יוסף אליהו הנקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב הנקין

הרב יוסף אליהו הנקין (א' באדר א' תרמ"א - י"ג באב תשל"ג) (1881-1973) מגדולי הפוסקים בארצות הברית במאה ה-20 ומנהל ארגון 'עזרת תורה'.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקלימוביץ' שבפלך מוהילבבלארוס של היום), לאב שהיה ראש ישיבה. נודע בילדותו כילד פלא. עד בר המצווה למד בקלימוביץ' ובעיירה הסמוכה קריטשוב אצל רב העיירה וחותנו לעתיד, חסיד חב"ד הרב יהודה לייב קריינדל. לאחר מכן למד שנה אחת בעיירה קרליץ. בגיל 16, בשנת תרנ"ז (1897), נסע לעיירה סלוצק ונעשה לאחד מראשוני התלמידים בישיבת סלוצק, שהוקמה באותה שנה על ידי הרב איסר זלמן מלצר ו-14 תלמידים שהגיעו איתו מישיבת סלובודקה.

לאחר שש שנות לימוד בסלוצק, בהן נודע הרב הנקין כאחד מהעילויים שבישיבה ונעשה מאז לתלמידו המובהק‏‏‏[1] של הרא"ז מלצר, הוסמך לרבנות על ידי ארבעה רבנים מוכרים: רבו הרא"ז מלצר, הרידב"ז שהיה אז רבה של סלוצק, הרב ברוך בער לייבוביץ שהיה אז רבה של הלוסק הסמוכה, והרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין בעל 'ערוך השלחן'.

רבנותו בגאורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרס"ג (1903), בגיל 22, נשא לאשה את פרידה רבקה, בתו של הרב יהודה לייב קריינדל מקריטשוב. לאחר שנה חזר לסלוצק, ובשנת תרס"ה (1904) נתמנה לרב באוני שבגאורגיה, בברכת הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק ובהשתדלותו של 'הרב מטעם' באוּנִי, דוד באזוב, אותו הכיר במהלך שהייתו בסלוצק. בעיר אוני כיהן כארבע שנים כרב וראש ישיבה, לאחר מכן עבר לצחינוואלי שם היה ר"מ בישיבתו של הרב אברהם חוולס, ובשנת תר"ע (1910) עבר לכהן כרב העיירה קולאשי, בה ישב שלוש שנים. לאחר שהשלטונות סירבו לאפשר לו להמשיך לגור בקולאשי, עבר לאחלציחה בה כיהן כרב, אך לאחר שממשל המחוז לא אישר את כהונתו עבר שוב לכותאיסי בה שימש מספר חודשים כר"מ, ובסוף שנת תרע"ג חזר לרוסיה הלבנה.

בתשע שנותיו בגאורגיה התמחה הרב הנקין בטיפול וסידור מנהגי יהודי המקום, בפרט בנושאי גיטין וקידושין, ולשם כך עמד בקשר מכתבים עם רבנים רבים ממזרח אירופה ומארץ ישראל, וביניהם: הרב מלכיאל צבי הלוי טננבוים מלומז'ה בעל 'דברי מלכיאל', הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק, הרב יוסף רוזין מדווינסק ("הרוגצ'ובר"), הרב חיים ברלין ואחרים. מכתביו ומאמריו מתקופה זו, שהתפרסמו במשך השנים בבמות שונות, מהווים מקור חשוב ומפורט לתיאור חיי ומנהגי היהודים בגאורגיה בתחילת המאה ה-20.

רבנותו בסמאליאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחורף תרע"ד (1914), בהשתדלותו של רבו הרא"ז מלצר נתמנה לראש ישיבה בסטויפץ. באותה שנה הגיע לעיירה זו גם הרב אברהם ישעיה קרליץ ("החזון איש") כדי להחליף את רב העיר, הרב יואל סורוצקין שאולץ על ידי השלטונות לעזוב את המקום, ובמשך כחצי שנה שהו הרב הנקין וה'חזון איש' זה לצד זה ואף למדו יחד.

לקראת סוף שנת תרע"ד עבר לכהן כר"מ בישיבת שקלוב, בראשה עמד רב העיר הרב מאיר שוורץ, ולאחר זמן קצר נתמנה לכהן כרב העיירה החב"דית סמאליאן, תפקיד אליו נבחר על ידי רבה הקודם של העיירה, הרב יחזקאל אברמסקי. בתפקיד זה שימש הרב הנקין כשמונה שנים.

