יהדות אוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות אוני
בית הכנסת באוני
בית הכנסת באוני
דת
יהדות

יהודי אוני הגיעו לעיר עם סיפוחה של גאורגיה על ידי האימפריה הרוסית במאה השמונה עשרה. עם הגעת הרוסים הגיעה גם הכנסייה הפרובוסלבית. מאמצע אותה מאה החלו יהודי גאורגיה לחפש מפלט משלטון הכנסייה הרוסית וכך הגיעו לאוני. כך החלה יהדות אוני שגדלה במשך הזמן והייתה ליישוב הגאורגי המאוכלס ביותר ביהודים, ובתקופות שונות היו גם רוב ביישוב. (בשנת 1972 מנתה הקהילה כ-3,500 איש).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1903, כשחזר דוד באזוב מלימודיו בסלוצק לגאורגיה מונה באזוב לרב של העיר אוני. בשנה שלאחר מכן נולד בנו הרצל באזוב. בשנת תרס"ה (1904) נתמנה יוסף אליהו הנקין לרב העיר בברכת הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק ובהשתדלותו של 'הרב מטעם' באוני, דוד באזוב, אותו הכיר במהלך שהייתו בסלוצק. בעיר אוני כיהן כארבע שנים כרב וראש ישיבה, לאחר מכן עבר לצחינוואלי. הרב באזוב ייסד בית ספר עברי עממי. הוא הזמין שני מורים טובים מרוסיה והודות לתמיכה מצד מנחם אוסישקין ולהתמסרותו של דוד באזוב התפתח בית הספר והיה פופולרי בקרב יהודי העיר. לאחר המהפכה ברוסיה ולאחר שהמורים עזבו את העיר. השתנה מצב בית הספר לרעה[1].

למרות הנטייה הפוסט סובייטית של העברת אוכלוסיות, נותרה באוני קהילה יהודית היסטורית, השלישית בגודלה אחרי הקהילות בטביליסי ובכותאיסי. פתיחת שערי ברית המועצות הביאה חלק מהיהודים לעזוב את העיירה, ולעלות לישראל.

בית הכנסת אוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בית הכנסת אוני

בית הכנסת הגדול באוני, ברחוב טביליסי, הוקם בשנת 1895 והיה מבנה אבן גדול ובולט בממדיו ופארו. הוא נספר ברשימת בתי הכנסת בברית המועצות שנערכה בשנת 1945 והיה פתוח עד ראשית 1953 לפחות[2].

עלייה זו התגברה לאחר שנת 1991, כאשר רעידת אדמה קשה פקדה את האזור ובית הכנסת הקטן נחרב, והגדול ניזוק. ארגונים יהודיים התגייסו, הג'וינט, והנשיא אדוארד שוורדנדזה אשר סייעו בשחזור בית הכנסת הגדול. כיום נותרו באוני יהודים בודדים. בית הכנסת מתוחזק עד היום על ידי ארגונים יהודיים.

יהודי אוני ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דפנה יזרעאל (עורכת), גיאורגיה: כותאיסי, קולאשי, אוני: מסע אל הקהילה היהודית, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2010, ISBN 9789652272737

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלוה תודישוילי, היהודים בעיבריה קוקז, דואר היום, 27 באפריל 1922
  2. ^ מרדכי אלטשולר, יהדות במכבש הסובייטי: בין דת לזהות יהודית בברית המועצות, 1941-1964, עמ' 480, מרכז זלמן לתולדות ישראל, ירושלים, מסת"ב 9789652272256