ידידיה בולי
 | |
| ידידיה בולי | |
| לידה |
1834 בלגרד, נסיכות סרביה  |
|---|---|
| פטירה |
7 בספטמבר 1907 (בגיל 73 בערך) וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מדינה | נסיכות סרביה, ממלכת סרביה |
| כינויים נוספים | "אדי" |
| פעילות בולטת | נשיא הקהילה הספרדית בבלגרד |
| תקופת הפעילות | 1864–1907 (כ־43 שנים) |
| מפלגה | המפלגה הפרוגרסיבית של סרביה (אנ') |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ידידיה בּוּלִי (וגם די-בּוּלִי, בסרבית: Једидија Були; 1834, בלגרד, נסיכות סרביה - 2 בספטמבר 1907, וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית) היה איש ציבור יהודי, סוחר ובנקאי נשיא הקהילה הספרדית בבלגרד וחבר הפרלמנט של נסיכות סרביה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ידידיה "אדי" בולי נולד בשכונת יאלייה אשר בבלגרד ליעקב בולי שהיה סוחר. משפחת בולי מתועדת בבלגרד במסמכים העוסקים בתשלום מיסים החל מ-1828. ידידיה בולי היה סוחר ובנקאי אשר ייסד בנק למסחר. בולי כיהן כנציג מסחרי רשמי של נסיכות סרביה ורקם קשרי מסחר רשמיים עם מדינות שונות עבור הסרבים. בולי היה חבר במספר ארגוני סחר ותשתית ברחבי סרביה, ונחשב לטייקון היהודי הראשון. היה מקורב למילאן הראשון, מלך סרביה, ובהמשך לבנו אלכסנדר הראשון, מלך סרביה, והחל מ-15 בדצמבר 1881 מונה מטעמם לחבר האספה הלאומית של נסיכות סרביה, ובהמשך ממלכת סרביה. הוא היה היהודי הראשון שמונה לתפקיד זה בסרביה.[1] בין השנים 1897–1907 כיהן כנשיא הקהילה הספרדית של בלגרד, ובתפקידו זה סייע במימון והיה מיוזמי הקמת בית הכנסת בית ישראל בבלגרד. ב-10 במאי 1907 נכח בולי בטקס הנחת אבן הפינה לבית הכנסת במעמד פטר הראשון, מלך סרביה. נפטר בווינה והוא בן 73 והובא לקבורה בחלקה הספרדית של בית הקברות החדש בבלגרד.[2]
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ידידיה בולי היה נשוי פעמיים. בנו מנישואיו הראשונים ללאה היה בנציון בולי - תעשיין, פוליטיקאי ופילנתרופ. לאה נפטרה בינקותו של בנציון. רעייתו השנייה מרקושה (מרקדה) בולי לבית לוי (בסרבית: Меркуша Були; 1853–1934), הייתה אשת ציבור ונמנתה עם מייסדות ארגון חברת הנשים היהודיות בבלגרד, אשר נוסד ב-1874 והיה ארגון הנשים הראשון בסרביה. מרקושה בולי כיהנה כנשיאת הארגון בין השנים 1894–1912. לידידיה ומרקושה נולדו שלושה ילדים: הוגו בולי (1875–1941) שהיה סוחר ונחשב לאבי ענף הכדורגל בסרביה ונרצח במחנה הריכוז טופובסקה שופה; מוריץ בולי (1876–1936) שהיה רופא ומומחה למחלות זיהומיות; ובת בשם סופיה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מכתבי סופרים, הצפירה, 27 בדצמבר 1892
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ג'ני לבל, עד הפתרון הסופי, היהודים בבלגראד 1521–1942, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמוד 166.
- ^ יהודים נודעים בסרביה, עמודים 45–46 (בסרבית).