אשתו הראשונה, ממנה נולדו ששת ילדיו, נפטרה באלול תר"פ; בסיוון תרפ"א הוא התחתן שנית עם חיה חנה קוזאקוב, ילידת אזור קלימוביץ. לאחר קשיים ולחצים מצד השלטון הקומוניסטי, היגר עם משפחתו לארצות הברית בשנת תרפ"ג (1923), והתיישב ב'איסט סייד' של ניו יורק, שם התמנה לרב בית כנסת. בשנת תרפ"ה (1925) הוציא לאור את ספרו הראשון, פירושי איברא.

"עזרת תורה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת תרפ"ה נתמנה למנהל ארגון "עזרת תורה" שעל יד "אגודת הרבנים", שהוקם בתרע"ה (1915) עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ועסק במתן תמיכה כלכלית לתלמידי חכמים נזקקים ופליטים. בתפקיד זה כיהן הרב הנקין עד סוף ימיו, לאורך 48 שנים, ותחת ניהולו חולקו מיליוני דולרים לרבבות לומדי תורה (פרטים ומוסדות), בעיקר בארצות הברית וארץ ישראל.

תקופת הניהול של הרב הנקין כללה את שנות התבססות השלטון הקומוניסטי ברוסיה תחת הנהגת יוסף סטלין (שנות ה-20), שנות המשבר הכלכלי הגדול בארצות הברית ובעולם (שנות ה-30), שנות מלחמת העולם השנייה והשואה (שנות ה-40) ושנות מדיניות הקיצוב ("תקופת הצנע") בארץ ישראל לאחר הקמת המדינה (שנות ה-50). לשם המחשה, בשנות השואה חילקה "עזרת תורה" לתלמידי חכמים כ1,300,00 $, ובשנים הראשונות לקיום מדינת ישראל היא חילקה למעלה מ1,500,000 $.

לאחר התייצבות המציאות הכלכלית בעולם המערבי, הוביל הרב הנקין את "עזרת תורה" לפרויקטים נוספים, ובראשם הקמת שיכונים בארץ ישראל ובהם מאות יחידות דיור מוזלות המיועדות לאברכים צעירים. שיכון אחד נבנה בבני ברק, ושניים נוספים בירושלים. זאת לצד המשך התמיכה המסורתית: בשנת תשל"ג (1973), שנת חייו האחרונה של הרב הנקין, נאמד מספר משפחות תלמידי החכמים שנתמכו מן הארגון בשבעת אלפים. לאחר פטירתו הוסיפו להנהיג את "עזרת תורה" הרב נפתלי צבי יהודה ריף והרב דוד ליפשיץ.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירתו נבנה בשכונת סנהדריה המורחבת שבירושלים בית כנסת הנקרא על שמו.

פועלו ההלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד פעילותו ב"עזרת תורה" נודע הרב הנקין כאחד מגדולי הפוסקים בארצות הברית. בשנות הארבעים והחמישים (בטרם דרך כוכבו של הרב משה פיינשטיין, שהוציא בשנים תשי"ט-תש"כ את שלושת הכרכים הראשונים של שו"ת אגרות משה) רבים אף החשיבו אותו ל"מרא דאתרא של אמריקה" - ביטוי בו השתמש כלפיו הרב יוסף שלום אלישיב[2].

לוח הדינים והמנהגים לבית הכנסת המבוסס על פסקיו, היוצא לאור על ידי "עזרת תורה", הינו הנפוץ ביותר בארצות הברית עד היום (לפי הערכות שונות) - בדומה ל'לוח ארץ ישראל' של הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי בארץ ישראל; כמוהו, גם לוח "עזרת תורה" יוצא מדי שנה במהדורה כפולה - פורמט קיר, וחוברת כיס - ומופץ למאות בתי כנסת ברחבי ארצות הברית.

במיוחד נחשב למומחה ול'פוסק אחרון' בדיני גיטין; אופייניים בהקשר זה הם דבריו של הרב יצחק אייזיק ליבס:

"כפי הנהוג בבתי דינים כותבים השמות הללו כמו שהחליטו גדולי הרבנים הראשונים שבאו לאמריקה, כמבואר בעדות לישראל להגרי"א הענקין ז"ל [...], דהנה הרבנים הראשונים המהגרים מליטא, הרבה מהם היו גדולי תורה גאונים מפורסמים, והרבה מהם זכיתי להכירם בבואי הנה אחר מלחמת העולם השנייה - והאחרון שבהם היה הגרי"א הענקין ז"ל, ממילא כל ענייני סידור גיטין היה כפי הוראתם"‏[3].

כמו כן עסק בענייני ציבור והנהגה שונים, ועמד בין השאר בקשרים עם הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם מחד, והרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק מאידך, ועוד. בשנת תשכ"ג (1963) נבחר לנשיא הכבוד של "אגודת הרבנים".

