמרנות רבה יותר, אך שיעור הלומדים ש"תורתם אומנותם" קטן יותר אצלם, זאת בהשפעת האידאולוגיה החסידית שאינה דוגלת בחיי רוח לכשעצמם אלא בקידוש חיי המעשה.

לכל אחת מן הקהילות החסידיות מנהיג - "אדמו"ר" (אדוננו מורנו ורבנו), ורבות מהן מנהלות מוסדות חינוך וצדקה עצמאיים. הבולטת שבהן היא חסידות גור, הידועה במשטר הקפדני הנוהג בה, בחומרות מופלגות בתחומי האישות, ובמעורבות פוליטית וחברתית גבוהה. חסידויות נוספות הראויות להיזכר הן בעלז, ויז'ניץ וסאטמר. בדרך כלל נישאים בני החסידויות הגדולות לבנות אותו פלג.

שמות החסידויות הן בדרך כלל שמות של עיירות באירופה בהן היה גר בעבר אדמו"ר החסידות (או אחד מקודמיו) ושם היה מרכז פעילותה העיקרי, אך בימינו רוב מהאדמו"רים גרים בישראל או בחו"ל רחוק מהעיר שנתנה לחסידות את שמה.

חסידות גדולה נוספת שיש לדון בה בנפרד היא חסידות חב"ד, אשר מרבה בפעילות הסברתית להנחלת ערכי יהדות לכלל האוכלוסייה היהודית בישראל ובעולם. בכלל זה קיימים בתי חב"ד גם במדינות עולם שלישי, כדי לאפשר לכל יהודי שנקלע לשם להיות ב"ליל הסדר" כהלכתו, ללמוד תורה, וכל עניין אחר הקשור ליהדות. בקרב חסידות חב"ד קיימת גם הערצה רבה לרבי המנוח, הרב מנחם מנדל שניאורסון. רבים מחסידי חב"ד האמינו שרבם הוא המשיח, ויש מהם שמאמינים בכך אף עתה ומצפים להתגלותו בעתיד הקרוב. חסידי חב"ד נחשבים למודרניים לעומת חרדים אחרים, ורבים בהם נמנים עם בעלי המקצועות החופשיים ועם אנשי העסקים.

[עריכה] העדה החרדית

ערך מורחב – העדה החרדית

אנשי "העדה החרדית", ממשיכי דרכו של היישוב הישן, מתייחדים בהתנגדותם החריפה לציונות, ורובם נמנים על חסידות סאטמר, חסידות תולדות אהרן, חסידות תולדות אברהם יצחק, שהמאפיין אותה הוא ההתנגדות העזה למפעל הציוני וראייתו כשורש כל רע בחיי העם היהודי בדורות האחרונים. בני העדה החרדית מסרבים לקבל תקציבי חינוך מהמדינה, וחלק מהם אף מסרב לקבל את קצבאות הביטוח הלאומי. הם אינם משתתפים בבחירות ויש בהם שגם משתדלים להימנע מתשלום מיסים, ואפילו משימוש בדחיית הגיוס.

קיצוניותם של אנשי העדה, בפרט בפלג המשנה "נטורי קרתא", הביאה אותם לעימותים קשים ואלימים עם פלגים אחרים, מתונים יותר, כמו בעלז, ולאחרונה אף הזרם הליטאי. במיוחד עוררה את חמתם אי התנגדותו של הרב שטיינמן ליוזמת הנח"ל החרדי.

קהילת "העדה החרדית" אינה גדולה ואינה מונה יותר מ-10,000 נפש, אך קולה נשמע היטב. מקור הכנסתה העיקרי הוא אוטוריטת הכשרות המשגשגת שלה, הבד"ץ. אולי דווקא בשל היותו הסמן הקיצוני של החרדיות, זוכה השגחת הכשרות של בד"ץ העדה החרדית לפופולריות רבה יותר משל כל הגופים המתחרים, והיא נחשבת כמקובלת על כל החוגים החרדיים. יש הרואים בהסכמתו של הבד"ץ ליתן הכשר לגופים המזוהים עם הציונות ועם הקיבוצים, כמו "תנובה", התפשרות אידאולוגית מסוימת.

[עריכה] ספרדים

החרדים הספרדים נחלקים לשתי קבוצות: הקטנה יותר, המכונה "מרביצי תורה ספרדים", היא עד היום בעלת זיקה גדולה לעולם הליטאי, לישיבותיו ולסמינרים שלו, ורואה את עצמה כחלק בלתי נפרד ממנו וככפופה להנהגתו. מנגד ניצבת הקבוצה החרדית הספרדית העיקרית - ששורשיה נטועים היטב בישיבות הספרדיות הוותיקות של היישוב הישן בירושלים, ובראשן ישיבת פורת יוסף; בראשית שנות השמונים החלו אנשי קבוצה זו לפתח לעצמם תשתית פוליטית על רקע תלונתם אודות אפליה פנים-חרדית המתבטאת למשל ב"מכסות" מקסימום למספר התלמידים החרדים הספרדים במוסדות חינוך חרדים אשכנזיים. למעשה, תחושת קיפוח זו הייתה מהסיבות העיקריות להקמת המסגרת החינוכית החרדית המזרחית הנפרדת של תנועת ש"ס, ושל מפעל החינוך הגדול שלה, "אל המעיין".

[עריכה] חרדים ברחבי העולם

רוב החרדים חיים כיום בישראל, אם כי גם במדינות אחרות, בעיקר בארצות הברית, וגם בקנדה, בצרפת, בבלגיה ובבריטניה ובארצות נוספות, קיימות קהילות חרדיות ענפות. החרדים בחו"ל נבדלים מהחרדים הישראלים בשיעור הגבוה של גברים עובדים בקרבם. החסידים (למעט חסידי חב"ד) נוטים יותר למסחר ולעבודות כפיים, ואילו אצל הליטאים האמריקניים השכלה אקדמאית ועיסוק במקצוע חופשי הם דברים מקובלים. אומנם, גם בארצות הברית קיים מיעוט המקדיש שנים רבות ללימודים ישיבתיים. קהילות לומדים קיימות סביב ישיבות כגון "ישיבת לייקווד" (שהיא הישיבה השנייה בגודלה בעולם), אך הן אינן המוניות כמו בישראל.

הזרמים החסידיים הגדולים ביותר מחוץ לישראל הם חסידות חב"ד, וחסידות סאטמר. בעוד שהראשונה מפגינה פתיחות רבה לעולם ומעורבות עמוקה, עמוקה מדי לדעת מתנגדיה, בענייני מדינת ישראל, הרי שחסידי סאטמר, שרובם בארצות הברית הם קיצוניים ופוריטניים באורח חייהם ואנטי ציוניים מיליטנטיים. בהיעדר השכלה אקדמית ובהיותם בעלי שליטה מוגבלת בשפה האנגלית עוסקים רבים מהם בעבודות ששכרן זעום ומכלכלים את משפחותיהם הגדולות בדוחק.

[עריכה] ראו גם

• חרדים מודרניים
• חרדים לאומיים (חרד"ל)
• חזרה בתשובה

[עריכה] קישורים �