הרב הנקין נחשב לידידו וחברו הגדול של הרב משה פיינשטיין. השניים התגוררו בסמוך זה לזה ב'איסט סייד' של מנהטן, ולאורך עשרות שנות חייהם בניו יורק עמדו בקשרי הלכה מסועפים, כפי שתעיד בין השאר העובדה שהרב הנקין מוזכר בשו"ת אגרות משה עשרות פעמים - הרבה מעבר לכל פוסק אחר בן התקופה. כמו כן ישבו השניים בוועדות הלכתיות שונות של "אגודת הרבנים", כדוגמת ועדת העגונות שפעלה בשנים תש"ו-תש"ח ודנה במאות מקרי עיגון, ופעמים רבות ישבו זה לצד זה בהרכב בית דין ("מותב תלתא") לדון בדיני תורה.

בשנת תש"ה פרסם הרב הנקין מדור הלכה גדול בתוך ספר היובל של עזרת תורה, עדות לישראל, ובשנת תשי"ז פרסם את ספרו השלישי, פירושי לב איברא. לאחר פטירתו נאספו תשובות ומאמרים רבים שכתב ופרסם במשך השנים לספר 'תשובות איברא', וארבעת הספרים נדפסו מחדש בשני כרכים תחת השם "כתבי הגרי"א הענקין" (ניו יורק, תש"מ-תשמ"ז)

מדעותיו ופסקיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיו בארצות הברית הרב הנקין לא שימש כראש ישיבה, ולא לימד תורה במובן הפדגוגי, אך היו רבנים רבים שלמדו אצלו באופן עצמאי ו'שימשו' אותו, בדיני גיטין ובתחומים אחרים, כדוגמת הרב חיים קרייזווירט, הרב יהודה דוד בלייך ואחרים. שלושה מהם, שהרבו ללמוד ממנו יותר מאחרים - הן בכתב והן בצורה בלתי אמצעית - ונחשבים עקב כך לתלמידיו היותר מובהקים בהלכה, הם:

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פירושי איברא: חמישה סימנים ארוכים המכילים חידושי הלכה למעשה בענייני 'אבן העזר', ומדור דרושים באגדה והשקפה, שאת חלקם כתב באירופה והשאר שימשוהו בתפקידו כרב בית הכנסת ב'איסט סייד'. בספר זה פרסם לראשונה את פסיקתו המצריכה גט מנישואין אזרחיים.
  • עדות לישראל - מדור ההלכה: קובץ דינים ומנהגים לכל השנה, בצירוף כשלושים מאמרי הלכה ארוכים וקצרים בעניינים מגוונים. זהו הקובץ ההלכתי המרכזי של הרב הנקין, ועליו מבוסס לוח "עזרת תורה".
  • לב איברא: שלושים ושניים (ל"ב) מאמרים שפורסמו במשך השנים, חציים בהלכה וחציים בהשקפה ובעיות הזמן, וכן כ-15 מאמרים נוספים ביידיש. שנים מן המאמרים הם הספדים שכתב על רבו הרא"ז מלצר ועל ה"חזון איש". מצורף קונטרס כתיבת שמות אנגליים בגיטין, ועוד נספחים הלכתיים.
  • תשובות איברא: כמאתיים תשובות, מכתבים ומאמרים בהלכה ובהשקפה שכתב במהלך השנים, ונאספו לאחר פטירתו על ידי בנו, ד"ר הלל הנקין. הספר מחולק ל-127 סימנים על פי סדר ה"שולחן ערוך". כשבעים מכתבים ומאמרים נוספים פורסמו לאחרונה במאסף התורני 'ישורון' כרך כ' (תשס"ח), וכתבים נוספים בכרך כ"א (תשס"ט).

החל משנת תשע"ג (2013) החלה לצאת לאור מהדורה חדשה של כתביו, מסודרים מחדש ובצירוף חומרים רבים מכתב יד, תחת השם שו"ת גבורות אליהו (חלק א, אורח חיים, ליקווד תשע"ג).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאסף תורני 'ישורון' כרך כ', ניסן תשס"ח, עמ' קכ"ה-קע"א.
  • שו"ת בני בנים, חלק א', ירושלים, תש"מ, מאמר א'.
  • שו"ת בני בנים, חלק ב', ירושלים, תשנ"ב, עמודים ר"ח-רי"א.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏‏תלמידו המובהק = התלמיד שלמד ממנו את רוב חוכמתו ושאימץ את דרכו.‏ ‏
  2. ^ מובא מפי נכדו בקובץ "ישורון" כרך כ' [ניסן תשס"ח] עמ' קנ"ג.
  3. ^ שו"ת בית אב"י חלק ד' סימן קפ"ב.
  4. ^ תשובות איברא סימן קט"ז.